קטגוריה:דניאל ה ג

בפסוק הקודם נאמר "בֵּלְשַׁאצַּר צִוָּה בְּטַעַם הַיַּיִן, לְהָבִיא כְלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף" (ביאור:דניאל ה ב), ועכשו העורך מספר לנו שהביאו "אֶת כְּלֵי הַזָּהָב" שהוא פקד להביא.

1. בארמית נאמר שהמלך פקד להביא: "דַּהֲבָא וְכַסְפָּא" (ביאור:דניאל ה ב) ('זהב וכסף'), אולם כאן נאמר שהביאו רק "דַהֲבָא" (זהב). ייתכן שהכסף לא היה חשוב ומרשים.
   
2. בפסוק הקודם נאמר שהמלך ציווה להביא את הכלים שהובאו "מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם" (ביאור:דניאל ה ב), ולא ברור אם זה היכל בית המלך או היכל בית המקדש, אולם כאן העורך הוסיף: "מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם" שהכלים הובאו לבבל מן היכל בית אלוהים שבירושלים, ולא מהיכל המלך. של"ג לא הוסיף את המילים "דִּי בֵית אֱלָהָא" ('מבית אלוהים'). לא ברור איך העורך ידע זאת, אולם המטרה ברורה להראות שאלוהים העניש את המלך בגלל המעשה הזה, כי למחרת המלך מת, ככתוב: "בּוֹ בַּלַּיְלָה הוּמַת בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי" (ביאור:דניאל ה ל).
3. בפסוק הקודם נאמר: "וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן, מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי" (ביאור:דניאל ה ב), ושל"ג מפרש: "וְיִשְׁתּוּ בָהֶם", וכאן נאמר: "וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן". של"ג טוען ש"וְיִשְׁתּוֹן" זהה ל"וְאִשְׁתִּיו". לא ברור אם לשינוי בארמית יש משמעות או שזאת שגיאה בהעתקה.

לפי הכתוב והשימוש באות ו' נראה כאילו שהיו שתי קבוצות נפרדות במשתה:

• המלך ושריו ביחד.
• נשיו ופילגשיו ביוחד.

בהמשך נאמר: "הַמַּלְכָּה, ... לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה נִכְנָסָה" (ביאור:דניאל ה י), כלומר המלך עדיין היה במקום המשתה שלו עם השרים מנסה להבין מה נכתב על הקיר, המלכה היתה מודעת מה קורה במשתה הגברים, והיא נכנסה ממשתה הנשים לדבר עם המלך.

כאשר המלך אחשורוש רצה לעשות משתה גדול, גם הוא עשה משתה לגברים בחצר ומשתה לנשים בהיכל בית המלכות, ככתוב: "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (ביאור:אסתר א ט).

אם נשות המלך היו יחד עם השרים נשאלת שאלה למה נשות השרים לא באו? ולמה המלך התיר לשרים להיות ביחד עם ההרמון שלו?
אין ספק שקשה לשמור שהשרים לא יתעסקו עם נשות ההרמון או יעשו ביניהם הסכמים. כאשר המלך אחשורוש פקד, "לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת, לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא" (ביאור:אסתר א יא), רק המלכה הוזמנה ולא כל ההרמון, והיא הוזמנה להראות את יופיה ולא לשתות ולהשתכר ביחד עם קהל השרים. וגם כאשר הוזמן המן למשתה המלכה, אבל בהעדר המלך הוא נפל על מיטת אסתר ודיבר איתה, המלך כעס מאוד (ביאור:אסתר ז ח).