(במדבר כז ג): "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר; וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ"

[סיפור:] פעם אחת, לפני הרבה שנים, כשבני ישראל נדדו במדבר סיני, היה איש אחד בשם צלפחד . והיו לו חמש בנות חכמות-חכמות. צלפחד ובנותיו אהבו מאד את ארץ ישראל, וחלמו על הרגע שבו יזכו להיכנס לארץ ישראל, לקבל בה נחלה, להקים בה בית ולנטוע בה כרם.

בעקבות חטא המרגלים, ה' גזר על בני ישראל שלא ייכנסו לארץ, וימותו כולם במדבר; אבל צלפחד כל-כך רצה להיכנס, שהוא העפיל, יחד עם עוד כמה אנשים כמוהו, וניסה להיכנס בכל-זאת. אבל הכנענים, תושבי הארץ, ראו אותם והרגו את כולם, וחמשת בנותיו נשארו יתומות. 

כעבור 40 שנה, כשבני ישראל הגיעו שוב אל ארץ ישראל, ציווה משה לחלק את ארץ כנען לבניהם של אותם אנשים שמתו במדבר. בנות צלפחד הצטערו מאד, כי לאביהן לא היו בנים, ולכן לא יהיה לו צאצא שיקבל את נחלתו, ושמו יאבד מישראל. אולם בנות צלפחד לא וויתרו, הן ניגשו אל משה ואלעזר ואמרו להם:

" אבינו מת בגלל הגזרה שנגזרה על כל דור המרגלים למות במדבר .   והוא לא היה בעדת קורח שהתלוננו על 'חוסר שיוויון' כביכול במצוות ה' - הוא האמין וקיבל את כל מצוות ה', אלא חטא מתוך רצונו העז להיכנס לארץ ישראל, ומת בחטאו ."

בנות צלפחד מציינות שאביהן מת במדבר, ולא השאיר בנים שיירשו אותו, ולכן הן רוצות לקבל את נחלתו.  אולם הן מוסיפות עוד שתי הערות על סיבת המוות של צלפחד: " והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח ", " כי בחטאו מת ". מהי משמעותן של הערות אלו?

1. בנות צלפחד ידעו, או חשבו, שאנשים שחטאו בחטא חמור במיוחד הפסידו את חלקם בארץ ישראל, ולכן רצו להדגיש שצלפחד הוא לא אחד מאותם אנשים: " "מתלוננין ועדת קרח לא היה להן חלק בארץ: והתניא: 'מרגלים, מתלוננים, ועדת קרח - יהושע וכלב נטלו חלקם'!  לא קשיא: מר מקיש מתלוננים למרגלים, מר לא מקיש מתלוננים למרגלים, דתניא: 'אבינו מת במדבר - זה צלפחד; והוא לא היה בתוך העדה - זה עדת מרגלים; הנועדים על ה' - אלו מתלוננים; בעדת קרח -" "כמשמעו'..." " ( בבלי בבא בתרא קיח ב ) . 

• אולם, בשום מקום בתורה לא נאמר, או נרמז, שמי שחטא בחטא מסויים הפסיד את חלקו בארץ. לכל חטא יש עונש מוגדר, והפסד נחלה אינו אחד מהעונשים.

2. בנות צלפחד "חשבו, שמשה רבינו היה שונא עדת קרח יותר מכל החוטאים שמתו במדבר, שהם היו הקמים כנגדו והכופרים בכל מעשיו, וחשבו אולי בשנאתו אותם יאמר " אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו יזכר עון אבותם אל ה' " (תהלים קט יב יד), על כן הודיעוהו כי לא היה מהם; ורמזו עוד, שאינו במתי המגפות, אבל במדבר מת, על מטתו." ( רמב"ן ) .

• לפי זה, יש טעם לפגם בפנייתן של בנות צלפחד, הן פונות כביכול ל"אגו" של משה, מנסות להתחנף אליו ואומרות "אבא שלנו היה תמיד נאמן לך, אז תעשה לנו טובה אישית...". מכאן אפשר להבין, מדוע משה לא רצה לפסוק את דינן, אלא הקריב אותו לפני ה',  במדבר כז ה: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָ ן

לִפְנֵי ה'"; הוא חשש שיש כאן שוחד דברים!

3. "והוא לא היה בתוך העדה , ולא היה בן עשרים באותו הפרק להיות הגזרה חלה עליו, אלא בחטאו מת , ודינו לירש" (חזקוני) .

