קטגוריה:אסתר ב ט

<< | ספר אסתר • פרק ב' • פסוק ט' | >>

ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים.

המהדורה המנוקדת:

וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים.

המהדורה המוטעמת:

וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֮ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵ֠ל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶ֙הָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַתִּיטַ֨ב וַ - ו' החיבור
תִּיטַ֨ב - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/3190
מורפ': HC/Vqw3fs הַנַּעֲרָ֣ה הַ - מילית, ה' הידיעה
נַּעֲרָ֣ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/5291
מורפ': HTd/Ncfsa בְעֵינָיו֮ בְ - מילת יחס
עֵינָי - שם עצם, זכר ונקבה, זוגי, נסמך
ו֮ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: b/5869 a
מורפ': HR/Ncbdc/Sp3ms וַתִּשָּׂ֣א וַ - ו' החיבור
תִּשָּׂ֣א - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/5375
מורפ': HC/Vqw3fs חֶ֣סֶד חֶ֣סֶד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 2617 a
מורפ': HNcmsa לְפָנָיו֒ לְ - מילת יחס
פָנָי - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
ו֒ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l/6440
מורפ': HR/Ncbpc/Sp3ms וַ֠יְבַהֵל וַ֠ - ו' החיבור
יְבַהֵל - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/926
מורפ': HC/Vpw3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־תַּמְרוּקֶ֤יהָ תַּמְרוּקֶ֤י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 8562
מורפ': HNcmpc/Sp3fs וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־מָנוֹתֶ֨הָ֙ מָנוֹתֶ֨ - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
הָ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 4490
מורפ': HNcfpc/Sp3fs לָתֵ֣ת לָ - מילת יחס
תֵ֣ת - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/5414
מורפ': HR/Vqc לָ֔הּ לָ֔ - מילת יחס
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3fs וְאֵת֙ וְ - ו' החיבור
אֵת֙ - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To שֶׁ֣בַע שֶׁ֣בַע - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 7651
מורפ': HAcfsa הַנְּעָר֔וֹת הַ - מילית, ה' הידיעה
נְּעָר֔וֹת - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/5291
מורפ': HTd/Ncfpa הָרְאֻי֥וֹת הָ - מילית, ה' הידיעה
רְאֻי֥וֹת - פועל, קל, בינוני סביל, נקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/7200
מורפ': HTd/Vqsfpa לָֽתֶת לָֽ - מילת יחס
תֶת - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/5414
מורפ': HR/Vqc־לָ֖הּ לָ֖ - מילת יחס
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3fs מִבֵּ֣ית מִ - מילת יחס
בֵּ֣ית - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: m/1004 b
מורפ': HR/Ncmsc הַמֶּ֑לֶךְ הַ - מילית, ה' הידיעה
מֶּ֑לֶךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/4428
מורפ': HTd/Ncmsa וַיְשַׁנֶּ֧הָ וַ - ו' החיבור
יְשַׁנֶּ֧ - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/8138 a
מורפ': HC/Vpw3ms/Sp3fs וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ נַעֲרוֹתֶ֛י - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 5291
מורפ': HNcfpc/Sp3fs לְט֖וֹב לְ - מילת יחס
ט֖וֹב - תואר, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: l/2896 a
מורפ': HR/Aamsc בֵּ֥ית בֵּ֥ית - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 1004 b
מורפ': HNcmsc הַנָּשִֽׁים הַ - מילית, ה' הידיעה
נָּשִֽׁים - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/802
מורפ': HTd/Ncfpa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַתִּיטַ֨ב קדמא (משרת, דרגא 5) הַנַּעֲרָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) בְעֵינָיו֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

וַתִּשָּׂ֣א מונח (משרת, דרגא 5) חֶ֣סֶד מונח (משרת, דרגא 5) לְפָנָיו֒ סגול (מלך, דרגא 2)

וַ֠יְבַהֵל תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ מהפך (משרת, דרגא 5) וְאֶת־מָנוֹתֶ֨הָ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לָתֵ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) לָ֔הּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְאֵת֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

שֶׁ֣בַע מונח (משרת, דרגא 5) הַנְּעָר֔וֹת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

הָרְאֻי֥וֹת מרכא (משרת, דרגא 5) לָֽתֶת־לָ֖הּ טפחא (מלך, דרגא 2)

מִבֵּ֣ית מונח (משרת, דרגא 5) הַמֶּ֑לֶךְ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַיְשַׁנֶּ֧הָ דרגא (משרת, דרגא 5) וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ תביר (משנה, דרגא 3)

לְט֖וֹב טפחא (מלך, דרגא 2)

בֵּ֥ית מרכא (משרת, דרגא 5) הַנָּשִֽׁים סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו. וַיְבַהֵל זירז, מיהר אֶת תַּמְרוּקֶיהָ תערובת של בשמים שונים לעידון העור והשיער וְאֶת מָנוֹתֶהָ הארוחות שלה לָתֵת לָהּ מה שלא נתן לאחרת, וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ לשרתה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ מהנערות המשרתות בבית המלך, וַיְשַׁנֶּהָ הפלה לטובה אותה וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב לבית הטוב ביותר מכל בֵּית הַנָּשִׁים.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

תרגום אסתר (כל הפרק)

ושפרת עולמתא בעינוי ואטענת חסדא קדמוי ופקיד לאתבהלא ית סמתר רבותהא וית מתנתהא המניכין ולבושי מלכותא ומהוי יהיבין לה וית שבע עולמתא לשמשותא שבע יומא דשבתא חולתא הות משמשא קדמאה בחד בשבתא רוקעיתא בתרין בשבתא גנוניתא בתלת בשבתא נהוריתא בארבע בשבתא רוחשיתא בחמש בשבתא חורפיתא בשתא בשבתא רגועיתא ביומא דשבתא כולהן צדיקתא וחזין למתן לה מיכלא ומשתיא על ידיהן מן ביתא דמלכותא ושני יתה וית עולמתהא לאוטבא להון ולפנקותהון בבית נשיא:

תרגום שני (כל הפרק)

ושפרת טליתא בעינוהי ונטלת חסד קדמוהי ואוחי ית צבתא וית מנוותא למיתן לה וית שבעתי עולימתא דחזיין למיתן לה מן ביתא דמלכא. ומנוותא דהוו יהיבין לה לאסתר הוה יהבת להון בפום עולימתא עממתא מטול דלא הות טעמא אסתר מיין ביתיה דמלכא. ושני יתה וית עולימתהא לטב בית נשיא.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ויבהל את תמרוקיה" - זריז וממהר בשלה משל כולן

"הראיות לתת לה" - לשרתה, וכן עושין לכולן; ורבותינו דרשו מה שדרשו

"וישנה" - שינה אותה

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ – זָרִיז וּמְמַהֵר בְּשֶׁלָּהּ, מִשֶּׁל כֻּלָּן.
הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ – לְשָׁרְתָהּ, וְכֵן עוֹשִׂין לְכֻלָּן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (מגילה י"ג ע"א).
וַיְשַׁנֶּהָ – שִׁנָּה אוֹתָהּ.

אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד – כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפָּחָה בְזוּיָה, וִישַׁלְּחוּהָ; שֶׁאִם יֵדְעוּ שֶׁהִיא מִמִּשְׁפַּחַת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הָיוּ מַחֲזִיקִים בָּהּ.

וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ – זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז יְשׁוּעָה: דָּוִד וּמָרְדְּכַי. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"א יז,לו): "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם אֶת הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ". אָמַר: "לֹא בָא לְיָדִי דָבָר זֶה אֶלָּא לִסְמֹךְ עָלָיו לְהִלָּחֵם עִם זֶה." וְכֵן מָרְדְּכַי אָמַר: "לֹא אֵרַע לְצַדֶּקֶת זוּ שֶׁתִּלָּקַח לְמִשְׁכַּב נָכְרִי, אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לָקוּם לְהוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל." לְפִיכָךְ הָיָה מְחַזֵּר לָדַעַת מַה יְּהֵא בְסוֹפָהּ (אסתר רבה ו,ו).

תֹּר – זְמַן.

כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר – כָּל שְׂחוֹק וּמִינֵי זֶמֶר.

אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי – הַשֵּׁנִי.

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי – עֵת צִנָּה שֶׁהַגּוּף נֶהֱנֶה מִן הַגּוּף (מגילה י"ג ע"א). זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ עֵת צִנָּה כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עָלָיו.

מִכָּל הַנָּשִׁים – הַבְּעוּלוֹת, שֶׁאַף נָשִׁים הַבְּעוּלוֹת קִבֵּץ (מגילה י"ג ע"א).

וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה – לִכְבוֹדָהּ הֵנִיחַ לָהֶם מִן הַמַּס שֶׁעֲלֵיהֶם (מגילה י"ג ע"א).
וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת – שָׁלַח דּוֹרוֹנוֹת לָהֶם. וְהַכֹּל כְּדֵי לְפַתּוֹתָהּ, אוּלַי תַּגִּיד מוֹלַדְתָּהּ. וְאַף עַל פִּי כֵן – ["אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ" (פסוק כ')].

