ביאור:דניאל א יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דניאל א יז: "וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם, נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל סֵפֶר וְחָכְמָה, וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל א יז.


וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת[עריכה]

נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל-סֵפֶר וְחָכְמָה[עריכה]

הנערים האלה כבר הוכיחו שהם נאמנים לאלוהי ישראל והקפידו על אכילת אוכל כשר ובריא.
ניתן להבין שהם ידעו את התורה וקיבלו עליהם את הנחיות אלוהים.
הנערים נמנעו מיין, שמוביל לשכרות, בזבוז זמן ואטימות המוח.
הם נמנעו מאוכל עשיר וכבד וכך שמרו על גופם.

הנערים נבחרו בגלל שהיו "מַשְׂכִּלִים בְּכָל חָכְמָה, וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע" (ביאור:דניאל א ד), והם המשיכו במאמץ לאסוף דעת ומדע.

כנראה סיפקו להם ספרי חכמה, כמו ספר משלי, ספרי פילוסופיה יוונית, ספרי חשבון אשורים מצרים ויוונים, ספרי אדריכלות מצרים העתיקה, וספרי היסטוריה ומלחמה שונים. הם למדו מנסיון העבר, וידעו להבין שבעתיד מקרים יחזרו, והעבר ילמד אותם לחזות את העתיד ולהשתמש בפתרונות ישנים או חדשים.

נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים[עריכה]

אלוהים הבטיח לשלמה: "הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" (מלכים א ג יב), וחלק מזה שלמה כתב בספר משלי, ככתוב: "מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (ביאור:משלי א א).

כאשר הנערים למדו ביחד את ספר משלי, הם קיבלו את חוכמת אלוהים שנותנה לשלמה. כך אלוהים נתן ידע, להם ולכול ילדי ישראל.

אַרְבַּעְתָּם[עריכה]

מראש אלוהים ארגן שהנערים יהיו אַרְבַּעְתָּם ביחד - לא פחות ולא יותר.

  • אדם הלומד לבד זה טוב.
  • שנים לומדים יחד, זה יותר טוב, ככתוב: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם" (קהלת ד ט).
  • שלוש זה אפילו יותר טוב, אולם קיימת אפשרות של שנים נגד אחד שיצור מתח וכעס.
  • ארבע זה ממשיך להשתפר, ונראה שאלוהים קבע שזה מספר אדיאלי לחברים להיות ביחד, ככתוב: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד, וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת" (ביאור: משלי ל כט). ארבע הוא מספר שלם שמקיף הכל, ככתוב: "וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיהו יא יב). הנביאים יחזקאל ועמוס אהבו מאוד את המספר 'ארבע'. בקבוצה של ארבע, כדי להחליט, יש רוב מוחלט (3/4) או הסכמה כללית, ואין אחד שמרגיש מדוכא.
  • חמש גם יוצר שתי קבוצות שפוגעות במיעוט.
  • ויותר, זה כבר הרבה רעש ותככים.

לא ידוע כמה נערים הובאו מיהודה, אבל נראה שהארבע האלה התחברו, נהנו מהחברות, ונשארו יחד כל חייהם.

וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת[עריכה]

ארבעת הנערים מיהודה:
ביחד הם החליטו על חייהם.
ביחד הם בקשו לאכול אוכל בריא.
ביחד הם הסתכנו.
ביחד הם למדו, והתווכחו.
ביחד הם עזרו אחד לשני להתפתח.
ביחד הם יעצו אחד לשני איך לפתור בעיות.

וכך הם הגיעו ביחד לעמוד לפני המלך ולהיות יותר חכמים מכל שאר היועצים, ככתוב: "וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כָּל הַחַרְטֻמִּים הָאַשָּׁפִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּתוֹ" (ביאור:דניאל א כ).

אולם דניאל עלה עליהם, והוא לא רק ידע את העבר וכל הידע שנכתב, הוא עצמו חשב קדימה לצפות את העתיד, להתכונן ולכוון את התגובות. נראה שדניאל זכה להיות כיוסף בעל החלומות, "צָפְנַת פַּעְנֵחַ" (ביאור:בראשית מא מה) שהביא ישועה למצרים ובני ישראל.

ניתן להבין שדניאל הבין בפשר חלומות ופסיכולוגיה. הוא הבין שהחלום משקף בעיות, ציפיות, חששות, ורצונות של החולם. וכך בנימוס וכבוד דניאל היה מסוגל להסביר לחולם את הבעיה והפתרון.