ביאור:מעומד/מקרא/כתובים/איוב/כ

המהדורה המעומדת והמבוארת של ספר איוב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

מהדורות נוספות של איוב: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא   :: במהדורה המבוארת ללא עימוד

---

תשובת צופר הנעמתי - סבב שני

וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר:
לָכֵן לא כן, כלומר: אינך צודק! שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי, וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי.
מוּסַר כְּלִמָּתִי את היסורים הכאבים של בושתי. ואולי בהשאלה מאזור הגוף הנקרא כך - אֶשְׁמָע, וְרוּחַ קולות המחשבה מִבִּינָתִי מההתבוננות שלי, ואולי בהשאלה מאיזור הבמצח מעל העיניים - יַעֲנֵנִי.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד? מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ?
כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים - מִקָּרוֹב מסתיימת מהר. שכן הם מפילים את עצמם בפח בהמשך, וְשִׂמְחַת חָנֵף - עֲדֵי רָגַע מהר מאוד מסתיימת.
אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ? וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ?
כְּגֶלֲלוֹ באותה מידה שהתגלגל כלפי מעלה, ישוב להתגלגל מטה לָנֶצַח יֹאבֵד! רֹאָיו יֹאמְרוּ: אַיּוֹ?!
כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ, וְיֻדַּד - כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה.
עַיִן שְׁזָפַתּוּ? וְלֹא תוֹסִיף. וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ.

בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים, וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ.
עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמָו, וְעִמּוֹ - עַל עָפָר תִּשְׁכָּב.

אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה? יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ.
יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה, וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּוֹ.
לַחְמוֹ אפילו מזונו שאמור להשביעו, הופך לרועץ, והוא נמלא בחילה בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ, מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ.
חַיִל מזון שלל טעים בָּלַע? - וַיְקִאֶנּוּ, מִבִּטְנוֹ! - יוֹרִשֶׁנּוּ הופך אותו לרש אֵל.

תעתועי ההצלחה

רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק, תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה.
אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת, נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה.
מֵשִׁיב יָגָע סוף סוף מקבל תמורה אך... - וְלֹא יִבְלָע, כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ - וְלֹא יַעֲלֹס.
כִּי רִצַּץ עָזַב דַּלִּים, בַּיִת גָּזַל - וְלֹא יִבֶנֵהוּ.
כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ, בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּט.
אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ.
בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ, כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ.

הסבל כסערת זעם המגיעה לרשע

יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ, וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ.

יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל, תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה.
שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים.
כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח, יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ.
יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲֹנוֹ, וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ.
יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ, נִגָּרוֹת - בְּיוֹם אַפּוֹ.
זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים, וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל.

{פ}