ספרי על במדבר לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על במדבר · לא · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

נקום נקמת - להודיע שבחן של ישראל, שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם:

מאת המדינים - והרי מואבים היו תחילה לדבר, שנאמר במדבר כב וילכו זקני מואב וזקני מדין! - מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, וכשבאו להלחם עם ישראל עשו שלום זה עם זה - ונלחמו עם ישראל. משל למה הדבר דומה? לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צווחים זה עם זה. בא זאב לטול טלה מן העדר, והיה אחד מהם מתגרה כנגדו. אמר חבירו: אם איני הולך ומסייעו עכשיו - הורגו, ותוכף עלי והורגני! - עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם הזאב. כך מואב ומדין, מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, שנאמר בראשית לו אשר הכה את מדין; וכשבאו להלחם עם ישראל - עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם ישראל.

מאת המדיינים - שהיו מדיינים עם ישראל. מאת המדיינים שהיו מתיעצים על ישראל:

אחר תאסף אל עמיך - מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין, ואע"פ כן הלך וישב ועשה בשמחה, שנאמר וידבר משה אל העם לאמר החלצו; אין החלצו אלא איזדרזו שנאמר דברים ג חלוצים תעברו:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהיו על מדין - אמר להם לא נקמת ב"ו אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר נחום א אל קנא ונוקם ה':

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא - כ"ד אלף, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אלף למטה אלף למטה - י"ב אלף. מה ת"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא? להביא את שבטו של לוי:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וימסרו מאלפי בני ישראל - מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים וכשרים, ומסרו נפשם על הדבר. רבי נתן אומר: אחרים מסרום: איש פלוני כשר - יצא, איש פלוני צדיק - יצא למלחמה. רבי אלעזר המודעי אומר: בוא וראה כמה חיבתן של רועי ישראל, שעד שלא שמעו שמיתתו של משה מעכבת למלחמה מדין מה כתיב בהן? שמות יז עוד מעט וסקלוני. מששמעו שמיתתו של משה מעכבת מלחמת מדין - התחילו מתחבאים, אעפ"כ נמסרו על כרחם, שנאמר וימסרו מאלפי ישראל:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישלח אותם משה אלף למטה לצבא, אותם ואת פנחס - מגיד שהם שקולים כפנחס, ופנחס היה שקול כנגד כולם. מפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר? לפי שהלך פנחס לנקום נקמת אבי אמו, שנאמר בראשית לז והמדנים מכרו אותו למצרים:

וכלי הקודש - זה ארון, שנאמר במדבר ד ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ולא ימותו:

וחצוצרות התרועה בידו - אין ידו אלא רשותו, שנאמר במדבר כא ויקח ארצו מידו, ואומר בראשית כד וכל טוב אדוניו בידו:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצבאו על מדין - הקיפוה מד' רוחותיה. ר' נתן אומר: נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת מלכי מדין - למה נאמר? והלא כבר נאמר את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע, ומה ת"ל ואת חמשת מלכי מדין? מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת - כך שוו כולם בפורענות:

ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב - נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה; אמר להם לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם? לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו.

ר' נתן אומר: בב"ד הרגוהו, שנאמר יהושע יג ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת כל עריהם במושבותם - זו ע"ז שלהם:

ואת כל טירותם - מקום שהיו בטיריון. ד"א בטירותםמ - מקום שהיו נוטרים שלהם:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויביאו אל משה - מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים, ולא נחשדו על הגזל. לא כענין שנאמר יהושע ז וימעלו בני ישראל מעל בחרם, אבל כאן - ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצאו משה ואלעזר הכהן - אבא חנין אומר משום רבי אלעזר: לפי שיצאו נערי ישראל לחטוף את הבזה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקצוף משה על פקודי החיל - מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר להם משה החייתם כל נקבה - אמר לו פינחס: רבינו, כשם שהפקדתנו כך עשינו:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם - מה היה דבר בלעם? אמר להם: אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם לא אתם יכולים להם! שמא מרובים אתם מן המצרים, שנאמר שמות יד ויקח שש מאות רכב בחור? אלא בואו, ואני נותן לכם עצה מה תעשו: אלהיהם של אלו שונא זמה. העמידו לכם נשיכם ובנותיכם בזמה, והם שטופים בזמה, ואלהיהם שולט בהם! שזה כלל: שכל זמן שישראל עושים רצונו - הוא נלחם להם, שנאמר שמות יד ה' ילחם לכם, ובזמן שאין עושים רצונו - כביכול הוא נלחם בם שנאמר ישעיה סג ויהפך להם לאויב, ולא עוד, אלא שעושה את הרחמן אכזרי, שנאמר איכה ב היה ה' כאויב בלע ישראל:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועתה הרגו כל זכר בטף - זו בעולה והראויה ליבעל. או אעפ"י שלא נבעלה או שאינה ראויה ליבעל? כשהוא אומר כל הטף בנשים - הרי שאינה ראויה ליבעל אמור, הא מה אני מקיים ועתה הרגו כל זכר בטף? זו בעולה והראויה ליבעל - אעפ"י שלא נבעלה:

