קטגוריה:אסתר ה יד
נוסח המקרא
ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ
וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ.
וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכׇל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מׇרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃
וַ/תֹּ֣אמֶר ל/וֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜/וֹ וְ/כָל־אֹֽהֲבָ֗י/ו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּ/בַ/בֹּ֣קֶר׀ אֱמֹ֣ר לַ/מֶּ֗לֶךְ וְ/יִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔י/ו וּ/בֹֽא־עִם־הַ/מֶּ֥לֶךְ אֶל־הַ/מִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַ/יִּיטַ֧ב הַ/דָּבָ֛ר לִ/פְנֵ֥י הָמָ֖ן וַ/יַּ֥עַשׂ הָ/עֵֽץ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מה חכמתם בעצה זאת שיעשה העץ,
- ולמה יהיה גבוה חמשים אמה,
- ולמה יבא בבוקר דוקא :
מדרש רבה
פרק ה/פסוק יד
ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו (אסתר ה, יד) וגו' יש להקשות מה היה העצה הזאת שאמרה זרש אשתו יעשו עץ גבוה ועצה זאת הכל יודעין ומן הכתוב משמע כי דבר זה היה עצה גדולה ביותר ועוד שלא היה להם לומר רק אמור למלך להמית את מרדכי בזה שאמרו יעשו עץ גבוה מאי נפקא במיתה זאת או במיתה אחרת ועוד קשה למה אמרה יעשה עץ גבוה חמישים אמה דוקא מספר הזה ויש לפרש כי ודאי המן ג"כ ידע דבר זה שיכול להמית את מרדכי רק מפני שאמר למעלה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו (אסתר ג, ו) א"כ שאלה זאת מן המלך הוא בזיון לו להמן לשלוח יד (ספר אור חדש עמוד קעד) במרדכי לבדו וזהו העצה שאמרו זרש ואוהביו יעשו עץ גבוה חמשים אמה וכו' ומעתה אם יהיו שואלים למה נתלה על עץ שהוא גבוה על חמישים אמה וישיבו כי האיש הזה ראוי שיהיה לו עץ גבוה חמישים אמה כי מעלתו היה שהוא שר חמישים ולפי מעלתו וחשיבותו כך יש לו עץ לתלות בו ולהגיד לבריות כמה חשוב היה זה ועם כל זה נתלה אדרבא יהי' חשיבות המן שהוא מושל לעשות כמו דבר זה להמית אדם כמו זה כך יש לפרש כי זה היה החכמה והעצה מזרש אשתו ואוהביו, אמנם יש לך לדעת בענין זה כי דבר עמוק הוא זה כי המן היה חשב כי מעלתו כ"כ גדולה עד שעשה עצמו ע"ז וידוע כי אף מרע"ה נאמר עליו (ראש השנה דף כא:) מ"ט שערי בינה נבראים בעולם וכולם נמסרו למשה שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסריהו מעט מן האלקים כי שער חמישים לא נמסר לאדם כי העולם הזה נברא בז' ימים וכאשר אתה משלים שבעה דהיינו לעשות מרובע אחד שהוא שבעה הוא מ"ט ושער הנו"ן עצמו לא שייך לעה"ז והמן שעשה עצמו ע"ז אמר כי יש בו ענין אלקי ולכך יש לו שייכות לשער החמישים ולפיכך אמר יעשו עץ גבוה חמישים להודיע כי מיתתו של מי שעשה כנגדו הוא בא משער הנו"ן שמגיע שם המן וכך אמרו לו יועציו כי כאשר יהיה העץ גבוה חמישים אז תוכל להיות גובר עליו כי גדולה שלך הוא משער חמשים כי יש בך אלקית אשר שייך לו החמישים ומפני כי עשה עצמו שהוא שייך למספר חמשים ומי שעשה כנגדו בא לו המיתה משער החמשים ולכך אמרו יעשו עץ גבוה חמשים ומפני כי היה לעלות עד המדריגה החמשים מה שלא שייך לאדם לכך דבר זה היה מיתתו כי אין מגיע לשם האדם ובשער הזה ההעדר אל האדם כי אין לו מציאות שם בשער החמישים ולכך כאשר המן היה מגביה עצמו ועשה עצמו אלקית לומר שהגיע לשם דבר זה היה העדר שלו ומיתתו ולפיכך נתלה על עץ גבוה חמשים.
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנג) אחר הדברים האלה גדל המלך את המן אמר ר' עקיבא עד היכן גדלו עד עץ של חמישים אמה שנאמר ויעשו עץ גבוה חמישים אמה מעל כל עד דתחמניה תלוי על חמשים אמה כף עשרין ל' תלתין הרי חמשין, ופי' זה כי גדלו המלך מעל כל השרים שעשה אותו אלקות וזהו דכתיב (אסתר ג, א) מעל כל השרים ודבר זה היה בעצמו גורם לו המיתה והתליה על עץ חמשים אמה וזה שאמר עד היכן גדלו עד שיעשו עץ גבוה חמשים אמה כלומר כי אחשורוש היה מגביה את המן עד שער החמשים כאשר עשה אותו ע"ז ואין אדם מגיע לשם בעולם הזה וכאשר הגדיל אותו עד שם משם מתחייב לו התליה וההעדר שלא יהיה נמצא כי אין לאדם מציאות עם שער החמשים וזה שאמר שהגדילו עד יעשה עץ גבוה חמשים אמה והבן הדברים האלו מאוד כי הם עמוקים.
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) עץ גבוה נ' אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של נ' אמה ולא מצא אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבתה של נח שהיה ארכו של נסר נ' אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב (תהלים קיא, ד) זכר עשה לנפלאותיו וכן כשנהפך סדום הניח זכרון לעולם (בראשית יט, כו) ותבט אשתו מאחריו ותהי נצב מלח עד עכשיו היא עומדת שיהיו הדורות נותנים בשבחו של בורא עולם ועמד דריוש וקלל להמן ונגע בו קלונו שכן הוא אומר (עזרא ו, יא) אינש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אעא מן ביתיה, לכך נאמר ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי (אסתר ה, יד) ואח"כ אתה נכנס עם המלך לסעודה אכול ושתה וערב לך ותראה שונאך צלוב כנגדך ולבך שמח.
ומה ראה לומר לצלבו אלא אמר הרי שעה שמכל דבר הקב"ה יכול להציל אברהם מן האש יצחק מן העקידה יעקב מן המלאך ומשה מחרב פרעה ישראל מן הים וכן מכל דבר ומן הצלב אינו יכול להציל ע"כ פי' מדרש זה שבא לפרש למה אמר דוקא יעשו (ספר אור חדש עמוד קעה) עץ גבוה חמשים אמה לכך אמר שהעץ הזה נשאר מתיבתו של נח כי המבול בא לשטף את כל העולם ונח היה נצל ע"י התיבה שארכה חמשים אמה וזה כי העולם מגיע עד מ"ט כמו שהתבאר לעיל וכל העולם היה נשטף בימי המבול והיה העולם מקבל הצלה מן שער החמשים שהוא על העולם ומפני כך היתה התיבה שהיה ע"י הצלתו של נח חמשים אמה ואמר מפני שהש"י עשה זכר לנפלאותיו וכו' פי' כי הש"י כאשר עושה נס ושנוי בריאה בעולם אף אחר שעבר הנס סוף סוף מאחר שהיה הנס בעולם אי אפשר שלא יהיה נשאר רושם בעולם מאחר שמשם היה הצלת נח ור"ל אף כי אין הנהגת העולם אחר המבול כמו שהיה במבול שהיה הצלתו של נח משער החמשים מ"מ הש"י עשה זכר לנפלאותיו ויש כאן דבר מה מאותו כח עוד בעולם ולפיכך אמר המן שהוא אדם יחידי פרטי והוא מקבל כחו ממנו ובפרט בהרי אררט ששם היה התיבה של נח שהוא הצלתו והרי אררט הוא קרדניא שכן תרגם אונקלוס הרי אררט טוריא קרדניא ואמר שמצא נסר א' שהיה מתיבתו של נח ר"ל כח מה שהיה בהצלתו של נח כי האדם שהוא פרטי כמו המן מקבל כח זה והוא דבר מה בלבד ואמר המן כי הוא מוכן ביותר לקבל כח זה מפני כי בנו של המן היה הגמון בהררי אררט שהיה התיבה נחה עליו ולכך הוא מוכן לקבל זה הכח ביותר ואמר שבשביל זה יש בו כח אלקותו ובו יהיה גובר על מרדכי וכן בפרק חלק אמרו שם (סנהדרין דף צו.) דסנחרב מצא דפא ממתיבתה דנח ואמר היינו אלקא דשזבא מטופנא דנח אמר אי אזיל האי גברא ומצלח מקריב להו לתרין בנוהי קמך ע"כ, ודבר זה ג"כ פירושו שהיה יודע סנחרב כי אינו מצליח רק אם יגיע הצלחתו אל כח עליון לגמרי וכי אפשר לבטל בענין זה וזולת זה לא יוכל ומפני כי המבול והצלת של נח משער החמשים ולכך רצה לעבוד לאותו דף שזה היה הצלתו של נח כלומר לאותו כח מה שהיה בו הצלתו של נח ואמר היינו אלהא רבא דשזבא לנח והיה העץ נשאר מן התיבה ר"ל כי נשאר דבר מה בעולם מן הצלתו של נח וראיה לזה כי אחר המבול נשבע שלא להביא עוד מבול ודבר זה אינו מצד עולם הזה שהרי בא מבול לעולם מצד עולם הזה רק כי נשאר דבר זה משער הנ' ואם היה משם הצלתו של נח כ"ש שלא יבא עוד המבול על העולם ולכך אמר המן כאשר ראה גודל הצלחתו כי כח שלו מגיע עד שער החמשים ובשביל כך עשה עצמו ע"ז ולכך אמרו יעשה עץ גבוה חמשים אמה ולפיכך כתיב (אסתר ג, א) וינשאיהו מעל כל השרים שהיה מנשאו אותו עד מספר כל שהוא חמשים ובזה עשה אותו ע"ז כמו שהתבאר למעלה דבר זה, ומה שאמר כי כורש קלל את המן כמה שאמר (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) ואינש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אעא מן ביתה ר"ל שיסולק ממנו כח זה אשר הוא רוצה לעשותו בו דבר וזה מפני שהוא רוצה לשנות פתגמא ולבטל בנין ב"ה קאמר יתנסח אעא במיתא שיסלק ממנו כח זה שרוצה בכח זה לבטל בנין הבית, והבן הדברים האלו מאוד ואין לפרש יותר כלל כי הם דברים עמוקים מאוד, ויראה כי על זה רמז בשמו נו"ן בסופו של המן שרצה להגיע עד שער החמשים והוא אדם שמספר אדם מ"ה ונקרא המן בפרט אדם כמו שדרשו עליו לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן וראוי שיקרא אדם מפני שרצה לעשות עצמו אלוה והוא אדם היה רוצה להגיע עד שער החמשים וזה הוא המן ולכך הגיע לו המיתה לגמרי ואפילו משה לא הגיע אל שער החמשים שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלקים ודי בזה ואמר מה ראה לצלבו ולא בשאר מיתות ועל זה אמר כי מן הצליבה לא יוכל לעזרו ור"ל בזה כי הצליבה מיוחד מן שאר מיתות כי הצליבה הוא מגיע כביכול אל הש"י בעצמו ובכבודו שנאמר (דברים כא, כג) קללת אלקים תלוי ופרשנו (גור אריה שם) זה מאחר שנברא האדם בצלם אלקים ומשותף בזה האדם אל מי שברא האדם בצלמו ומאחר שהוא פוגם בכבודו כי שאר מיתות אין נוגע בצלם (ספר אור חדש עמוד קעו) אלקים שהרי אינם בגלוי כמו שהוא התלוי כי לכך נתלה שיהיו רואין אותו הבריות ולכך אמר הכתוב כי זה קללת אלקים מאחר שהאדם הוא משתתף אל אלקים בצלם שהרי יש לו צלם אלקים והוא פוגע בכבוד הצלם כאלו הוא פוגע בעצמו וכדכתיב (שם) קללת אלקים תלוי ועוד יתבאר בסמוך ענין זה ומביא משל לאחד שרוצה לאבד את אחד ובא גבור להצילו אמר אם אלחם נגד אותו שאני בא לאבד אותו הרי הגבור מצילו אני אלחום נגד הגבור עצמו ולא יציל את אשר אני בא לאבד אותו כך אמרו חכמים של המן כאשר יתלה אותו על העץ ודבר זה קללת אלקים ובזה יהיה לו כח על מרדכי ולא יציל אותו אלקיו כאשר התליה הזאת פוגע בהכבוד אלקי שנברא האדם בצלם אלקי ואם יפגע בכבוד עצמו איך יציל את המן וכדי שיהיה נגלה לגמרי וכאשר הוא נגלה ביותר הוא יותר קללת אלקים ולכך אמר יעשו עץ גבוה חמשים אמה כי בזה הוא נגלה ביותר כך חשבו חכמים ויש לפרש כי זה עצמו מה שאמר יעשו עץ גבוה חמשים אמה שאמר המן כי מאחר שהוא פוגע בו יתברך ואסור לדבר מזה עוד.
ויעש העץ (אסתר ה, יד) באותה שעה אמר הקוץ לפני הקב"ה רבש"ע אני שאין לי מה לתלות כי אתן את עצמי ויתלה טמא זה שאני נקרא שמו קוץ מכאיב ונאה לתלות קוץ על קוץ וממנו מצאו ועשאו וכיון שהביאוהו לפניו הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו להראות עבדיו היאך יתלה מרדכי עליו השיבתו בת קול נאה לך העץ מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית (אסתר רבה ט, ב) פי' כי הקוץ מיוחד לזה ולמה מיוחד לזה הקוץ לפי שהקוץ סילון ממאיר וקוץ מכאיב וכבר התבאר אמתת הדברים כי המן הוא קוץ לישראל והוא הפכם בכל דבר כמו שנמצא בכתוב ענין מן עמלק וזרע וכוחו שהוא סילון ממאיר לישראל שהם מזרע הקודש ואין כאן מקום לפרש זה כי ידוע הוא לנבונים ומה שאמר כי העץ מוכן לך מששת ימי בראשית דבר זה ידוע למה העץ מוכן לו מששת ימי בראשית וזה כי התליה על העץ שהוא בזוי לצלם הנודע כדכתיב (דברים כא, כג) לא תלין נבלתך על העץ כי קללת אלקים תלוי ופרשו ז"ל משל לשני אחים תאומים שהם בעיר אחת אחד מנהו למלך ואחד נתפס ללסטים ותלה אותו כל הרואה אותו אמר המלך נתלה ע"כ לפיכך המן שעשה עצמו אלקית ובשביל זה צלם האדם שהוא צלם אלקים ראוי שיהיה נתלה שהרי עושה עצמו ע"ז שהוא אלקית ולפיכך ראוי לו התליה מששת ימי בראשית כי המן יש לו רמז בששת ימי בראשית המן העץ (חולין דף קלט:) וגו' כמו שנתבאר למעלה בהקדמה ולפיכך ראוי להמן התליה מששת ימי בראשית שאין דבר שהוא בזיון ובטול לצלם אלקים כמו התליה מפני כי שאר מיתה אין הצלם בגלוי ובבזוי אבל זה נתלה וצלם שלו הוא נתלה על העץ בגלוי ולכך אמרה תורה לא תלין נבלתו על העץ (דברים כא, כג) מפני שהוא קללת ובזיון אלקים כמו שהתבאר ולפיכך מששת ימי בראשית שהיה מוכן לעשות עצמו ע"ז ראוי לו התליה וכן כל עובדי ע"ז הם בסקילה וכל הנסקלין נתלין (סנהדרין דף מה:) וזה מפני שיש לבזות צלם אלקים כאשר עובד אלקית זר רק כי להמן יותר מוכן התליה מפני שעשה עצמו ע"ז, ויש לך עוד לדעת כי התליה הוא בטול האדם לגמרי כי הוא בטול אף לצלם האדם שהוא צלם אלקים והוא המעלה היותר עליונה ומפני זה חשב המן מפני כי התליה הוא בטול לצלם האדם שהוא בטול האדם לגמרי לא כמו כבשן האש אף שהוא מיתה שהוא בטול האדם אינו בטול לצלם לכך אין זה בטול גמור לכך היה יכול להצילו אבל בטול הצלם שהוא בטול גמור אף אל הצלם אין יכול להצילו כך חשב המן ודבר זה נהפך כי הוא היה ראוי אל זה מששת ימי בראשית כמו שאמרנו ולעיל פרשנו קצת בענין אחר ושניהם נכונים וענין אחד הוא.
ובבקר אמור למלך ויתלו (אסתר ה, יד) וגו' מה שאמר אמור אל המלך ויתלו אותו דבר זה מפני כי כל הענינים שנעשו במגילה
(ספר אור חדש עמוד קעז)
הזאת לא היה המשך להם כי כאשר פרשנו ג"כ למעלה בזה שקרא גאולה זאת אילת השחר כמו האילה שהיא קופצת במהירות מכאן לכאן וכמו השחר שממהר לצאת מן האפילה אל האורה ולכך קרא הגאולה זאת אילת השחר וכמו שהוא הגאולה כך היה הצרה כי בי"ג נכתבו הכתבים והיו הרצים יצאו דחופים הן בצרה שתבא על שונאי ישראל הן בגאולה שאמר (שם ה, ה) מהרו את המן לעשות את דבר אסתר מהר קח את הלבוש ואת הסוס (שם ו, י) ועוד כתיב (שם ו, יד) ויבהילו להביא את המן וכמו שנתבאר למעלה בהקדמה ענין זה והטעם הוא ענין מופלג כי דבר זה מורה על ענין שאינו תחת המשך הזמן כלל רק שהוא על הזמן ולכך הוא במהירות היותר וזאת העצה היא חכמת חכמים ובזה יתורץ ג"כ מה הוא עצה של חכמה שנתנו לו אוהביו אבל העצה הזאת שיהיה ממהר בזה לא כמו שאר דברים שהאדם רוצה להשיג מן המלך ממתין עד שיגיע השעה שהוא ראוי לזה וכאן אמרו (שם ה, יד) יעשו עץ גבוה וגו' ובבוקר בלא המשך זמן יבא אל המלך ויתלו את מרדכי ואמרו שיבא עם המלך אל המשתה כלומר שיסור אותו מדעתו לגמרי כאלו לא היה בעולם ודבר זה נכון למעשה הזה בפרט.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ה יד.
יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ
ויתר על בזיונו
צריך להבין באיזה טענה המן היה מבקש מהמלך לתלות את מרדכי - אם נסביר שמדובר בטענה שהוא לא משתחווה לו, הרי לעיל נאמר (אסתר ג ו): "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ" מבאר הגר"א "פירוש: שבזיון היה לו מה שיהרוג את מרדכי לבדו" (בזיון הוא לו, שמתעסק באחד שלא משתחוה לו כשלא חסר לו כבוד) ואם כן, מה השתנה עכשיו?
נראה ע"פ מה שכתב הגר"א בפסוק יא "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ", פירוש: כאשר האדם בשמחה גדולה ותענוגים גדולים ואח"כ יראה צער, ואפילו קטן, יכול למות מזה. ורפואתו, שיפיג הצער מלבו, וירבה בכבוד ותענוגים. לכן המן שהיה "שמח וטוב לב" (שאסתר הזמינה רק אותו, ורק בפניו היא מבקשת את בקשתה מהמלך, והיא אוהבת אותו יותר ממרדכי) וראה אח"כ שמרדכי "לֹא-קָם וְלֹא-זָע מִמֶּנּוּ", היה בצער גדול והיה יכול למות מחמת הצער, לכן סיפר להם את "כבוד עושרו" וגם סיפר לאישתו, בפעם הראשונה, אודות מרדכי. וכיון שהמן הגיע למצב כזה שהיה לו צער כל כך גדול, הוא ויתר על בזיונו, בזה שמראה שאיכפת לו שאדם אחד לא משתחווה לו, והחליט לגשת למלך ולבקש להורגו.
מקורות
עצת זרש
אֱמֹר לַמֶּלֶךְ
משונה מאוד שהמן לא חשב על פתרון פשוט כזה בעצמו. לבטח הוא חשב, אבל פחד לבצע זאת. לאחר שאשתו אמרה לו לא היתה לו ברירה.
זרש, אשת המן, לפי הבנתה, התרכזה בשנאת המלך ליהודים המופיעה בפקודת הרג-היהודים שהתפרסמה, ובעובדה שמרדכי הוא עבריין ויהודי. היא אמרה להמן לעשות עץ גבוה חמישים אמה והמשיכה, בלשון ציווי: "אֱמֹר למלך ויתלו את מרדכי" (ביאור:אסתר ה יד); וזאת בלי שום גינוני כבוד למלך ולבעלה בפרהסיה.[1] זרש מציעה לבנות עץ תלייה חדש, למרות שלא חסרו עצי תלייה בעיר (ביאור:אסתר ב כג). זרש לא ציינה את מיקומו של העץ, אולם המן בחר לעשותו באזור פרטי שאינו בשליטת אנשי המלך, דהיינו בביתו (ביאור:אסתר ח ט). כאשר המן התחיל בבנית העץ בביתו, זרש ראתה את הבניה ומהעובדה שהיא לא אמרה להמן לשנות את מיקום העץ אפשר להסיק שזו היתה כוונתה.
עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה
ברוב המקרים בתנ"ך "עץ" פונה לעץ חי ולא לקרשים עשוים מעץ. בנית עץ כה גבוה (כמעט שבע קומות) דורשת חומרים ועבודה שתמשך יותר מלילה אחד.
זרש מזכירה בדבריה את העונש שקיבלו יורשיו של שאול המלך אשר הגיבעונים תלו אותם בבוז, ולו ריצפה בת איה לא שמרה עליהם ציפורים וחיות השדה היו אוכלים אותם (שמואל ב כא י), והרי מרדכי הוא ממשפחת שאול בן קיש. דוגמא נוספת מופיעה כשיוסף פתר את החלום של שר האופים: "בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ" (בראשית מ יט).
כך זרש הציעה, והמן הבין ועשה עץ תליה המתאים לציפורים לעמוד ולאכול את גווית מרדכי. כדי שהציפורים לא יחששו להתקרב לאנשים, העץ חיב להיות גבוה מאוד. המן בחר עץ ארז בביתו, קיצץ את ראשו, השאיר מספר גידמי ענפים כדי לאפשר לציפורים לנחות ולאכול, וגילח את כל שאר הענפים עד הקרקע.
עָלָיו
עָלָיו - למה הגבילה זרש את המן לתלות את מרדכי על העץ החדש הזה בלבד?
ההגבלה הזאת מחייבת את המן אישית לבצע את התליה ורק על העץ שלו, ולא להשתמש בתלייני המלך ולא לחכות, כחוק, לתהליך ההוצאה להורג המתבצע בנוכחות קהל בשעה קבועה. ההצעה אפשרה להמן להירגע בזמן העבודה, ולהוציא בסתר את כעסו האישי נגד מרדכי, המעליבו בפומבי. מאוחר יותר גם המלך פקד "תלוהו עליו" (ביאור:אסתר ז ח) וזאת כדי לוודא שאכן המן הקיים עץ תליה רשמי ללא אישור הרשות, ובמידה ואין עץ כזה אסור היה לתלות את המן.
מהרגע שאשתו נתנה את עצתה הפשוטה, נכנס המן למלכודת. הרי הוא לא היה יכול להסביר את הבעיה, או להשעות את תגובתו ולחשוף את פשעיו, ולכן, הוא נאלץ לבצע את עצתה. אז הבין המן, שאין עוד צורך להסביר למלך את פקודת-הכריעה, או להראות את פתשגן כתב-הדת, ואפשר, ללא סכנה, לבקש ולקבל רשות להרוג את נציג העם העבריין במסגרת ביצוע פקודת-המיסים שאושרה, אפילו בלי להזכיר את שמו של מרדכי. המן נכשל בכך שלא הבין, שהקמת עץ תלייה רשמי בביתו יכולה להיחשב כחתירה נגד המלך ולהציגו כמורד. העץ היה הדבר המעשי היחיד שהמן עשה והראה את כוונותיו. בנית העץ היא שגרמה למלך להאמין לדברי אסתר וחרבונה.
[1] הפועל 'אמר' משמש כשני פועלים: השתמש בפיך להגיד מאמר. כשזרש אמרה: "ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי", זה היה בלשון ציווי כפול: לו ולמלך, כשם שנאמר "כי כן ציוה לו המלך", והציווי הוא כפול: ציווי להמן לצוות על עבדי המלך בשער. צורה מכובדת ונאותה היא כדברי אחאב "אמרו לאדני המלך" (מלכים א כ ט), או כדברי רבשקה: "אמרו-נא אל חזקיהו" (מלכים ב יח יט).
מקורות
נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013
עיון נוסף
אבל צריך עיון מצד משהו אחר: הרי מרדכי גידל את אסתר והיה מקורב למלכות - האם אחשורוש ישמע להמן להורגו?
1. אסתר הסתירה את עמה, ואפילו כשבקשה על נפשה (אסתר ז ג) היא לא הזכירה את עמה. כלומר המלך לא ידע שמרדכי מקורב למלכות עד שהוא שאל את אסתר "מה הוא לה" (ביאור:אסתר ח א).
2. אסתר נמנעה מלהראות את פתשגן הכתב למלך ורק הזכירה את הפקודה כי היא חששה המלך אכן שונא יהודים.
3. מרדכי מיד בקש עזרה מאסתר כשראה את פקודת ההרג, ולא חיכה, כאשר היו כאחת עשר חודשים עד יום הפור, כי הוא הבין שהמלך שאישר להמן לקחת כסף מאוצר המלך ולא שאל לזהות העם (ביאור:אסתר ג יא) יאשר את תלית מנהיג העם. מרדכי רמז שחייו בסכנה כשאמר לאסתר שבית אביה יומת (ביאור:אסתר ד ד) בזמן שאסתר היא יתומה והוא היה מבית אביה (ביאור:אסתר ב ז).
