ספרי על דברים יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על דברים · יב · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

אלה החקים - (קידושין לו) אלו המדרשות.

והמשפטים - אלו הדינים.

אשר תשמרון - זו משנה.

לעשות - זה מעשה.

בארץ. יכול כל המצות כולם נוהגות בחוצה לארץ? ת"ל לעשות בארץ אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה. יכול לא יהיו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ? ת"ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אחר שריבה הכתוב ומיעט, הרי אנו לומדים אותם מן האמור בענין. ומה אמור בענין? אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא מצות הגוף, שאינה תלויה בארץ, ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ; כך כל מצוה שאינה תלויה בארץ - נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ושתלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ; חוץ מן הערלה ומן הכלאים, ר' אליעזר אומר אף החדש.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אבד תאבדון. מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה (= גדלה מחדש) אפילו י' פעמים חייב לקצצה? ת"ל אבד תאבדון.

את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. מגיד הכתוב שהיו הכנענים שטופי (בזמה) בעבודת כוכבים יותר מכל הבבליים.

אשר אתם יורשים אותם. שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים ויירשו אתכם.

(ע"ז מה) ר' יוסי הגלילי אומר: יכול אפילו עובדים ההרים והגבעות אתה מצווה לאבדם? ת"ל אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא גבעות אלהיהם, אלהיהם תחת כל עץ רענן (ולא עץ רענן אלהיהם). אמר ר' עקיבא אני אהיה אבין (=מבין) לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים, לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונתצתם את מזבחותם. זו אבן שחצבה מתחלה לעבודה זרה.

ושברתם את מצבותם. זו מצבה שחצבה מתחלה לעבודה זרה.

ואשריהם תשרפון באש. זו אשרה שנעשית מתחלה לעבודה זרה.

ופסילי אלהיהם תגדעון. זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודה זרה.

[ואבדתם את שמם. זו שהעמיד תחתיה עבודת כוכבים.]

דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם, מכאן אמרו (ע"ז מח) ג' אשרות הם, אילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר ואשריהם תשרפון באש. [גדעו ופסלו לעבודת כוכבים ו]החליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון. (לא החליף אלא שהעמידו תחת) [העמיד תחתיה] עבודה זרה וסלקה - הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. (לא תעשון כן לה' אלהיכם) (ע"ז מו).

שלשה בתים הם, בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר (אבד תאבדון את כל המקומות) [ונתצתם]. חידש - נוטל מה שחידש, שנאמר (ואבדתם את שמם) [תגדעון]. לא חידש, אלא הכניס בתוכו עבודה זרה והוציאה - הרי זה מותר, שנאמר [ואבדתם את שמם מן המקום ההוא].

ונתצתם את מזבחותם. (שם מ) נתצתה את המזבח - הנח לו.

[ושברתם]. שיברתה את המצבה - הנח לה.

מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה.

ר' אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה שצריך לשרש אחריה? ת"ל ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. אמר לו ר' עקיבא מה אני צריך, הלא כבר נאמר אבד תאבדון. ומה ת"ל ואבדתם את שמם? לשנות את שמם. או יכול לשבח? ת"ל (דברים ז) שקץ תשקצנו.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מכות כב) מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות, שהוא בלא תעשה? ת"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' א-להיכם. ר' ישמעאל אומר (שבת קב) מנין למוחק אות אחת מן השם, שהוא בלא תעשה? שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' א-להיכם. רבן גמליאל [נ"א ר' שמואל] אומר: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם חס ושלום? אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שייחרב.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם - (דרוש) על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. מנין שלא (תעשה) [עשה] אלא ע"פ נביא? שנאמר (ש"ב כד) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי. ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.

כתוב אחד אומר באחד שבטי , וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? יודעים היו שבית המקדש עתיד ליבנות בחלקו של (יהודה ובנימין) [אחד מהם], לפיכך הפרישו דושנה של יריחו (מיריחו). מי אכלו כל אותם השנים - בני קיני חותן משה אכלוהו ד' מאות ומ' שנה, שנאמר (שופטים א) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי (ר' שמעון) [רבי יהודה]. (ר' יהודה) [רבי שמעון] אומר אצל יעבץ (היו שהלכו) [הלכו] ללמוד תורה, שנאמר (דה"א ב) ומשפחת סופרים יושבי יעבץ.