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ – לְפִי שֶׁמָּרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, הַמְזָרְזָהּ וְהַמְרַמְּזָהּ עַל כָּךְ.

לִשְׁלֹחַ יָד – לְהַשְׁקוֹתוֹ סַם הַמָּוֶת (מגילה י"ג ע"ב).

וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי – שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים דִּבְרֵיהֶם לְפָנָיו בְּלָשׁוֹן טוּרְסִי, וְאֵין יוֹדְעִים שֶׁהָיָה מָרְדְּכַי מַכִּיר בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, שֶׁהָיָה מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית.

וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים – הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה מָרְדְּכַי לַמֶּלֶךְ.

רש"י מנוקד על חמש מגילות

רש"י מנוקד על חמש מגילות מבוסס על מהדורת "מצודת אברהם", מאת הרב אברהם דייויס והרב יעקב פופקו (לייקווד, תשס"א). באתר ספריא הכינו באדיבותם מהדורה דיגיטלית על פי מהדורה זו, ובעלי זכויות היוצרים אישרו להם לשחרר אותה ברשיון CC-BY. חוץ מזה עדכנו בה את הפיסוק, תיקנו לעתים אף את הניקוד, פיתחנו ראשי תיבות, הוספנו הסברים ללעזים, והוספנו מראה מקומות למקורות רש"י בסוגריים.

הערות

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

{ט} השאלות:

ותיטב ותשא חסד הוא כפל ענין.

מה ענין ויבהל מה הבהלה הזאת.

למה נזכרו פה מנות. ולא נזכר שנתנו מנות לנערות אחרות.

גם לא נזכר שנתנו להאחרות ז' נערות.

ומלת הראויות מורה שראוים לה לבדה :

ותיטב, והנה אחר כל ההצעה הזאת, שראו בעליל שאסתר נלקחה ביד חזקה, הלא היה ראוי שידונו אותה ואת אומנה משפט מות, כי עברו מצות המלך, מ"מ ע"י כי ותיטב הנערה בעיניו וראה שהיא תצלח למלוכה, עי"ז ותשא חסד לפניו, והוא שעשה אתה חסד למחול על עונה ושלא להענישה, ויבהל עתה מספר איך תיכף כשראה אותה הבין שהיא תהיה המולכת, ומצד זה שינה בה בארבעה דברים, א. כי כל בתולה אשר נקבצה לידו לא התחיל תיכף לתת תמרוקיה רק המתין עד תחלת התקופה כמו שיתבאר (בפסוק יב) אבל באסתר בהל ומהר לתת תמרוקיה למען ישלמו הי"ב חדש תיכף, ותבא קודם אל המלך, ב. ואת מנותיה שנתן לה מנות ביחוד מה שלא נתן לשום נערה כי ידע שהיא תמלוך, ג. ואת שבע הנערות, כי המלכה היו לה שבע נערות לשמשה, וזו אף שלא מלכה עדיין נתן לה שבע הנערות הראויות לתת אח"כ בעת שתמלוך, כי לא נסתפק כלל במלכותה, ד. וישנה ששינה לא לבד אותה אלא גם את נערותיה שינה לטוב בית הנשים, וזה כולל שני דברים, א. שנתן להם החדרים היותר טובים ומרווחים, ב. שנתן להם מטוב המאכלים וכדומה :

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(ט) "ותיטב הנערה וכו' לא הגידה וכו' ובכל יום וכו'". לבא אל ביאור ענין הכתוב ושני כתובים הבאים אחריו, נעיר תחלה אומרו ותשא חסד לפניו, שאם הוא שעשה עמה חסד שמיהר לה תמרוקים ומנות, היה לו לומר ותשא חסד מלפניו, או ויעש עמה חסד. ב. אומרו לתת לה שני פעמים והיה די באחרון. ג. מה ענין וישנה ואת נערותיה לטוב, אם הוא שנתן לה מנות ונערות הראויות ולא עשה כן לשאר, הוא כפול, שהרי נאמר. וגם מי לא ידע שהוא לטוב. וגם למה נאמר בלשון זה ולא נאמר אשר הטיב עמה בפירוש. וגם אומרו בית הנשים הוא מיותר. ועוד כי סמוך אל פסוק זה היה ראוי יאמר ובהגיע תר נערה ונערה וכו', כי אומרו לא הגידה אסתר וכו' ופסוק ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו' הם בתוך הדבקים שלא במקומם:

אמנם אמר ראה גם ראה כי מה' היתה לה המלוכה ולא בטבע רק ליעשות דבר גדול על ידה, כי מגלגלין זכות על ידי זכאית. כי הלא נוראות הפליא חסדו לה הוא יתברך בשני דברים גדולים זה למעלה מזה. האחד מתייחס אל הגוף להעלותה במעלות מלכות. והשני המתייחס אל הנפש הוא לעבוד את ה' ולדבקה בו, בל תמוט מעבודתו יתברך עודנה בקרב הגוים, כי הוא דבר גדול מאוד. ועל שני הדברים אמר, על האחד ותיטב הנערה בעיניו, ועל השני אמר ותשא חסד לפניו. ופירש ואמר, מה שנמשך ממה שותיטב הנערה בעיניו הוא כי אמר בלבו אין כמוה ראויה למלך והיא בודאי אשר תמלוך תחת ושתי. ועל כן ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה מה שאין כן לזולתה לתת להן מנות כי אם תמרוקיהן בלבד. כי מעתה נתן אל לבו כי זו תמלוך, ומעתה החל לנהוג בה טכסיסי מלוכה, עם שעדיין לא המליכוה עד שנת שבע למלכותו כאשר נבאר בסמוך בסייעתא דשמיא: ועל אומרו ותשא חסד לפניו שהוא שנשאה מאתו יתברך כח מדת חסד לפני הגי. והוא כי הן אמת כי הלא קשה לפני שר משרי מלך עבור רצון המלך ובטל דתו לקיים דת עבד מלך, ולשום לאל דת המלך בביתו ובחומותיו. והוא כענין דניאל על ידי המלצר (דניאל א ח), שעל כן הוצרך הוא יתברך לתת לדניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים לבא לקיים דת דניאל אשר לא כדת המלך. ועל דרך זה יאמר פה נשאה חסד מאתו יתברך לפני הגי, והוא לקיים תורת ה' אשר לא תתגאל אסתר בקרב בנות הגויים ההם בית הנשים. וזה בשני דברים, א. בפנה גדולה שבתורת ה' היא שבת קודש, ב. בשאר דברי הדת. ועל האחד אמר ואת שבע הנערות וכו', והוא כי מלבד שאפשר לא נתנו שבע נערות לכל שאר נערות שנקבצו אל יד הגי, גם זולת זה נדקדק אומרו הנערות בה"א הידיעה, והראוי יאמר ושבע נערות ראויות וכו', וגם מלת ראויות מיותר. אך הוא כי הפליא הוא יתברך חסדו לה שמכל בית המלך לא ניתנו לה רק הנערות הראויות לתת לה. אשר תוכל בהן להתנהג כדת משה וישראל ויהיה לבן עמה לעשות כן, ולא תהיינה מורת רוח לגלות כי בדת המלך געלה נפשה. ואחת על קיום שבת, והוא מאמרם ז"ל בגמרא (מגילה יג א) כי היתה מונה בהן ימי השבת, ופרש"י שאחת משמשת בכל יום, ובהגיע יום המיוחדת ליום השביעי ידעה שהוא שבת לקדשו: "ועל יתר מצות אמר וישנה ואת נערותיה וכו'". והוא מאמרם ז"ל (איכה רבה א כח) על פסוק גלתה יהודה אין גלות כגלות יהודה, כי כל הגוים מעם אל עם אחר לא ירגישו צער כי תתערב דעת אלו עם אלו במאכלם ובמשתיהם ולכל ענין. אך ישראל הם מובדלים מהם במאכלם ובשבתותיהם ובבישוליהם וכמה דברים כיוצא בהם, שעליהם הם שנואי גוים עד אין קץ. והן אלה היו דברי המן למלך באומרו ודתיהם שונות וכו' כאשר יבוא (לקמן ג ח). והנה בהיות אסתר בית הנשים ביד הגי טרם תלקח בית המלכות כשהמליכוה תחת ושתי, הלא אם תשנה במאכלה ובכל עניני הדת הלא תמאס בעיניהן בהעדר התערבות דעתה עמהן, ומתוך כך תגלה הדבר ויגעלו בה. על כן אמר כי זה חסדו יתברך שנשאה חסד מאתו, כי וישנה מכל יתר נשים שבבית הנשים וגם את נערותיה. ואין צריך לומר שלא מאסו בה על העדר התערבות דעתה בכל פרטי הדת כי אם אדרבה היה לטוב מהיותה יותר חשובה בעיניהן. וזהו לטוב בית הנשים, כי גם בהיותה בית הנשים שהיו אתה שם, ואליה יחשבו רע, נהפוך היה, כי היה שנוייהן לטוב בית הנשים: