ביאור:איוב כא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי, וּתְהִי זֹאת ההקשבה שלכם תַּנְחוּמֹתֵיכֶם כתנחומים בשבילי. ג שָׂאוּנִי שאו בסבלנות אותי, סילחו לי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר; וְאַחַר דַּבְּרִי - תַלְעִיג תוכל ללעוג לדברי (אבל רק לאחר שתקשיב לדברי). ד הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי מפנה לבני אדם את דברי כעסי? לא - אני מפנה את דברי לה'? וְאִם ואם כן, מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי למה יהיה אסור לי לדבר בקוצר רוח (הרי מה' אני רשאי לבקש צדק)? ה פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ השתוממו, וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה מרוב תימהון. ו וְאִם זָכַרְתִּי כשאני נזכר בטענותי וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת רעד.
ז מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ, עָתְקוּ יהפכו למכובדים, גַּם גָּבְרוּ חָיִל יהיו גיבורי חיל, נכבדים ומצליחים. ח זַרְעָם בניהם נָכוֹן מבוסס, מצליח לִפְנֵיהֶם עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם. ט בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט מכת מטה אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם. י שׁוֹרוֹ עִבַּר מעבר את הפרה וְלֹא יַגְעִל יצא הזרע אל מחוץ לרחם, תְּפַלֵּט תמליט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל. יא יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם את עולליהם, את ילדיהם הקטנים, מבלי לפחד שיקרה להם משהו, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יב יִשְׂאוּ ישאו קולם וישירו כְּתֹף וְכִנּוֹר כאשר נשמע קול של כלי נגינה, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. יג (יבלו) יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, וּבְרֶגַע כשמגיע זמנם למות, הם מתים ללא יסורים, אלא במהירות - שְׁאוֹל יֵחָתּוּ למות ירדו.
יד וַיֹּאמְרוּ לָאֵל: "סוּר מִמֶּנּוּ, וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ". טו "מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ? וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ אם נתחנן אליו (כמו "וַתֹּאמֶר רוּת: אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ" - רות א טז) ?".
טז הֵן לֹא בְיָדָם הרי לא בזכות מלאכתם טוּבָם הם עשו את כל רכושם (הרי הכל בזכות ה'). עֲצַת רְשָׁעִים דעתם של הרשעים - שהם מזלזלים בה' רָחֲקָה מֶנִּי אינני מסכים איתה כלל. וזה מה שלא ברור לי - מדוע טוב להם.
יז כַּמָּה כמה מעט פעמים קורה ש- נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם, חֲבָלִים כמה מעט קורה שאת מנת חלקם של הרשעים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ בכעסו (כלומר, יבחר להם מנת עונשים על רישעותם)? יח יִהְיוּ כמה מעט קורה שהם יהיו כְּתֶבֶן כמו קש (קנה הדגן הנקצר ללא השבולת) לִפְנֵי רוּחַ, וּכְמֹץ כמו הקליפה העוטפת את גרגירי התבואה גְּנָבַתּוּ סוּפָה? יט 'אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן אל תטענו שה' ישמור לְבָנָיו אוֹנוֹ את העונש על העוון של הרשע' - יְשַׁלֵּם אֵלָיו הרי עדיף שה' יעניש אותו וְיֵדָע. כ יִרְאוּ (עינו) עֵינָיו כִּידוֹ את אסונו (אולי מלשון 'הכד שלו', אשר בו משקה תרעלה), וּמֵחֲמַת שַׁדַּי ומזעמו (מהארס שלו) של ה' יִשְׁתֶּה. כא כִּי מַה חֶפְצוֹ עניינו בְּבֵיתוֹ בבני ביתו, בילדיו אַחֲרָיו אחרי מותו (מה אכפת לרשע אם בניו יענשו - כנגד: "אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ"), וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו והרי ימי חייו חֻצָּצוּ כבר נקצבו ועברו (והוא עצמו לא נפגע).
כב הַלְאֵל האם יש מי שלגבי ה' יְלַמֶּד דָּעַת? וְהוּא והרי ה' רָמִים על פי עקרונות נשגבים מהבנתנו יִשְׁפּוֹט?
- כג זֶה אדם כלשהו יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ בכל שלמותו, מבלי שסבל בחייו, כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן שאנן וְשָׁלֵיו. כד עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב ביטנו מלאה בזכות שפע מזון, בדומה לבהמה שיש לה שפע חלב בעטיניה (ויש פה נימה של ביזוי לרשע המדומה לבהמה), וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה יהיה לח ובריא.
- כה וְזֶה ולעומתו, אדם אחר יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה.
- כו יַחַד היה אפשר לחשוב שאחד צדיק והשני רשע, אך הרי לבסוף שניהם כאחד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ, וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם.
כז הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וּמְזִמּוֹת וידעתי את המזימות ש- עָלַי תַּחְמֹסוּ מזימות החמס שאתם מעלילים עלי, המזימות שאתם מעלילים מתוך רשעותכם. כח כִּי תֹאמְרוּ: "אַיֵּה בֵית נָדִיב בית העשיר (ביתו של איוב בעבר)?", וְ"אַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים בו גרים רשעים, כפי שאתם חושבים עלי (ושלפי דעתכם בגלל רשעותי חרב עלי ביתי)?". כט הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ, וְאֹתֹתָם אך את הסימנים שבהם עוֹבְרֵי דָרֶךְ עונים לכם על שאלות אלו לֹא תְנַכֵּרוּ לא תכירו - אתם מתעלמים מהתשובות הברורות הידועות לכל:
ל כִּי לְיוֹם אֵיד ביום אסון יֵחָשֶׂךְ יחסך, ימנע, יישמר רָע האיש הרע (למרות שהוא לא ראוי לפרס זה), לְיוֹם עֲבָרוֹת ביום זעם (כמו "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם" בתהלים עח מט) יוּבָלוּ בו ה' יוביל את העֲבָרוֹת. לא מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו בפני הרשע דַּרְכּוֹ את מעשיו (מי יוכיח את הרשע על מעשיו הרעים)? וְהוּא עָשָׂה על הרעות שעשה - מִי יְשַׁלֶּם לוֹ? לב וְהוּא לִקְבָרוֹת לקבורה יוּבָל, וְעַל גָּדִישׁ תל עפר מעל חלקת קבר, בצורת ערימת גדיש (ערימת תבואה שנקצרה) יִשְׁקוֹד ימהר להיקבר בכבוד. לג מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל שבהם הוא קבור (היה נהוג לקבור בגיא מחוץ לעיר), וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ יבואו אחריו, וּלְפָנָיו מי שמתו לפניו אֵין מִסְפָּר.
לד
וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל שהרי הוכחתי לכם שאין קשר בין מעשי האדם לשכרו, וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם - נִשְׁאַר מָעַל לא נשאר מהם כלום, אלא רק דברי בגידה בי.
{ס}
<< · ביאור:איוב · כא · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל" (פסוק לב) - יתכן שנאמר בלשון רבים כי מדובר על מערת קבורה גדולה ומכובדת, בה היו קברים רבים (כפי שהיה נהוג בתקופת בית ראשון)