קטגוריה:דניאל ה ב

כמו 'אברהם אבינו'. בלשאצר בן נבונאיד בן נבוכדנאצר וראה פסוק א.
בלשאצר היה נכדו של בנו של נְבוּכַדְנֶצַּר, ובנו של אֱוִיל מְרֹדַךְ. הכתוב נתן כבוד למלך שכאילו הוא בנו הישיר של נבוכדנצר.

שתי הדרכים בזה בפסוק א.

כידוע שר הסריסים שינה את שמות הנערים שהובאו לבבל, וכך דניאל קיבל את השם "בֵּלְטְשַׁאצַּר" (ביאור:דניאל א ז), כשמו של אלוהי בבל (ביאור:דניאל ד ה).
יש הבדל קטן בין השם "בֵּלְשַׁאצַּר" ו "בֵּלְטְשַׁאצַּר". ייתכן שגם שמו של המלך פנה לאלוהי בבל, כשם שיש הרבה שמות מלכים מזרע דוד שכללו את שם ה', בהתחלה או בסוף - יהויכין, צדקיהו ...

לנו נראה שמדובר בבית-המקדש.

היכל (מילוג) -

1. מקום גדול וסגור המשמש למופעים
2. בניין מפואר וגדול מאוד; ארמון
3. בית המקדש

אנו מוצאים שהיכל הוא גם ארמון: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן" (מלכים א כא א), "וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל" (ישעיהו לט ז). מכאן שקיימת אפשרות שמדובר בכלי שתיה מבית המקדש או מארמון המלך בירושלים. דניאל חשב שאלו היו כלים מבית המקדש, אולם קשה להאמין שיהיו כל כך הרבה כוסות כסף וזהב בבית המקדש לעבודת הקורבן והזבחים. סביר יותר שאלו כלים מארמון מלך יהודה.

נבוכדנצר בא לירושלים בתקופת יהויכין, ולאחר שיהויכין נכנע ויצא עם משפחתו, נאמר: "וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה, וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מלכים ב כד יג), ומספר שנים מאוחר יותר בא "נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים", שרף את בית המקדש ולקח "אֶת הַמַּחְתּוֹת, וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת, אֲשֶׁר זָהָב זָהָב, וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף" (מלכים ב כה טו).

היתה אפשרות שכלי הכסף והזהב יותחו וישתמשו בהם למטבעות או קישוטים חדשים. נראה שהכלים האלה היו יפים במיוחד ולכן המלך נבוכדנצר שמר עליהם ובנו בֵּלְשַׁאצַּר החליט להשתמש בהם למשתה המפואר שלו עם שריו ונשותיו. נראה שהמלך לא חשש שהכלים רעילים או שחלה קללה על המשתמש בהם שלא לצורך בית המקדש בירושלים. ייתכן שזה נתן הרגשת עליונות למלך.

המלך אירגן משתה לאלף שרים (ביאור:דניאל ה א). זה היה מאורע חשוב ומפואר. לכבוד המשתה הגדול המלך הורה להביא את כלי ההיכל מירושלים. היתה כאן מעט השפלה לאלוהי ישראל ולמשרתיו, וכך דניאל מוכיח את המלך: "וְעַל אֲדוֹנֵי הַשָּׁמַיִם הִתְרוֹמַמְתָּ, וְאֶת הַכֵּלִים שֶׁל בֵּיתוֹ הֵבִיאוּ לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה וְשָׂרֶיךָ, נָשֶׁיךָ וּפִילַגְשֶׁיךָ יַיִן שׁוֹתִים בָּהֶם" (ביאור:דניאל ה כג), וזאת לאחר שיד אלוהים כתבה על קיר היכל המלך: "מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין" (ביאור:דניאל ה כה). דניאל אמר שהמלך העליב את אלוהים, אולם לא סביר שהנבואה, על סופה של ממלכת בבל, נבעה מהשימוש בכלי הזהב האלה. כאשר הגיע הזמן, אלוהים הודיע בפומבי את העתיד, והעניק לדניאל את הכבוד לפרש את הדברים למלך.