המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"כי יש לעץ תקוה" - הלא האדם הוא נופל וגרוע מעץ השדה כי לעץ יש תקוה לחזור לקדמותו אף אם יכרת עוד יחליף לחדש ענפים אחרים תמורתם ולא יופסק ממנו ענפיו הרכים
"כי יש לעץ תקוה", עתה שב להתוכח על סוף דברי צופר, שאמר שעקר השכר של הצדיקים הוא אחר המות, שאז יש לו תקוה על חיים טובים מחיי העוה"ז ונעימות נצח, כמ"ש ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב, משיב שבאמת תקוה כזאת לצמוח שנית אחרי בלותו יש להעץ, אבל לא לבן אדם, שבמותו אבדה תקוה ולא יחיה שנית, הנה "העץ יש לו תקוה" על זאת בשני אופנים,
א) עץ שנכרת מן שרשו בעודו רענן והשורש עדן חי ורטוב, "אם יכרת ועוד יחליף" וישוב לצמוח שנית משרשו ויגדל העץ שנית בלא שום עזר מדבר אחר, יען כי "ויונקתו לא תחדל", אחר שעדן יניקתו קיימת ומשרשיו יפרה:
ביאור המילות
"יחליף". מענין חליפים ותמורה, שכן פי' תמיד כשבא בהפעיל, ר"ל שיגדל עץ אחר תחתיו: