ביאור:דניאל א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

(דניאל א ז): "וַיָּשֶׂם לְדָנִיֵּאל בֵּלְטְשַׁאצַּר וְלַחֲנַנְיָה שַׁדְרַךְ וּלְמִישָׁאֵל מֵישַׁךְ וְלַעֲזַרְיָה עֲבֵד נְגוֹ"

משמעות השמות[עריכה]

בפנים הסברנו כפשוטו לפי המצודות דוד. ששר הסריסים קרא להם שמות בארמית שהם פירוש לשמותם בלשון הקודש.

רש"י והמלבים מסבירים שהשם שדניאל קבל הוא שם של עבודה זרה של נבוכדנאצר. כמו שכתוב בפרק ד ה. ושאר השמות לא היו ע"ש עבודה זרה. והם לא מסבירים את משמעותם.

רבינו סעדיה גאון מבאר: בלטשאצר מורכב מכמה מילים בל טש אצר. שמשמעותם העובודה זרה של בבל שמכונה 'בל' שומרת את האוצר של בבל. שדרך מורכב מהמילים שד רך. דהיינו מפונק ורך. עבד נגו פירושו עבד העבודה זרה ששמה נגו.

בל[עריכה]

האל הגדול ביותר של בבל שהיה מעל כל האלים נקרא בל או מרדוך

ראה גם מיתולוגיה מסופוטמית

משמעות הקריאה בשמות[עריכה]

מלכים נהגו לתת שמות חדשים לעבדיהם, כנראה כדי לבטא את העובדה שהם שולטים בהם. ראו ביאור:קריאות ושמות בבריאת העולם.