בבא בתרא קיח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמרו ליה אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ואמר רבי אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (בראשית מח, טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין העין שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהם:
מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם:
מנהני מילי אמר עולא דאמר קרא (במדבר יד, לח) ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם מאי חיו אילימא חיו ממש והא כתיב קרא אחרינא (במדבר כו, סה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון אלא מאי חיו שחיו בחלקם:
מתלוננין ועדת קרח לא היה להן חלק בארץ:
והתניא מרגלים מתלוננים ועדת קרח יהושע וכלב נטלו חלקם לא קשיא מר מקיש מתלוננים למרגלים מר לא מקיש מתלוננים למרגלים דתניא (במדבר כז, ג) אבינו מת במדבר זה צלפחד והוא לא היה בתוך העדה זה עדת מרגלים הנועדים על ה' אלו מתלוננים בעדת קרח כמשמעו מר מקיש מתלוננים למרגלים ומר לא מקיש מתלוננים למרגלים וא"ל רב פפא לאביי ולמאן דמקיש מתלוננים למרגלים איכפול יהושע וכלב וירתו לכולה א"י א"ל מתלוננים שבעדת קרח קאמרינן וא"ל רב פפא לאביי בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דכתיב (יהושע יז, ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו הא עשרה אלא למ"ד לבאי הארץ תמניא הוא דהוו שיתא דשיתא בתי אבות ותרי דידהו הא תמניא וליטעמיך ולמ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ט' הוו אלא מאי אית לך למימר חד אחא דאבא הוה להו ה"נ תרי אחי דאבא הוה להו דתניא (במדבר כז, ז) נתן תתן להם זו נחלת אביהן בתוך אחי אביהן זו נחלת אבי אביהן והעברת את נחלת אביהן להן זו חלק בכורה רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהם נטלו שנאמר נתן תתן ולמ"ד תרי אחי דאבא הוה להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא וא"ל רב פפא לאביי קרא מאי קא חשיב אי טפלים קא חשיב טובא הוו אי בתי אבות קחשיב שיתא הוו
רשב"ם
[עריכה]אמרו לו [אנן] מזרעא דיוסף כו' - והיינו דכתיב ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר כלומר אין אנו חוששין לאותו הר היינו יער כדכתיב התם הר יהיה לך כי יער הוא:
עולי עין - הן עולין על העין ושולטין עליו ואין העין עולה עליהן:
והכתיב קרא אחרינא - ותרי קראי למה לי: נראה בעיני דהכי גרס לא קשיא מר מקיש מתלוננים למרגלים ומר לא מקיש מתלוננים למרגלים דתניא כו'. ולקמן מפרש לה:
זה צלפחד - מילתא דפשיטא היא דהא כתיב לעיל בנות צלפחד אלא אגב גררא דהנך קאמר לה ונראה בעיני שחסר מן הספרים דהכי קתני רישא דהך ברייתא בסיפרי אבינו מת במדבר ר' עקיבא אומר נאמר כאן במדבר ונאמר להלן מדבר מה מדבר האמור כאן צלפחד אף מדבר האמור להלן צלפחד דמינה שמעינן דהיינו מקושש והוא לא היה בתוך העדה כו' כי הכא:
