רש"י על חבקוק ב
<< · רש"י על חבקוק · ב · >>
פסוק א
"על תוכחתי" - שהם מוכיחים אותי בפני שיש להרהר על מדת הדין
"תוכחת" - מונאיפרובמנ"ט בלע"זפסוק ב
פסוק ג
"ויפח לקץ" - ודיבר שיאמר לו על הקץ של בבל לפי מלאת לבבל שבעים שנה ויפח ל' דבור הוא והרבה יש בספר משלי ועל שם שהדבור אינו אלא רוח היוצא מן הפה קורהו פיח וקורהו רוח כגון וברוח פיו כל צבאם (תהלים לג)
"ולא יכזב אם יתמהמה" - לבוא שיאריך לכם אותו מועד חכה לו כי לא יאחר אחר השבעים כלום ועוד יש לפרש אם יתמהמה הנביא לבא והוא היה ירמיהו וי"ת כתיבא נבואתא ומפרשא על ספרא דאורייתא תרגם כתב כמו כתיב כבר נרמז (בתורה) אז תרצה הארץ את שבתותיה שבעים שמיטות קלקלו ישראל ולא שמטו וכנגדן גלו ממנה שבעים שנה וכן הוא אומר (בדברי הימים בסוף ב') עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה למלאות שבעים שנה וכן אתה מוצא (ביחזקאל ד) ואני נתתי לך את שני עונם שלש מאות ותשעים יום יום לשנה נתתיו לך ואומר ואתה שכב לך על צדך השמאלית וגומ' נמצאת אתה אומר הכעיסו ישראל ש"צ שנה עד שגלו עשרת השבטים ושבט יהודה קילקלו ארבעים ומשגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלים הם עשרים ושתים של מנשה ושאר שנותיו בתשובה שהרי נאמר בו (מלכים ב כא) ויעש הרע ככל אשר עשה אחאב כמנין שנותיו של אחאב והוא מלך עשרים ושתים שנה שתים של אמון בנו ואחת עשרה של יהויקים ואחת עשרה של צדקיהו הרי ארבעים וששה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמשי' לצדקיהו מכל מקום נמצאו ימי קלקולם ארבע מאות ושלשים וששה שנים שלאחר נבואה זו שהוסיף ו' שנים ת' שנים עושים ח' יובלות וכל יובל ז' שמטות הרי נ"ו שמטות וח' שנים המוקדשות ליובל הרי ס"ד ובל' ושש שנה יש ה' שמטות הרי ס"ט שנים מקודשות ושנת יובל זה האחרון נחשב אף הוא במנין שבעונם לא נגמר וכאן ככה אמר לו הקב"ה לחבקוק כבר כתוב חזון בתורה אבל סתום הוא הוסיף אתה ובאר על הלוחות כי עוד יתגלה חזון למועד זהפסוק ד
"לא ישרה נפשו בו" - אין רוחו מתקררת עליו לומר די במה שקניתי כבר לכן יבא עליו הפורענות
"וצדיק באמונתו יחיה" - יכניה המלך שעתיד זה להגלותו יעמוד לו צדקו וביום שיושלך זה מקברו ישא אויל מרודך את ראש יהויכין וישם את כסאו מעל לכסא המלכיםפסוק ה
"ולא ינוה" - לא יתקיים מדורו ונוהו שנתגאה ואמר בטעם חמרא להביא כלי בית המקדש ושתה בהם והיא תגרם לו שיהרג ויכלה זרעו כי גבר יהיר לץ לא ינוה לא יתקיים הוא ונוהו
"אשר החריב" - נבוכדנצר
"כשאול נפשו" - להשיג כל תאותו ברחב לב
"והוא כמות" - כמלאך המות שאינו שבע מלהמית כך זה אינו שבע בכל קניינופסוק ו
"ויאמר" - האומר את מליצת החידה
"הוי המרבה לא לו" - זו היא המליצה חבל על המרבה הון ומלכות ולא לו כי יבאו מלכי מדי ויטלו את הכל
"עד מתי" - יהיה הולך ומרבה ואינו אלא מכביד עליו משא עון כעב של טיט עב הוא לשון קורה כבידה כמו שמצינו במשכנא (דיחזקאל מא) צלעות הבית והעבים ועב עץ (שם)פסוק ז
פסוק ח
"ישלוך כל יתר" - פליטת העמים
"מדמי אדם" - בנקמת דמי ישראל הקרוים אדם שנאמר (שם לד) אדם אתם
"וחמס ארץ" - ארץ ישראל
"קריה" - היא ירושליםפסוק ט
פסוק י
"קצות" - לשון שליפה וקילוף כמו הקצות את הבית (ויקרא יד)
"וחוטא נפשך" - כמו (משלי כ) מתעבר וחוטא נפשו חוטא לאבד נפשו פורפיי"ט שארמ"א בלע"זפסוק יא
"וכפיס מעץ יעננה" - אל האבן בקול לנגדה שניהם צועקים
"וכפיס מעץ יעננה" - ת"י ושיפא מגו מרישא שיפא ל' קיסם שפאין בלשון חכמים דלדור"ש בלע"ז מריש הוא הקורהפסוק יג
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
"ושוד בהמות יחיתן" - שוד בהמותיך ואוכלוסיך אשר שדדו את עמי ישראל הוא ישברם
"מדמי אדם" - מחמס דמי ישראל
"וחמס ארץ" - ארץ ישראל
"קריה" - ירושליםפסוק יח
"כי בטח" - האדם היוצר ויוצרו של אלוהו זה
"עליו" - על יצירתו זאת הוא בוטח שיעזור לו אשר בא לעשות אלילים אלמיםפסוק יט
פסוק כ
"הס מפניו כל הארץ" - הס לשון שיתוק ודמימת חורבן
<< · רש"י על חבקוק · ב · >>