ביאור:"כי האדם עץ השדה", האמנם?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



"כי האדם עץ השדה", האמנם? / מוטי לקסמן

בט"ו בשבט, חג האילנות, מעלים לא פעם את הקשר החזק בין האדם לעצים, ויש המרבים להראות קוי דמיון רבים ביניהם (1). בתקופה זו "החוגים הירוקים" משמיעים את קולם ביתר שאת. אחד הביטויים החוזרים בכל הפעילויות האלה הוא: "כי האדם עץ השדה".

יש לשער שאחד הגורמים לנפיצות הביטוי הזה בציבור נעוצה בשיר של המשורר נתן זך, המתנגן לו לפי לחן של שלום חנוך ומושר גם בקולו. בשיר של זך מתוארת הקבלה רבה בין האדם לעץ ובין העץ לאדם, עד כדי זהות הדדית (1).

האמנם הביטוי משדר זהות כזו? האם הביטוי "כי האדם עץ השדה" משדר הרמוניה בטבע ושמירה על הטבע?

נבדוק את המקור.

מקור הביטוי הוא במקרא, וההקשר הוא התנהגות במצור בעת מלחמה: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדחַ עליו גרזן כּי ממנו תאכל ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (דברים כ 19).

מה עושה הביטוי "כי האדם עץ השדה" ומה משמעו, בהקשר זה של מצור? קשה להבין. נפתח אפוא בהבאת פרשנויות אחדות.

יונתן מעלה הסבר שיש בו תמיהה על הקישור בין עץ לאדם: "כי לא כבן אדם, עץ שעל פני השׂדה לִהסתר מלפניכם במצור" (יונתן על אתר).

כך גם רש"י: "שמא האדם עץ השדה? להיכנס בתוך המצור מפניך, להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר; למה תשחיתנו?" (רש"י על אתר).

גם רשב"ם אינו מזהה בין העץ לאדם: "כל 'כי' שאחרי 'לא' מתפרש אלא. אותו לא תכרת אלא עץ השדה לבא האדם מפניך במצור, אותו תכרות" (רשב"ם על אתר).

גם ראב"ע אינו מזהה בין עץ לאדם, הוא מציע לראות בביטוי קשר בין חיי האדם לפרי העץ (2).

רמב"ן חוזר בלשונו על פרשנותו של ראב"ע (3). ראב"ע ורמב"ן מאמצים בפרשנותם את הכתוב במדרש: "וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת" (בבלי, תענית ז, א) (4).

עד כאן תפיסות שאינן מזהות בין עץ לאדם אלא את תרומת העץ למזון האדם.

תפיסות אחרות מציעות דמיון בין עץ לאדם, למשל "מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון, אמר רבי יהושע בר נחמיה איני דן רוחן בעצמן שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעוט שנים שקצבתי עליהם בעולם הזה ואחר כך אני משגמן ביסורין" (בראשית רבה, כו) (5).

אם-כן, האם הביטוי "כי האדם עץ השּדה" משדר הרמוניה ושמירה על הטבע?

לא היא, בפסוק העוקב נאמר מפורשות: "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה" (דברים כ 20).

מסתבר, אפוא, כי הרושם הערכי-חיובי של הביטוי הוא רק מדומה, ההוראה לא לכרות יש לה טעם תועלתי יישומי בלבד: כאשר העץ הוא עץ סרק מותר לכרות אותו ולהשתמש בו לבניית המצור.

עד כאן לא מצאנו במקור הביטוי, גם בפרשנויות מסר של הרמוניה ושמירת הטבע.

האם בשל כך לא נשמח עם האילנות בט"ו בשבט?

נרחיב אפוא את הדיון לעץ עצמו ולאדם, ללא קשר לביטוי הנדון.

ראשית, לעץ עצמו יש שימושים רבים בתרבות האדם:

מקור לפירות לאדם: "אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם" (יואל ב 22).

יוצר צל למנוחה: "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ" (בראשית יח 4).

חומר גלם לכלי פולחן ולפולחנים עצמם: "ועשית בדי עצי שטים וצפית אותם זהב" שמות כה 13);

"ועשית שלחן עצי שטים אמתיִם ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו" (שם, כג); "ונתנו בני אהרון הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש" (ויקרא א 7).

גם לפולחנים זרים: "ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן" (דברים ד 28); "ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" (מלכים ב טז 4).

חומר גלם לבנייה: "וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר וּבנו בית לדוד" (שמואל ב ה 11).

