קטגוריה:אסתר ב יח

​ 

משתה החתונה של אסתר היה אמנם משתה גדול, אולם המשתה בשנה השלישית היה גדול יותר, שכן הוזמנו אליו (אסתר א ג): "כָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים, וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו". גם למשתה שבעת הימים שלאחריו הוזמנו "כָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן", כולל הנשים במשתה המלכה. כאן הוזמנו רק "שָׂרָיו וַעֲבָדָיו". מדוע?

- המלך בחר את אסתר למלכתו. שרי המדינות ידעו מי מנערותיהם נשלחה למלך, והיה חשוב להם לדעת האם נערתם נבחרה. בדיוק את זה רצה המלך למנוע. הוא לא רצה תחרות וקנאה בין העמים, ולכן העדיף לא להזמינם.

הדסה נלקחה לארמון, ואסתר נבחרה. העם לא לא ראה את המלכה כי הם לא הוזמנו לחתונתה. שרי המדינות לא הוזמנו. הנערות שלא נבחרו נשארו כלואות בבית הנשים השני. אסתר הסתירה את זהותה ועמה. כך, היהודים לא ידעו שהמלכה היא הדסה היהודיה, עד שהמלכה גילתה את זהותה האמיתית, (אסתר ט כט): "אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל".

כדי ששרי המדינות לא יעלבו, המלך רק פירסם את שם המלכה "אסתר" - שם המזכיר את "עשתר", שהיתה אלה המקובלת על כל העמים. כך אין מקום לקנאה.

בנוסף, שלח המלך מתנות כיד המלך לשרים, ונתן הנחה ממסים לעם. ההנחה ממסים יכולה להיות הבסיס שהמן חשב שהיהודים קיבלו הנחה ממסים ^[1] או שאר חוקי המלך, ולכן מרדכי אינו מכבדו. המן בדק האם היהודים פטורים ממסים כאשר הוא אמר (אסתר ג ח): "לַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם" בצורה המזמינה את המלך לשאול על זהות העם, במידה וקיים עם שכזה.

המלך היה מאושר בבחירתו ושמח לתת מתנות כיד המלך, מאותם פריטים שהוא הציג בגאוה (אסתר א ז): "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ". אפשרי שהמלך שלח למדינות מאוצר המלך, שלל שהבבלים לקחו מהמדינות והפרסים לקחו מהבבלים לאוצר המלך בשושן. בכל אופן אנו רואים שהמלך לא רדף בצע וחיפש שוחד, אלא התחלק בשמחתו עם עמי ממלכתו.

מִשְׁתֶּה נזכר במגילה בהקשר למסיבת הכתרה של המלך (אסתר א ג), חתונה, ישועה ונצחון (אסתר ח יז), כך גם משתה המלכה (אסתר ה ד) למלך והמן היה מאורע בעל חשיבות גדולה.