4. מרדכי חשב שהמן יצליח להטעות את המלך, ולכן הפעיל את קשריו, בתוכנית הצלה שניה, להזכיר למלך (ביאור:אסתר ו ב) את תרומתו להצלת המלך משני שומרי הסף שחשבו לשלוח יד במלך (ביאור:אסתר ב כא). הסכויים שבמקרה בלילה ההוא הקריאו את הסיפור הזה למלך ולא באלף הלילות הקודמים הוא נמוך מאוד ואסור היה למרדכי לסמוך על ניסים.
5. המן חשב שהמלך יסכים, אחרת הדבר לא היה טוב בעיניו (ביאור:אסתר ה יד), והוא לא היה הולך לנסות.
לסיכום ניתן להניח שמרדכי והמן האמינו שלהמן יש טענה אפשרית שתגרום למלך לתלות את מרדכי.
מכל הטענות האפשריות חיבים לבחור רק טענות אשר יגרמו למותו של מרדכי אבל לא יגרמו למותו של המן.
טענות אפשריות:
1. המן ויתר על כבודו, והודיע למלך שמרדכי לא זע ולא קם לכבודו.
המלך מינה את המן "מֵעַל, כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (ביאור:אסתר ג א) בלבד ולא מעל כל עבדי המלך.
המלך מינה את המן להוציא לפועל פקודה שתביא רווח למלך ונתן לו את טבעתו. נתינת הטבעת היתה לזמן מוגבל ולתפקיד מוגדר ולא הפכה את המן למשנה למלך הזכאי לכבוד מלכות.
למרות הטבעת שבידו, המן ידע שאין לו סמכות להרוג את מרדכי ללא אישור המלך.
המלך שהקפיד "כְּדָת, מַה לַּעֲשׂוֹת", חקר בענין בגתן ותרש לפני הוצאתם להורג ופקד "תְּלֻהוּ עָלָיו" רק אם המן עשה עץ 50 אמה גובהו, היה עלול לדרוש הסבר ממרדכי מדוע עד עכשו הוא נתן כבוד להמן ולפתע הוא מסרב לתת כבוד מינימלי. הסברו של מרדכי היה יכול לגרום למותו של המן (אפילו אם גם מרדכי יומת).
פתרון מסוכן.
2. מרדכי הוא מנהיג היהודים אשר לא מקיימים את פקודות המלך
המלך לא ידע שהמן בקש להרוג את היהודים.
המלך לא חשב שהמן הציע שוחד.
המלך לא אישר להרוג עם.
המן לא היה יכול להראות את הפקודה החתומה בטבעת המלך למלך עצמו. הרי בסוף המן נתלה בדיוק בגלל זה, והמן ידע זאת.
פתרון מסוכן.
3. כדי להפחיד את העם אשר לא משלמים מיסים כראוי מנהיגם יתלה.
לפי פקודת המיסים שאושרה, ושהמן מונה להוציאה לפועל לפי החוק, מנהיג העם העברין חייב מיתה. המלך לא יכנס לחקירות ולא ינהל את ענייניו של שרו הנאמן והמסור.
פתרון אפשרי.
מרדכי הבין את הפתרון הזה מיד כאשר הוא שמע את שיחת המן והמלך וראה את כתב-הדת, ולכן מרדכי מהר לבקש עזרה מאסתר להתחנן למלך, אים שמשפחת אביה של אסתר תומת והרי הוא היחיד לבית אביה. כאשר התוכנית של אסתר התקדמה כראוי מרדכי הבין שהמן אבוד ולכן הוא לא חשש לא לקום להמן, וכך הוא נתן להמן סיבה להשתגע מכעס אבל גם נתן להמן סיבה חדשה לבקש מהמלך להרוג אותו.
הנחה שמרדכי לא קם ונתן להמן טענה אפשרית לתליתו חייבת להיות מבוססת על עובדה שמרדכי לא היה חכם, ואין ספק שמרדכי היה חכם לאורך כל המגילה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ה יד"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.