זו עדת מרגלים - דכתיב בהו עד מתי לעדה הרעה הזאת אשה המה מלינים עלי (במדבר יד) את השאר:
אלו מתלוננים - כדמפ' מתלוננים שבעדת קרח דכתיב בהו לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' והאי דקאמר עדת קרח כמשמעו מסקנא דמילתיה היא:
מר מקיש - הואיל ונכתבו בפסוק אחד וכי היכי דירשו המרגלים ירשו נמי המתלוננים:
ומר לא מקיש - לא חשיב ליה היקש כיון דלא כתיב ביה וי"ו בתוך העדה והנועדים:
לכולה ארעא דישראל - לאו דוקא כולה אלא רובה כדכתיב וילונו העם על משה לאמר מה נשתה דבשלמא למ"ד דלא מקיש הרי כל שבט ושבט נחלו חלק קרוביהם מתלוננים שבשבטים אלא למאן דמקיש נגרעה כל נחלת שבט ושבט טובא ואנן קיימא לן ומקראי איכא למילף דאפילו חלק אחד מאלף לא נטלו:
היינו דכתיב - ביהושע אחר שנטלו בנות צלפחד ויפלו חבלי מנשה עשרה דהיינו שיתא דשיתא בתי אבות הכתובים למעלה וד' דידהו הרי עשרה דכתיב לעיל ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחות לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע אלה בני מנשה בן יוסף הזכרים למשפחותם ולצלפחד בן חפר וגו' ויתן להן יהושע נחלה על פי ה' בתוך אחי אביהן ויפלו חבלי מנשה עשרה בין נטילת ששה בתי אבות וארבעה דבנות צלפחד חלק צלפחד שהיה מיוצאי מצרים ושני חלקים מנכסי חפר וחד אחא דאבא שהיה מיוצאי מצרים ונטלו חלק הראוי לצלפחד בנחלת אחיו כדלקמן ולקמן פריך קרא מאי קחשיב כו':
ותרי דידהו - שני חלקים בנכסי חפר בתורת חזרה שנטלו בני חפר איש איש חלקו בארץ אותן שהיו באי הארץ או הם או בני חפר כדכתיב לאלה תחלק הארץ וגו' והחזירו כולן נחלתן למוריש שלהן דהיינו חפר שהיה מיוצאי מצרים דאינן אלא שלוחיו כדכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו ונמצא כאילו זכה והוחזק חפר בכל חלקים הללו וכשמת חפר ירשו ממנו כל בניו בנות צלפחד ירשו שני חלקים לפי שהוא בכור וכל אחיו איש איש חלק אחד הרי לבנות צלפחד שני חלקים של אביו בנכסי חפר וגם כשמתו שנים מאחי צלפחד כדלקמן ירשו אחי צלפחד אותן שבחיים וגם בנות צלפחד במקום אביהן ירשו אותן אחין המתים וזכו בחלק שהיה להם ליטול בנכסי חפר כשהחזירו לו בניו שבאו לארץ והוא חזר והוריש להם כדפרישית אבל חלק צלפחד עצמו לא נטלו שהרי לא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ וחזרה לא שייך ביה שהרי לא היו לו בנים הנכנסין לארץ שיחזירו לו נחלה:
תשעה הוו - שיתא דשיתא בתי אבות ותלתא דידהו השנויין במשנתינו:
ה"נ תרי אחי דאבא כו' - והנהו תרי אחי מתו אחרי מות חפר אביהן וזכו קודם מיתתן בנכסי חפר שהחזירו לו בניו שבאו לארץ כדפרישית לעיל כגון שהיו לחפר ח' בנים השנים מתו במדבר וגם צלפחד עמהם והחמשה באו לארץ ונטלו ה' חלקים החזירום לחפר אביהם מת חפר ירשוהו שמונה בניו צלפחד נטל שני חלקים כי הוא הבכור וז' אחין נטלו ז' חלקים מת צלפחד נטלו בנותיו שני חלקים שלו שירש מנכסי חפר מתו שני אחיו בלא בנים באו חמשה האחין ובנות צלפחד במקום צלפחד אביהם וירשום נמצאו בנות צלפחד נוטלות ארבעה חלקים ב' חלקים גדולים בנכסי חפר וב' חלקים קטנים בנכסי שני אחי אביהן ומיהו המקשה לא הוה סבירא ליה תרי אחי אלא חד אחא דאבא כדאשכחן בברייתא:
נתן תתן - קראי יתירי דריש דמצי למכתב ינחלו בנות צלפחד ותו לא:
זו נחלת אביהן - שהיה מיוצאי מצרים וקסבר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ:
בתוך אחי אביהן זו נחלת חפר - אבי אביהן שנטל בה צלפחד חלק כאחד מאחיו:
והעברת זו חלק בכורה - כדכתיב והעברת כל פטר רחם (שמות יג) שנטל צלפחד בנכסי חפר חלק אחד יותר על אחיו בשביל שהיה בכור ומיהו סבירא ליה נמי להאי תנא כר' אליעזר דחד אחא דאבא הוה להו ונפקא ליה מייתור דאחוזת נחלה כדאמרינן לקמן דאי לית ליה לא משכחת לה חבלי מנשה עשרה אבל מנתון תתן אינו רוצה לדרוש מכפל המקרא כרבי אליעזר דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם וכה"ג הויא פלוגתא דתנאי בקידושין (דף יז:) גבי העניק תעניק לו ובכמה מקומות בגמ':
מאחוזת נחלה - דמצי למיכתב נתן תתן להם נחלה בתוך אחי אביהן:
קרא - דכתיב חבלי מנשה עשרה מאי קחשיב:
טובא הוו - כל אחין שבמטה מנשה שנטלו חלק אביהן היה לו לחשוב כדקחשיב חלקי בנות צלפחד:
שיתא הוו - דהא בנות צלפחד על שם משפחת החפרי נקראין ככל בני חפר וכיון דקחשיב בית אב של חפר למה לי למיתני חלקי בנות צלפחד:
תוספות
[עריכה]ולמאן דאמר לבאי הארץ תרי אחי דאבא הוו להו. משמע כולה סוגיא דלמאן דאמר לבאי הארץ שלא נטלו כלום מחמת צלפחד עצמו אלא מחמת חפר אבי אביהן ותימה אם כן מאי קאמר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים וגו' מאי נפקא מינה שלא היה בעדתם אפילו היה היו נוטלין על ידי חזרה דהא אמרינן לעיל בני מרגלים ובני מתלוננים נחלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן ואין לפרש דנ"מ לענין חלק בכורה דהא כי היכי דשקלי חלק פשיטות אע"ג דבא להן מכח אביהן ה"נ יטלו חלק בכורה ועוד קשה לרשב"א למ"ד לבאי הארץ היכי קאמר לעיל מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם והלא לא היה להם חלק בארץ כלל לכל אותן שלא באו בארץ וכ"ת נטלו מה שהגיע להן על ידי חזרה מבניהם שבאו לארץ הא ליתא דאמרינן לקמן דבניהן שהיו בני עשרים נטלו בזכות עצמן ורשב"ם פי' דלמ"ד דלבאי הארץ לא נטלו מידי יהושע וכלב מחלק מרגלים ומפרש חיו מן האנשים ממש חיו כפשטיה:
ולמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא. קשיא לריב"ם אפילו למאן דאמר חד אחא דאבא הוה להו נמי מאחוזת נחלה נפקא לרבנן דלא דרשי נתון תתן ולר"א דדריש נתון תתן לא צריך לאחוזת נחלה אפילו למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו דהא למאן דאמר לבאי הארץ הוא דאית ליה דתרי אחי דאבא הוו וההוא לא דריש נתון תתן להם נחלה לחלק אביהם דלדידיה לא היה שום חלק ולדרוש מיניה חד אחא ואידך מנתון תתן כדדריש ראב"י:
ראשונים נוספים
שחיו בחלקיהן. שירשו חלקן המגיען:
מאן דמקשי מתלוננים למרגלים בחד קרא סבירא ליה דהוה להו חלק בארץ דכי היכי דלגבי מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם כדאמרי' הכי נמי נטלו חלק [של] מתלוננים. מאן דלא מקיש מתלוננים למרגלים סבירא ליה דלא הוה להן חלק בארץ כלל. דתניא אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך כל הני וכל הני מדברייתא מקיש מתלוננים למרגלים. משום הכי יהושע וכלב נטלו חלקם כדגמרינן הכא. ותנא קמא לא מקיש:
איכפול יהושע וכלב. לאורתה לכל ארץ ישראל דהא כל ישראל שמתו במדבר מתלוננים הוו:
אותן מתלוננים שבעדת קרח. אותן מאתים וחמשים איש קאמרי' דיהושע וכלב נטלו חלקם ולא מאחריני:
היינו דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו הא עשרה הכי פירושא שיתא דשיתא בתי אבות לבני אביעזר לבני חלק לבני אפרים לבני שכם לבני חפר ולבני שמידע הא שיתא דכל הני מיוצאי מצרים הוו וארבעה דידהו של בנות צלפחד שהוא היה מיוצאי מצרים ותנן במתני' בנות צלפחד נטלו ג' חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ונטלו ב' חלקים לפי שצלפחד היה בכור. תשעה. אותו חלק עשירי מקשינן לקמן ומתרץ חד אחא דאבא הוה להו ומית ונטלו חלק אחד מירושתו שהיה האח מיוצאי מצרים הרי חבלי מנשה י' חלקים:
אלא למאן דאמר לבאי הארץ. נתחלקה תמניא הוו שיתא דשיתא בתי אבות שהיתה חוזרת נחלה ותרתי דידהו פי שנים של בכור שנטלו בנכסי חפר בחזרת נחלה הרי תמניא וחלק צלפחד עצמו לא נטלו לפי שמת במדבר ולא היה מבאי הארץ:
אמר ליה ולטעמיך למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ט' הוו. שיתא דשיתא בתי אבות ותלת דידהו דמתני' הרי ט':
אלא מאי אית לך למימר. דליהוו עשרה חד אחא הוה ליה לצלפחד דמית בלא בנים ונטלו חלקו הרי י'. תריץ לה נמי למאן דאמר לבאי הארץ תרתי אחי הוו ליה לצלפחד ומתו ונטלו בנותיו חלקן הרי י':
זו נחלת אביהן. ממש:
בתוך אחי אביהן. ירשו בנכסי חפר אבי אביהן: והעברת זו חלק בכור שהעבירו מחלק אחי אביהן ונתנו להן:
דכתיב נתון תתן. יתירא הוא ומיניה דייק אחי אביהן:
ולמאן דאמר תרי אחי דאבא. מפיק ליה מתתן ונחלה דיתורי דלא צריך למכתב:
קרא. דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה אי בתי אבות גופייהו קא חשיב שיתא הוו ותו לא ואמאי קא חשיב בנות צלפחד למיהוי עשרה ואי טפלים שיצאו מהם קא חשיב משום הכי חשיב בנות צלפחד מאי טעמא אמר חבלי מנשה עשרה הא הוו כמה אלפים. אמר ליה לעולם בתי אבות קחשיב. ובדין הוא דלא הוה ליה למיחשב אלא שיתא ואמאי קא חשיב בנות צלפחד משום האי חידוש שנטלו חלק בכורה. אלמא ארץ ישראל מוחזקת היה להם ולא ראויה דאי ראויה הא קי"ל דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:
מתלוננים שבעדת קרח: פירש ר"ש ז"ל, דהיינו מאתים וחמשים איש שבעדתון. ועדתו היינו אנשי ביתו. והרא"ם ז"ל פירש, דעדתו היינו כל אותן מאתים וחמשים איש ומתלוננים שבעדתו כל אותן שאמרו אתם המתם את עם יי'. וגם עכשו לפי פירושו אכפול יהושע וכלב למירת טובא מארץ ישראל. והראשון נראה עיקר, שאותן המתלוננים לא היו בעדתו.
