ראש השנה ז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לא ימסרם לצבור יפה יפה קא משמע לן ותנא דידן כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליה:
ויש אומרים אף לשכירות בתים:
תנו רבנן המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה ואפילו למאן דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין ואימא תשרי סתם כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי מישכח שכיח קיטרי:
באחד באלול ר"ה למעשר בהמה:
מני רבי מאיר היא (דתניא) ר"מ אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ולרגלים מני רבי שמעון היא אימא סיפא ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"מ אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ברגלים סבר לה כר"ש ובמעשר בהמה סבר לה כר"מ אי הכי ארבעה חמשה הוו אמר רבא ארבעה לדברי הכל לר"מ ארבעה דל רגלים לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה רב נחמן בר יצחק אמר ארבעה חדשים ובהן כמה ראשי שנים מיתיבי אששה עשר בניסן ראש השנה לעומר בששה בסיון ראש השנה לשתי הלחם לרבא ליתני ששה לר"נ בר יצחק ליתני חמשה אמר רב פפא כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורתא לא קא חשיב והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב כיון שצריך לאיתויי מעיקרא מיחייב וקאי והרי יובלות דלא חיילי מאורתא וקחשיב ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא דאמר מראש השנה חייל יובל רב שישא בריה דרב אידי אמר כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה מידי דתלי במעשה לא קא חשיב והרי רגלים מידי דתלי במעשה וקא חשיב בל תאחר ממילא חייל
רש"י
[עריכה]
יפה יפה - בלב שלם:
ותנא דידן - דלא תניא במתני':
כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליה - מילתא דליחשבה בראשי שנים:
הכי גרסינן תנו רבנן המשכיר בית לחבירו כו' - ולא גרסינן מנלן דלאו מקראי יליף דמדרבנן הוא:
אלא באחד באדר - אבל בבציר מהכי לא אמרינן עלתה לו שנה ודר בה שנה שלימה דליכא למימר דאדעתא דההיא שתא אגרה דלא טרח אינש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין:
ואימא תשרי - ר"ה לשכירות בתים אם לא עמד אלא באחד באלול כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה:
ומשני כי אגר איניש ביתא - סמוך לתשרי לכולהו ימי הגשמים אגר:
ות"ק דברייתא - דלא אמר לשכירות בתים:
קיטרי - עבים מתקשרין וגשמים יורדין והוי כימות הגשמים:
ולרגלים מני ר"ש - דהא אליביה אוקימנא דאית ליה כסדרן לבל תאחר: סיפא ר' אלעזר ור"ש אומרים בא' בתשרי:
רבי היא - הוא אמרה למתני' ונסיב מילתיה חדא כחד תנא וחדא כחד תנא:
אי הכי - דחד גברא אמרה למתני' ונסיב מילתיה חדא כחד תנא חמשה ראשי השנים נינהו אחד בניסן וט"ו בניסן ואחד באלול ואחד בתשרי וט"ו בשבט הא ניחא אי מוקמת לה לרישא כר"ש שפיר דלדידיה ארבעה נינהו דלית ליה אחד באלול אלא אי חד תנא אמרינהו קשיא:
אמר רבא - לעולם רבי היא והכי קאמר אנא חמשה סבירא לי ומיהו הכל מודים לי בארבעה:
לר"מ - דאית ליה אחד באלול דל רגלים דלדידיה ברגל אחד עובר בבל תאחר כדתניא בברייתא דלעיל (ד' ד:):
ולר' שמעון דל מעשר בהמה - דליתיה אלא באחד בתשרי ובלאו מעשר נמי ראש השנה הוא:
ובהן כמה ראשי שנים - הלכך ניסן דאית ביה תרי חד קחשיב ליה:
ר"ה לעומר - לאכול מן החדש מכאן ואילך:
ר"ה לשתי הלחם - נתחדשה השנה להביא מנחות מן החדש שהעומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש:
לרבא - דאמר ארבעה לדברי הכל ליתני מתניתין שיתא:
לרב נחמן - דאמר חדשים קא חשיב ניתני ה' דהא לא תנן סיון במתני':
מאורתא - משקדש היום:
מידי דלא חייל מאורתא - כגון בט"ז בניסן לא נתחדשה שנה מן החדש מערב עד למחר לאחר שקרב העומר וכן בששה בסיון:
