• לדף התרגום על כל הפרק •

חבקוק ב ו : "הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ; וְיֹאמַר 'הוֹי, הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי, וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט'"

- הלוא כל אלה העמים, שכבש מלך בבל, יראו במפלתו, ומפלתו תתפרסם כל-כך עד שהם ישאו עליה משל (נאום חכמה), מליצה וחידות; וכל אחד מהם יאמר: הוי, כל המרבה רכוש שלא שייך לו, עד מתי ימשיך במעשיו? הרי הוא רק מכביד עליו עבטיט (חוב) -

בפסוק זה ובפסוק הבא, נמשל העם הבבלי לאדם אשר מרבה (=לווה בריבית), אבל לא בשביל עצמו אלא בשביל אחרים; הוא שוקע בחובות כבדים ומעביט (=ממשכן) את עצמו, אבל לפתע-פתאום, כל הנושכים שלו (הנושים שהלוו לו בנשך=ריבית) מתעוררים ושוסים (=בוזזים) אותו. כך גם העם הבבלי: הוא לקח הרבה שלל מעמים אחרים, אבל כל האנשים שנשארו מאותם עמים יקחו ממנו את השלל בחזרה, בריבית דריבית, כך שהוא לא ייהנה בכלל מכל השלל הזה (מלבי"ם, דעת מקרא) .

=== משל מליצה וחידות===

הביטויים נזכרו יחד גם ב משלי א ו : "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" ( פירוט ). אלה שלושה סוגים של דברי-חכמה:

• משל הוא דבר-חכמה המדמה שני דברים שונים . בפסוקנו, המשל הוא האדם הלוקח הלוואות בריבית עבור אחרים.
• מליצה היא תרגום המשל - הנמשל. בפסוקנו, הנמשל הוא מלך בבל הלוקח שלל מעמים אחרים.
• חידה היא תיאור של דבר נסתר ונעלם . בפסוקנו, הכוונה שהשלל הנלקח מאחרים הוא למעשה חוב, שיצטרך להחזיר בריבית. כעת זה עדיין נסתר, אבל בקרוב זה יתגלה.

1. מלשון עבוט, שפירושו הלוואה, דברים טו ו : "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט";  דברים טו ח : "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" ( פירוט ) (מלבי"ם, דעת מקרא) .

2. מלשון עב+טיט: עב הוא קורת-בניין כבדה, כמו ב יחזקאל מא כו : "וְצַלְעוֹת הַבַּיִת, וְהָעֻבִּים"; טיט הוא בוץ או מלט לבניה, שמואל ב כב מג : "וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ, כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם" ( רש"י , מצודות ) . לפי זה המשל הוא לאדם הבונה בית ושם עליו קורה כבדה והרבה טיט, עד שהמשקל מכביד והבית קורס.

לעיון נוסף ראו: מבנה הפרק .