ביאור:בבלי שבת דף צג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[משנה י] בעיגול של דבילה והוציאו לרשות הרבים, בקורה והוציאו לרשות הרבים [1]: רבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – חייבין, ואם לאו [2] – פטורין;

רבי שמעון אומר: אף על פי שלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – פטורים; לכך נאמר 'בעשתה': יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורין.'

במאי קמיפלגי?

בהאי קרא: (ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה [אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם]; רבי שמעון סבר: תלתא מיעוטי כתיבי: נפש תחטא אחת תחטא בעשתה תחטא: חד למעוטי זה עוקר [3] וזה מניח [4], וחד למעוטי זה יכול וזה יכול [5], וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול [6];

ורבי יהודה?

חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי יחיד שעשאה בהוראת בית דין [7];

ורבי שמעון?

[8] יחיד שעשאה בהוראת בית דין חייב;

ורבי מאיר?

מי כתיב נ'פש תחטא אחת תחטא בעשתה תחטא'? תרי מעוטי כתיבי [9]: חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי יחיד שעשאה בהוראת בית דין.

אמר מר: זה יכול וזה אינו יכול - דברי הכל חייב; הי מנייהו מיחייב?

אמר רב חסדא: זה שיכול [10], דאי זה שאינו יכול - מאי קא עביד?

אמר ליה רב המנונא: דקא מסייע בהדיה!

אמר ליה: מסייע [11] אין בו ממש [12].

אמר רב זביד משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא [13] [זבים פ"ד מ"ז]: 'היה [14] יושב על גבי המטה וארבע טליות [15] תחת רגלי המטה – טמאות, מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש [16], ורבי שמעון מטהר [17]; היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות תחת רגלי הבהמה - טהורות מפני שיכולה לעמוד על שלש [18]'; ואמאי?: הא קמסייע בהדי הדדי! לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש?

אמר רב יהודה מדיסקרתא: לעולם אימא לך מסייע יש בו ממש, ושאני הכא: דעקרה לה [19] לגמרי [20].

[21] וכיון דזימנין עקרה הא וזימנין עקרה הא [22] - ליהוי כזב המתהפך [23] מי לא תנן [זבים פ"ד מ"ד]: 'זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין או על חמשה פונדאות [24], לאורכן [25] – טמאים [26], לרחבן טהורין [27]; ישן [28] ספק מתהפך עליהן [29] - טמאין' [30]! אלא לאו משום [31] דאמרינן מסייע אין בו ממש? [32]

אמר רב פפי משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא [במשנה שהובאה לעיל, זבים פ"ד מ"ז, בסיפא]:


עמוד ב

רבי יוסי אומר: הסוס מטמא על ידיו החמור על רגליו, שמשענת הסוס על ידיו [33] וחמור על רגליו – ואמאי? הא קא מסייע בהדי הדדי! לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש?

אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא [דומה לתוספתא זבחים פ"א מ"ה [צוקרמאנדל]]: '[34] רבי אליעזר אומר: רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה, רואין: כל שאילו ינטל הכלי ותינטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת - עבודתו כשרה, ואם לאו - עבודתו פסולה' ואמאי? הא קא מסייע בהדי הדדי! לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש!?

אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: קיבל בימין ושמאל מסייעתו [35] - עבודתו כשרה ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי, לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש!?

שמע מינה.

אמר מר: זה יכול וזה יכול: רבי מאיר מחייב; איבעיא להו: בעינן שיעור לזה [36] ושיעור לזה? או דילמא שיעור אחד לכולם?

רב חסדא ורב המנונא: חד אמר שיעור לזה ושיעור לזה, וחד אמר שיעור אחד לכולן.

אמר רב פפא משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא [זבים פ"ד מ"ז]: היה יושב על גבי מטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה – טמאות, מפני שאין יכולה לעמוד על שלש ואמאי ליבעי שיעור זיבה לזה [37] ושיעור זיבה לזה [38]? לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן?

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [שבת פ"יג מ"ו]: צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו [39] – חייב; נעלו שנים – פטורין [40]; לא יכול אחד לנעול, ונעלו שנים – חייבים ואמאי? ליבעי שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה [41]? [42] לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולם? [43]

אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: 'השותפין שגנבו וטבחו – חייבין [44]' ואמאי? ליבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה? לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולם!?

ואמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: שנים שהוציאו קנה של גרדי [45] – חייבין, ואמאי? ליבעי שיעור הוצאה לזה ושיעור הוצאה לזה? לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולם?

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: דילמא דאית ביה כדי לבשל ביצה קלה לזה וביצה קלה לזה?

אם כן - לישמעינן קנה דעלמא [46]; מאי שנא דגרדי?

ודילמא דאית ביה כדי לארוג מפה לזה וכדי לארוג מפה לזה?

אלא מהא ליכא למשמע מינה.

תני תנא קמיה דרב נחמן: שנים שהוציאו קנה של גרדי – פטורין, ורבי שמעון מחייב.

כלפי לייא [47]!?

אלא אימא חייבין, ורבי שמעון פוטר.

משנה:

המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי - פטור אף על הכלי, שהכלי טפלה לו;

את החי במטה - פטור אף על המטה [48], שהמטה טפלה לו;

את המת במטה - חייב [49], וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ – חייב;

ורבי שמעון פוטר [50].

גמרא:

תנו רבנן: 'המוציא אוכלין כשיעור: אם בכלי - חייב על האוכלין ופטור על הכלי [51], ואם היה כלי צריך לו [52] - חייב אף על הכלי';

שמע מינה אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד - חייב שתים [53]?

אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? - כגון

הערות[עריכה]

