ביאור:דניאל א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דניאל א ד: "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל (מאום) מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל א ד.


אלו ילדים עמדו לפני המלך[עריכה]

"וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" יש מסבירים כמו שמבואר בפנים מקצה השלש שנים, אחרי שלש שנים שיגמרו את האימונים הדרושים הילדים יעמדו לפני המלך. משמע שאחרי האימונים הדרושים כל הילדים יעמדו לפני המלך. ולפי זה מה שכתוב בפסוקים בהמשך "וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם, וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר. וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" אין הכוונה שרק דניאל חנניה מישאל ועזריה עמדו לפני המלך מכל הילדים, אלא שהם היו הטובים ביותר, וכולם עמדו לפני המלך.

ויש מבארים שמה שכתוב "וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" הכוונה שאחרי האימונים של כל הילדים, רק קצת מהם, דהיינו המתאימים ביותר, יעמדו לפני המלך. ולפי"ז מה שכתוב בהמשך "וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם, וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר. וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" הכוונה כפשוטו שמכל הילדים רק דניאל חנניה מישאל ועזריה עמדו לפני המלך, כיון שהם היו הטובים ביותר.

יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל (מאום) מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ[עריכה]

המלך דרש להביא:

  • ילדים בריאים עם כוח לעמוד לפני המלך.
  • בלי מום וטובי מראה.
  • משכילים בעלי חוכמה ודעת, שהכשירו אותם ללמוד והם כבר למדו הרבה.
  • מבינים מדע, שמוכנים ומסוגלים ללמוד.

התאור הזה מזכיר את הפקודה של המלך אחשורוש: "יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה" (ביאור:אסתר ב ב).
כמו שהנערות התנדבו לתחרות, כי כל אחת יכולה להתחתן במהירות או לכער את פניה, כך ניתן להבין שמשפחות הנערים, והנערים עצמם הסכימו להשלח לארמון המלך, כי בקלות כל אחד מהם יכול לקבל מום קטן, לפגוע בפניו ולא להראות יפה, או לשחק טיפש. הנערים רצו ללכת והיו מוכנים ללמוד את תרבות בבל, ולעלות בדרגה בארמון מלך בבל.

"וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים". מי הם הכשדים ומהי שפתם?[עריכה]

Lagash.jpg
אזור אור כשדים: בבל, אכד, אשור וחרן

הכשדים מצאצאי כשד בן נחור כמו שכתוב (בראשית כב) "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם. וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל". כשד בן נחור נדד מחרן בצפון לאור כשדים בדרום סמוך למפרץ הפרסי. (עיין מפה). שפתם היתה ארמית. כיון שהם באו מחרן ששם דברו ארמית. מלכי בבל באים מכשדים.

הכשדים נודעו בתור בקיאים החכמת האסטרולוגיה (חכמת הכוכבים והמזלות). (מתוך אינציקלופדיה בית ישראל של הרב הלפרין ומתוך כשד - דוד הלל וינר)

ראה ויקפדיה "אור כשדים".

השפות שדברו בבל בימים ההם[עריכה]

א. אכדית היא שפה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין השנים 2500-100 לפני הספירה.

עם התפשטותה, נוצרו בשפה האכדית ניבים שמשתקפים גם בשפה הכתובה. שני הניבים העיקריים הם: בבלית - הניב הדרומי. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש באזור העיר בבל. אשורית - הניב הצפוני. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש בממלכת אשור, שבירתה הייתה נינוה.

העיר אכד נמצאת ליד בגדד בין בבל בדרום לאשור בצפון (עיין מפה). היא מוזכרת פעם אחת בתורה בראשית י י "ותהי ראשית ממלכתו (של נמרוד) בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער".

ב. ארמית היא שפה שמית שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. היא הייתה שפה רווחת במזרח התיכון ומרכז אסיה בתקופה הקדומה בעיקר בארצות: אשור, פרס, בבל, סוריה וארץ ישראל. החל משנת 700 לפני הספירה, בערך, החלו להשתמש באימפריה האשורית בשפה הארמית לשם כתיבת מסמכים רשמיים. השפה נפוצה על פני כל האזור שהיה תחת שליטתה של האימפריה האשורית, כולל ארץ ישראל.

ג. עברית. כאשר היהודים פוזרו בכל רחבי ממלכת בבל, ואחר כך בממלכת פרס, והמשיכו להתפזר בממלכה הרומאית ויחד עם הכיבוש המוסלמי, עברית הפכה לשפה בין לאומית בעלת חשיבות מעל ומעבר כל שפה עולמית אחרת. עברית היתה המפתח להכנסת אורחים בקרב כל היהודים. כל יהודי שהגיע לעיר זרה ברחבי הממלכה התקבל כאח, מצא מרכז יהודי שמדבר עברית, קיבל לינה ואוכל, מצא אנשים לסחור איתם, הביא להם חדשות. כך היהודים נעשו לסוחרים בכל רחבי העולם.