תרי אחי דאבא הוו ליה: כלומר, ומבאי הארץ היו ומתו קודם שחלקו. הקשה הראב"ד ז"ל, אם כן כשנתכתב מקרא זה דנתון תתן וכו', דמניה דרשינן נחלות אלו, עדיין חיים היו, ואיך הבורא רכותב עליהם בנכות צלפחד ירשו אותם. והוא מפרק לה, שכאן נרמז לו למשה שעתידין אלו למות וירשו אותם., זה נרמז בתורה ונתפרש ביהושע, דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח (עריכה)
נב. אמר מר מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם מנא הני מילי דאמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם מאי חיו אלימא חיו ממש הא כתיב קרא אחרינא ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון אלא שחיו בחלקם:
נג. מתלוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ, מנא הני מילי דתניא אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך [ה]עדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת אבינו זה צלפחד והוא לא היה בתוך העדה כמשמעו. מכדי בנות צלפחד ירושת אבוהון בארץ ישראל קא תבען, דכתיב תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו, מאי שנא דקאמרי והוא לא היה בתוך העדה, ש"מ הכי קאמרי ליה, והוא לא היה בתוך העדה שאין להם חלק בארץ, למה יגרע שם אבינו, תנה לנו אחוזה וגו', ש"מ דהני כולהו לא הוו להו חלק בארץ:
נד. אמר ליה רב פפא לאביי בשלמא למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה שיתא דשיתא בתי אבות. ואלו הם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע, וארבעה דבנות צלפחד, דתנן בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור ונטל שני חלקים, הא תלתא, וחולקא רביעה דחד אחא דאבא דהוה להי בר עשרין ביוצאי מצרים ומית וירתן ליה. ושיתא דשיתא בתי אבות, הא עשרה. אלא למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ תמנייא הוו שיתא דשיתא בתי אבות ותרתי דידהי מכח חזרה, דאהדרו כולהו חולקיהו לגבי גלעד אבי אביהן, ונמצא שירש צלפחד עם אחיו מחלק חפר אביו בנכסי גלעד שני חלקים, חלק בכור וחלק פשוט, הא תמניא. דאלו מחמת צלפחד גופיה לא שקול ולא מידי דהא לאו מבאי הארץ הוה. וחולקא דאחוה דצלפחד לא קא חשבינן, דהא חשיב ליה חולקא דחפר אבוהון בכלל שיתא בתי אבות, ואי חשבת חולקי דכולהו בנים דידיה דירתי מיניה קא עייל ליה כולי חולקא דידיה בכלל, אשתכח דקא חשבת ליה לחולקיה דחפר תרי זימני.
ומתמהינן ולטעמיך למ"ד ליוצאי מצרים תשעה הוו. שיתא דשיתא בתי אבות ותלתא דבנות צלפחד, הא תשעה. אלא מאי אית לך למימר חד אחא דאבא הוו להו לבנות צלפחד דהוה בר עשרים ביצ"מ והוה ליה חלק עשירי מחמת נפשיה לבר מחולקיה בנכסי חפר, וכיון דמת בלא בני ירתי ליה בנות צלפחד, ה"נ [למ"ד] לבאי הארץ נתחלקה הארץ לא תיקשי לך דאיכא למימר תרי אחי דאבא הוו להי. ומיתו להו לאחר מיתת חפר אבוהון, דאשתכח דירתי תרי אחי תרי חולקי בחזרה בנכסי חפר, וכי מיתי הנך תרי אחי ירתינהו בנות צלפחד להנהו תרי חולקי מחמת הנהו תרי אחי ולאו מחמת חפר, ואמטול הכי חשיב להו להנהו תרי חולקי באנפי נפשייהו, ואשתכח דשקלי להו ארבעה חולקי בנכסי חפר ושיתא דשיתא בתי אבות, הא עשרה.
וכי תימא אכתי תשעה הוו, דחפר גופיה בכלל שיתא בתי אבות נינהו וכבר עייל ליה כוליה חולקיה דחפר בכלל הני ארבעה חולקי דשקול בנות צלפחד מחמת אבוהון ומחמת תרי אחי דאבא (והוו) [דהוו] להו ותו לית לך למחשביה לחפר בהדי בתי אבות, פש להו חמשה, וארבעה חולקי דבנות צלפחד, הא תשעה. הא לא קשיא, דעל כרחיך חד אחא דאבא אחרינא הוה להו בביאת הארץ דשקול חולקא לחזרה בנכסי חפר. וכי תימא אי הכי אדאמרינן תרי אחי דאבא הוה להו, תלתא אחי דאבא מיבעי ליה. כי קא חשיב הנך דמיתו להו וירתי בנות צלפחד חולקא בתרי חולקי דידהו קא חשיב, דאלו הך אחא דאבא דאשתייר לא מצי למחשביה, דהא חשיב ליה חפר אבוה בכלל שיתא בתי אבות, וליכא אורחא למחשביה לחפר לבר מחולקא דבנות צלפחד אלא מחמת ההוא בר דאשתייר ליה למשקל חולקא בנכסיה לבר מבנות צלפחד.
דתניא נתן תתן להן אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם נתן תתן להן נחלה זו נחלת אביהן מחמת עצמו שהיה מיוצאי מצרים בתוך אבי אביהם זו נחלת חפר אבי אביהם. כלומר חלקם עם אחי אביהם בנחלת חפר אבי אביהם והעברת את נחלת אביהם זה חלק בכורה רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהם נטלו שנאמר נתון תתן לרבות נחלת אחי אביהם שמת וירשוה. ולפום דרשיה דר' אליעזר בן יעקב איכא למימר דסבירא ליה דתלתא אחי דאבא הוה להו ומית חד מיניהו וירתי חולקא בנכסיה, דאלת"ה הא בתוך אחי אביהם דמשמע דשקלו חולקא בהדי תרי אחי דאבוהון היכי משכחת לה. ואיכא למימר דס"ל לר' אליעזר בן יעקב דהאי בתוך אחי אביהם לאו בתוך אחיו של צלפחד אביהם קאמר, אלא בתוך אחי חפר אבי אביהם קאמרי', דאבוה דאבא נמי אבא מיקרי, כדכתיב (בראשית לא,מב) לולי אלהי אברהם וכתיב (בראשית לב,י) ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו'.
למ"ד תרי אחי דאבא הוו להו. ומיתו וירתי מיניהו בנות צלפחד, נפקא להו מאחוזת נחלה. לרבות חלק (חמישי) [רביעי], דאי לחלק אביהם לימא קרא אחוזה ולא בעי נחלה אי נמי נחלה ולא בעי אחוזה, תרתי (לימא) [למה] לי, לרבות חלק רביעי, תרי דידהי ותרי דתרי אחי דאבא דהוה להי הא ארבעה.
אמר ליה רב פפא לאביי קרא מאי קא חשיב אי בתי אבות קא חשיב שיתא הוו אי טפלים קא חשיב טובא הוו. ולדברי הכל קא קשיא ליה, בין למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ בין למ"ד לבאי הארץ, דלמ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ על כרחיך יוצאי מצרים דהני שיתא בתי אבות כוליה שיבטא דמנשה הוו, וכולי שיבטא דמנשה מבן עשרים ומעלה טובא הוו, וכל חד וחד מיניהו חולקא באנפי נפשיה שקל. והשתא תיקשי לך, אי חולקי דבתי אבות קא חשיב בלחוד לבר מטפלים דידהו ואפי' יתרין על בן עשרים, שיתא בלחוד הוו, ואמאי מני להו לחולקי דבנות צלפחד בהדיהו, הא צלפחד גופיה מכלל טפלים דבתי אבות נינהו וטפלים לא קא חשיב. ואי טפלים קא חשיב, טובא הוו, כדקא מני להו במדבר סיני, ואמאי קא חשיב להו לחבלי מנשה עשרה ותו לא.
ואי למ"ד לבאי הארץ נמי על כרחיך באי הארץ דמנשה טובא הוו, וא"כ מאי קא חשיב, אי בתי אבות קא חשיב שיתא הוו ותו לא, ואי טפלים קא חשיב טובא הוו.
מתלוננים שבעדת קרח. פירש רשב"ם ז"ל דהיינו חמשים ומאתים איש שבעדתו ועדתו היינו אנשי ביתו. והרא"ם ז"ל פירש דעדתו דהיינו כל אותם חמשים ומאתים איש ומתלוננים שבעדתו כל אותם שאמרו אתם המתם את עם ה' וגם עכשיו לפי פירושו איכפול יהושע וכלב למירת טובא מארץ ישראל. והראשון נראה עיקר שאותן המתלוננים לא היו בעדתו. הרשב"א ז"ל.
אלא למאן דאמר לבאי הארץ תמניא הוו. קשה לן מאי סלקא דעתיה דרב פפא דקא חשיב עשרה למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ומכלל העשרה חדא היא אחא דאבא וקאמר דלמאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה תמניא הוו והלא היה שם חלק אחא דאבא ואמאי חשיב ליה יותר לזה מלזה הוה ליה למימר תשעה הוו. ונראה לי דקסבר דלמאן דאמר ליוצאי מצרים ראוי לחשוב חלק אחא דאבא במספר חלקים כיון שנתרבה שם חלק מחמת אחא דאבא שהיה מיוצאי מצרים וזכה לו בחלק אחד והורישו לבני חפר ולבנות צלפחד אלא למאן דאמר לבאי הארץ והחזירו בני חפר באי הארץ אצל חפר וחפר הוריש לבניו ולבנות צלפחד אם היה בן אחר לחפר שמת אחריו וירש אחר מות חפר בנכסי חפר המוחזרין אצלו וחזר והוריש לאחיו ולבנות צלפחד אין ראוי למנות זה החלק אצל בנות צלפחד לחלק בפני עצמו דמכל מקום אין כאן לצלפחד אלא שני חלקים בנכסי חפר חלק פשיטות וחלק בכורה ואותו אחי אביהן לא הוסיף בחלקם כלום שאלמלא הוא כמו כן היו נוטלין כל חלק הזה מכח חפר ולא עוד אלא שנתמעט חלקם של בנות צלפחד מחמת אותו האח שאלמלא הוא היו נוטלות הכל נכסי חפר ובכורה ועכשיו לא נטלו במה שירש אותו האח מן הנכסים אלא חלק פשיטות כל כך. והשיב לו אביי וליטעמיך כו' הכי נמי תרי אתי דאבא הוה להו ואף על פי שלא נתרבה חלקן של בנות צלפחד על ידן אפילו הכי נחשבו אצל בנות צלפחד לחלקים חלוקים מתוך שנטלו בשאר נכסי חפר חלק בכורה ובחלק המגיע לאותן האחים לא נטלו חלק בכורה נמצא שאין ראוי לחשוב את כל החלקים חלק נכסי חפר. עוד יש לי לומר דלמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה היה רב פפא דוחק וחושב חלק אחא דאבא במספר חלקים אף על פי שאין חידוש במנינו כדי לתרץ מה שכתוב ויפלו חבלי מנשה עשרה ואשכחן חד אחא דאבא מדתניא נתון תתן כדברי רבי אליעזר בן יעקב אך למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה מה יתרון לדחוק ולמנות חלק אחד אחא דאבא כיון דלא מתרץ בהכי מנין עשרה הכתוב. ולמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא. קשיא לן דהוה ליה למימר דתרווייהו נפקי ליה מדכתיב נתון תתן דהברייתא הזו היא שנויה למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ונפלה חלק אביהן וחלק אחא דאבא דכתיב נתון תתן וכהאי גוונא הוה ליה למימר למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה דנפקא ליה תרי אחי דאבא מדכתיב נתון תתן דליכא למדרש ביה חלק אביהן כיון שלא היה מבאי הארץ וגם לא היה שם מי שמחזיר לו. ונראה לי דליכא למדרש כפל הנתינה דתרי אחי דאבא הוו להו כי האיך יאמר הכתוב נתון תתן חלק האח האחד תתן חלק השני הלא בכלל ציווי נתינה אחת היא כי איזה חלק האחד משניהם הייתי מביא בכלל הנתינה יותר מחלק אחיו להם דדרשינן לה מדכתיב נתון תתן להם אחוזת וכתיב נחלה והרי זו כאלו יאמר תתן להם שתי נחלות הנופלות לפני אחי אביהן אבל למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ראוי לדרוש כפילת הנתינה לנתינת חלק אביהן כי בסתם ציווי הנתינה קרוב לשמוע נתינת חלק אביהן תחלה. ומכל מקום שני ענינים חלוקים הם חלק אביהן וחלק אבי אביהן וראוי להכתב בשתי נתינות. רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אבי אביהן נטלו. ואם תאמר לתנא קמא דלא דריש הכי כיצד אתה מוצא חבלי מנשה עשרה. יש לומר סבירא ליה לתנא קמא דחד אחא דאבא הוו להו ומת משנכנסו לארץ ועל ידי כן נטלו ארבעה חלקים ולפיכך לא נכתב אותו חלק רביעי דהד אחא דאבא בקרא דנתן תתן להם וגו' לפי שלא מת ההוא אחא דאבא כשנאמרה פרשה זו ולא זכו בנות צלפחד בחלקו באותו הזמן והא דתנן נמי בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה ולא תנן ארבעה חלקים משום דלא איירי תנא דמתניתין אלא בחלקים שנטלו על פי הדבור שחזרו בהן כשנאמרה פרשת נחלות. כן נראה בעיני. גם יש לדחוק דתנא קמא לא מפליג פליג אדרבי אליעזר בן יעקב אלא מאי דלא מפרש תנא קמא קמפרש רבי אליעזר בן יעקב. ולמאן דאמר הרי אחי דאבא הוו להו נפקא ליה מאחוזת נחלה. פירוש למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו דסבירא ליה לבאי הארץ נתחלקה הארץ ולא משכחת ארבעה חלקים אלא אם כן תאמר תרי אחי דאבא הוו להו נפקא ליה חד אחא דאבא מנתון תתן וכדרבי אליעזר בן יעקב ואידך מאחוזת נחלה דהא לא מידריש ליה זו נחלת אביהן כיון דלבאי הארץ נתחלקה הארץ שהרי אביהן לא היה מבאי הארץ הילכך דרשינן אחוזת נחלה זו נחלת אחי אביהן מיהו לפי שיטת תנא קמא לא דריש נתון תתן ודאי למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו ליה חד אחא דאבא דרשינן מאחוזת נחלה וחד אחא דאבא לא מת עד שנכנסו לארץ ולפיכך לא נכתב בקרא דנתון תתן ונמנה בכלל חבלי מנשה שכתב יהושע לפי שמת ההוא אחא דאבא משנכנסו לארץ וזכו בנות צלפחד עם שאר אחי אביהן בחלקו. ויש מפרשים דנפקא ליה מאחוזת נחלה אחוזת חד נחלה תרי והוצרך התלמוד לפרש כן שלא תהא זקוק לומר דלמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו ליה דריש נתון תתן כרבי אליעזר בן יעקב. מיהו הוה מצי לומר דסבירא ליה כתנא קמא דחד אחא דאבא מת במדבר ואחוזת נחלה אתי לחד אחא דאבא ניחא ליה נמי למימר דאחי דאבא תרווייהו נרמזו בקרא דנתון תתן חד מאחוזת וחד מנחלה ואף על גב דלא דרשינן נתון תתן לשתי נתינות דרשינן אחוזת נחלה לשתי אחוזות. עליות.
נפקא ליה מאחוזת. קשה לי והלא עדיין חיים היו שאם מתו לא היו מבאי הארץ ואיך הבורא יתברך כותב עליהם שבנות צלפחד יירשו אותם. ואולי אותם תרי אחי נמי מיוצאי מצרים היו ולחזרה וליטול בנכסי חפר ומהם בא לבנות צלפחד. והאי פירושא לא דייק כלל שהרי בשבילן לא נתרבה חלקו דהואיל ולא היו להם בנים למה ירשו מחפר אביהם ולא עוד אלא שמצינו חלק בכורתו של צלפחד בנכסי חפר. אלא ודאי מבאי הארץ היו והבורא יתברך היה יודע שימותו בלא בנים ורמז את ירושתו בתורה ופירש אותה ביהושע. עוד קשה לי למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו דהיינו למאן דאמר לבאי הארץ למה ליה למכתב אחזת נכתוב נתון תתן להם נחלה בתוך אחי אביהם כו' ומנתון תתן נפקא ליה תרי אחי דאבא דהרי נחלת אביהם לא צריך ומעתה נתון תתן להם נחלה זו נחלת שני אחי אביהם. או טפלים קחשיב טובא הוו. פירוש דבנות צלפחד כטפלים היו שלא נטלו בשביל עצמן. הראב"ד ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה