ביאור:אסתר ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ג ד: "וַיְהִי באמרם [כְּאָמְרָם] אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם - וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי, כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי."

תרגום ויקיטקסט: ואחרי שעבדי המלך אמרו אל מרדכי כמה פעמים, יום אחר יום, שהוא צריך להשתחוות להמן, והוא לא שמע אליהם ואמר שלא ישתחוה - הם הלכו והגידו להמן שמרדכי לא משתחוה לו; הם רצו לבחון עד כמה מרדכי דבק באמונתו, והאם מרדכי יעמוד בדבריו ולא ישתחוה; כי מרדכי הגיד להם שהוא לא משתחוה כי הוא יהודי.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ד.

וַיַּגִּידוּ לְהָמָן - מדוע?[עריכה]

המן הסתובב ברחובות עם פמליא גדולה, ועבר במהירות בין אנשים רבים, ולא שם לב לאדם אחד שאינו משתחוה. "לפי שהרשע הזה היה הולך בקומה זקופה ועיניים רמות, ואינו מביט מי כורע" (רמ"ד ואלי). אולם עבדי-המלך שמו לב. מדוע היה חשוב להם לספר להמן?

1. ההסבר בפסוק הוא "כי הגיד להם אשר הוא יהודי". מרדכי אמר להם שאינו משתחוה מסיבה עקרונית: "כי הוא יהודי, והוזהר על עבודת אלילים" (רש"י). עבדי-המלך נתקלו לראשונה באדם בעל עקרונות מוצקים - אדם המוכן אף להתנגד למצוות המלך כאשר היא סותרת את עקרונותיו. הדבר גרם להם להרגיש מושפלים - להם הרי אין שום עקרונות, הם רק משרתים קטנים הממלאים את פקודות המלך. כדי להתגבר על ההשפלה שלהם, הם הלכו ואמרו להמן, מתוך תקוה שהמן יצליח "לשבור" את מרדכי העקשן. הם רצו להוכיח לעצמם, שמרדכי לא חזק יותר מהם - גם אותו אפשר לשבור עם מספיק כוח.

2. המן עלה לגדולה בשל היותו המנהיג של "צרי יהודה", שהפריעו לעולי בבל לבנות את בית המקדש השני (ביאור:עזרא ד ו). אך בהשיגו את תפקידו הרם, הוא החל לבחוש בפוליטיקה הגבוהה, והיה מוכן בינתיים לעבור לסדר היום ולהתעלם מאי-השתחוותו של מרדכי. אולם, "צרי יהודה" הקטנים התגרו במרדכי "מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ?". כאשר לא שמע אליהם: "וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי". הם אשר לחצו עליו, שיקיים את האידיאולוגיה של התנועה, ושלא יסתפק בהענשת מרדכי לבדו, "כי הגידו לו את עם מרדכי". הם הזכירו לו את תפקידו האנטישמי (אברהם קורמן, כל המיצר לישראל נעשה ראש, בתוך הספר תכלת אברהם).

כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי - מה הקשר?[עריכה]

כאן, בתשובה לשאלה "מדוע אתה עובר את מצוות המלך?" עונה מרדכי שהסיבה הוא "אשר הוא יהודי". מה הקשר? התשובה תלויה במניע שבגללו מרדכי סירב להשתחוות, כפי שפירטנו בביאור על פסוק ב:

1. מניע רוחני - התנגדות לעבודה זרה: "כי הוא יהודי, והוזהר על עבודת אלילים" (תרגום, רש"י, אבן עזרא). גם נבוכדנאצר מלך בבל ציווה על כל אנשי מלכותו להשתחוות לאנדרטה שלו, וגם שם היו שלושה יהודים שהתנגדו - חנניה מישאל ועזריה (ראו ביאור:אחדות העמים).

2. מניע אישי - כבוד ומעמד: מרדכי הגיע לפרס עם הגולה אשר הגלתה בימי יכניה מלך יהודה (אסתר ב ה), ומכאן שהיה מקורב למלכות. כאדם המקורב למלך יהודה, הוא לא הסכים לבטל את כבודו ולהשתחוות לאדם שאינו מלך.

3. מניע לאומי - המן היה מזרע עמלק, שונאי ישראל מדורי דורות. לפי המדרש, המן צורר היהודים היה גם מנהיגם של צרי יהודה ובנימין, שהתנגדו לבניין בית המקדש בימי עזרא (ראו ביאור:עזרא ד ו, וכן כל המיצר לישראל נעשה ראש / אברהם קורמן). מרדכי מזדהה עם ממלכת יהודה ומסרב להשתחוות למי שפוגע בה.

4. מרדכי פעל מתוך תכנית מחושבת שמטרתה להציל את היהודים מהתבוללות ואבדן כמו שקרה לעשרת השבטים. הוא למד מדרכו של משה ביציאת מצרים וחג הפסח: להביא צרה ואחר כך לצאת מהצרה, לקבל את התורה מחדש ולחגוג את ההצלה (אסתר ט כז). מרדכי אמר שהוא מסרב לכרוע בגלל יהדותו, במטרה להכניס את כל עם ישראל למלחמה עם המן, וכך למנוע את התבוללותם. [1]

הקבלות[עריכה]

הביטוי כי הגיד נזכר בפסוקים נוספים שיש בהם וידוי וגילוי הקשור ליהדות (ע"פ חגי הופר):

  • (שופטים טז יח): "וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לה[לִי] אֶת כָּל לִבּוֹ"
  • (יונה א י): "כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם"
  • (אסתר ח א): "וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ"

מקורות[עריכה]

A. Lang, Magic and Religion, Longmans, Green and Co., London, New York, and Bombay, 1901.Elibron Replica Edition, Adamant Media Corp., 2005

M. V. Fox, Character and Ideology in the book of Esther, Columbia, University of South Carolina Press, 1991

Y. Etshalom, And He Did not Bow Nor Bend: Explaining Mordechai's Zealotry, 2009

מדרש: אבא גוריון איש צדיין, בעריכתו של שלמה בובר, וילנה, תרמ"ז (1887)

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013


הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ לאחר שהמן פרסם את פקודת ההרג (אסתר ג יג) וכל העם עשו "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (אסתר ד ג) הצרה הושלמה, והיה חשוב למרדכי למהר ולגרום למותו של המן כדי שהמן לא יוכל לבטל את פקודתו בעזרת הטבעת שבידו (אסתר ג י). מרדכי ידע שאין אפשרות שהמלך יבטל פקודה החתומה בטבעת המלך, בגלל כבוד הטבעת (אסתר ח ח), ובגלל שהיהודים יצטרכו לעמוד על נפשם מאלו שלא ישמעו שפקודת-ההרג של המן בוטלה.