ביאור:בבלי שבת דף קמב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מאי איריא אבן?: אפילו דינר נמי! אלמה אמר רבא: לא שנו אלא אבן, אבל דינר - אסור!
אבן, אי נפלה לה - לא אתי אבוה לאיתויי, דינר אי נפיל - אתי אבוה לאתויי [1].
תניא כוותיה דרבא [2]: המוציא כליו מקופלים ומונחים על כתפו, וסנדליו וטבעותיו בידו [3] – חייב; ואם היה מלובש בהן - פטור. המוציא אדם וכליו עליו [4], וסנדליו ברגליו, וטבעותיו בידיו [5] – פטור [6]. ואילו הוציאן כמות שהן [7] – חייב [8].
כלכלה והאבן בתוכה:
ואמאי? תיהוי כלכלה בסיס לדבר האסור [9]!
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכא בכלכלה מלאה פירות עסקינן [10].
ולישדינהו לפירי, ונישדי לאבן, ונינקטינהו בידים [11]!
כדרבי אלעי אמר רב: בפירות המיטנפין, הכא נמי - בפירות המיטנפין [12].
- ולינערינהו נעורי [13]?!
אמר רב חייא בר אשי אמר רבא: הכא בכלכלה פחותה עסקינן [14], דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה.
מטלטלין תרומה [עם הטהורה ועם החולין].
אמר רב חסדא: לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה [15], אבל טהורה למעלה וטמאה למטה - שקיל ליה לטהורה ושביק ליה לטמאה.
וכי טהורה למטה נמי, לישדינהו [16] ולינקטינהו [17]?
אמר רבי אלעי אמר רב: בפירות המיטנפין עסקינן.
מיתיבי: מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין, בין שטהורה למעלה וטמאה למטה, בין שטמאה למעלה וטהורה למטה - תיובתא דרב חסדא!?
אמר לך רב חסדא: מתניתין - לצורך גופו [18], ברייתא - לצורך מקומו [19].
מאי דוחקיה דרב חסדא לאוקמי מתניתין לצורך גופו [20]?
אמר רבא: מתניתין כוותיה דייקא, דקתני סיפא: 'מעות שעל הכר - מנער את הכר והן נופלות', ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא לצורך גופו [21], אבל לצורך מקומו [22] - מטלטלו ועודן עליו; ומדסיפא לצורך גופו - רישא נמי לצורך גופו [23].
רבי יהודה אומר אף מעלין [את המדומע באחד ומאה].
ואמאי? הא קא מתקן [24]!
רבי יהודה כרבי אליעזר סבירא ליה, דאמר: תרומה [25] בעינא מחתא [26], דתנן [תרומות פ"ה מ"ו]: 'סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו, ונפל מן
המדומע למקום אחר: רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומת ודאי [27]; וחכמים אומרים: אין המדומע מדמע [28] אלא לפי חשבון [29]'!
אימר דשמעת ליה [30] לחומרא [31], לקולא [32] מי שמעת ליה [33]?
אלא הוא [34] דאמר כרבי שמעון [35], כדתנן [תרומות פ"ה מ"ח]: 'סאה תרומה שנפלה למאה [36], ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת [37] - הרי זו אסורה, ורבי שמעון מתיר [38]'.
וממאי?: דילמא התם בהא קמיפלגי; דתנא קמא סבר: אף על גב דנפלו בזה אחר זה - כמאן דנפל בבת אחת דמי, והא לחמשין נפלה, והא לחמשין נפלה; ורבי שמעון סבר: קמייתא בטיל במאה [39], והא תיבטיל במאה וחד!
אלא, הוא דאמר כרבי שמעון בן אלעזר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: נותן עיניו [40] בצד זה [41] ואוכל מצד אחר [42]'. ומי סבר ליה כוותיה?:
והא מיפליג פליג עילויה [43], דתניא: רבי יהודה אומר: מעלין את המדומע באחד ומאה; רבי שמעון בן אלעזר אומר: נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר!
דרבי יהודה עדיפא [44] מדרבי שמעון בן אלעזר [45].