והרי רגלים - דקתני מתניתין לענין בל תאחר דקס"ד זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקדש היום חייל [אלא] עד שתבא שעה שהיא ראויה להביא נדרים ונדבות ואין זאת עד שיקריב תמיד של שחר שאין קרבן קודם לו ומשנינן לאתויי מעיקרא מחייב וקאי להביא קרבן נדרו מחייב ועומד משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת קרבן אלא לענין מיחל עליה בל תאחר ומאורתא נמי חייל:
והרי יובלות - דקתני בראשי שנים דמתני' דלא חיילי אלא על ידי תקיעת שופר דב"ד ואינה אלא ביום דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר (ויקרא כה):
רבי ישמעאל כו' - לקמן בפירקין (דף ח:):
מראש השנה חייל - ואינו תלוי בתקיעה הלכך מאורתא דר"ה חייל:
דלא תלי במעשה - כניסת ראש השנה שלהן אינה תלוי במעשה אלא משהגיע היום הוה ראש השנה ומתחדשת השנה למילתיה:
מידי דתלי במעשה - כגון ראש השנה דעומר ושתי הלחם אין השנה מתחדשת להתיר חדש במדינה או במקדש אלא בהקרבת העומר וכבשי עצרת:
והרי רגלים - קא סלקא דעתך שאין בל תאחר חל עד שתבא שעה הראויה להבאת קרבן נדרו נמצא שהוא תלוי בתמיד של שחר:
ממילא קא חייל - משקדש היום:
תוספות
[עריכה]
לא פסיקא ליה. צריך לדקדק אי הוה מצי לשנויי כדמשני לקמן כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה:
עלתה לו שנה. ולא אמרינן הדמים מודיעים והרי המעות מתנה או פקדון:
ולרגלים מני. פי' והא דאמרי' ברישא באחד בניסן ר"ה לרגלים דהיא נשנית סתמא ומני היא ומשני ר"ש היא ופריך רישא דאמר ארבעה ראשי שנים הן ראש השנה למלכים ולרגלים וסיפא הא דאמרי רבי אלעזר ור"ש אחד בתשרי ופריך רישא וסיפא ר' שמעון ומציעתא רבי מאיר רבי היא פי' רבי תנא מתני' ושנאה אליבא דתנאי וסתם לה כוותייהו אי הכי דחד תנא כמו רבי שנאה מתני' ונסיב לה אליבא דתנאי א"כ מה זה דאמר ארבעה ראשי שנים הן חמשה הוו דבשלמא אי ר"ש הוה תני בהדיא ברישא לא הוה רק ארבעה דאיהו ר"ש לא סבר אחד באלול ר"ה לבהמה אבל הא דאמרת דרבי נסיב לה אליבא דתנאי ותנא אחד באלול בשביל ר"ה א"כ חמשה ר"ה הוו ומשני אמר רבא ארבעה לד"ה לר"מ ארבעה דל רגלים לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה:
והרי רגלים דלא חיילי מאורתא. אפילו ביום לא חיילי עד יום שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין מקריבין ביו"ט ומשני לאתויי מעיקרא מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן אלא לענין בל תאחר ומאורתא נמי חייל ולא פי' כן בשביל שיעבור בבל תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת הלילה דהא לר"מ דאמר לעיל ברגל אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל וה"ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים ובפרק ב' דביצה (ד' יט: ושם) אמר דאין מביאין תודה בחג המצות ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס דמאורתא חייל היינו לענין דאם מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה רגל ואם נכנס רגל וקא נדר אפי' ליל ראשון ליכא כוליה רגל ואינו עולה למנין שלשה רגלים:
מידי דתלי במעשה. ולמאן דאמר (במנחות דף סח.) אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל (שם):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מ א מיי' פ"ז מהל' תמידין הלכה ג', סמג עשין קצט, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ג סעיף א':
מא ב מיי' פ"ח מהל' תמידין הלכה א', סמג עשין יא יב:
ראשונים נוספים
דתניא המשכיר בית לחברו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום. ואם א' לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע יום אחד בניסן ושלמו לו שלשים יום עלתה לו שנה.
דאפילו למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח אינש ואגר ביתא לבציר מל' יומין. ואקשינן ואימא ר"ה לשכירות בתים תשרי. ודחינן התם בתשרי כי אגר אינש ביתא לכלהו ימות הגשמים אגר.
ותנא דידן ות"ק דברייתא בניסן נמי שכיחי קיטרי ולא אגר לתלתין יומין ותו לא.
ובאחד באלול ר"ה למעשר בהמה.
ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי. ואוקימנא לר' מאיר דתנן בבכורות פרק מעשר בהמה ר' מאיר אומר באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ואקשינן והא אוקימנא רישא ר' שמעון דאמרינן ולרגלים מני ר' שמעון הוא נפקא מיניה לנודר כו'. רישא ר' שמעון כדאמרינן וסיפא נמי ר' שמעון דקתני סיפא ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ומציעתא ר' מאיר.
ופריק רב יוסף (לעולם) מתני' רבי הוא ונסב ליה למתניתין אליבא דתנאי. וברגלים סבר לה כר' שמעון ובמעשר בהמה סבר לה כר' מאיר. ובמה דשביק ר' עקיבא דדייקי דבריו בבכורות פר' מעשר בהמה באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה וסתים לן סתמא כר' מאיר דפליג עליה קשיא לן טובא. חדא דר"מ תלמיד דר"ע הוא. ועוד קי"ל בכל מקום הלכה כר' עקיבא אפי' מחברו. ואשכחנא בהדיא תמן אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי ולפיכך לא דחאה בן עזאי לגמרי אלא אמר האלולין מעשרין בפני עצמן.
אי הכי אמאי קתני ארבעה והא חמשה הוו למלכים ולרגלים שנים שזה בא' בניסן והוא ר"ה למלכים. אבל לרגלים בחמשה עשר בניסן הוא ובאחד באלול ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי (זה) [ה'] ופריק רבא [ארבעה] לדברי הכל. לר' מאיר דל רגלים כלומר חסר רגלים מן המשנה לגמרי נשארו לו [ארבע] אחד בניסן למלכים. ואחד באלול [ר"ה] למעשר בהמה. ואחד בתשרי ר"ה לשנים [ובט"ו] בשבט ר"ה לאילן הרי ארבעה. לר' שמעון דל מעשר בהמה כו' חסר מעשר בהמה מאחד באלול נשארו למלכים ולרגלים שנים ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי ד' אבל מעשר בהמה בפירוש חולק עם ר' מאיר במס' בכורות פרק מעשר בהמה. וסבר ר"ה למעשר בהמה באחד בתשרי. רב נחמן בר יצחק פריק ואמר הכי קתני ד' חדשים והם ניסן ואלול ותשרי ושבט. ובהן כמה ראשי שנים. למלכים ולרגלים בחדא חשיב להו ואותבינן עליה מהא דתניא ט"ז בניסן ר"ה לעומר. ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם. לרבא ליתני ששה ד' דמתני' ועומר ושתי הלחם ששה.