כתוב אחד אומר באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם? (הכסף - מכל השבטים.) באחד שבטיך - זה שילה, מכל שבטיכם - זה ירושלים. [ר' יהודה אומר הכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד], וכן הוא אומר (ש"א כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, וכתוב אחד אומר (דה"א כב) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? (הן) י"ב שבטים [הם], נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים ו' מאות שקלים.


לשום את שמו שם - נאמר כאן לשום את שמו ונאמר להלן (במדבר ו) ושמו את שמי, מה שמי האמור (להלן - בלשון הקדש, אף שמי האמור כאן - בלשון הקדש.) [כאן - בית הבחירה, אף שמי האמור להלן - בית הבחירה], ומה שמי האמור להלן - ברכת כהנים, אף שמי האמור כאן - ברכת כהנים. אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין? ת"ל (שמות כב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. אם כן למה נאמר לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו? במקדש אתה אומר בכתבו, ובמדינה בכנויו.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובאת שמה והבאתם שמה, למה נאמר? לפי שנאמר (במדבר כט) ( אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם ) [ אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו ].

יכול אין לי שקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין לקרבנות צבור ולקרבנות יחיד שהוקדשו לפני הרגל (שיבואו לפני הרגל וקרבנות יחיד) ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל - ת"ל ( אלה תעשו לה' במועדיכם ) [ מלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה' ] לרבות עופות ומנחות, לרבות שכולם יבואו ברגל.

יכול רשות - ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם. אם להתיר (הבאתם ברגל) כבר התיר, אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם - לקבעם חובה, שכולם יבואו ברגל.

יכול באיזה רגל שירצו ת"ל ובאת שמה והבאתם שמה. אם להתיר כבר התיר, ואם לקבוע (כחובה) כבר קבע. אם כן למה נאמר ובאת שמה , והבאתם שמה - לקבעם חובה, שלא יהא אלא ברגל ראשון (שקבע) [שפגע] בו.

יכול אם עבר רגל (אבד) [אחד] ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר - ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם , הא אינו עובר עליו משום בל תאחר, עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.

עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור.

וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.

מעשרותיכם, (בכורות נג) ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.

ותרומת ידכם, (יבמות כב) אלו בכורים, שנאמר (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' א-להיך .

ובכורות, (תמורה כא) זה הבכור.

בקרכם וצאנכם, אלו חטאות ואשמות.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואכלתם שם לפני ה' א-להיכם. במחיצה.

ושמחתם, (פסחים קט) נאמר כאן שמחה ונאמר להן (דברים כו) שמחה, מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.

בכל משלח ידכם, בכל מה שאתם שולחים את ידכם ברכה אשלח בו.

אתם ובתיכם, זו אשתו.

אשר ברכך ה' א-להיך, לפי הברכה - הבא.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים. (זבחים קיב) עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.

עד שלא באו לשילה הותרו הבמות, משבאו לשילה נאסרו הבמות. בוא לנוב וגבעון, הותרו הבמות. באו לירושלים נאסרו הבמות, מכאן ואיך לא הותרו.

ד"א לא תעשון וכו'. אנו מטלטלים את המשכן, היום אנו אסורים בבמות; משנבוא לארץ אין אנו מטלטלים את המשכן, ואין אנו (מותרים) [אסורים] בבמה.

(זבחים קיג קיח) ר' יהודה אומר: יכול יהיו הצבור מקריבים בבמה? ת"ל איש, היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה.

כל הישר בעיניו. כל הנידר ונידב - קרב בבמת יחיד, וכל שאינו נידר ונידב - אינו קרב בבמת יחיד.

(שם) ד"א פה היום, ר"ש אומר: היום אנו מקריבים חטאות ואשמות, משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות [אפילו בבמה גדולה].

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לא באתם עד הנה. (זבחים קיט וש"נ) ליתן היתר (=סיבת ההיתר) בבמה.

אל המנוחה ואל הנחלה. נחלה - זו שילה, מנוחה - זו ירושלים, שנאמר (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה, דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר, חילוף הדברים.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו', והיה המקום אשר יבחר וגו'. (סנהדרין כ) רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק.

