ביאור:איוב יט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
| "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן" (פסוק ב) משובץ בפיוט ברוך אל עליון בסידור מהמאה ה-15 |
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב עַד אָנָה תּוֹגְיוּן תעציבו נַפְשִׁי, וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים? ג זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי, לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ להתנכר לִי. ד וְאַף וגם אם אָמְנָם שָׁגִיתִי - אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי הטעות שלי חבויה אצלי, לא הצלחתם עדיין למצא במה חטאתי. ה אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ תגדילו לדבר ותאשימו אותי, וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי את החרפה שאני שרוי בה כהוכחה לכך שחטאתי - ו דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי ה' עיוות את דרכי - אל תישפטו לפי סיבלי ותניחו מכך שחטאתי, וּמְצוּדוֹ המלכודת שלו עָלַי הִקִּיף. ז הֵן אֶצְעַק "חָמָס עשקו אותי" - וְלֹא אֵעָנֶה; אֲשַׁוַּע - וְאֵין מִשְׁפָּט. ח אָרְחִי גָדַר את דרכי הוא חסם וְלֹא אֶעֱבוֹר, וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים. ט כְּבוֹדִי את בגדי המכובדים, את הכבוד שלי המשול לבגד מֵעָלַי הִפְשִׁיט, וַיָּסַר עֲטֶרֶת כתר, או מגבעת מכובדת רֹאשִׁי. י יִתְּצֵנִי ה' ינתץ אותי סָבִיב לגמרי וָאֵלַךְ ואגיע כך אל מותי, וַיַּסַּע כָּעֵץ יעקור, כפי שעוקרים עץ מהשורשים תִּקְוָתִי. יא וַיַּחַר הכעיס (בכוונה) עָלַי אַפּוֹ, וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו. יב יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו, וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם הם יסללו דרך לבא להתקפה עלי, וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי.
יג אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק; וְיֹדְעַי - אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי התנכרו לי. יד חָדְלוּ קְרוֹבָי, וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי. טו גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי שפחותי - לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי, נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם. טז לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה, בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ. יז רוּחִי אהבתי זָרָה לְאִשְׁתִּי, וְחַנֹּתִי גם סימני החיבה שלי זרים לִבְנֵי בִטְנִי. יח גַּם עֲוִילִים תינוקות מָאֲסוּ בִי, אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי הם דיברו עלי, וצחקו על המראה העלוב שלי כשאני מנסה לקום. יט תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי מי שהיו אנשי סודי בעבר, וְזֶה אָהַבְתִּי האנשים שאהבתי נֶהְפְּכוּ בִי הפכו מאוהבים לשונאים המציקים לי. כ בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי העצם שלי - אני כחוש מאוד, וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי חסר כל - כל העור שלי הרוס, מלבד מעט עור סביב השיניים (החניכיים).
כא חָנֻּנִי רחמו עלי, חָנֻּנִי, אַתֶּם רֵעָי, כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה פגעה בִּי. כב לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל כמו שה' רודף אותי? וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ אתם כמו חיית טרף, אבל אני כחוש ולא אשביע אתכם.
כג מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי, מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ. כד בְּעֵט בַּרְזֶל במקל חד מברזל המשמש לחקיקה באבן וְעֹפָרֶת בחריצים שבאבן היו ממלאים עופרת מותכת כדי להדגיש את הכתב, לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן. כה וַאֲנִי יָדַעְתִּי - גֹּאֲלִי מי שיקרא את דברי ויצדיק אותי חָי יזכה לחיות, וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם גם אם ה יהיה האיש האחרון שישרוד על האדמה. כו וְאַחַר עוֹרִי אבל מתחת לעור שלי נִקְּפוּ זֹאת חתכו שריטות - כביכול ה' כתב על העור שלי (בניגוד ל-"בַּצּוּר יֵחָצְבוּן"), וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ מהדברים החרוטים בעורי אני מבין את דרכי ה' כלפי. כז אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי רק אני רואה את הדברים שקרו לי, ומשמעותם, וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר. כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי שהרי אבדו הכליות שלי בתוכי (ולכם אין יכולת לראות זאת).
כח
כִּי אולי,הלוואי ש- תֹאמְרוּ: "מַה מדוע נִּרְדָּף לוֹ הוא"? וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר ולא חשבתם לשאול מה שורש החטא שכביכול נִמְצָא בִי.
כט
גּוּרוּ לָכֶם עליכם לפחד מִפְּנֵי חֶרֶב מכת חרב שתכה בכם על חשדכם בי. כִּי חֵמָה כעס (של ה') יבוא על עֲוֺנוֹת חָרֶב שהעונש עליהן הוא מכת חרב, לְמַעַן תֵּדְעוּן (שדין) שַׁדּוּן שיש דין.
{ס}
<< · ביאור:איוב · יט · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "עַד אָנָה" (פסוק ב) - כנגד דברי בלדד: "עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין" (לעיל יח, ב)
- "זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי" (פסוק ג) - רש"י: "עשר פרשיות יש עד כאן" - ואכן, עד כה נאמרו דברי: איוב, אליפז, איוב, בלדד, איוב, צופר, איוב; ובסבב השני: אליפז, איוב, בלדד. אך לפי הפשט "עֶשֶׂר" פירושו מספר גדול.