לרב נחמן דמוקים לה למתני' בד' חדשים ליתני ה' דהא סיון ליתא במתני' ופריק רב פפא תנא דידן לא חשיב ד' אלא מאי דחייל מאורתא כגון הא דקתני למלכים ואוקימנא לשטרות. כלומר משיחשיך השמש ונכנס אחד בניסן אם יכתב שטר חוב וכותב זמנו שנה שניה כותב אע"פ שעדיין לא האיר היום. אבל העומר ושתי הלחם שאין מצותן אלא ביום ולא בלילה לא קתני ואקשינן והלא רגלים דקתני במתניתין ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר מפני שלא הקריב נדרו. והקרבת הקרבנות ביום הן ולא בלילה וקתני. (ואקשינן והלא רגלים דקתני במתני' ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר) מפני דהקרבה לית' אלא ביממא הלתא הקרבן לירושלים בליליא מי ליתא אלא כיון דאתא לחוג ולא אייתי איחייבי ליה כאילו עבר עליה מעיקרא.
ואקשינן והרי יובלות דקתני ביוה"כ תעבירו שופר וגו' דהוא ביום ולא בלילה וקתני במתני' ופרקינן מתני' ר' (שמעון) [ר"י בנו של ריב"ב] היא דאמר מר"ה חייל יובל ור"ה מאורתא הוא דחייל רב שישא פריק כי קחשיב תנא דידן מידי דלא תלי במעשה אלא כיון דחל הזמן נוהג כגון הללו ד' דמתני'. אבל עומר ושתי הלחם דתליין במעשה כגון עומר דתלי בקצירה ושתי הלחם בלישה ואפייה (הא) לא קא חשיב.
והרי רגלים דאוקימנא לר"ש ולחייב בו לנודר בבל תאחר והקרבת הנדר מידי דתלי במעשה הוא וקתני. ופרקינן בל תאחר ממילא קא חייל כלומר אינו מתחייב בבל תאחר אלא אם לא יביא הקרבן ואיחור הבאת הקרבן אינו מעשה.
ותנא דידן דברייתא בניסן נמי משכח שכיחי קטרי: והילכך משמע דלתנא קמא דברייתא ולתנא דידן לא שנא אמר "שנה זו" ולא שנא אמר "שנה" - מונה שנים עשר חדש. וקיימא לן כותייהו. ולמאי דשנינן לעיל גבי עיבורין "תנא דידן בהתחלה קא מיירי, בהפסקה לא קא מיירי" - הכא נמי הוה מצי לשנויי הכין דהאי נמי להפסקה הוא, אלא משום דהאי תירוצא לא סליק לתנא קמא דברייתא נקט הכא תירוצא דסליק לכולהו. אלא דקשיא לי כיון דאמר "שנה זו" מנא לן דלתנא דידן לא מהני למהוי ליה ראש השנה ולהוי ראש השנה דיליה ניסן כיש אומרים דברייתא? דאי משום דלא תנא לחיה במתניתין - דילמא משום דבהפסקה לא קא מיירי. ויש לומר דכיון דאשכחן לתנא (קמא) דברייתא דעל כרחין לית ליה הכין, ואשכחן לתנא דידן דלא איירי ביה- שפיר דמי טפי דנימא לתרוייהו דלא איירו ביה בחדא שיטתה קיימי ומשום דינא לא תני ליה.
הא דאקשינן רישא וסיפא ר' שמעון, מציעתא ר' מאיר: נראה לי דלאו לישנא דוקא, דהא סיפא מחלוקת היא שנויה ואין כאן מציעתא וסיפא, אלא משום דסתם לן רישא כר' שמעון וסיפא כר' מאיר הוא דקשיא ליה. ומשני משום דראה רבי דבריו של ר' שמעון ברגלים וסתם כותיה ובמעשר בהמה כר' מאיר וסתם כותיה.