ואיני יודע איזה יקדים, ת"ל (שמות יז) כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק; (כל שישב) [משישב] המלך על כס י-ה - אתה מכרית זרע עמלק. ומנין שכסא י-ה זה המלך? שנאמר (דה"א כט) וישב שלמה על כסא ה' למלך.

ועדיין איני יודע איזה יקדים, אם לבנות בית הבחירה אם להכרית זרעו של עמלק, ת"ל אשר ה' א-להיכם מנחיל אתכם והניח לכם וגו' וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה'. ואומר (ש"ב ז) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, (ואומר) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון הא-להים יושב בתוך היריעה. (היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים).

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיה המקום אשר יבחר ה' א-להיכם לשכן שמו שם. עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.

מעשרותיכם, ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.

ותרומת ידכם, אלו בכורים.

(ונדבותיכם) [נדריכם], לרבות נדרים ונדבות.

[מבחר], שלא יביאו (אלו) אלא מן המובחר.

אין לי אלא נדרים ונדבות. מנין לרבות בכורות ומעשרות, חטאות ואשמות? ת"ל [וכל] מבחר (נדריכם).

רבי אומר: אם נאמר למעלה, למה נאמר למטה? ראשונה לענין שילה, שניה לענין ירושלים.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושמחתם. נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן שמחה, מה שמחה האמורה להלן שלמים, אף שמחה האמורה כאן שלמים.

לפני ה' א-להיכם, במחיצות. [היו שם שתי מחיצות, מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים].

אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם. חביב חביב קודם.

והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם. כל מקום שאתה מוצא את הלוי (הזה לומד) - תן לו חלקו. אין לו חלק - תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני - תן לו שלמים.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

השמר לך. בלא תעשה.

פן תעלה עולותיך, (שם קט) ולא עולת גוים, דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר: ולא עולת גוים שהוקדשו בחוצה לארץ.

בכל מקום אשר תראה, אבל אתה מעלה בכל מקום שיאמר לך הנביא, כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל.

כתוב אחד אומר: באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר: מכל שבטיכם? זו שר' יהודה אומר: כסף - מכל שבטיכם, מקום בית הבחירה - משבט אחד.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך. אין לי אלא עולות, שאר קרבנות מנין? ת"ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך.

ועדיין אני אומר: עולות הוא בעשה ובלא תעשה, שאר קרבנות (ש)לא יהיו [אלא] בעשה; בלא תעשה מנין? ת"ל שם תעלה עולותיך. עולה היתה בכלל, ולמה יצאת? - להקיש אליה ולומר (לה) [לך], מה עולה מיוחדת שהיא בעשה[,] (ולא) [היא בלא] תעשה; כך כל שהיא בעשה, הרי היא בלא תעשה.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

רק בכל אות נפשך. במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה - כבר אמור. ואם (באכילה) [באכילת קדשים] כבר אמור. הא אינו מדבר [אלא] בפסולי המוקדשים שיפדו. (יכול יפדו מכל מום עובר, ת"ל רק).

תזבח ואכלת, ולא גיזה.

בשר, ולא חלב.

יכול יהיו אסורים לאחר זביחה, ת"ל כברכת ה' אלהיך.

יכול אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו, יהיו אסורים, ת"ל רק.

(מלמד) [מנין] שאין נשחטים אלא על מום קבוע - אמרת קל וחומר הוא, ומה בכור שאינו נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון - אינו נשחט אלא על מום קבוע; קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפידיון, אינו דין שלא יהיו נשחטים אלא על מום קבוע! לא, אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם [ו]קדושתו חלה עליו על בעל מום קבוע, תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בע"מ קבוע. ת"ל - אשר נתן לך בכל שעריך, [ונאמר להלן (דברים טו) בשעריך תאכלנו], שעריך [שעריך] לגזירה שוה. מה שעריך האמור להלן, אין נשחטים אלא על מום קבוע; אף שעריך האמור כאן, אין נשחטים אלא על מום קבוע.

[ד]טמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין - ת"ל (יאכלנו) הטמא והטהור (יחדיו) [יאכלנו], מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת.

יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת, ת"ל יחדיו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת, ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת.

יכול יהיו חייבים במתנות - ת"ל כצבי וכאיל.

