ביאור:דניאל א יב
דניאל א יב: "נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ, יָמִים עֲשָׂרָה; וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים, וְנֹאכְלָה, וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל א יב.
נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ, יָמִים עֲשָׂרָה[עריכה]
נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ, יָמִים עֲשָׂרָה[עריכה]
כל הארבע נערים באו ביחד למלצר ודניאל דיבר בשבילם, ברבים. עצם העובדה שכולם באו כבר הראתה למלצר שדניאל לא כופה עליהם והם מסכימים לנסות.
דניאל פונה בכבוד למלצר ומציין שהם, הנערים, הם עבדיו. למעשה המלצר ושר הסריסים היו המשרתים של הנערים ואחראים לבריאותם והשכלתם. המלך בחר נערים ממשפחות המלוכה של העמים הכבושים והוא החזיק אותם כדי לכפות על הוריהם להשמע למלך בבל, או כדי למנות אותם למלכים בארצם במידה והוריהם ימרדו. הנערים היו חשובים למלך יותר מאשר שר הסריסים או המלצרים. אולם הנערים היו אסירים, והמלצר היה אחראי להם, כך שהם נותנים לו כבוד. זה לא עולה דבר, ולא משנה דבר לתת כבוד למלצר, הן תמיד הם יכולים להתלונן עליו לשר הסריסים ולפטר ממנו.
נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ[עריכה]
למעשה דניאל וחבריו לא יודעים מה יקרה. זאת הפעם הראשונה שהם מנסים לאכול זרעונים או אוכל צמחוני "מִן הַזֵּרֹעִים".
הנערים רוצים לדעת אם האוכל יהיה טעים, בריא ומַּשְׂבִּיַע. אם הם ירגישו טוב.
גם המלצר ינסה ללמוד אם הם יראו יפה כשאר הנערים, וגם אם פת-בג המלך והיין ימצאו חן בעייניו.
ובנוסף המלצר ירצה לדעת אם שר הסריסים יגלה מה הוא עושה.
יָמִים עֲשָׂרָה[עריכה]
זמן מוגבל וקבוע.
כל אחד יכול לספור ולדעת מתי הנסיון יגמר ואפשר יהיה לדעת את התוצאות - כן כן או לא לא.
לפעמים עושים נסיון ולא יודעים מה יקרה בעתיד. אולי עוד שנה? אולי כאשר הנערים יתבגרו יגלו חוסר? אולי כאשר הם יתחתנו הם לא יקבלו ילדים? אולי ילדיהם יסבלו בעיות ופגמים? כך גם היום כאשר מפתחים תרופה חדשה יש תמיד חששות לעתיד בלתי ידוע.
כאן כולם הסכימו על עשרה ימים. אם אין שינוי לרעה הנסיון הצליח. כמובן בעתיד המלצר יכול לכפות עליהם לחזור ולאכול את שאריות האוכל של המלך.
וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים[עריכה]
רבים התעלמו מהניקוד של "הַזֵּרֹעִים" וקראו את זה 'הזרעים' - גרעין הפרי של צמח שממנו הוא מתרבה (מילוג).
לפי ההמשך, המלצר אכן נתן להם זרעונים, ככתוב: "וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּת-בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם; וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים" (ביאור:דניאל א טז).
זרעים כוללים את כל סוגי התבואה והאורז, את כל סוגי הקטניות (אפונה, חומוס, בוטנים ...), חמניות, את כל סוגי האגוזים והשקדים. מעניין לדעת אם דניאל הרחיב גם לתמרים, דבלות תאנים, חרובים, צימוקים ושאר הפירות היבשים.
- זרעים בשלים מתיבשים, וניתן לאכסן אותם זמן רב בלי שהם יתקלקלו.
- הזרעים הם אוכל כשר.
- הזרעים מכילים חומרים חשובים לצמיחה, כדי לסייע לצמח לנבוט ללא מקור אספקה חיצוני.
- כאשר משרים את הזרעים במים הם מתרככים ואחר כך נובטים, ואפשר לאכול גם את הנבטים.
- אין צורך בטבח או הכנה מיוחדת כדי להגיש ולאכול זרעונים.
כיוון ששאר הנערים לא יהיו מעוניינים לאכול זרעים כאלה, המלצר לא יחשוש שכל הנערים ידרשו לאכול זרעים, המלך יראה שהם רזו, ויכעס על שר הסריסים ועליו.
מִן הַזֵּרֹעִים[עריכה]
לפי הניקוד המילה "הַזֵּרֹעִים" היא 'הזרועים' . כל דבר הצומח מזרע או ייחור כלול בבקשה.
כלומר דניאל ביקש אוכל צמחוני/טבעוני, ולא הגביל את עצמו לזרעים בלבד. חוץ מאוכל מהחי ומוצרים מהחי, הם יכלו לאכול הכל.
דניאל השתמש בדברי אלוהים: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (ביאור:בראשית א כט).
נאמר: "וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים". אם הכוונה היתה שהמילה "הַזֵּרֹעִים" פרושה 'זרעים' או 'זרעונים', אז המילה "מִן" היא מיותרת. אפשר היה לכתוב: 'יתנו לנו זרעונים'. עצם המילה מוכיחה שמדובר ב'מן הזרועים' - מכל הזרועים, מכל הצמחים, וכל חלק בצמחים שראוי לאכילה.
נראה שדניאל ביקש אוכל צמחוני מכל סוגי הזרעים, אולם נאמר: "וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּת-בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם, וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים" (ביאור:דניאל א טז). כלומר המלצר חשב שהוא ביקש זרעונים בלבד, וזה מה שהוא הביא. לא בטוח שאחרי זמן מה דניאל לא הסביר לו שהוא התכוון לכל סוגי הצמחים ולא רק לזרעים, והמלצר הרחיב את אספקת האוכל הצמחוני.
לשר הסריסים דניאל לא הסביר שהוא מבקש לאכול מהַזֵּרֹעִים. לא ברור אם השר הבין מה זה אוכל "אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל" (ביאור:דניאל א ח). לא ברור אם השר היה מסכים לנסיון כזה, אבל דניאל העדיף כך: השר יכחיש שהוא אישר, והמלצר יקח את האוכל שלהם לעצמו. ואם המלך יכעס, רק ראשו של המלצר יפגע.
למעשה דניאל לא אמר שהוא מוותר על פת-בג המלך. הוא רק ביקש להוסיף אוכל מהצומח. אסור לחשוב שדניאל וויתר על הבשר, כי דניאל לא אמר למלצר שהאוכל מוגעל בעייניו, והוא לא ידע שהמלצר יקח את אוכל המלך לעצמו בתמורה להסכמתו. לא נאמר בני כמה היו "הילדים", וכידוע, אי אפשר לעשות הסכם תקף עם ילדים.
וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה[עריכה]
דניאל וחבריו מוותרים על היין. להם זה רק הפריע. סביר שנערים אחרים נעשו מכורים ליין והפסיקו ללמוד, ככתוב: "לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר; וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" (ביאור:משלי כ א). לדניאל וחבריו היה חשוב להצליח ולהראות את חוכמתם למלך כדי לעזור לעצמם ולבני ישראל.
דניאל טען שהם ישתמשו במים רק לשתיה, אבל אין זה משנה אם הם ינביטו או ירככו את הזרעים היבשים במים, כי גם זה שתיה בעקיפין.
סביר שלמלצר היין היה חשוב, והוא שמח שהוא יתן להם מים ויקבל יין.