4. בנות צלפחד רוצות להדגיש, שהן באות כדי לקבל את החלטתו של משה ולא כדי לערער עליה. בשמיעה ראשונה, הפניה שלהן נראית דומה מאד לתלונתו של קורח - קורח התלונן על חוסר שיוויון בין משפחת הכהנים לבין שאר המשפחות בשבט לוי, וגם הן מתלוננות על חוסר שיוויון בין משפחתו של אביהן לבין שאר המשפחות בשבט מנשה! לכן חשוב להן להדגיש, שאביהן לא היה מעדת קורח - הוא לא שייך לזרם של המורדים, המנסים לערער על דבר ה', אלא לזרם של בני ישראל הכשרים, המעוניינים לברר את דבר ה'. ההערה "והוא לא היה בתוך העדה..." נועדה להבהיר ולהסביר את מהות הבקשה. 

החטא שבגללו מת צלפחד אינו נזכר בפסוק, וייתכן שאין זה משנה מה בדיוק החטא,  (קהלת ז כ): "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא"( פירוט ). אם כך, מדוע נזכר ביטוי זה?

1. "לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו" ( רש"י ) : צלפחד מת בחטאו , חטא פרטי שלו, ולא בחטא של עם שלם, שהוא חמור יותר.

2. "וטעם כי בחטאו מת, אמרו "מת במדבר בעוונו, שלא זכה ליכנס בארץ"; או כדברי רבי יהודה הלוי המשורר ז"ל שפירש שהוא דבק עם "ובנים לא היו לו"; כאשר יאמר היום 'בעונות אירע כך וכך'." ( רמב"ן ) : הביטוי "בחטאו מת" הוא מטבע לשון, גם בימינו מקובל להגיד כך, למשל "בעוונותיי הרבים לא זכיתי להוליד ילדים" או "בעווה"ר לא זכינו להקים את בית המקדש" וכד', מבלי להתכוון לחטא מסויים.

3. ייתכן שבנות צלפחד מתכוונות להצדיק את הדין: "אם ה' החליט שהוא צריך למות, כנראה שהיה לו חטא". פירוש זה משתלב עם פירוש 3 בסעיף הקודם: בנות צלפחד מצהירות מראש שהן מקבלות את הפסיקה של משה בדבר ה'.

4.  חטא הוא עבירה מתוך טעות או תאווה ; בנות צלפחד רצו להדגיש, שצלפחד מת בגלל עבירה קלה מסוג  חטא , ולא בגלל  עוון  או  פשע  שהם חמורים יותר. 

אולם ייתכן שבנות צלפחד אכן רומזות לחטא מסויים. הן רוצות להדגיש, שצלפחד בכלל לא היה בחיים בזמן המרד של קורח ועדתו, כי הוא מת עוד קודם לכן, בחטא מפורסם אחר:

5. לפי רבי עקיבא, צלפחד היה אותו האיש שקושש עצים ביום השבת, והוצא להורג בדיוק לפני מרד קורח ועדתו: "'מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר טו לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש, ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר ; מה להלן צלפחד - אף כאן צלפחד" ( בבלי שבת צו ב , דומה לספרי במדבר פסקא קיג) . רבי עקיבא מסתמך על המילה  במדבר המופיעה בתחילת דבריהן של בנות צלפחד, אולם ישנן הקבלות רבות נוספות בין פרשת בנות צלפחד לבין פרשת המקושש ( אליהו שי, דף קשר מספר 817 ) .

• אולם, חילול שבת הוא חטא חמור מאד, ולא מסתבר שבנות צלפחד ירצו להזכיר חטא חמור זה בקשר לאביהן.
• ועוד: כפי שנאמר בהמשך הסוגיה, "אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא! בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין: אם כדבריך - התורה כיסתו, ואתה מגלה אותו? ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק!'". התורה לא סיפרה את שמו של מקושש העצים, ומכאן שלא היה זה אדם חשוב שיש לגלות את שמו.

6. ולפי רבי יהודה בן בתירא עצמו, צלפחד היה אחד מהמעפילים, האנשים שניסו לעלות לארץ בכוח, אחרי שה' גזר על בני ישראל שלא ייכנסו לארץ בעקבות חטא המרגלים: "מ'ויעפילו' הוה". התורה כמובן לא פירטה את שמותיהם של כל המעפילים, כי הם היו רבים, ולכן אפשר לומר שאחד מהם היה צלפחד. ייתכן שגם רבי יהודה בן בתירא מסתמך על המילה במדבר : "גזירת הארבעים שנות נדודים אינה רק הבטחה שאותו דור ימות במדבר ולא יזכה להיכנס לארץ, אלא היא גם מגדירה מחדש את יעודו של המדבר - כמקום המוות של הדור הנוכחי. וככזה, המדבר יהווה כעין כלא שאי אפשר להשתחרר ממנו, גם לא בכוח, כיוון שעל כולם להישאר בתוכו 'עד תום כל הדור'. ניסיון המעפילים לפרוץ את הכלא הזה הוא הביטוי המיידי והמובהק ביותר ל'מוות במדבר', שהרי אין לנסות ולצאת מהמקום בו גזר ה' שעלינו להיות" ( אליהו שי, דף קשר מספר 817 ) .

לפי זה, יש קשר הדוק בין חטאו של צלפחד לבין בקשתן של בנותיו: צלפחד חטא מתוך אהבה עצומה לארץ ישראל - הוא כל כך אהב את הארץ עד שהיה מוכן למסור את נפשו כדי להיכנס אליה; ובנותיו הולכות בדרכו, ומוכנות "להפוך את העולם" כדי שיזכו לקבל נחלה בארץ!

"לדעת רבי יהודה בן בתירא אין זה גנאי לומר על מאן דהוא מבני דור המדבר שהיה מן המעפילים, אלא זהו שבח עבורו! וכיוון ששבח הוא - אף אם התורה כיסתה את חטאו, אין בגילויו מעשה בעייתי, ואף אין בכך הוצאת לעז עליו אם באמת חטא בחטא אחר ולא היה מן המעפילים.  אולם מהו השבח הזה: הרי ברור שזהו חטא, ו"בחטאו מת"? השבח הוא שצלפחד היה מבעלי התשובה של דור המדבר, מאלו שמסרו את נפשם בחזרתם בתשובה והיו מוכנים למות בעלייתם "אל המקום אשר אמר ה' " כדי לתקן את מה שחטאו בני אותו דור ביחסם אל הארץ. ואף שמעשהו היה בלתי-רצוי והייתה בו המראת פי ה', ואף שהוא נענש על כך במיתה, עדיף חטא זה על פני חטאם של שאר בני הדור, שמתו במדבר מחמת חטא המרגלים. ומכאן תשובה גם לשאלת רמב"ן בפירושו (על התורה) לדברי בנות צלפחד: "למה היו באות לומר "בחטאו מת"? אלא שתאמרנה 'אבינו מת במדבר ובנים לא היו לו', כי כן הראוי להיאמר!" - לוּ אמרו "אבינו מת במדבר" בלבד היה ברור מדבריהן כי הוא מת כמו כל בני הדור ההוא מחמת חטא המרגלים. אולם בנותיו חפצות להעלותו מחטא זה של מאיסת הארץ ולהכניסו אל החטא ה'אקסקלוסיבי' של אוהבי הארץ 'יתר על המידה', שחזרו חזרה גמורה מחטא המרגלים ונענשו בגלל הפכו. זהו רקע נאות לבקשתן בהמשך (כ"ז, ד): "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוךְ אֲחֵי אָבִינוּ" כדי ששמו לא יִגָּרַע בנחלת הארץ!" ( הרב אלחנן סמט, עיונים בפרשת השבוע ב, פרשת שלח ) . 

• אולם, יש בעיה בפירוש זה - חטא המעפילים היה לפני המרד של קורח. אם צלפחד מת בחטא המעפילים, אז מה הטעם להגיד שהוא "לא היה... בעדת קורח"? ברור שלא היה, כי היה מת! מי אומר שלא היה מצטרף לקורח אילו היה חי?

ספר במדבר פרק יד

(כו) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

(כז) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי:

(כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם:

(כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:

(ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:

(לא) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ ---------- אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ:

(לב) וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה:

(לג) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר:

(לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי:

(לה) אֲנִי יְהֹוָה דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ:

(לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח משֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּונוּ {וַיַּלִּינו} עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ:

(לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה:

צלפחד בן חפר היה בכל עדת בני ישראל אשר מאסו את ארץ כנען [ככתוב:הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ ]והתלוננו לשוא לפני אלהים

ובכל זאת אם לא די בחטא זה אז גם כל אדם מת בחטאו בגלל חטאו ויש צדיקים שנשאו כל עוונות אבותיהם בכפרה והגיעו עד לאביהם הראשון הלא הוא האדם הראשון והוא אכל מעץ הדעת וזה י-סוד החטא

-- daian moshe, 2011-03-16 18:02:49