ביאור:אסתר ג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ג יב: "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג יב.


בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב[עריכה]

פקודת המן נכתבה בכל השפות ולכל העמים, והמן חתם על הפקודות בשם המלך.

מכאן שמרדכי גם הוא כתב את פקודת המלך ליהודים וכל היהודים ידעו על האסון המתקרב (ביאור:אסתר ד ג). מרדכי ראה את טבעת המלך שבידי המן, ואולי חשש שהמלך עכשו מינה את המן למשנה למלך, ומרגע זה והלאה, המן יכול להתלונן למלך על חוצפתו. לכן לאחר יציאתו ממשרדו של המן, מרדכי קרע את בגדיו ולא חזר לתפקידו בשער והיה פטור מלהשתחוות להמן (ביאור:אסתר ד א, ביאור:אסתר ד ב).

המן, אולי פחד להרגיז את האלים שקבעו את יום הפור, ולא העיז להרוג את מרדכי בניגוד לגורל (ביאור:אסתר ג ז), עד אשר אישתו כפתה עליו (ביאור:אסתר ה יד).

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ[עריכה]

המן הפיל פור ובפור עלה "שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (ביאור:אסתר ג ז). לא נאמר דבר על היום. והנה ב"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ", ביום ההוא, נכתבה פקודה בשם המלך וחתומה בטבעת המלך, ובה נאמר ש"בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (ביאור:אסתר ג יג) יבוצע הרג היהודים. כלומר היום נקבע לפי היום בו נכתבה הפקודה, בתוספת של 11 חודשים, בעתיד, בחודש ה12 הוא חודש אדר.

החודש עלה בגורל, אבל היום היה במקרה, לכן, אפילו למאמינים בגורל, היום הזה לא נבחר בפור אלה עלה במזל, או לפי רצונו של המן להציג את הצעתו למלך.