ביאור:איוב ב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
א
וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה, וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה.
ב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: "אֵי מִזֶּה תָּבֹא"? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: "מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ".
ג
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: "הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב, כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ. וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ להזיקו חִנָּם".
ד
וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר:
"עוֹר בְּעַד עוֹר אדם מגן על ראשו בידיו. כלומר: אדם מוכן לאבד דבר מסויים, כל עוד העיקר ישאר שלם, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ.
ה
אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ - אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ".
ו
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: "הִנּוֹ בְיָדֶךָ, אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר אל תהרוג אותו".
ז
וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְהוָה, וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ (עד) וְעַד קָדְקֳדוֹ.
ח
וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ חתיכת חרס לְהִתְגָּרֵד בּוֹ, וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר מנהג אבלות, על מות ילדיו (או שהאפר מקל על כאב השחין).
ט
וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: "עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ?! בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת".
י
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי. גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל"? בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו.
{פ}
יא וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ: אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיִּוָּעֲדוּ תכננו להפגש יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד להניע את ראשם לאות השתתפות בצערו לוֹ וּלְנַחֲמוֹ. יב וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ, וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה זרקו אותו גבוה כך שיפול על ראשיהם. יג וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת, וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר, כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת" (פסוק ט) - "ברך" בלשון סגי נהור, כמו בפרק הקודם בשני מקומות: "אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹ-הִים בִּלְבָבָם", "אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ" - הדבר ממנו חשש איוב (שבניו בשיכרותם יקללו את ה') הוא מה שהשטן ניסה לגרום לו, והוא בדיוק מה שהציעה לו לאשתו לעשות.
