מ"ג איוב כח יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כח · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ
  וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מבכי נהרות חבש" - בבריאת העולם כשבכו מים התחתונים בכי כמו נבכי ים (איוב לט)

"חבש" - כמו ויחבש את חמורו (בראשית כב) כ"ש (ס"א מבכי וגו' מפני בכייתן של ישראל שהיו בוכין לאמר מה נשתה חבש ותיקן להם נהרי מים מן הסלע ויחבש להם מתרגם ואתקין)

"ותעלומה יוציא אור" - חלון יש ברקיע ושמו תעלומה משם תולדות השמש לתקופתו (בפרקי ר' אליעזר) כלומר לכל דבר יש מוצא וסוף רק לחכמה לא מוצא לה אלא מפיו ולא סוף עולמות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מבכי" (אופן ה' להתגלות המתכיות), לפעמים יחבוש ה' מרוצת הנהרות ההולכות נבוכים בלא דרך כבושה, ויחבוש ויקשור מהלכם שינהרו בדרך מיוחד, "ועי"כ תעלומה יוציא אור", כי כשהנהר ישים לו דרך מיוחד בין ההרים ישטוף את אדמת ההרים שאצלו, ועי"כ יתגלה תעלומות ההרים ומטמוני מסתרים הצפון בתוכם, כנודע:


ביאור המילות

"מבכי". שרשו בוך, כמו נבוכים הם בארץ, ומזה נבכי ים.

"וחבש" הוא החוגר על הדבר וקשרו בל יתפשט, עמ"ש ישעיה א':

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מבכי נהרות" - בבוא תכלית הנהרות יסגור ויכלא עומק מימיהם לבל יהיו נובעים ומושכים כמאז ובבוא קץ הארץ היבשה אז יצא לאור המעין הנעלם מעין האדם וירבה מימיו עד כי יכסה פני האדמה וכאומר הואיל ויש קץ ותכלית לכל הדברים הגופניים לא יחשבו א"כ הצלחתם למאומה

מצודת ציון

"מבכי" - ענין עומק המים וכן נבכי ים (לקמן לח)

"חבש" - ענין סגירה וכליאה כמו חבוש בטמון (לקמן מ)

<< · מ"ג איוב · כח · יא · >>