הרוגו- למה נאמר? להפסיק את הענין, דברי ר' ישמעאל.

ד"א הרוגו - למה נאמר? שראויה ליבעל אמר ליהרג, בעולה אעכ"ו! אם אמרת כן - ענשת מן הדין; לכך נאמר הרוגו, ללמדך שאין עונשים מן הדין.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם - מכאן היה ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורית עצמה, שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד - כשרה לכהונה:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים - למה נאמר? לפי שהוא אומר במדבר יט וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים, שומעני אף הקש והחריות בזאת התורה? - לא בא לכלל טומאה:

אתם ושביכם - מה אתם בני ברית, אף שביכם בני ברית:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכל בגד וכל כלי עור - למה נאמר? לפי שהוא אומר ויקרא יא או עור או שק, אין לי אלא שק. מנין לעשות כל מעשה עזים כשק? אמרת ק"ו: ומה המת חמור, עשה בו כל מעשה עזים כשק - שרץ הקל, אינו דין שנעשה בו כל מעשה עזים כשק? אמרת: דנין מן החמור להקל ולהחמיר עליו, אלא מה ת"ל בגד במת? אלא שכבר ק"ו הוא: מה שרץ הקל, עשה בו את הבגד כשק - המת חמור, דין הוא שנעשה בו את הבגד כשק! מה ת"ל בגד במת? - מופנה, להקיש ולדון גזירה שוה: נאמר כאן בגד ונאמר להלן בגד, מה בגד האמור להלן עשה בו כל מעשה עזים כשק - אף בגד האמור כאן עשה בו מעשה עזים כשק; ומה כאן טווי וארוג - אף להלן טווי וארוג; להביא את פסיקיא ופונדא וחבק של חמור, שהם טווי וארוג. יצאו פתילות וחבלים, שאינו טווי וארוג.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה - משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס - בא לכלל טעות. ר' אלעזר אומר: בג' מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר ויקרא י ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר קודש הוא לכם מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו'. כיוצא בו אתה אומר במדבר כ ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים? - מהו אומר? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים. אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, מה אומר? ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס - בא לכלל טעות.

וי"א משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו: בחיי משה רבך לא היתה מדבר, עכשיו מה אתה מדבר? ר' יאשיה אמר: שהיה אומר דבר בשם אומרו, שנאמר אסתר ב ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אך את הזהב ואת הכסף. אתה אומר כלים, או אינו אומר אלא גלומים? - הרי אתה דן: הואיל ומתי ישראל מטמאים, והרוגי מדין מטמאין, מה מתי ישראל - כלים ולא גלומים, אף מתי מדין - כלים ולא גלומים.

ר' יוסי הגלילי אומר: כלים. אתה אומר כלים, או אינו אלא גלומים? - תלמוד לומר "אך", חלק:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל דבר אשר יבוא באש - כגון הלכוסין והסכינים והקדירות והשפודים והאסכלות, מפני גיעולי גוים.

וכל אשר לא יבוא באש - כגון הכרדוכאות והכוסות והקיתונות והקומקמסים והיורות, מפני גיעולי גוים.

והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאין טעון טבילה - טעון הזייה, מי שטעון הזייה - אינו דין שיטעון טבילה?

והרי דברים ק"ו: מי שאין טעון הזייה - דין הוא שיטעון טבילה:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם - למה נאמר? - לפי שהוא אומר במדבר יט "בחלל חרב", בא הכתוב ולימד על החרב שהוא טמא, והנוגע בה טמא טומאת שבעה.

הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר "וכבסו בגדיהם" - הא למדנו לכלים ואדם וכלים:

ואחר תבוא אל המחנה - מה כאן אסור לבא אל המחנה - אף להלן אסור לבוא אל המחנה, ומה להלן "עד הערב" - אף כאן "עד הערב":