והרי רגלים דלא חיילי מאורתא: כלומר, עד שתבא שעה הראויה להקריב נדרים ונדבות. ואין זה עד צפרא לאחר שיקרב תמיד של שחר. ולמאן דאמר "נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב", אין יכול להקריבן עד חולו של מועד בבקר. ותמיה לי דהא איכא צדקות ומעשרות וערכין וכל הנך דדרשינן מ-"כי תדר נדר" והנך חיילי אפילו מאורתא, ומתניתין סתמא קתני "באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים" והלכך אפילו למאי דסביר ליה למקשה - הא איכא הנך דחיילי מאורתא ומשום לתא דידהו תני ליה במתניתין! ובשלמא הך קושיא אחרינא דקא מקשה ואזיל מיובלות - ניחא, דאף על גב דקתני בהדייהו שנים ושמיטין דחיילי מאורתא, מכל מקום כיון דלא תמני במתניתין אלא מידי דחייל מאורתא, לא הוה ליה למינתי יובלות, אלא ליחשוב הנך אחריני ולישתוק מיובלות; אבל הכא דלא אדכר כלל נדרים ונדברות אלא סתמא קתני "רגלים", דלמא משום הנך דחיילי אפילו מאורתא תני להו. ויש לומר דלמאי דסבירא ליה למקשה כיון דלענין נדרים ונדבות לא חיילי מאורתא, אפילו לכולהו אינך לא חיילי נמי מאורתא דכולהו מחד קרא נפקי, וקראי לאו לצדדין כתיבי - בקרבנות מצפרא ולשארא מאורתא. כן נראה לי.
הא דאקשינן והרי יובלות דלא חיילי מאורתא: פירוש: משום דכתיב "וביום הכפורים תעבירו שופר".
איכא למידק והא מתניתין בהדיא קתני "באחד בתשרי ראש השנה ליבלות" - אלמא על כרחין מתניתין ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא, ולקמן נמי לא אשכחן לה פותרי אלא בהכין.
- ומסתברא לי דהאי מקשה נמי מידע הוה ידע דבאחד בניסן הוי ראש השנה דידהו וכדתנן בהדיא במתניתין, ואלא מיהו הוה סלקא דעתיה דעיקרו מיום הכפורים ולאחר תקיעה ואילך, וכיון דעיקרו תלי וקאי במעשה דביום, אם איתא דתנא דידן לא תני מידי אלא מאי דחייל מאורתא, לא הוה להו למיתני נמי "יובלות", דהא עיקר ראש השנה ליובלות יום הכפורים הוא ומשום תוספתו שניתוסף מאחד בתשרי עד יום הכפורים לא הוה ליה למיתני ליה דבתר עיקרא אזלינן ולא בתר תוספתו. ואהדר ליה דהא מני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הוא דאמר מראש השנה חאיל יובל- כלומר, דכיון דר' ישמעאל דריש ליה מ-"שנת החמשים שנה", לאו מיום הכפורים ואילך הוי עיקרו של יובל אלא מראש השנה חאיל יובל דכולה שנה מקודשת אלא שלא הצריכו הכתוב לשלח ולהשמיט אלא מיום הכפורים ואילך. וכלל הענין הזה כאילו נחלקו בדברי ר' ישמעאל עצמו: המקשה סבור שאין ענין היובל אלא משעת תקיעה ואילך, שעבדים נפטרין לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן. והמתרץ סבור שהשנה מתקדשת לגמרי בכניסתה כנ"ל.
- ואי נמי יש לומר דהאי מקשה מפרש לה למתניתין כדמפרש לה רב אשי "ראשי שנים שהן בארבעה ראשי חדשים, ויש באותן ארבעה חדשים כמה ראשי שנים אחרים", וכעין מה שפירש רב נחמן לעיל בלרגלים אלא דרב נחמן השיב לה מכלל הארבעה ואנן לא נספריה אלא הנך ראשי חדשים בלחוד. והילכך יובלות לאו משום דאינהו חיילי מראש השנה חשיב להו אלא דהוו באותו חדש שראשו הוי ראש השנה לשנים. וכי אקשינן לקמן עלה "יובלות באחד בתשרי הוא?! בעשרה בתשרי הוא!" ואוקימנא לה כר' ישמעאל - הוא הדין דהוה מצי לאוקומא אפילו לרבנן וכפירושה דרב אשי כדאמרן, אלא משום דסבירא ליה כר' ישמעאל אוקמא כותיה. ועוד, דפשטה כותיה אזלא.
ה"ג תניא המשכיר בית לחבירו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע ניסן עלתה לו שנה ודוקא בא' באדר אבל בתוך אדר לא עלתה לו: ופרישנא טעמא דלא אגר אינש ביתא לבציר מתלתין יומין וכיון שלא השלים בא' בניסן מונה י"ב חדש ותמי' לי א"כ אמאי אמר שנה זו וי"ל דלהכי אמר זו שיתחיל לדור בה מעתה ולא יוכל לדחותו וכאלו אמר שנה ראשונה משא"כ באומר שנה סתם דידו על התחתונה ויכול לדחותו דאפי' בנדרים דאוריתא אם אמר שנה אינו מחויב בשנה ראשונה אלא מדין בל תאחר וכדפרי' בנדרים הילכך בממון יכול לדחותו ופרכינן ואימא תשרי ומהדרינן כי אגר אינש ביתא לכולהו ימות (השנה) [הגשמים] אגר ופרכינן ותנא דידן ותנא קמא דבריתא בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי פרש"י עננים מתקשרים וגשמים יורדים והוה כימות הגשמים הילכך לתנא דמתני' ליכא ר"ה ידוע לשכירות בתים ואע"פ שאמר זו לעולם הוא מונה י"ב חדש וא"כ לדידיה האומר שנה זו אינו אלא כאומר שנה סתם אלא שיורד לתוכה לאלתר ודין הוא שלא יהא חדש העיבור בכלל וק"ל הא דתנינן בפ' המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר והא היכא משכחת לה ודוחק הוא לומר דההיא כיש אומרים ודלא כתנא דמתני' ות"ק דברייתא וי"ל דההיא כגון שהיה עומד בר"ה ואמר שנה זו א"נ כגון ששכר לשנה מסויימת שאמר לשנה הבאה או לשנה ראשונה או שני' או שביעית.
ושמעתי שמפ' דה"ק ותנא דידן ות"ק דברייתא אלו איתא דלהאי חיישינן בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי וכיון (דכי) [דכן] ניחא להו למימר דתהוי ר"ה תשרי ולא ניחא לי דא"כ לתנייה תנא (מדתני) דמתני' דתשרי ר"ה לשכירות בתים וכן תנא [קמא] דברייתא (לקמן) וי"א דאע"ג דלא אהני ליה שנה זו למנות עד ניסן או תשרי אהני ליה שיהא חדש העבור בכלל זה וזה אינו כלום וי"מ אמאי לא משנינן להא דמתני' דבהפסקה לא מיירי כדפרי' לעיל ומתרצים דאה"נ אלא דבעי לתרוצי ליה דומיא דתנא דמתניתא דכיון דחזינן לתנא דמתניתא דפליג עלי' דיש אומרים וחזינן ליה לתנא דמתניתין דלא איירי בי' טפי ניחא לן לאוקמי תנא דמתניתין כתנא דברייתא ולמימר דמ"ה לא איירי ביה מלאוקמי כי"א (ולמתני) [ולמתלי] דמשום דבהפסקה לא קא מיירי ביה ולפי זה אפשר הי' לומר דבין לתנא דידן ובין לת"ק דברייתא תשרי ר"ה לשכירות בתים משום דבהפסקה לא מיירי (ותנא דברייתא דלקמן כי"א ס"ל) אכל אינו מחוור ונ"ל דהכא ליכא לשינויי בהפסקה לא קמיירי דכי הא לא חשיבה הפסקה דהא זימנין דהוה התחלה כגון דאמר ששוכרה לשנה זו ולשנה הבאה א"נ לשנה הבאה דודאי לי"א מתחיל מניסן שהוא ר"ה לשכירות בתים:
הא דאקשינן רישא וסיפא ר"ש מציעתא ר"מ: ע"ד האמת לית כאן מציעתא דמציעתא וסיפא כולה חדא היא במחלוקת שנויה הילכך האי לישנא לאו דוקא אלא (דאלו) אקשי' היכי סתים לן בחדא כר"מ ובאידך כר"ש ודכוותא בפ"ק דיומא גבי הא דתנן כיצד מקריב חלק בדאש וכו' ונוטל חלה מב' חלות ד' או ה' מלחם הפנים ר' אומר לעולם ה' דכתיב והי' לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו דאקשי' הא גופה קשיא אמרת נוטל חלה מב' חלות מני ר' היא מציעתא נוטל ד' או ה' ממעשה לחם הפנים מני רבנן היא דאמרי לא שקיל פלגא אימא סיפא ר' אומר לעולם ה' רישא וסיפא ר' ומציעתא רבנן. ופרקי' דמתני' [רבי] היא וברגלים ס"ל כר"ש וסתים לן כותיה ובמעשר בהמה סתים לן כר"מ וס"ל כותיה והא דר"מ מתני' היא בפ' בתרא דבכורות וה"ג דתנן רמ"א וכו' ולא גרסי' דתניא:
א"ה ד' ה' הוה: פי' אא"ב דפלוגתא היא ומאן דאית ליה דרגלים לית ליה דמעשר בהמה ומאן דאית ליה דמעשר בהמה לית ליה דרגלים לא משכחת אליבא דחד אלא ד' ראשי שנים אבל השתא דאמרת דרבי ס"ל לתרויהו א"כ בא' בניסן למלכים ט"ו בו לרגלים א' באלול למעשר בהמה א' בתשרי לכמה מילי א' בשבט או ט"ו בו בפלוגתא דב"ש וב"ה ומסתבר לי דמשום האי קושיא הוא מאי דאקשי' מעקרא מאי דסתים לן תנא כר"מ בחדא וכר"ש בחדא דאי לא מאי קושי' כיון דתרתי מילי דפליגן לגמרי מהדדי נינהו אלא ודאי כדאמרן:
מתיבי י"ו בניסן ר"ה לעומר ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם: י"מ לישני ליה דתנא דמתני' בהפסקה לא קמיירי דמכאן ואילך אין מקריבין עומר ושתי הלחם. ולאו מלתא היא דא"כ ליכא הכא ר"ה כלל שהרי התחלתו והפסקתו באין כאחד אבל הכא כבר פי' יפה רש"י דה"ק י"ו בניסן ר"ה לעומר שנתחדשה בו השנה לאכול בו חדש מכאן ולהבא ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם שבו נתחדשה השנה להביא מנחות מן החדש שהעומר מתיר החדש להדיוט ושתי הלחם במקדש ולישנא דר"ה לעומר ולשתי הלחם [לאו דוקא] שהרי הם עצמן ראשי שנים לדברים אלו אלא הרי הוא כאלו אמר לענין העומר ולענין שתי הלחם כלומר להיתר שעושין וזה נראה פשוט בעיני:
מידי דלא חייל מאורתא לא חשיב: פי' והיתר חדש לגבוה בשתי הלחם לא חיילי אלא ביום שאין עומר וב' הלחם קרבין אלא ביום. ואקשינן והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב. פי' דרגלים לא חיילי מאורתא לענין קרבנות שאינן אלא ביום.
