המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"משקה רעהו" - יין ובאותה השקאה הוא מספח ואוסף את חמתו עליו ואף משכרהו בחמתו וכל זה הוא עושה למען הביט על מעוריהם על גלויים ולראות את ערותם זה נ"נ שהיה משקה את המלכים יין ומשכרם ושוכב עמם משכבי אשה כדאמרינן במסכת שבת ד"א הוי משקה רעהו בסדר עולם דורשו כלפי בלשצר שהשקה את השרים בכלי בית המקדש ובהם נספחו ונשתכרו בחמתו של הקב"ה ובו בלילה נהרג
"על מעוריהם" - להגלות קלונם וראו שונאיהם בניוולם
"למען וגו'" - ר"ל אין הכונה היתה לטובתו לרשת ארצם כ"א למען יסתכל על ערוותם וקלונם משנאתו בם
"הוי משקה רעהו" - אוי על העכו"ם שהרעו לישראל
"רעהו" - כי מתחלה התחבר באהבה וריעות ואחר זה קם עליו להחרימו והשקהו יין תרעלה מאסיפת וקבוצת החימה שהיה לו עליו מאז ואף השכירו ר"ל הרבה להרע לו ובלבל דעתו כשכור בשכרותו
מצודת ציון
"מספח" - ענין קבוץ ודבוק כמו תחת חרול יספחו (שם ל)
"חמתך" - מלשון חמה וכעס
"מעוריהם" - הוא מלשון גלוי ערוה כמו והראתי גוים מערך (חבקוק ג)והוא ענין קלון ובזיון
"הוי", עתה יספר גוף המעשה, איך בא ענשם ע"י ששתו יין מכלי בהמ"ק, אמר "הוי משקה רעהו", שבלשצאר השקה את רעיו שהם שריו מכלי המקדש, "מספח חמתך", זה מבואר עפמ"ש (בירמיה נ"א) בחמס אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלוזו וישנו שנת עולם, שעת החלו לשתות מכלי המקדש שם להם ה' חימום גדול שנתחממו מאד, ואח"כ נשתכרו עד שישנו בתרדמת עולם ולא שמעו מהריגת בלשאצר ומבוא חיל פרס ומדי, והחיל הרגו אותם בשנתם ולא הקיצו עוד, וז"ש במה שהשקית את שריך הם נספחו ונתחברו אל חמתך וחומך, עי"ז נתגדל ונתרבה חום המשתה, "ואף שכר" וגם נשתכרו מאד, "למען הביט על מעוריהם" עד שהקיאו את היין מרוב השכרות וכולם ראו קיאתם:
