ביאור:איוב לו
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
א וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר:
ב כַּתַּר המתן לִי זְעֵיר קצת וַאֲחַוֶּךָּ ואלמדך, כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ עדיין יש לדוברים למען ה' מִלִּים. ג אֶשָּׂא דֵעִי את דעתי לְמֵרָחוֹק, וּלְפֹעֲלִי ליוצרי, לה' אֶתֵּן צֶדֶק אודיע את צידקתו. ד כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי אני מדבר אמת (למרות שאני מצדיק את הייסורים שה' נתן לך ללא הסבר), תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ דעותי שלמות איתך, אינני מסתיר ממך דבר.
ה הֶן אֵל כַּבִּיר ה' הוא אדיר וְלֹא יִמְאָס ולכן לא יהרוס דבר לשווא, כַּבִּיר כֹּחַ לֵב ובמילים "אֵל כַּבִּיר" כוונתי היתה לכוחו בליבו, במחשבתו. ו לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע, וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן יפסוק, יוציא לאור, כדי להגן עליהם. ז לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו, וְאֶת מְלָכִים את המלכים הראויים יושיב לַכִּסֵּא, וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ. ח וְאִם ואם ישנם מלכים אֲסוּרִים בַּזִּקִּים באזיקים, בשלשלאות, יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי שלכודים בחבלים הגורמים לעינויים - ט וַיַּגֵּד הרי שעל ידי עינויים אלו ה' מסביר לָהֶם פָּעֳלָם, וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ ומסב את תשומת ליבם לפשעיהם המתגברים. י וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר, וַיֹּאמֶר כִּי ואומר להם ש- יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן.
- יא אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ ויעבדו את ה' - יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב, וּשְׁנֵיהֶם ואת שנותיהם בַּנְּעִימִים.
- יב וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ - בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ בחרב יהרגו, וְיִגְוְעוּ כִּבְלִי דָעַת בגלל שלא ידעו את ה'.
יג וְחַנְפֵי לֵב הרשעים יָשִׂימוּ אָף מעוררים בה' כעס עליהם, לֹא יְשַׁוְּעוּ לא ישימו על ליבם כִּי אֲסָרָם שמאסרם ויסוריהם באו עליהם כעונש מה'. יד תָּמֹת בַּנֹּעַר בצעירותם נַפְשָׁם, וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים חייהם יסתיימו יחד עם צעירים (יחד עם מי שנאמר עליהם "וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - דברים כג יח - שכנראה לרוב היו בנים צעירים המוקדשים לטקסי עבודה זרה) . טו יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ השרוי בעוניו, וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם יפתח את אוזנם לשמוע את דברי ה' על ידי הלחץ, הייסורים.
טז וְאַף וכך גם אתה, איוב הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר (על ידי הייסורים) ה' הציל אותך מליפול לבור שפיו צר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ ותחתית הבור רחבה וגם אין אדמה מוצקה בקרקעיתו, וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ שלווה תהיה בשולחנך, מָלֵא דָשֶׁן ימלא אותו בדברים שמנים ודשנים. יז וְדִין רָשָׁע מָלֵאתָ גם אם התמלאת בעונשים הראויים לרשעים, דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ הרי שעונשים אלו יעזרו לך. יח כִּי חֵמָה גם בזמן כעס של ה' עליך - פֶּן יְסִיתְךָ בְסָפֶק היזהר שיצר הרע לא יסית אותך לחטוא ולפקפק בהשגחת ה', וְרָב כֹּפֶר תשלום ממון רב - אַל יַטֶּךָּ היזהר שלא יגרום לך לחטוא מרוב טובה. יט הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ האם תהיה ערוכה ומוכנה ישועתך לֹא בְצָר בלי שתתנסה בצרות, וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ ובלי מאמץ לשרוד את הייסורים? כ אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה להגיע אל המוות, לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם ואל תשאף שיחד איתך יסתלקו מהעולם כל העמים בבטחה במקומם. כא הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן שלא תיפנה אֶל אָוֶן אדם רשע, כִּי עַל זֶה את תיפנה אל אדם בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי שבחרת בו לחבר בעת עניו.
כב הֶן אֵל יַשְׂגִּיב נשגב, עצום בְּכֹחוֹ, מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה יכול ללמד אותנו. כג מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ, וּמִי אָמַר: "פָּעַלְתָּ עַוְלָה". כד זְכֹר יש לזכור את מעשי ה' כִּי תַשְׂגִּיא כאשר תרומם (תראה ותשבח) את פָעֳלוֹ, אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים עליה (על נפלאות הבריאה) כתבו המשוררים שירים.
.jpg)
| "הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ, וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה" (פסוק ל) - סופת ברקים |
כה כָּל אָדָם כל נפלאות העולם שבני האדם חָזוּ בוֹ - אֱנוֹשׁ (ראו רק מעט כי) האדם רק יַבִּיט מֵרָחוֹק. כו הֶן אֵל שַׂגִּיא הרי ה' הוא אל רם וְלֹא נֵדָע אין אנו יכולים לדעת את גדולתו, מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר למספר שנותיו אין חקר, אין גבול. כז כִּי יְגָרַע לא נדע כאשר ה' יזיל נִטְפֵי מָיִם, יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ הטיפות יסוננו כאשר יעברו דרך אדי העננים. כח אֲשֶׁר יִזְּלוּ כאשר יזלו נִטְפֵי מָיִם מה- שְׁחָקִים, יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב. כט אַף אִם יָבִין האם יכול האדם להבין מִפְרְשֵׂי עָב את העננים הפרושים (כמו סכך על סוכה), תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ את הערפל של סוכת ה'. ל הֵן פָּרַשׂ עָלָיו על הענן אוֹרוֹ את אורות הברקים, וְשָׁרְשֵׁי ואת קצות הַיָּם כִּסָּה התמלא באור הברקים (באופק, במקום בו כביכול קצה הים, נראים הברקים בשעת סופה). לא כִּי בָם בברקים ובגשם יָדִין עַמִּים, יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר בשפע. לב עַל כַּפַּיִם בכפיו של ה', בענניו כִּסָּה אוֹר, וַיְצַו עָלֶיהָ על הענן בְמַפְגִּיעַ לפגוע בענן אחר, לגרום לברקים ורעמים. לג יַגִּיד עָלָיו יעיד על ה' וגדולתו רֵעוֹ תרועת הרעם, מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה קולות הרעם הם כביכול קולות העולים מנשימת ה', מהאויר העולה מקנה הנשימה לאף.
<< · ביאור:איוב · לו · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- הביטוי "תְּמִימוּת דֵּעִים" מגיע מפרק זה (פסוק ד: "כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי, תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ"), ומהפרק הבא (פסוק טז: "הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב, מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים"), בימינו הביטוי משמש להביע 'הסכמה מלאה', 'אחדות דעות', למרות שאין זאת בהכרח המשמעות בשני פסוקים אלו. להרחבה ראו באתר האקדמיה ללשון העברית.