  1. ^ עיגול וקורה גדולים הן, ואין אחד יכול להוציאו
  2. ^ שיכול אחד להוציאו
  3. ^ מרשות הרבים
  4. ^ ברשות היחיד; דכל כמה דלא כתיב אלא חד מיעוט - מסתברא דהאי הוא דממעט, דהאי קעביד פלגא והאי פלגא, וליכא חד דמסייע בכולהו
  5. ^ וחד יתורא למעוטי אף על פי דעבדי כי הדדי, דהאי עביד כולה והאי עביד כולה, ומיהו זה יכול וזה יכול - הוא דממעיט, דלאו אורחיה למעבדה בתרי
  6. ^ וחד יתורא למעוטי תו זה אינו יכול וזה אינו יכול: דאף על גב דאורחייהו למיעבד בתרי - מעטינהו
  7. ^ הורו בית דין שחלב מותר, והלך היחיד ועשה על פיהם, דאנוס הוא
  8. ^ ורבי שמעון לטעמיה, דאמר בהוריות:
  9. ^ 'נפש אחת' - חד מיעוטא הוא, דאורחיה דקרא לאישתעי הכי
  10. ^ דאיהו עבדה לכולה
  11. ^ מי שאינו אלא מסייע בדבר, ואם בא לעשותו לבדו אינו יכול
  12. ^ ולא חשיב מידי, ולא מיפטר אידך
  13. ^ דמסייע אין בו ממש
  14. ^ זב
  15. ^ טליתות
  16. ^ וכיון דזה אינו יכול וזה אינו יכול - כל אחד ואחד כולי מעשה עביד, וגבי מדרס הזב בעינן שינשא רובו עליו [בתורת כהנים]
  17. ^ רבי שמעון לטעמיה, דאמר: זה אינו יכול וזה אינו יכול נמי אינו אלא כמסייע, ופטור, (לישנא אחרינא: דבעי שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה לזה, כלומר: רובו של זה מכביד על כל אחד ואחד - ואפילו מסייע לא הוי!)
  18. ^ הלכך כל אחד ואחד הוה ליה רביעי, ואינו אלא מסייע, וסתמא כרבי יהודה, דזה יכול וזה יכול קרי מסייע
  19. ^ הרגל
  20. ^ מן הארץ, ואפילו מסייע לא הוי
  21. ^ ופרכינן: ואי טעמא משום דעקרה ליה
  22. ^ ובכל שלש איכא לספוקי שמא הכבידה עליהן ולא עקרתן
  23. ^ לטמינהו מספק כזב המהפך על חמש פונדאות, דמטמינן ליה מספק:
  24. ^ כמין חריטין = כיסים ארוכים, ונותנין בהן מעות, ובלעז בריד"ש [ארנק, כיס כסף] וראויין לשמש שכיבה עם מלאכתן: שיושב עליהם והם מלאות מעות, ופותח פיהם ונוטל, ואין צריך לומר לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"
  25. ^ כגון שהיה שוכב על מיעיו או פרקדן, ואורכו מוטל על אורכן
  26. ^ גרסינן במשנה דטהרות, דיש לומר בכל אחת מהן שנישא רובו עליו, פעמים על זו ופעמים על זו
  27. ^ לפי שארכו מוטל על רחבן, ואין רובו נישא על אחת מהן
  28. ^ עליהן לרחבן
  29. ^ על ארכו, ונמצא כולו נשען על אחת מהן
  30. ^ טמאין - דכל חדא איכא למימר: על זו נתהפך, אלמא מטמינן מספק; והתם נמי, אי משום עקירה הוא - ניטמינהו מספיקא
  31. ^ דכולהו הוו כל חדא וחדא מסייע
  32. ^ כן נראה בעיני משנה זו, ורבותי גורסין: לאורכן טהורין - ופירשו טעמא דלאורכן טהורין: משום דאמרי: שמא ביניהן שכב ולא עליהם; וקשיא לי: אם כן לקולא תלינן, ואמאי תני סיפא: ספק נתהפך - טמאים?
  33. ^ אם הזב רוכב עליו וטלית תחת אחת מידיו של סוס - טמאה, אבל תחת רגליו - טהורה, שאין משענתו על רגליו, והא דתנן לעיל ארבע טליות תחת רגלי הבהמה טהורות - לא כרבי יוסי
  34. ^ כהן העומד על גבי כלי או אבן או שום דבר החוצץ בינו לבין הרצפה ועבד - עבודתו פסולה, דכתיב (דברים יח ז) ושרת ... ככל אחיו הלוים העומדים: שתהא עמידתו כשאר אחיו, ותנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ורצפה מקודשת וכלי שרת מקודשין - כו' בזבחים
  35. ^ שמאל פסולה לעבודה, כדאמר בפרק קמא דחולין (כב,א): כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין
  36. ^ גרוגרת, אם אוכל הוא
  37. ^ שיכביד רובו עליו
  38. ^ וצריך להיות כאן ארבע זבים
  39. ^ זו היא צידתו
  40. ^ ורבי יהודה הוא, דפטר בשניהם יכולין
  41. ^ שיעור צידת צבי לכל אחד ואחד
  42. ^ אלא שמע מינה:
  43. ^ ומדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר בשניהן יכולים, דבהא לא פליגי!
  44. ^ תשלומי ארבעה וחמשה
  45. ^ אורחא דמילתא, והוא העולה ויורד בשתי
  46. ^ שאינו עומד אלא להסקה, דהוי שיעורו כעצים, דאילו האי - שיעורו כדי אריגה
  47. ^ כלפי היכא נהפך דבר זה? הא רבי שמעון הוא דפטר שנים שהוציאוהו
  48. ^ חי לא מיחייב על הוצאתו, דהוא מקיל עצמו ונושא עצמו
  49. ^ אם הוציא, דהואיל ומטמא - הוצאה חשובה היא: להציל עצמו מן הטומאה
  50. ^ אפילו במת שלם, דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, וכל מלאכה שאינה צריכה - אלא לסלקה מעליו - הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, דברצונו לא באה לו, ולא היה צריך לה, הלכך - לאו מלאכת מחשבת היא לרבי שמעון
  51. ^ שהיא טפילה לאוכל
  52. ^ להשתמש בו תשמיש אחר במקום שמוציאו שם
  53. ^ חייב על כל אחד ואחד, כי היכי דמיחייב ליה תרתי אתרתי הוצאות בהעלם אחד