ביאור:דניאל ה ו
דניאל ה ו: "אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי, וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ, וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן, וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן."
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אֲזַי הַמֶּלֶךְ זִיווֹ נִשְׁתַּנֶּה לוֹ, וְרַעְיוֹנָיו יְבַהֲלוּהוּ, וְקִשְׁרֵי חֲלָצָיו נִתָּרִים, וּבִרְכָּיו זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ה ו.
אֲזַי הַמֶּלֶךְ זִיווֹ נִשְׁתַּנֶּה לוֹ
[עריכה]המלך ערך משתה מפואר לאלפי שריו ונשותיו. הם שתו יין בכוסות זהב וכסף, ושרו שירי הלל לאלוהיהם.
לפתע הופיעה יד וכתבה על קיר ההיכל.
הקהל השתתק מפחד ותדהמה.
כולם חיכו שהמלך יורה להם איך להגיב.
והמלך הגיב בפחד גדול. לרוב בתנ"ך משתמשים במילה "פחד" או "פחד גדול" והקורא כבר מבין במה מדובר, מנסיון אישי.
כאן העורך מציג את הפחד ואת תגובות שפת-הגוף של המלך.
- פניו נפלו, החיוך נעלם והפך לבעתה.
- מכנסיו, שלא היו רכוסים, נפלו מהרתיעה לאחור.
- רגליו קיפצו.
המלך היה מוכן לקום ולברוח.
למזלו של המלך, אלוהים כתב רק ארבע מילים: "מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין" (ביאור:דניאל ה כה), ולפני שהמלך הספיק לפול על הרצפה ולהתחבא מתחת לשולחן או לברוח, היד גמרה לכתוב ונעלמה.