ביאור:בבלי שבת דף צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הא ברברבי [1], והא בזוטרי [2].

אמר רב אסי: שונין[3]: כלי חרס שיעורו [4] - בכונס משקה [5] [עד כאן לשון הספרא שמיני פרשתא ז משנה ט], ולא אמרו [6] מוציא משקה [7] אלא לענין גיסטרא בלבד [8].

מאי טעמא?

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: לפי שאין אומרים "הבא גיסטרא לגיסטרא [9]" [10]!

אמר עולא: פליגי בה [11] תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי ברבי אבין, ורבי יוסי בר זבדא: חד אמר כמוציא רמון וחד אמר כשורש קטן; וסימניך [12]: אחד המרבה ואחד הממעיט [13]

אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דרבי אליעזר: כלי חרס שיעורו כמוציא זיתים [14];

ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר: והרי הן [15] ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים [16]; ולענין צמיד פתיל - עד שיפחת רובו.

הדרן עלך המצניע




כשבת פרק אחד עשר הזורק

משנה:

הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים, מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב;

מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע - רבי עקיבא מחייב [17] וחכמים פוטרין;

כיצד? - [18] שתי גזוזטראות [19] זו כנגד זו ברשות הרבים [20], המושיט והזורק מזו לזו – פטור [21];

היו שתיהן בדיוטא אחת [22] - המושיט חייב [23] והזורק פטור [24], שכך היתה עבודת הלוים [25]: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו [26] - אבל לא זורקין [27]!


עמוד ב

גמרא:

מכדי זריקה - תולדה דהוצאה היא [28]; הוצאה גופה היכא כתיבא?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (שמות לו ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה [לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא]; משה היכן הוה יתיב? - במחנה לויה, ומחנה לויה רשות הרבים הואי [29], וקאמר להו לישראל 'לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו [30] לרשות הרבים'; וממאי דבשבת קאי? דילמא בחול קאי, ומשום דשלימא לה מלאכה [31], כדכתיב (שמות לו ז) והמלאכה היתה דים [לכל המלאכה לעשות אתה והותר]?

גָמַר העברה העברה מיוה"כ: כתיב הכא 'ויעבירו קול במחנה' וכתיב התם (ויקרא כה ט) והעברת שופר תרועה [בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם]; מה להלן ביום אסור - אף כאן ביום אסור.

אשכחן הוצאה, הכנסה מנלן?

סברא היא [32]: מכדי מרשות לרשות הוא, מה לי אפוקי ומה לי עיולי,

מיהו הוצאה = אב, הכנסה = תולדה;

ומכדי אהא מיחייב ואהא מיחייב [33], אמאי קרי לה האי 'אב' ואמאי קרי לה האי 'תולדה'?

נפקא מינה [34] דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי [35], אי נמי שתי תולדות [36] בהדי הדדי - מיחייב תרתי, ואי עביד אב ותולדה דידיה - לא מיחייב אלא חדא.

ולרבי אליעזר, דמחייב אתולדה במקום אב [37] - אמאי קרו לה 'אב' ואמאי קרו לה 'תולדה'?

הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה 'אב', הך דלא הואי במשכן חשיבא לא קרי לה 'אב'; אי נמי הך דכתיבא קרי 'אב' והאי דלא כתיבא קרי ת'ולדה'.

והא דתנן [38] הזורק ארבע אמות בכותל [39] למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר [40], למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ [41], והזורק בארץ ארבע אמות חייב; זרק ארבע אמות ברשות הרבים מנלן דמיחייב?

אמר רבי יאשיה: שכן אורגי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה.

אורגין - מחטין למה להו?

אלא שכן תופרי יריעות [42] זורקין מחטיהן זה לזה.

ודילמא גבי הדדי [43] הוו יתבי [44]?

מטו הדדי במחטין [45].

דילמא בתוך ארבע הוו יתבי?

אלא אמר רב חסדא: שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר [46] ביריעה [47].

והלא אוגדו בידו [48]?

בניסכא בתרא [49].

והא במקום פטור קאזלא [50]?

אלא שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר לשואליהן [51].

ודילמא גבי הדדי הוו יתבי [52]?

[53] מטו הדדי בחֵפֶת [54].

ודילמא שלחופי הוו משלחפי [55]? ותו: מי שאילי מהדדי? והתניא לודא: (שמות לו ד) [ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש] איש איש ממלאכתו אשר המה עושים - ממלאכתו הוא עושה, ואינו עושה ממלאכת חבירו [56]! ותו: מעביר ארבע אמות ברשות הרבים מנלן דמחייב?

