ביאור:איוב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: a2706

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

מהדורות נוספות של איוב: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא   :: פרק זה מעומד ומפורש לפי פשוטו


איוב: יסורי קשים ולכן אני מתלונן. נחמתי היא בדברי על מה שה' עשה לי. הלואי שה' ימית אותי.

א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי, (והיתי) וְהַוָּתִי מכתי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד תשקל כולה. ג כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד, עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ התפרצו. ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי חצים שה' ירה בי תקועים בי, אֲשֶׁר חֲמָתָם את הרעל שעל החצים שֹׁתָה רוּחִי, בִּעוּתֵי דברים נוראים ומפחידים שישלח אלי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי יעמדו מולי למערכה, למלחמה. ה הֲיִנְהַק פֶּרֶא חמור בר עֲלֵי דֶשֶׁא כאשר יש לו מה לאכול (אני משמיע את קולי כי אני סובל)? אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ כאשר הוא עומד ליד תערובת המזון שלו? ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל האם אנשים אוהבים לאכול אוכל תפל? ודאי שלא, ולכן איוב שחולה וכל מאכל לא טעים לו סובל מאוד מִבְּלִי מֶלַח? אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת בנוזל שבצמח (החַלָּמוּת מזוהה כחוטמית רפואית)? ז מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי אותם הדברים שנפשי לא רצתה לגעת בהם, הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי הם אותם הדברים הדומים ללחמי הטמא, לאוכל שלא טעים לי (שהוזכר בפסוק הקודם). ח מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי, וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. ט וְיֹאֵל ירצה אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי, יַתֵּר ישלח יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי ישים קץ לחיי. י וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי אם אמשיך לסבול בחיי, לפחות תהיה לי נחמה אחת (בסוף הפסוק), וַאֲסַלְּדָה אתרחק בְחִילָה ברעד לֹא יַחְמוֹל ואף אם ה' לא יחמול עלי, כִּי לֹא כִחַדְתִּי הנחמה שתהיה לי (מכל יסורי) היא שלא הסתרתי אִמְרֵי קָדוֹשׁ את מה שיש לי להגיד על ה' הקדוש.

אין בי כח להבליג. אינני צריך את עצתכם. אכזבתם אותי. תגידו לי מה חטאי. תמשיכו להקשיב לי.

יא מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל אין בי כח לקוות לעתיד טוב יותר, וּמַה קִּצִּי מידת ימי חיי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי כך שאבליג (חיי קצרים מכדי שיהיה לי סבלנות להמתין לישועה בעתיד). יב אִם כֹּחַ אֲבָנִים האם חזק כמו אבנים כֹּחִי? אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ עשוי נחושת חזקה (והתשובה: ודאי שלא, ולכן אין בי כח לשאת את יסורי)? יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי בכוחות עצמי (אינני צריך את עצתכם, כי אינכם מחדשים לי דבר)? וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה האם העצה התרחקה מִמֶּנִּי. יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד (...האם התושיה רחקה ממני ועברה ל...) לאיש שמאס בברית החסד שכרת עם רעהו (איוב עוקץ את אליפז על כך שהעצות שלו לא ראויות לחבר), וְיִרְאַת ולאדם ש- שַׁדַּי יַעֲזוֹב. טו אַחַי מופנה בפרט כלפי אליפז, אך איוב רואה בו כמייצג את עמדת כל רעיו בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל, כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ בו הנחלים זורמים. טז הַקֹּדְרִים המכוסים מִנִּי קָרַח, עָלֵימוֹ על הנחלים יִתְעַלֶּם יערם שָׁלֶג. יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ אבל כשנצרבו בחום השמש נִצְמָתוּ נכרתו, בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם. יח יִלָּפְתוּ יתפתלו אָרְחוֹת דַּרְכָּם, יַעֲלוּ בַתֹּהוּ יתאדו ויעלמו וְיֹאבֵדוּ. יט הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא שיירות האנשים הבאים מארץ תימא, הֲלִיכֹת שְׁבָא שיירות הבאים מארץ שבא קִוּוּ לָמוֹ לשתות מהנחלים. כ בֹּשׁוּ התאכזבו כִּי בָטָח סמכו על הנחל שבינתיים יבש, בָּאוּ עָדֶיהָ עד הנחל וַיֶּחְפָּרוּ והתאכזבו. כא כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא הפכתם לאין (אכזבתם אותי כמו נחלים שיבשו), תִּרְאוּ חֲתַת ראיתם את משברי וַתִּירָאוּ ואתם מפחדים מה' שיביא גם עליכם אסון, ולכן אתם באים בתלונות אלי ולא אליו. כב הֲ‍כִי אָמַרְתִּי "הָבוּ לִי הביאו לי כסף, וּמִכֹּחֲכֶם מכספכם שִׁחֲדוּ תנו כופר בַעֲדִי. כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר, וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי". כד הוֹרוּנִי למדו אותי דבר טעם וַאֲנִי אַחֲרִישׁ, וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי. כה מַה נִּמְרְצוּ מה רע יש ב- אִמְרֵי יֹשֶׁר, וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם אחד מכם כנגד דברי. כו הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ במלים הדומות לרוח אִמְרֵי נֹאָשׁ באמירות שאין בהם ממש. כז אַף עַל יָתוֹם עלי (איוב מדמה את עצמו ליתום שמוכרים אותו לעבד) תַּפִּילוּ תפילו גורל למוכרני, וְתִכְרוּ תסחרו עַל רֵיעֲכֶם. כח וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי הסתכלו אלי, וְעַל מול פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב אני נשבע שלא אשקר. כט שֻׁבוּ נָא, אַל תְּהִי עַוְלָה אל תעשו עוול, לנטוש אותי, (ושבי) וְשׁוּבוּ עוֹד חזרו להקשיב לי עוד צִדְקִי בָהּ כי הצדק בטענתי. ל הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה, אִם חִכִּי שהרי הפה שלי לֹא יָבִין הַוּוֹת יודע לזהות מה הם דברי רשע.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "עָלֵימוֹ על הנחלים יִתְעַלֶּם יערם שָׁלֶג" (טז) - לשון נופל על לשון
  • "כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא" (כא) - יש תנכים בהם הגירסה היא "כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לוֹ" במשמעות של: כעת באתם לעזרתו (של איוב).