ביאור:איוב ל
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
| "וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם" (פסוק ד) - רותם |
א וְעַתָּה אבל עכשיו (בניגוד לעבר שתואר בפרק הקודם) שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים בחורים צעירים ממני, אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם, לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי שאפילו לא הייתי שם את אֲבוֹתָם יחד עם הכלבים השומרים על הצאן שלי. ב גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי לא יוכל לעזור לי (הם גם שוחקים עלי, וגם לא מסייעים לי בשום דבר), עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח תם כוחם, הצְעִירִים נחלשו. ג בְּחֶסֶר הצְעִירִים שצוחקים עלי שרויים במצב של חיסרון וּבְכָפָן רעב גַּלְמוּד בדידות, הַעֹרְקִים צִיָּה הבורחים למדבר, אֶמֶשׁ מקום חשוך שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה חורבן ושממה (בדומה לצפניה א טו) . ד הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ את עלי שיח המלוח עֲלֵי שִׂיחַ מהשיח עליו הם גדלים, וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם משמש אותם להכנת מאכלם (כגון שהם מבעירים ממנו אש לצורך בישול). ה מִן גֵּו מבפנים, מתוך העיר יְגֹרָשׁוּ, יָרִיעוּ עָלֵימוֹ בני העיר יצהלו כלפיהם בגירושם כַּגַּנָּב. ו בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן הם יאלצו לגור (לאחר שיגורשו מהעיר), חֹרֵי במחילות עָפָר וְכֵפִים ובחורים שבין סלעים. ז בֵּין שִׂיחִים יִנְהָקוּ הם ינערו, כחמורי בר, תַּחַת חָרוּל צילו של קוץ יְסֻפָּחוּ יתאספו לשבת. ח בְּנֵי נָבָל, גַּם בְּנֵי בְלִי-שֵׁם שאינם מכובדים, שאינם "אנשי שם", נִכְּאוּ שפלים יותר מִן הָאָרֶץ.
ט וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי הם שרים עלי שירי לעג, וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה לנושא שיחתם. י תִּעֲבוּנִי, רָחֲקוּ מֶנִּי, וּמִפָּנַי לֹא חָשְׂכוּ רֹק לא חסכו, לא נמנעו מלירוק עלי. יא כִּי (יתרו) יִתְרִי את החבל ששימש לי כחגורה, המסמלת גבורה פִתַּח ה' פתח, התיר את החגורה וַיְעַנֵּנִי, וְרֶסֶן ואת הרסן שבו רוסנה התנהגותם מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ הם הסירו מולי, כך שיוכלו לפגוע בי. יב עַל יָמִין בצידי פִּרְחַח יָקוּמוּ צעירים פוחזים יקומו נגדי, רַגְלַי שִׁלֵּחוּ את רגלי דחקו, וַיָּסֹלּוּ עָלַי יכוונו את דרכי אָרְחוֹת אֵידָם לדרכי אסונם, לדרכים בהם הם הלכו והביאו לאסון. יג נָתְסוּ נתצו נְתִיבָתִי, לְהַוָּתִי יֹעִילוּ יגדילו את אסוני, לֹא עֹזֵר לָמוֹ למרות שזה לא עוזר להם, אלא נעשה רק מתוך רוע כלפי. יד כְּפֶרֶץ כמו שטף מים רָחָב יֶאֱתָיוּ יבואו יסורי, תַּחַת שֹׁאָה מטר סוחף הִתְגַּלְגָּלוּ. טו הָהְפַּךְ עָלַי נהפכו עלי, נפלו עלי בַּלָּהוֹת, תִּרְדֹּף כל בלהה תירדוף כָּרוּחַ נְדִבָתִי את מעמדי הנכבד (נדיב פירושו שר חשוב), וּכְעָב כמו שחולף ענן עָבְרָה יְשֻׁעָתִי.
טז וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ תשתפך בבכי נַפְשִׁי, יֹאחֲזוּנִי יְמֵי עֹנִי. יז לַיְלָה בלילות עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי אני חש שמשהו מנקר את עצמותי, וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן לא ינוחו, מרוב כאבים. יח בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי הכאב יהיה כל כך חזק, כך שיקיף אותי כאילו אני לובש אותו, כְּפִי כֻתָּנְתִּי כמו בגד הכתונת המקיף אותי יַאַזְרֵנִי כך הכאב יקיף אותי מכל עבר. יט הֹרָנִי לַחֹמֶר עשאני דומה לבוץ, וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר. כ אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי, עָמַדְתִּי עמדתי לפניך בתפילה וַתִּתְבֹּנֶן בִּי הבטת בי אך לא ענית. כא תֵּהָפֵךְ ה' יהפוך לְאַכְזָר לִי, בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי תשנא אותי בכל כוחך. כב תִּשָּׂאֵנִי אֶל רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי שתעיף אותי, וּתְמֹגְגֵנִי תמיס אותי (תשוה) תּוּשִׁיָּה בכל יכולתך, בכל חוכמתך. כג כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת שאל המות תְּשִׁיבֵנִי, וּבֵית מוֹעֵד אל המקום שבו נפגשים לְכָל חָי כל החיים, בסוף חייהם. כד אַךְ לֹא בְעִי לפי תפילה ובקשה יִשְׁלַח יָד ישלח ה' את ידו וימית את המבקש, אִם בְּפִידוֹ וגם לא כאשר מתוך אסונו לָהֶן למָוֶת ולבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי שׁוּעַ האדם משווע.
כה אִם לֹא בָכִיתִי אני נשבע שבכיתי לִקְשֵׁה יוֹם בראותי אדם מסכן, שיומו קשה עליו, עָגְמָה הצטערה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן. כו כִּי טוֹב קִוִּיתִי דאגתי לאחרים - וַיָּבֹא רָע ולמרות זאת כעת באה עליה רעה, וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר - וַיָּבֹא אֹפֶל. כז מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא דָמּוּ ולא הפסיקו, קִדְּמֻנִי יש לפני עוד יְמֵי עֹנִי. כח קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה אור השמש (כמו אבל המכסה את ראשו), קַמְתִּי בַקָּהָל אפילו כשאני עם אנשים רבים אֲשַׁוֵּעַ ואצעק בכאבי. כט אָח הָיִיתִי לְתַנִּים הייתי דומה לתנים המייללים, וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה. ל עוֹרִי שָׁחַר השחיר מֵעָלָי, וְעַצְמִי שלד עצמותי חָרָה התייבש מִנִּי חֹרֶב מהחום שלי. לא וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי, וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- שלושת הפסקאות הראשונות פותחות במילה "וְעַתָּה".
- "עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח" (פסוק ב) - מכאן הביטוי "אבד עליו הכלח", ומכיוון שהמילה 'כלח' מופיעה בעברית רק כחלק מביטוי זה, התפתח הכינוי "מילת כלח". "מילת כלח" היא כינוי למילה שאין לה קיום עצמאי אלא מופיעה בעברית רק כחלק מצירוף, בדרך כלל צירוף יחיד, ואין בה שימוש בכל הקשר אחר. לפיכך לא תמיד בטוחים במשמעותה. למשל המילה "כלח" כשלעצמה: יכולים רק לשער מה פירושה, אך פירושו של הביטוי "אבד עליו כלח" הוא מוכר: התיישן. גם המילה "מָזֶה" בצירוף "מְזֵה רעב" (תשוש מרוב רעב) היא ייחודית לביטוי זה. (מתוך מניפת מילים והאקדמיה ללשון העברית)
- "אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה" (פסוק ג), "וּכְעָב עָבְרָה" (פסוק טו) - לשון נופל על לשון