אלא כל ארבע אמות ברשות הרבים - גמרא גמירי לה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מקושש - מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה [57].

במתניתא תנא: תולש הוה;

רב אחא ברבי יעקב אמר: מעמר הוה [58].

למאי נפקא מינה?

לכדרב, דאמר רב: מצאתי מגלת סתרים [59] בי רבי חייא, וכתוב ביה איסי בן יהודה אומר: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת - ואינו חייב אלא אחת [60]

[61] אחת ותו לא?: והתנן [שבת פ"ז מ"ב] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, והוינן בה: מניינא למה לי? ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת?

אימא 'אינו 'חייב על אחת מהם [62]' [63]. רב יהודה פשיטא ליה דהמעביר חייב, ומתניתין פשיטא ליה דתולש חייב, ורב אחא בר יעקב פשיטא ליה דמעמר חייב: מר סבר הא מיהת לא מספקא [אינה מסופקת, כלומר: אפילו לשיטת איסי בן יהודה יהיה חייב על מלאכה זו שהוא טוען שהמקושש עבר עליה], ומר סבר הא מיהת לא מספקא:

תנו רבנן [דומה לספרי במדבר פסקא קיג]: 'מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר טו לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש [איש מקשש עצים ביום השבת], ולהלן הוא אומר (במדבר כז ג) אבינו מת במדבר [והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו]; מה להלן צלפחד - אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא! בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין: אם כדבריך - התורה כיסתו, ואתה מגלה אותו? ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק!'

הערות[עריכה]

  1. ^ ברובו
  2. ^ כמוציא רמון בטל ליה מכלי
  3. ^ התנאים שונין ברייתא
  4. ^ הראשון האמור בו לבטלו במקצת משום כלי
  5. ^ ככונס משקה הוא דמבטל ליה מיהא מתורת מי חטאת
  6. ^ נקב
  7. ^ חשוב נקב לכלים
  8. ^ דהתם ודאי אי נקבה הכי כמוציא משקה - משדא שדי ליה
  9. ^ הבא גיסטרא אחרת לגיסטרא זו להניח תחתיה לקבל הטיפין
  10. ^ אבל כלי שלם - חסין עליו, ומשום נקב פורתא לא שדו ליה, ומניחין גיסטרא תחתיו
  11. ^ בהכשר זרעים
  12. ^ דלא תיטעי למימר חד אמר כמוציא זית
  13. ^ ובלבד שיכוין [לבו לשמים] - ברייתא היא (מנחות קי א), והיא לך לסימן שאחד מן האמוראים ריבה לשער בגדול שבשלשתן, ואחד ממעט לשער בקטן שבשלשתן, ולא בבינוני: כונס משקה ומוציא משקה - ליכא למיטעי בהן לענין זרעים.
  14. ^ ליטהר מטומאה
  15. ^ משניקב כמוציא זית, ואפילו יִחדוּם לרמונים
  16. ^ והא דתנן: כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים - גבי כלי עץ תנינן לה, במסכת כלים (פ"יז מ"א)
  17. ^ טעמא מפרש בגמרא
  18. ^ רבנן קאמרי להו:
  19. ^ זיזין היוצאין מן הכותל ומניחין עליהן נסרים להלך
  20. ^ בשני צידי רשות הרבים, והן רשות היחיד: שגבוהות עשרה ורחבות ארבעה
  21. ^ שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ורחב רשות הרבים מפסיק ביניהן: שלא היתה עבודת הלוים כך להושיט קרשים מעגלה לעגלה שבצדה, אלא לעגלה שלפניה (ושלאחריה); שארבע עגלות היו לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן, והן הולכין שתים כאחד: זו בצד זו, כדאמרינן בגמרא, וכשהיו פורקין את המשכן לטעון על העגלות - היו מעמידין העגלות כדרך הליכתן: שתים זו אצל זו סמוך למשכן, ושתים זו אצל זו לפניהם, דרך הליכתן לאורך רשות הרבים, שהיו רוצים להלך אחר עמוד הענן ההולך לפניהם; ופורקי המשכן היו מושיטין הקרשים לאותן שעל שתי העגלות הסמוכות למשכן, והן מושיטין לאותן שלפניהם, אבל מעגלה לעגלה שבצדה - לא היו צריכין להושיט, שהרי שתיהן סמוכות לפורקי המשכן
  22. ^ כלומר: בעלייה אחת באורך רשות הרבים על פני הבית, ויש הפסק רשות הרבים ביניהם
  23. ^ שמצינו הושטה כיוצא בה למעלה מעשרה במשכן מרשות היחיד לרשות היחיד, וקצת אורך רשות הרבים מפסיק ביניהם
  24. ^ הואיל ולמעלה מעשרה ולא מצינו זריקה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים במשכן, לא באורך ולא ברוחב
  25. ^ ומפרש ואזיל כיצד מצינו כזו בעבודתן
  26. ^ פורקי משכן מושיטין לאותן שעל העגלות שאצלן, והן מושיטין לאלו שלפניהם
  27. ^ שאין אותן קרשים נזרקות מפני כוֹבדָן
  28. ^ על כרחיך תולדה היא, דלא נמנית באבות מלאכות, ותולדה דהוצאה היא, שאין לך לתתה תולדת אב אחר, דמעין הוצאה היא האמורה באבות מלאכות
  29. ^ שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו
  30. ^ מאהליכם
  31. ^ שהיה הנדבה כדי להשלים
  32. ^ להיות הכנסה תולדת הוצאה, שהיא מעין לה, כשאר תולדות שהיא מעין מלאכות
  33. ^ כדתנן (שבת פ"א מ"א דף ב,א) פשט העני ידו לפנים
  34. ^ דכל אבות מלאכות
  35. ^ דלא דמיין
  36. ^ דשתי אבות
  37. ^ במסכת כריתות בפרק 'אמרו לו'
  38. ^ בפירקין [משנה ג]
  39. ^ כדמוקי לה בדבילה שמינה, ונדבקת
  40. ^ ופטור: דלא נח ברשות הרבים, דאין רשות הרבים למעלה מעשרה; וברשות היחיד נמי לא נח - שאינו מקום מסוים שיהא רחבו ארבעה: שהרי לא נח בראש הכותל אלא בפניו
  41. ^ דאויר רשות הרבים הוא, וחייב; וכיון דאויר רשות הרבים הוא, ונח בכל דהו - מיחייב, ורשותא לנפשיה לא הוי: לא כרמלית ולא מקום פטור, הואיל ובפניו נח ולא נח בראשו שיהא מקום מסוים
  42. ^ מעשה רוקם
  43. ^ בתוך אמה אחת
  44. ^ ואין צריכין לזרוק אלא להושיט
  45. ^ כשמותחין את החוט - מכין זה את זה במחט [ולכן לא יושבים קרובים זה לזה]
  46. ^ כלי שקנה של ערב נתון בו
  47. ^ שזורקין בין שני דופני היריעה
  48. ^ חוט של ערב הוא אוחז, והקנה נכרך בחוט, ואינו נשמט ממנו
  49. ^ זריקה אחרונה של חוט, לשון 'המיסך': בחוט האחרון של קנה, שהקנה נשמט מהחוט והבוכיאר נופל
  50. ^ בין דופני היריעה, ואין זה רשות הרבים אלא מקום פטור, דאין רחב ארבעה
  51. ^ אורגי יריעה אחרת, ויש לו לזה שנים
  52. ^ ודילמא שואליהן גביהן הוו יתבין
  53. ^ אי גבייהו הוו יתבי
  54. ^ מגיעין ידו של זה בשל זה בשפת היריעה כשמותחין חוט הערב; בחפת - כמו חפת חלוקו (יומא עז ב)
  55. ^ לעולם גבי הדדי הוו יתבי, אלא שאין מכוונים: אלא זה נמשך לפנים וזה לאחור
  56. ^ שכולם מוכנים בכלי אומנותם, ולא הוצרכו לישאול
  57. ^ לא תלשן ולא עימרן, אלא העבירן ארבע אמות - לכך נהרג
  58. ^ תלושין ומפוזרין היו ועמרן, כדאמרן (שבת עג ב): האי מאן דכניף מלחא - חייב משום מעמר
  59. ^ שהסתירוה, לפי שאין כותבין הלכות
  60. ^ על כרחיך לענין שוגג קאמר, ולחטאת, דבמזיד תרי קטלי לא מקטלי -
  61. ^ ולהכי פריך:
  62. ^ מיתה
  63. ^ יש בהן אחת שאינו נהרג עליה, ולא פירש איזו היא; והשתא לרב יהודה אין זו העברה, שהרי נהרג מקושש עליה; ולמתניתא - אין תולש באותו ספק