אוציאנו מכלל מתנות, ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק - ת"ל (אך) [כצבי וכאיל].

אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר, ת"ל (רק) [אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל].

רבי שמעון אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם (בעלי מומים) [תמימים], כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים - ת"ל כצבי וכאיל, מגיד, שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל, כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהם בעלי מומים.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ולא שני לאוים.

[יכול] כדם המוקדשים, ת"ל רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין.

[על הארץ תשפכנו, ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים.]

[כמים ולא לתוך מים עצמם.] כמים, (פסחים כ וש"נ) מה מים מותרים בהנאה, אף דם מותר בהנאה. מה מים מכשיר[ים] את הזרעים, אף דם מכשיר את הזרעים. (חולין לה) מה מים פטורים מלכסות, אף דם פטור מלכסות.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תוכל לאכול בשעריך. ר' יהושע בן קרחה אומר, יכול - (אני) אבל איני רשאי. כיוצא בו אתה אומר (יהושע טו), ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להורישם - יכולים היו, אבל אינם רשאים.

מעשר. אין לי אלא טהור, טמא מנין? ת"ל דגנך.

לקוח בכסף מעשר מנין? ת"ל תירושך.

אין לי אלא טהור. טמא מנין? ת"ל ויצהרך.

ר' שמעון אומר, מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, היכן הוא מוזהר, איני יודע. ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך.

יכול הנותן במתנה יהא חייב - ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך, האוכל חייב, ואין הנותן במתנה חייב.

(מכות טו וש"נ) רבי יוסי אומר, יכול לא יהיו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום; מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני, (מעשר שני ולא הורם ממנו) [ואפילו] מעשר עני מנין - ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך.

רבי שמעון אומר, לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים.

ותרומת ידך - אלו הבכורים. וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם (לאכול) [לאוכל] ביכורים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! ומה מעשר שמותר לזרים, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה; ביכורים שהם אסורים לזרים - האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בלא תעשה! (נדבתך אלו תודה ושלמים. וכי מה בא ללמדנו) הא לא בא הכתוב ללמדנו, אלא לאוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם (שב) [שהוא] בלא תעשה.

ונדבתיך, אלו תודה ושלמים. וכי מה בא ללמדנו? אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! ומה מעשר שאין חייבים עליו משום פגול ונותר וטמא, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה; תודה ושלמים שחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא, האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת ד[מי]ם, שהוא עובר בלא תעשה.

ובכורות , זה הבכור. וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל בכור חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! אם לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! ומה תודה ושלמים (שמותרים לזרים) האוכל מהם לפני זריקת דם עובר בלא תעשה, בכור (שאסור לזרים) [שקדושתו מרחם], האוכל ממנו לפני זריקת דם - אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, שיהא עובר בלא תעשה.

בקרך וצאנך, זו חטאת ואשם. (מכות יב) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! [אם] לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! [אם] לאחר זריקת דמים - קל וחומר מן הבכור! ומה בכור שהוא קדשים קלים, האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה; חטאת ואשם שהם קדשי קדשים, האוכל מהם (לפני) [לאחר] זריקת דמים, אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים, שהוא עובר בלא תעשה.

ונדריך, זו עולה. (מכות שם) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל עולה חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! [אם] לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! [אם] לאחר זריקת דמים - קל וחומר מן הבכור! [אם] חוץ לקלעים - קל וחומר מחטאת ואשם! ומה חטאת ואשם שמותרים באכילה, האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה; עולה שאסור באכילה, האוכל ממנה חוץ לקלעים, אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים, שעובר בלא תעשה.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אם לפני ה' א-להיך, זו שילה.

תאכלנו במקום אשר יבחר ה', זו ירושלים.

אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, חביב חביב קודם.

והלוי אשר בשעריך – כל מקום שאתה (סומך) [מוצא] לוי (הזה, לומר) תן לו מחלקו. אין לו חלק - תן לו מעשר עני, אין מעשר עני - תן לו שלמים.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

השמר לך - בלא תעשה.

פן - בלא תעשה.

(פן תעזוב את הלוי) כל ימיך - אפילו שמיטים ויובלות.

על אדמתך - ולא בגולה.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.

כאשר דבר לך. ומה דבר לך - (בראשית טו) את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני.

רבי אומר: כבר אלו אמורים; ומה דבר לך - (יחזקאל מט) מפאת קדים עד פאת ים דן אחד (יהודה אחד) אשר אחד.

ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר. (חולין טו) (ר' שמעון) [ר' ישמעאל] אומר: מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר, ומשבאו לארץ התירו להם.

(שם יז) ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב ללמד אלא מצות האמורות כאן [לאסור להן בשר נחירה], שבתחילה הותר להם בשר נחירה, ומשנכנסו לארץ נאסר להם. ר' אלעזר בן עזריה אומר: לא בא הכתוב אלא ללמד ד"א (=דרך ארץ) - שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון.

יכול יקח אדם בשר מן השוק ויאכל - ת"ל וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהיו לו בקר וצאן. יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו - ת"ל מבקרך, ולא כל בקרך ולא כל צאנך.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כאשר צויתיך – מה קדשים בשחיטה, אף חולין בשחיטה.

אי מה קדשים במקום, אף חולין במקום? ת"ל כי ירחק ממך המקום וזבחת - ברחוק מקום אתה זובח, ואי אתה זובח בקרוב מקום; פרט לחולין (שנשחטו) [שלא ישחטו] בעזרה.

(קדושין לו) אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? ת"ל (ויקרא א) ושחטו פתח אהל מועד. (יכול אף) חיה ועוף (פתח אהל מועד) [מנין] - ת"ל [ושחט] אותו פתח אהל מועד - אותו פתח אהל מועד, ואין חיה ועוף פתח א"מ (=אהל מועד).

אי מה קדשים בזמן, אף חולין בזמן? ת"ל (ואכלת בשעריך) בכל אות נפשך.

אי מה קדשים במחיצה, אף חולין במחיצה? ת"ל ואכלת בשעריך (בכל אות נפשך).

אי מה קדשים בטהרה, אף חולין בטהרה? ת"ל (הטהור) והטמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין? ת"ל (טהור יאכלנו), הטמא והטהור יאכלנו - מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת. יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת? ת"ל יחדו יאכלנו. זה נאכל מתוך קערה אחת, ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

יכול יהיו חייבים בחזה ושוק? ת"ל כצבי.

אוציאו מכלל חזה ושוק, ולא אוציאנו מכלל שתי כליות ויותרת הכבד? ת"ל כאיל.

אי מה צבי כולו מותר, אף זה כולו מותר? ת"ל אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל.

(חולין כח) ר' אלעזר הקפר אומר, וכי מה בא הכתוב ללמדנו (בין צבי לאיל) [מן צבי ואיל]? הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה, אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים. (ד"א) [רבי אומר], כאשר צויתיך - מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף וברוב שנים בבהמה.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

רק חזק לבלתי אכול הדם. רבי יהודה אומר, מגיד שהיו שטופים בדם קודם מתן תורה.

יכול אף משקבלו אותה (בשמחה) מהר סיני - [ת"ל רק הדם - משקבלו אותה עושים בשמחה.

(מכות כג) רבן גמליאל אומר, הרי הוא אומר: רק חזק לבלתי אכול הדם. מה דם שאין בכל המצות קל ממנו, הזהירך הכתוב עליו; שאר מצות עאכ"ו].

אמר ר' שמעון בן עזאי, והרי ג' מצות עשה בתורה כיוצא בזו! לומר: מה (דם) [הם] שאין בכל המצות קל (ממנו) [מהם] - הזהירך הכתוב (עליו) [עליהם], שאר מצות עאכ"ו.

(חולין לו) רבי אומר: כל מצוה שהחזיקו ישראל בשמחה מהר סיני, עדיין עושים אותה בשמחה; וכל מצוה שלא קבלו אותה בשמחה, אין עושים אותה בשמחה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - נוהגים אותה בפרהסיא, וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - עדיין היא מרופה בידם.

כי הדם הוא הנפש, להגיד מה גרם.

ולא תאכל הנפש עם הבשר - (חולין קיב) זה אבר מן החי. והלא דין הוא - ומה בשר בחלב שמותר לבני נח, אסור לישראל; אבר מן החי שאסור לבני נח, אינו דין שיהא אסור לישראל! יפת תואר וכל הדומים לה יוכיחו - שאסור לבני נח ומותר לישראל; אף אתה אל תתמה על אבר מן החי, שאעפ"י שאסור לבני נח, שיהא מותר לישראל. ת"ל לא תאכל הנפש עם הבשר - זה אבר מן החי.