ואיכא למידק נהי דלענין קרבנות ליתיה אלא ביום הא איתיה לכולהו שאר מילי דתלי בג' רגלים דתניא במתניתא דלעיל הילכך אמטול כל הני מילי תני להו וי"ל דאנן ס"ל השתא דקרא לאו לצדדין כתיב וכיון דלקרבנות לא חייל מאורתא אף לשאר דברים כן והנכון דתלמודא לא דייק כולי האי בקושיא ומשמע ליה דכיון דתני ולרגלים סתם אף לקרבנות הוא מונה דאע"ג דלא חייל מאורתא ובדין הוא דמצינן לתרוצי ליה דנקט ליה משום אידך אלא דקושטא עדיפא לן לשנויי דכולהו חייל מאורתא ואפי' קרבנות:
לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי: פרש"י אנן לבל תאחר קיימינן ומשעה שנדר היה מחוייב להקריבו שלא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת הקרבן אלא לענין שיהא חל עליו איסור בל תאחר ומאורתא נמי חייל. פי' לפי' שהרי היה עליו חובה להביא קרבנותיו מקודם הרגל:
כי קחשיב מידי דלא תלי במעשה וכו': פי' עומר ושתי הלחם אינן באין אלא לאחד הקרבת תמיד א"נ והוא הנכון שאין חדש ניתר לגבוה ולא להדיוט אלא אחר הקרבת העומר ושתי הלחם וכדפרש"י שהרי פי' לעיל שאין העומר ושתי הלחם ממש ראשי השנים אלא גרמת היתר חדש שלו אנו מונין ראשי שנים אלו וזה פשוט:
והרי רגלים דמידי דתלי במעשה הוא: פי' שאין קרבנות יחיד קרבין אלא לאחר הקרבת תמידין ומוספין ומהדרינן לבל תאחר ממילא קחייל פי' שחיוב בל תאחר משעה שנדר הוא כההוא פירוקא דלעיל אלא כיון דאשתני השתא לישנא דפרכא אשתני נמי לישנא דפירוקא. ומיהו תרויהו חד ענינא הוא.
וא"ת בהא דאקשינן לעיל והרי יובלות דלא חיילי מאורתא דהיינו ודאי משום דקס"ד דמיום הכפורים הוא (דחייב) [דחייל] יובל אחר תקיעת שופר וכדמוכח נמי ממאי דפרקינן הא מני ר' ישמעאל מכלל דמעיקרא ס"ד דרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל היא דסברי מי"ה חייל יובל וזה תימא היכי ס"ד הכי כלל דהא בהדיא תנן בא' בתשרי ר"ה ליובלות והכי מפרשינן לה לקמן בהדיא. ותירץ הרשב"א בודאי מעיקרא דס"ל נמי דמתני' ר' ישמעאל היא אלא דהוה ס"ד דלדידיה נמי עיקר יובל אחר תקיעת הכפורים הוא שבו עבדים נפטרים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן ומה שנוהגין בשמטת עבודת קרקעות מר"ה וכי עבדים הולכים ושמחים אינו אלא בתוספת יובל ואין לו לתנא למנות אלא מעקרו ומאי דמהדרינן לומר דמתני' ר' ישמעאל היא לא ביארו אלא לומר דלר' ישמעאל מר"ה ממש חייל עקרו של יובל וגזרת הכתוב הוא שלא יהו עבדים נפטרין לגמרי ולא יהו שדות חוזרות לבעליהן אלא לאחר תקיעת י"ה ואין בין דברי המקשה והמתרץ אלא מחלוקת בדברי ר' ישמעאל ונכון הוא בטעם אבל אין לשון התלמוד מתיישב בו ולא מצינו כיוצא בו בתלמוד.
ונ"ל דמאן דקא ארי לה סבר דמסתמא סתם מתניתין רבנן היא ומי"ה הוא דחייל יובל והא דקתני בא' בתשרי משום שנים ושמיטין ונטיעות וירקות נקט ליה דלגבי יובלות לאו בא' בתשרי ממש הוה ר"ה אלא דמועד שבו ר"ה ליובל וכדפרישנא לעיל גבי בא' בניסן ר"ה לרגלים ותלמודא תריץ לה דלעולם א' בתשרי ממש ומתני' ר' ישמאל היא והא דאוקמינא לקמן בהדיא כר' ישמעאל לאו דהוה הכרחא אלא משום דניחא לן בהכי כיון דפשטא דמתני' דייקא כותיה וק"ל נמי דהלכתא כותיה. ומורי אמר לי דהאי קושייא דיובלות וההיא דרגלים לאו קושי' ממש נינהו אלא ביאורין בעלמא הוא דעביד תלמודא בדרך קושיא ותירוץ:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה