ביאור:אסתר ה ו
אסתר ה ו: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן 'מַה שְּׁאֵלָתֵךְ? וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ'."
תרגום ויקיטקסט: ובמשתה היין, המלך שוב אמר לאסתר: 'מה את שואלת ממני? אני מבטיח שיינתן לך; ומה את מבקשת ממני? כל בקשה, שתהיה פחות מחצי המלכות, אני מבטיח שתיעשה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ה ו.
דקויות
[עריכה]מה שאלתך ומה בקשתך?
[עריכה]בפעם הקודמת שהמלך שאל את אסתר מה בקשתה, היא ביקשה שיבוא למשתה יין. אבל אחשוורוש הבין, שלא ייתכן שהיא סיכנה את עצמה ובאה לפניו בלי רשות, רק כדי לבקש ממנו שיבוא למשתה יין - בוודאי יש לה בקשה נוספת, גדולה יותר. לכן הוא שאל אותה שוב: מה בקשתך? (רלב"ג).
על ההבדל בין מה שאלתך? לבין מה בקשתך? ראו ביאור:שאלה - בקשה.
מִשְׁתֵּה הַיַּיִן - משתה טעימות בלבד
[עריכה]יש כמה רמזים לכך, שהמשתה של אסתר היה משתה קל של טעימת יין בלבד, שאינו גורם לשכרות (ע"פ אילן סנדובסקי):
א. שיכורים לרוב ישנים חזק, אבל (אסתר ו א): "בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ". שיכורים אינם יכולים להתרכז ולהקשיב אבל המלך אמר (אסתר ו א): "לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים,". ובבוקר למלך לא היה כאב ראש של שיכורים, אלא שאל שאלות יפות (אסתר ו א): "מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי, עַל זֶה" והמשיך לשאול את המן (אסתר ו ו): "מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". ניתן להסיק בוודאות שהמלך לא היה שיכור ממשתה היין וארוחת הערב שלאחריה. שיכורים מועדים אינם יכולים לעצור בעצמם מלשתות. עצם העובדה שהמלך לא השתכר במשתה היין מעידה שהוא לא היה שיכור מועד. דבר זה אינו מונע שהמלך נהג לשתות ואולי אפילו כמויות נאות, אבל המלך נשאר בשליטה ולא היה שיכור מועד.
ב. לשיכורים יש בעיות ללכת ללא עזרה ולראות את הסובב אותם, אולם המן יצא מהמשתה (אסתר ה ט): "בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי, חֵמָה". המן אפילו היה יכול לשלוט ברגשותיו (אסתר ה י): "וַיִּתְאַפַּק". ועוד המשיך המן לעבוד בלילה (אסתר ה יד): "וַיַּעַשׂ הָעֵץ". ניתן להסיק בוודאות שהמן לא היה שיכור ממשתה היין.
ג. אסתר הלכה למלך ביום השלישי לפני הערב (פסוק א), והמלך פקד למהר ולהביא את המן אל המשתה עוד באותו יום (פסוק ה). מכאן אנו למדים שאסתר לא רצתה להפריע למלך בארוחת הערב ובתוכניותיו ללילה, ולכן הכינה משתה קל בלבד, שלא יגרום לו להשתכר.
ד. כדי להגן על המלך אסתר רצתה להחליש את המן בשתיה קלה, אולם במידה והמלך יאבד את ריכוזו הוא לא ישמע ולא יבין את בקשתה להציל את עמה. קשה לצפות מה יעשה אדם שיכור, במיוחד שאסתר האשימה את המלך שהוא מכר את שלטנו לאדם (אסתר ז ו): "צַר וְאוֹיֵב". לכן אסתר לא רצתה שהמלך יהיה שיכור, אבל כן רצתה שהמן יהיה שמח.
הקבלות
[עריכה]המלך חוזר כמה פעמים על נוסח מאוד דומה, אבל בשינוים קטנים. האחידות מראה שהמלך זוכר את דבריו, והוא עיקבי במחשבותיו. השוני מראה על נסיונו של המלך להבין את אסתר (ע"פ אילן סנדובסקי).
להשוואה בין הפסוקים הכוללים שאלות ובקשות במגילת אסתר, ראו ביאור:שאלה - בקשה.