ביאור:איוב לא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
א בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה שלא אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. ב וּמֶה חֵלֶק איזה תגמול ניתן לי על כך מ- אֱלוֹהַּ מִמָּעַל? וְנַחֲלַת מה היתה על כך מתנת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים? ג הֲלֹא תשובה: הרי חלקי הוא אֵיד לְעַוָּל אסון הראוי לרשע, וְנֵכֶר וכן אסון (כמו "בְּיוֹם נָכְרוֹ" - עובדיה א יב) הראוי לְפֹעֲלֵי אָוֶן. ד הֲלֹא הוּא יִרְאֶה ומדוע זה חלקי? הרי ה' רואה כל דְרָכָי, וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר.
ה אִם הֲלֹא הוּא יודע אם הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא שקר, וַתַּחַשׁ ואם חשה, מיהרה עַל מִרְמָה רַגְלִי. ו יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק, וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי.
ז
אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי אם תסור רגלי מִנִּי הַדָּרֶךְ, וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי, וּבְכַפַּי דָּבַק מֻאוּם.
{פ}
ח
אֶזְרְעָה אם אכן חטאתי, אז אענש בכך שאזרע - וְאַחֵר יֹאכֵל, וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ יעקרו משורשם.
ט אִם נִפְתָּה התפתה לִבִּי עַל אִשָּׁה, וְעַל פֶּתַח רֵעִי דלת ביתו של בעלה (לחכות שיצא, ואכנס לביתו) אָרָבְתִּי - י תִּטְחַן תשתעבד כשפחה העובדת במלאכה הבזויה של טחינה ברחיים לְאַחֵר אִשְׁתִּי, וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין ישכבו אחרים. יא כִּי (הוא) הִיא פנייה לאישה נשואה (ניאוף) זִמָּה, (והיא) וְהוּא מעשה כזה הוא עָוֺן פְּלִילִים חטא כבד. יב כִּי אֵשׁ הִיא תאוות הניאוף - עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל, וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ.
יג אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט לא נהגתי באי-צדק ב- עַבְדִּי וַאֲמָתִי, בְּרִבָם עִמָּדִי. יד וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל אם ה' יעמוד לתבוע את עלבונם? וְכִי יִפְקֹד יבדוק, ישאל אותי לגביהם - מָה אֲשִׁיבֶנּוּ? טו הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי בה נוצרתי עָשָׂהוּ ה' גם עשה את עבדי (מי שעשה אותי בבטן אימי עשה אף את עבדי בבטן אימו), וַיְכֻנֶנּוּ הכין את שנינו בָּרֶחֶם אֶחָד יוצר אחד, ה'.
טז אִם אֶמְנַע הרי לא מנעתי מֵחֵפֶץ דַּלִּים מעניים את חפצם, את צורכיהם, וְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה. יז וְאֹכַל והרי לא אכלתי פִּתִּי לְבַדִּי, וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה. יח כִּי מִנְּעוּרַי גְּדֵלַנִי כְאָב מנהג זה (לעזור לעניים) כביכול גידל אותי, כאב את בנו, וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶנָּה תמכתי בדרך זאת. יט אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד אדם אבוד מִבְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹן - כ אִם לֹא הלבשתי אותו, ולכן בֵרֲכוּנִי (חלצו) חֲלָצָיו מותניו, וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם.
כא אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי, כִּי אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי כאשר ישבתי כשופט בשער העיר וראיתי מסביבי את תומכי - כב כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה תִפּוֹל, וְאֶזְרֹעִי זרועי מִקָּנָה משיכמה תִשָּׁבֵר. כג כִּי לא פגעתי ביתום כי פַחַד אֵלַי מפחיד אותי אֵיד אסון, עונש מ- אֵל, וּמִשְּׂאֵתוֹ מיראת כבודו הרם והנישא לֹא אוּכָל לא אצליח לפגוע ביתום.
כד אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי מבטחי, וְלַכֶּתֶם לזהב אָמַרְתִּי: "מִבְטַחִי". כה אִם אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי ממוני, וְכִי כַבִּיר הון כביר מָצְאָה יָדִי. כו אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל של כוכבים, המאיר לארץ, ויש עובדי כוכבים הסוגדים להם, וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ ואִם אֶרְאֶה ירח זוהר והולך (שגודלו משתנה במהלך החודש), כז וַיִּפְתְּ התפתה לסגידה לכוכבים בַּסֵּתֶר לִבִּי, וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי הפניתי ידי כלפי הכוכבים ונישקתי אותה, מתוך כבוד לכוכבים. כח גַּם הוּא גם אם רק כיבדתי אותם, ולא יחסתי להם אלוהות עָוֺן פְּלִילִי, כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל.
כט אִם אֶשְׂמַח לא שמחתי בְּפִיד באסונו של מְשַׂנְאִי, וְהִתְעֹרַרְתִּי כִּי ולא התחזקתי כאשר מְצָאוֹ רָע. ל וְלֹא נָתַתִּי לַחֲטֹא חִכִּי לפה שלי לחטוא בדיבור, לִשְׁאֹל בְּאָלָה נַפְשׁוֹ לבקש בקללה שאויבי ימות.
לא אִם לֹא אני נשבע שתמיד אָמְרוּ מְתֵי אנשי אָהֳלִי: "מִי יִתֵּן מִבְּשָׂרוֹ הבשר שאיוב מאכיל אותנו כל כך טעים, שאנו מקווים שנמשיך לאכול ממנו עוד ועוד מבלי לשבוע לֹא נִשְׂבָּע". לב בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר, דְּלָתַי לָאֹרַח לאורחים אֶפְתָּח.
לג אִם אני נשבע שלא כִּסִּיתִי כְאָדָם כמו אדם הראשון, שהתחבא לאחר שאחר מעץ הדעת פְּשָׁעָי, לִטְמוֹן בְּחֻבִּי במחבואי עֲוֺנִי. לד כִּי אֶעֱרוֹץ לא כִּסִּיתִי פְּשָׁעָי כי פחדתי הָמוֹן רַבָּה מהמיית קול של קבוצה גדולה של אנשים, וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת ומדברי הבזויים שבמשפחות יְחִתֵּנִי אשבר מפחד. וָאֶדֹּם וכעת אני יושב דומם לֹא אֵצֵא פָתַח ואפילו לא יוצא לפתח ביתי.
לה מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי מישהו שישמע אותי? הֶן תָּוִי הנה סימן הכתב שלי (לא רק דיברתי אלא גם כתבתי טענותי וחתמתי) - שַׁדַּי יַעֲנֵנִי מִי יִתֶּן וה' יתייחס לכך, וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי מִי יִתֶּן ובתגובה לטענותי גם בעל דיני, ה', יכתוב את תגובתו (וכך אדע למה אני סובל). לו אִם לֹא עַל שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אשא את הסֵפֶר, אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת אקשור אותו ככתר לִי. לז מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ אפרט לה' את כל פרטי דרכי, כְּמוֹ נָגִיד שר חשוב אֲקָרֲבֶנּוּ.
לח אִם עָלַי אם חטאתי, ועל חטאי אַדְמָתִי תִזְעָק, וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן. לט אִם כֹּחָהּ אם את תוצרתה (כמו בבראשית ד יב: "כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה - לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ") אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף בלי לשלם, בגזל, וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי גרמתי מפח נפש. מ תַּחַת אם אכן חטאתי, אני מקלל את עצמי שבמקום חִטָּה - יֵצֵא חוֹחַ, וְתַחַת שְׂעֹרָה - בָאְשָׁה יצמחו לי עשב שוטה.
תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב.
{פ}
<< · ביאור:איוב · לא · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אִם נִפְתָּה התפתה לִבִּי עַל אִשָּׁה, וְעַל פֶּתַח רֵעִי דלת ביתו של בעלה (לחכות שיצא, ואכנס לביתו) אָרָבְתִּי" (פסוק ט) - בניגוד מוחלט לדיבר האחרון, "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ".
- "אִם לֹא אָמְרוּ מְתֵי אָהֳלִי, מִי יִתֵּן מִבְּשָׂרוֹ לֹא נִשְׂבָּע" - בפרק לא, פסוק לא, המילה "לא" מופיעה פעמיים. מעניין לציין שבשני המקרים השלילה היא רק אמצעי ספרותי, ופירוש הפסוק הוא: אנשי ביתי אמרו שהם היו רוצים לאכול מהבשר שהגשתי להם עוד ועוד.