(שם נט) ר' חנינא בן גמליאל אומר, זה הדם מן החי.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תאכלנו. (חולין קט) לרבות בשר בחלב. והרי דין הוא, ומה נבלה שאין חייבים על בשולה - חייבים על אכילתה, בשר בחלב שחייבים על בשולו - אינו דין שחייבים על אכילתו! כלאי זרעים יוכיחו, שחייבים על זריעתן ואין חייבים על אכילתן, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב, שאעפ"י שחייבים על בשולו - לא יהיו חייבים על אכילתו; ת"ל: לא תאכלו - לרבות בשר בחלב.

(שם) רבי אליעזר אומר, ומה פסח שאין חייבים על בשולו - חייבים על אכילתו, בשר בחלב שחייבים על בשולו - אינו דין שחייבים על אכילתו! פטום הקטרת יוכיח, שחייבים על פטומה ואין חייבים על ריחה, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב, שאף על פי שחייבים על בשולו - שלא יהו חייבים על אכילתו; ת"ל: לא תאכל - לרבות בשר בחלב.

(מכות כג) (רבן גמליאל אומר, הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם. מה דם שאין בכל המצות קל ממנו, הזהירך הכתוב עליו; שאר מצות על אחת כמה וכמה).

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

רק קדשיך אשר יהיו לך וגו'. במה הכתוב מדבר? אם בקדשי ארץ ישראל, הרי כבר אמור! הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.

תשא ובאת. שחייב בטיפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה. ר' יהודה אומר, עד שיביאם עד באר הגולה - חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך - אין חייב באחריותם.

יכול אף מעשר ובכור - ת"ל [ו]נדריך, קדשים שהם באים בנדר ונדבה. יצאו בכור ומעשר שאין באים בנדר ונדבה.

יכול שאני מוציא חטאת ואשם? ת"ל קדשיך.

[ו]מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר, אחר שריבה הכתוב ומיעט? מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם, ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום.

רבי עקיבא אומר, בתמורה הכתוב מדבר. תשא ובאת, יכול אף בכור ומעשר? ת"ל ונדריך.

(בכורות ח) [בן עזאי אומר, רק קדשיך - במעשר בהמה הכתוב מדבר.]

יכול יהיה מעשר בהמה נוהג בשותפות? ת"ל (אשר) יהיו לך.

יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפוסת הבית ואחר כך חלקו? ת"ל אשר יהיו לך.

(בן עזאי אומר,) יכול יהיה מעשר בהמה נוהג ביתום? ת"ל (רק קדשיך) [והעברת].

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועשית עולותיך הבשר והדם. (מקיש דם לבשר).

רבי יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם.

ר' אליעזר אומר: ודם זבחיך ישפך - [דם] אעפ"י שאין בשר. הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם? מקיש (דם לבשר) [בשר לדם], מה דם בזריקה אף בשר בזריקה.

יכול יהא עומד ברחוק (ועומד) וזורק? ת"ל (ויקרא א) וערך הכהן אותם - עומד בקרוב [וזורק], וסודרו על גבי מערכה.

מכלל שנאמר (שם) והקטיר הכהן את הכל - לרבות את העצמות ואת הגידים, (והקרביים) [והקרנים] והטלפים. יכול אפילו שפרשו? ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם.

ועשית עולותיך. יכול יחלוץ גידים ועצמות (ויחלוץ בשר), ויעלה (הדם) [הבשר] לגבי המזבח? ת"ל את הכל. הא כיצד? מחוברים - יקריבו; פרשו, אפילו בראשו של מזבח - ירדו.

ומנין לכל הקדשים שיהיו טעונים מתן (דמים ויסוד) [יסוד], (ושפיכה) [בשפיכה] אחת על גבי המזבח? ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם [ודם זבחיך ישפך].

[ד"א] (ו)מנין (למעשר ופסח) [לכל הקדשים] שאם נתנו במתנה אחת, שכיפר? שנאמר ועשית עולותיך הבשר והדם [ודם זבחיך ישפך].

