ביאור:אסתר ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסתר ג ה: "וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ה.


ראו כל המיצר לישראל נעשה ראש

המן ידע שפקודת הכריעה אינה חוקית[עריכה]

מרדכי מתעלם מהפקודה[עריכה]

ברוב המקרים חייבים נתינים לבצע את פקודות הרשות במלואן.[1] הממונים על הביצוע חייבים לאכוף את הביצוע, אפילו אם קיים ספק באמיתות הפקודה. במקרה של פקודת-הכריעה, כנראה אוהדי מרדכי לא מסרו לו את החלק הנוסף בפקודה, שכלל את כיבוד ההִשְׁתַּחֲוָיָה גם מהנכבדים בשער, ואף לא שהמלך מינה את המן למשנה-למלך (ביאור:אסתר ג א). אולם, אי-ידיעתם אינה בהכרח הוכחה שפקודה כזו לא ניתנה. כיוון שמרדכי ראה בכך סתירה, היה עליו לבדוק את תוקף הפקודה בכך שישאל את המלך, או יסרב ויראה את תגובת המן. מרדכי הבין, שאם פקודה כזו אינה קיימת, המן לא יוכל להענישו, וכך ייפול בפח של עשיית מעשים נלעגים נוספים, מה שיעניק למרדכי הזדמנות נוספת להפגין למלך את יכולתו ונאמנותו. אכן, מרדכי לא כרע ולא השתחווה בכוונה (ביאור:אסתר ג ב).

וַיַּרְא הָמָן[עריכה]

המן ראה את התנהגותו של מרדכי שנעשתה ברבים, בגלוי, ובצורה חזרת ונשנית. אחרי מספר פעמים, מרדכי כאילו יצר עובדה, הידועה לכל עבדי המלך בשער המלך, שמרדכי מעניק להמן רק כבוד מסוים ולא כבוד מלכות.

וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה[עריכה]

"וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" - עד גדותיו ואפילו יותר, ואז מה הוא עשה?
כלום !
דעתו של כותב המגילה לא מתבססת על שום עובדה ממשית. רק אלוהים ידע מה המן חשב והרגיש. כותב המגילה גם כתב "וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה" (אסתר ה ט) וגם "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א יב) ואין הוכחה לכעס, למרות שאנו מאמינים לו ללא עוררין. מרדכי, שנוכח במקרי הכעס הללו, יכול להיות שהבין שהמן מתפלא, כועס ומתאפק.
במקרה נוסף נכתב "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ" (ביאור:אסתר ז ז) ולפחות כאן המלך קם ויוצא במהירות, דבר המראה על כעס עצור.

המן לא עשה דבר[עריכה]

המן ידע את חומרת עבירתו שלו בדרישת כבוד מלכות ללא אישור, ולכן לא היה יכול לאכוף את פקודתו ולסכן את עצמו בתלונות למלך ולזרש אשתו בלי להפליל את עצמו בעבירה זו. מחוסר ברירה, וכדי לא להיות מואשם בזלזול במלכות, המן התעלם מחוצפתו של מרדכי (ביאור:אסתר ג ב - ביאור:אסתר ג ו). זה היה האות למרדכי שפקודה כזו בדיוק לא ניתנה.


מקורות[עריכה]

[1] "נתינים" במובן המודרני של תושבים הכפופים לחוקי הריבון.

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013