ביאור:אסתר ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ג ו: "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ; כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי, וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי."

תרגום ויקיטקסט: - אך המן חשש שהוא יהיה בזוי ונלעג אם ישלח יד (יעניש) את מרדכי לבדו, כי הוא ייראה כאדם הדואג רק לכבודו הפרטי; וכיוון שעבדי-המלך הגידו לו את עם מרדכי, הוא החליט להציג את כעסו על מרדכי כעניין לאומי, וביקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש - להשמיד לא רק את מרדכי אלא את כל עם מרדכי.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ו.


וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ - מדוע?[עריכה]

1. ויבז - מלשון ביזיון והשפלה. המן יכל פשוט להתלונן בפני המלך על כך שמרדכי מפר פקודה, ולהביא לכך שמרדכי ייענש. אבל הוא חשש שאם יעשה כך, ייתפס כאדם בזוי וקטנוני, המבזבז זמן במאבקי-כבוד טיפשיים. אולם כאשר אמרו לו שמרדכי שייך לעם היהודי, הוא קיבל רעיון - הוא יתלונן בפני המלך לא רק על מרדכי אלא על כל העם היהודי, יציג את היהודים כאויבי המלך ויביא להשמדתם, וכך יחד עם זה 'ייפטר' גם ממרדכי.

2. המצוה להשתחוות להמן לא נועדה רק לכבד אותו באופן אישי - היא נועדה ליצור אחדות בממלכה. וגם הסירוב של מרדכי לא היה רק עניין אישי - היהודים באופן עקרוני התנגדו להשתחוויה לעבודה-זרה ובכך פגעו באחדות הממלכה. כמו שחנניה מישאל ועזריה לא השתחוו לצלם של נבוכדנאצר (דניאל ג), כך מרדכי סירב להשתחוות להמן וצלם הזהב שלו. המן הגיע למסקנה, שהיהודים תמיד פוגעים באחדות הממלכה, ולכן הדרך היחידה להשיג אחדות היא להשמיד אותם (אראל סגל-הלוי, "אחדות העמים").

3. ויבז - מלשון בזבוז זמן. מרדכי היה נציג היהודים בשער המלך. תחת שלטונו של המלך היו בני עמים שונים, דוברי שפות שונות (אסתר ג ח). המלך כנראה העסיק מתרגמים כדי לתרגם את פקודותיו לכל עם בשפתו (אסתר ג יב). לפחות יהודי אחד נדרש לתרגם את דתי המלך ליהודים ככתבם וכלשונם (אסתר ח ח), ומסתבר שהאיש הזה היה מרדכי. מרדכי היה נציג היהודים בשער המלך ומנהיגם (ג'ון לבינסון, אסתר: פרשנות, עמ' 78. J. D. Levenson, Esther: a commentary, London: Westminster John Knox Press, 1997). המן חשש לרצוח בחשאי את מרדכי, כי אז יידרש נציג יהודי חדש, וייתכן שגם הנציג החדש יסרב להשתחוות בגלל יהדותו. על-כן, הפתרון היחיד, שעמד לרשות המן, היה להרוג את מרדכי ואת עם-מרדכי - כך, לא יהיה עוד צורך בנציג יהודי בכלל (מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013).

4. במשטר אבסולוטי קשה לדעת מהו החוק. בפרס לא היו זכויות מיוחדות מטעמי דת, אלא ברשות המלך (לדוגמא, בזמן המשתה המלך פקד על אנשיו להרשות לכל איש לאכול ולשתות כמנהגיו, ואף נתן הנחה במיסים למדינות לכבוד חתונתו עם אסתר). המן חשב שמרדכי אינו משתחוה לו כי הוא קיבל פטור מטעמי דת. הוא לא הבין שלמרדכי יש מודיעים בארמון ושמרדכי יודע שאין פקודה חוקית להשתחוות להמן. כתוצאה מכך, המן לא מיהר להרוג את מרדכי, אלא המשיך כהרגלו לרדוף אחר כבוד ולשנות את פקודות המלך. גם למרדכי היה מסוכן לחשוף את התנהגותו של המן בפני המלך, שכן המלך היה יכול לטעון שהוא אישר כבוד זה להמן, חברו לשתיה (אסתר ג טו), ומרדכי לא היה יכול לטעון שהמלך משקר. לפיכך, מרדכי לא הפעיל את אסתר ואנשיו, אלא המתין בסבלנות (מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013).