משנה:
האבן שעל פי החבית - מטה [46] על צדה [47] והיא [48] נופלת [49];
היתה בין החביות [50] – מגביה [51], ומטה על צדה [52] והיא נופלת;
מעות שעל הכר - מנער את הכר והן נופלות;
היתה עליו לשלשת [53] - מקנחה בסמרטוט [54]; היתה של עור - נותנין עליה מים עד שתכלה [55].
גמרא:
אמר רב הונא אמר רב: לא שנו [56] אלא בשוכח [57], אבל במניח - נעשה בסיס לדבר האסור [58].
[היתה בין החביות כו’]
מאן תנא דכל היכא דאיכא איסורא והיתרא - בהיתרא טרחינן, באיסורא לא טרחינן [59]?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבן שמעון בן גמליאל היא [60], דתנן [ביצה פ"א מ"ח]: הבורר קטנית ביום טוב: בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל [61], ובית הלל אומרים: בורר כדרכו [62] בחיקו ובתמחוי', ותניא: אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - שהאוכל מרובה על הפסולת [63], אבל פסולת מרובה על האוכל - דברי הכל בורר אוכל [64]'.
[65] והא הכא [66], דכי אוכל מרובה על הפסולת דמי [67]!?
הכא נמי, כיון דאי בעי למישקל [68] לא משתקיל ליה יין [69] עד דשקיל לה לאבן - כפסולת מרובה על האוכל דמי [70].
היתה בין החביות מגביה [ומטה על צדה והיא נופלת].
תניא: רבי יוסי אומר: היתה החבית מונחת באוצר [71], או שהיו כלי זכוכית מונחין תחתיה - מגביה למקום אחר, ומטה על צדה והיא נופלת, ונוטל הימנה מה שצריך לו, ומחזירה למקומה.
מעות שעל הכר [מנער את הכר והן נופלות].
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: לא שנו [72] אלא בשוכח, אבל במניח - נעשה [73] בסיס לדבר האסור [74].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו [75] אלא לצורך גופו [76], אבל לצורך מקומו - מטלטלו ועודן עליו.
וכן תני חייא בר רב מדיפתי: לא שנו אלא לצורך גופו [77], אבל לצורך מקומו – מטלטלו [78] ועודן עליו.
מעות שעל הכר מנער [את הכר והן נופלות]:
אמר רבי אושעיא: שכח ארנקי בחצר - מניח עליה ככר או תינוק, ומטלטלה.
אמר רב יצחק: שכח לבינה בחצר - מניח עליה ככר או תינוק [79], ומטלטלה [80].
אמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי: פעם אחת שכחו דסקיא מלאה מעות בסרטיא [81], ובאו ושאלו את רבי יוחנן, ואמר להן: הניחו עליה ככר או תינוק וטלטלוה.
אמר מר זוטרא: הלכתא ככל הני שמעתתא בשוכח [82].
רב אשי אמר: אפילו שכח נמי [לא], ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד [83].
אביי מנח כפא אכיפי [84];
רבא מנח סכינא אבר יונה [85] ומטלטלה.
אמר רב יוסף: כמה חריפא שמעתתא דדרדקי [86]!: אימר דאמור רבנן [87] בשוכח [88], לכתחילה מי אמור?
אמר אביי: [89] אי לאו דאדם חשוב אנא [90], כפא אכיפי למה לי [91]? - הא חזו למיזגא עלייהו!
אמר רבא: אנא, אי לאו אדם חשוב אנא - סכינא אבר יונה למה לי? - הא חזי לי לאומצא [92]!
טעמא - דחזי לאומצא, הא לא חזי לאומצא – לא [93]; למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה [94]? והאמר רבא לשמעיה: 'טווי לי [95] בר אווזא, ושדי מיעיה לשונרא' [96]!
הערות
[עריכה]- ^ וטעמא לאו משום טלטול הוא, דאפילו לאוחזו בידו והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא, דילמא נפיל ואתי לאתויי, וכיון דלאו סכנת נפש היא - לא שרו ביה טלטול
- ^ דכי נקט לה עליון, כמאן דאפקא תחתון גופיה דמי, ומיחייב
- ^ בקומצו, שלא כדרך מלבוש
- ^ מלובש בהן
- ^ באצבעותיו - מדלא תנא 'בידוֹ', כדנקט רישא
- ^ דבגדיו בטלי לגביה, ועליו הוא פטור כר' נתן
- ^ שהיה אותו עליון אחוז בהן ולא מלובש
- ^ הנושא, והיינו כרבא
- ^ והיא עצמה תיאסר
- ^ דעיקר נעשית בסיס לפירות; הלכך אבן מיטלטלת אגב כלי ופירות - שהוא מותר
- ^ ילקטם מעל הארץ בידיו, ויחזירה לכלכלה, ויטלטלם, ולמה התירו אבן לטלטל אגב כלי ופירות?
- ^ בפירות מבושלין ורכין מאד, כגון תאנים ותותים וענבים, שאם ישליכם לארץ יטנפו
- ^ עד שיסתלקו הפירות מן האבן לתוך הכלכלה לצדדין, וישליך האבן לבדה בנעורתה
- ^ שנפחית דופנה או שוליה
- ^ והוא צריך לטהורה, ואינו יכול ליטול הטמאה בידים לפי שהיא מוקצה; לפיכך יטלטל הכל עד השלחן וישליך הכל עליו, ויטול הטהורה
- ^ לארץ כולן
- ^ לטהורה ביד, ויחזירה לכלכלה
- ^ שצריך לטהורה לגופה לאוכלה; הלכך - אי לאו דטהורה למטה - לא שרו ליה לטלטולי לטמאה, אלא שקיל לטהורה וממטי לה לשלחן
- ^ שצריך למקום הכלי, ועל כרחך כולו הוא צריך לסלקו משם, ושרו ליה רבנן לטלטל האי אטו האי
- ^ דאיצטריך למימר 'לא שנו אלא שהטמאה למעלה'? לשבקי כדקא סלקא דעתך בין שטמאה למעלה בין שטמאה למטה, ולוקמי בצריך למקומו
- ^ שצריך לכר לשכב עליו שם ולא לסלקו; לפיכך לא התירו לו ליטלו עם המעות, אלא מנערו במקומו
- ^ אבל צריך למקום הכר
- ^ הלכך, אי הוה טהורה למעלה - לא הוי שרי ליה לטלטולי טמאה, כדקתני גבי מעות: מנערו ונופלות, ומטלטל היתרא לחודיה
- ^ שמביאה לידי היתר, ונגזר ביה אטו תיקון שעל ידי מלאכה
- ^ הואיל וניתנה להעלות אחת שירצה
- ^ כאילו מונחת לבדה ואינה מעורבת, הלכך לא קמתקן מידי
- ^ מדמעת זה שנפרד משם, ואוסר תשעים ותשע של חולין כאילו היא תרומה ודאי
- ^ חולין אחרים
- ^ לפי חשבון התרומה שבמדומע, כגון: אם תחילתו נדמע ששים של חולין על ידי סאה תרומה, וחזרה סאה ממנו ונפלה לתוך אחרים - לא חשבינן תרומה אלא ששים שבסאה זו, ומדמע עד תשעים ותשע שכנגדו, ואם יש חולין יותר ממאה כנגדו - עולה
- ^ לרבי אליעזר דאמר תרומה כמאן דמחתא בעינא
- ^ לדמעה כתרומה ודאי
- ^ דלא ליהוי המעלה אותה בשבת כמתקן
- ^ הא ודאי מתקן הוא, על כרחך
- ^ רבי יהודה דמתניתין
- ^ דאמר: לקולא נמי כמאן דמחתא בעינא דמיא
- ^ וראויה להעלותה, ויתכשרו החולין
- ^ ועכשיו אין בה חולין כדי להעלותה באחד ומאה
- ^ קא סלקא דעתך משום דסבירא ליה קמייתא כמאן דמחתא בעינא דמיא, ונמצאת אחרונה זו נופלת בתוך מאה של חולין
- ^ והוו להו ככולהו חולין, ומיהו, כיון דצריך להעלותה - על כרחך המעלה מתקנו
- ^ במדומע
- ^ להעלותו לתרומה
- ^ הלכך: הואיל ובלא העלאה מתחיל ואוכל - אין תיקון בהעלאתו
- ^ ואמר: כיון דאפשר ליה למיעבד עונג שבת בכהאי גוונא, ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר - אין מעלין
- ^ מיקל טפי פורתא
- ^ ואמר: כיון דיכול ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד זה - לא הוי מתקן בהעלאתו, ומעלין
- ^ חבית
- ^ אם צריך ליטול מן היין
- ^ והאבן
- ^ ולא יטלנה בידים
- ^ וירא שלא תפול האבן על החביות וישברם
- ^ לחבית כולה, ומסלקה מבין החביות
- ^ שם
- ^ שום דבר מיאוס, כגון רוק או צואה
- ^ ולא יתן עליה מים, דסתם כר - של בגד הוא, ובגד - שרייתו במים הוא כבוסו
- ^ ומיהו כיבוס ממש לא, והואיל וסתם כרים וכסתות רכים נינהו, שייך למימר בהו כיבוס בעורות רכין; ומיהו שרייתן לא זהו כבוסן, וכן מפורש בזבחים בפרק 'דם חטאת'
- ^ מטה על צדה דחבית
- ^ ששכח האבן עליה בין השמשות, ולא מדעת
- ^ ואסור להטותה, שאף החבית מוקצה
- ^ מאן תנא דמתניתין, דקתני: מגביה ומטה על צדה, דאית ליה, דכי טרח - מטרח בחבית - דהוי היתרא, ולא יטול האבן ממש, דהוי איסורא, ואף על גב דהשתא נמי אבן מטלטל בהדי חבית
- ^ אליבא דבית הלל
- ^ המאכל יטול, והפסולת ישאר בכלי
- ^ נוטל פסולת, ומניח אוכל, אם ירצה
- ^ דאי שקיל אוכל - מפיש בטרחא
- ^ דבהיתירא טרח ולא באיסורא
- ^ ופרכינן:
- ^ דמתניתין
- ^ וכי מגביה האבן עם החבית - טרח טפי, והוה למשקל פסולת כרבן שמעון
- ^ לכולי יין מן החבית
- ^ שבשוליה
- ^ הכי גרסינן: לא משתקל ליה עד דשקיל לה, ולא גרסינן: 'עד דשקיל לה לאבן'; דאי בתחלתו לא מגבה לה לחבית - סוף סוף מיבעי לי לאגבוהה תו לחבית, הלכך הוה ליה מפיש בטרחא
- ^ כלומר: במקום מכונס, שאוצרין שם חביות הרבה, ודואג שמא יטלה ותפול האבן על החבית שאצלה
- ^ דמנער
- ^ הכר
- ^ למעות, ואף הכר אסור בטלטול
- ^ דמנערה ואינו מטלטלה בעודן עליה
- ^ של כר, לשכב עליו, הלכך בניעור סגיא, ושדי ליה באתרייהו
- ^ של כר
- ^ עם המעות למקום אחר
- ^ דלישתרי לטלטלה אגבייהו תוך ארבע אמות
- ^ פחות פחות מארבע אמות, או במחיצה של בני אדם, כדאמרינן בעירובין (מג,ב)
- ^ רשות הרבים
- ^ אבל במניח מדעת מערב שבת - לא התירו לו לטלטלה על ידי ככר או תינוק
- ^ משום כבוד הבריות, כשמוטל בחמה
- ^ מניח תרווד על העומרים לטלטלן אגב תרווד
- ^ חי [בלא] מליח
- ^ סבורים הם שהם חריפים
- ^ בארנקי ודסקיא מניח עליה ככר או תינוק
- ^ ובמקום התורפה, ומשום הפסד ממון
- ^ אנא שפיר מטלטלנא כיפי, ואפילו בלא תרווד:
- ^ ואנא מחמיר על עצמי שלא ילמדו ממני להקל באסורין
- ^ בלאו כפא נמי שרי לטלטלינהו
- ^ לאוכלו חי בשבת, שיש בני אדם שדעתן יפה ואוכלים בשר חי, וקרו לה אומצא
- ^ ואף על גב דחזו לשונרא, דאמרינן: מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים
- ^ במסכת ביצה (ו,ב)
- ^ ביום טוב
- ^ אלמא: מטלטל להו משום שונרא, ואף על גב דהאידנא לא חזי לאדם, דלאו אורח ארעא למיכלא ביום טוב, ומיהו, מאתמול לאדם הוו קיימי