[ד"א] (ו)מנין למעשר ופסח, שלא ינתנו [אלא] במתנה אחת? ת"ל ודם זבחיך ישפך.


ר' ישמעאל אומר, בתמורת קדשים [ובולדיהם] הכתוב מדבר.

תשא ובאת אל המקום. הרי הוא בא אל המקום, מה יעשה לו? ת"ל ועשית עולותיך. מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים, אף תמורה כיוצא בה. ומה עולה טעונה מתן [ארבע] (יסוד ושפיכה אחת) על גבי המזבח [ושפיכה אחת ליסוד], אף תמורתה כיוצא בה. ומה עולה פקעו אברים מעל גבי המזבח - מחזירם למערכה, אף תמורה כיוצא בה (פקעו אברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה). [ומה] כל הקדשים אינן מותרים באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים, אף תמורתם כיוצא בהם - אינן מותרות באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

שמור ושמעת. אם שמעת מעט, סופך לשמוע הרבה. אם שמרת מעט, סופך לשמור הרבה. אם שמרת מה ששמעת, סופך לשמור מה שלא שמעת. שמרת מה שבידך, סופך לשמור לעתיד לבא.

דבר אחר: זכה אדם ללמוד תורה, זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.

ד"א: שמור ושמעת - כל שאינו בכלל משנה, אינו בכלל מעשה.

את [כל] הדברים האלה אשר אנכי מצוך. (משנה אבות ב א) שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.

(ו)כי תעשה הטוב והישר. הטוב - בעיני שמים, והישר - בעיני אדם, דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר, הישר בעיני (אדם) [שמים] והטוב בעיני (שמים) [אדם], וכן הוא אומר (משלי ג ד): ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי יכרית ה' אלהיך את הגוים. עשה מצוה (אחת) האמורה בעניין, שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים.

(אשר אנכי מביא אתכם שמה) [אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך]. בשכר שתבוא (ותירש,) [תירש.]

(שנאמר) וירשת אותם וישבת בארצם. מכלל שנאמר (וירשת) [וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם], יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין? ת"ל וישבת (בעריהם) [בארצם], כל מקום שאתה רוצה לבנות - בנה.

(וירשת אותם) [וישבת בארצם]. מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום [מקום בח"ל], וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: (וירשת אותם) וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.

ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים (בנציבים) [לנציבים] אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה. והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: וירשת(ם) אותם וישבת(ם) בארצם, חזרו ובאו להם למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

השמר לך. - בלא תעשה. פן. - בלא תעשה.

פן תנקש אחריהם. שמא תמשך אחריהם, או שמא תדמה להם, או שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש.

אחרי השמדם מפניך. מפני מה אני משמידם מפניך - שלא תעשה כמעשיהם, ויבואו אחרים [וישמידוך] (וישמדו מפניך).

ופן תדרוש לאלהיהם לאמר. שלא תאמר: הואיל והם יוצאים באבטיגא [אף אני יוצא באבטיגא], הואיל (ויוצא) [והם יוצאים] בארגמן אף אני (אבוא) [אצא] בארגמן, הואיל והם יוצאין בתולסין אף אני אצא בתולסין.

ואעשה כן גם אני. יש כן לעבודה [זרה], ויש כן (למתעביד) [לעבודת מזבח]. מכאן אמרו, (ב)דבר שמקריבים אותו לגבי מזבח - אין מקריבים אותו לעבודה זרה, ואם (המקריב) [הקריב] אותו לעבודה זרה, חייב. דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה, אם הקריבו למזבח (כיוצא בו), פטור. [ודבר שאין מקריבים למזבח והקריבו לעבודה זרה - אם מקריב כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור].

יכול (יהיו) [אם הם] מקריבים חטאות ואשמות? ת"ל: כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם - לא (נתכוונו להקריב) [נתכוין הכתוב] אלא דבר שהקב"ה שונא אותו, שנאמר: כי גם את בניהם ואת בנותיהם. אין לי אלא בנים ובנות, אבות ואמהות מנין? ת"ל כי גם את בניהם ואת בנותיהם. אמר ר' יעקב: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו (והניחו) לפני כלבו, ואכלו.


ראו גם: התורה והמצוה על דברים יב - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-dm-12