גם אתר לענישה חמורה: "ואת מלך העי תלה על העץ עד עת הערב" (יהושע ח 29).

אולי בשל מרכזיות העץ בתרבות האדם מועלה גם דמיון בין אדם לעץ, או ליתר דיוק העץ כדימוי לאדם.

במקרא נמצא מספר דוגמאות לכך: דימוי לאדם צדיק (7); ובאופן הפוך לאדם שולי מאוד: "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש" (ישעיהו נו 3).

גם דימוי לתורה עושה שימוש בעץ: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" (משלי ג 18).

איוב, בצערו כי רב, משווה בין עץ לאדם, אבל הוא מפרט את יתרונו של העץ על האדם (8).

כלומר, לעץ מקום מרכזי בכלכלת ובתרבות האדם לדורותיה.

האם זה לא טעם מספיק לחגוג וכן לומר "כי האדם עץ השדה", אפילו במנותק מן המקור המקראי?

כן ולא.

כן, אם אנו רוצים לציין את חשיבות העץ בכלכלה, בתרבות ובחיי בני האדם על כדור הארץ (לא שכחנו את בעיית יערות הגשם!).

לא, אם מציעים להבין את "כי האדם עץ השּדה" כמציין דמיון רב ואפילו זהות.

כלומר, בעצים, כמו גם בפרחים וגם בעלי חיים שונים יש אפיונים או תכונות שאפשר לדמות בהם תכונות או מצבים של בני אדם.

אבל, צריך לזכור גם הבדל מרכזי.

לפני שנים, בכנס חינוכי שנערך באמפיתיאטרון אשר בבית ברל, נאם בלהט סופר עברי ידוע. בהצביעו על העצים הגדולים שמסביב הוא קרא באון: רואים את צמרות העצים הנוסקות לרקיע? זה רק בזכות השורשים הרחבים והעמוקים באדמה.

ומאטעלע אומר:

חשוב לו לאדם שיהיו לו שרשים איתנים,

נטועים בקרקע המסורת התרבותית.

אבל אם בכך הוא ממצה את מהותו

אזי הוא נותר קבוע, ובעיקר תקוע.

אדם צריך שרשים כמו לעץ

אבל גם רפרוף כנפיים כמו לפרפר

כדי לרחף

ובעיקר כנפיים כמו לציפור

כדי להגביה עוף

ולהרחיק ראות

לנסיונות, לרעיונות ולשאיפות

שיש בהם חידוש

שיש בהם רענון

לעולם נעים וטוב יותר.

אם זאת נעשה, טעם ערכי וחינוכי יהיה לחגיגות טו-בשבט.

<><><><><>

הערות ומקורות

(1) למשל: הרב שרגא סימונט, "כי האדם עץ השדה" באתר http://www.aish.com/hebHolidays/TuBshvat/Man_is_a_Tree.asp

(2) כי האדם עץ השדה מילים : נתן זך. לחן: שלום חנוך

כי האדם עץ השדה / כמו האדם גם העץ צומח / כמו העץ האדם נגדע / ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה / כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה / כמו העץ הוא שואף למעלה / כמו האדם הוא נשרף באש / ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה / כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי / טעמתי מזה ומזה / קברו אותי בחלקה של עפר / ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה / כמו העץ הוא צמא למים / כמו האדם הוא נשאר צמא / ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה / כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי / טעמתי מזה ומזה / קברו אותי בחלקה של עפר / ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה.

(3) "וזה פירושו, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה, והטעם: כי חיי בן אדם הוא עץ השדה [...] הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו, ואסור לך להשחיתו" (ראב"ע על אתר).

(4) "ממנו תאכל ותחיה, ובו תבוא העיר מפניך במצור, לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר" (רמב"ן על אתר).

(5) כך גם בספרי דברים, פיסקא רג.

(6) דמיון שהוא מקור לדימוי מעלה מדרש אחר: "וידעו כל עצי השדה אלו הבריות, [...] כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך, הגבהתי עץ שפל זה אברהם, הובשתי עץ לח, אלו נשי אבימלך [...] הפרחתי עץ יבש, זו שרה" (בראשית רבה נג).

(7) "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצּורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי" (ירמיהו יז 7-8). ובאופן דומה: "אשרי האיש אשר לא הלך בּעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כּעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (תהלים א 1-3).

(8) "כי יש לעץ תקְוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו. אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש" (איוב יד 7-11).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה בmotinue @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-21.

תגובות[עריכה]

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_kotrot_1