ביאור:איוב טז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: ב שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה דברים כמו דבריכם רַבּוֹת. מְנַחֲמֵי עָמָל הבל, מאמץ לריק כֻּלְּכֶם. ג הֲקֵץ האם יש סוף לְדִבְרֵי רוּחַ? אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה? ד גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה הייתי מדבר לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אם הייתם במצבי. אַחְבִּירָה הייתי מחבר עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים, וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם אנוד את ראשי כלפיכם כאות להשתתפות בצערכם בְּמוֹ רֹאשִׁי. ה אֲאַמִּצְכֶם הייתי מחזק אתכם בְּמוֹ פִי, וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ יחסוך (היה מונע את כאבכם). ו אִם אבל כעת (שאני הוא הסובל - כאן הסתיימה הפיסקה שהתחילה ב"לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי"), גם אם אֲדַבְּרָה - לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי, וְאַחְדְּלָה וגם אם אחדול מלדבר - מַה מִנִּי איזה כאב ממני יַהֲלֹךְ.
ז אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי הכאב הזה התיש אותי, הֲשִׁמּוֹתָ שהרי החרבת (איוב פונה כאן לה') כָּל עֲדָתִי את כל משפחתי. ח וַתִּקְמְטֵנִי כיווצת את גופי, כאדם חולה מאוד - לְעֵד הָיָה המראה שלי היה כעדות לסבלי, וַיָּקָם בִּי להעיד עלי (כדוגמת: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ") כַחֲשִׁי המראה הכחוש שלי - בְּפָנַי יַעֲנֶה מולי יעיד עלי (כדוגמת: "כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה"). ט אַפּוֹ כעסו (של ה') טָרַף נשף בחוזקה וַיִּשְׂטְמֵנִי שנא אותי, חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו. צָרִי האויב שלי (משחק מלים עם 'צורי' - הקב"ה השומר עליו) יִלְטוֹשׁ ינעץ עֵינָיו לִי כנגדי. י פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם את פיהם בצעקות כלפי, בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי על הלחיים שלי. יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן יאספו מסביבי. יא יַסְגִּירֵנִי אֵל ה' אֶל עֲוִיל בידי רשע העושה עוול (ואולי זהו כינוי לשטן, כפי שאכן היה, כמסופר בתחילת הספר), וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי יטה אותי. יב שָׁלֵו הָיִיתִי - וַיְפַרְפְּרֵנִי והוא ניער אותי, וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי ניפץ אותי, וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה בשבילו, להיות מטרה לחציו (כלומר כל הטובה שעשה לי - היתה רק כדי לצער אותי יותר). יג יָסֹבּוּ עָלַי יקיפו אותי רַבָּיו הקשתים שלו, היורים חצים בקשת (כדוגמת "וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת"), יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל, יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי את מיצי המרה שלי (כליות ומרה - איברים שנתפסו בימי קדם כמקור לכעס ועצב). יד יִפְרְצֵנִי יכה ויסדוק אותי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ שבר אחר שבר. יָרֻץ עָלַי ימהר לפגוע בי כְּגִבּוֹר כלוחם המסתער על אויב (או על עיר שנפרצו חומותיה - בהקשר לתחילת הפסוק). טו שַׂק לבוש המבטא צער תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי על עורי, וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר העליתי עפר קַרְנִי על ראשי (כאות אבל). טז פָּנַי (חמרמרה) חֳמַרְמְרוּ האדימו מִנִּי בֶכִי, וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת חושך גדול (מרוב בכי העיניים שלי סגורות). יז עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי, וּתְפִלָּתִי זַכָּה והרי אני מתפלל לה' בכוונה גדולה - לכן אינני מבין למה כל זה קרה לי.
יח אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי אל תסתירי באדמה את הדם שלי שנשפך (כנראה הכוונה היא לדם בניו שמתו), וְאַל יְהִי מָקוֹם מחבוא לְזַעֲקָתִי בו זעקתי תהיה מושתקת. יט גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי ה', היכול להעיד על צדקתי, וְשָׂהֲדִי העד שלי (מארמית - כמו "יְגַר שָׂהֲדוּתָא - גַּלְעֵד") בַּמְּרוֹמִים. כ מְלִיצַי המתווכים ביני לה', רֵעָי, אֶל אֱלוֹהַ כלפי ה' אני בוכה דָּלְפָה עֵינִי. כא וְיוֹכַח לְגֶבֶר אבקש שידון איתי עִם אֱלוֹהַּ, וּבֶן אָדָם לְרֵעֵהוּ ידון איתכם, עם רעי. כב כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר והלוואי שיהיה זה במהרה, שהרי שנים ספורות יֶאֱתָיוּ יבואו עלי, וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב ואז בדרך שאין שוב ממנה (למות) אֶהֱלֹךְ.
<< · ביאור:איוב · טז · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים" (פסוק ד) - מוכר יותר הביטוי הדומה "להכביר מילים" (במשמעות של: להרבות בדיבור), המבוסס על הפסוק "בִּבְלִי דַעַת מִלִּין יַכְבִּר" (להלן לה, טז). כאן כנראה "אַחְבִּירָה" מלשון לחבר מילים אחת לשניה (ויש מפרשים: אקשט או אפטפט). על המילה "לְמַכְבִּיר" ראו באתר האקדמיה ללשון העברית.
ראו גם
- המהדורה המעומדת לביאור פרק זה נמצאת בדף ביאור:מעומד/מקרא/כתובים/איוב/טז