קטגוריה:במדבר כז ז
כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן.
כֵּן בְּנוֹת צְלׇפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן.
כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃
כֵּ֗ן כֵּ֗ן - מילית, הצבעה
צורת יסוד: 3651 a
מורפ': HTm בְּנ֣וֹת בְּנ֣וֹת - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1323
מורפ': HNcfpc צְלָפְחָד֮ צְלָפְחָד֮ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 6765
מורפ': HNp דֹּבְרֹת֒ דֹּבְרֹת֒ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), נקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 1696
מורפ': HVqrfpa נָתֹ֨ן נָתֹ֨ן - פועל, קל, מקור מוחלט
צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqa תִּתֵּ֤ן תִּתֵּ֤ן - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqi2ms לָהֶם֙ לָ - מילת יחס
הֶם֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3mp אֲחֻזַּ֣ת אֲחֻזַּ֣ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 272
מורפ': HNcfsc נַחֲלָ֔ה נַחֲלָ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5159
מורפ': HNcfsa בְּת֖וֹךְ בְּ - מילת יחס
ת֖וֹךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/8432
מורפ': HR/Ncmsc אֲחֵ֣י אֲחֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 251
מורפ': HNcmpc אֲבִיהֶ֑ם אֲבִי - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 1
מורפ': HNcmsc/Sp3mp וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ וְ - ו' החיבור
הַֽעֲבַרְתָּ֛ - פועל, הפעיל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5674 a
מורפ': HC/Vhq2ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־נַחֲלַ֥ת נַחֲלַ֥ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 5159
מורפ': HNcfsc אֲבִיהֶ֖ן אֲבִי - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הֶ֖ן - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, רבים
צורת יסוד: 1
מורפ': HNcmsc/Sp3fp לָהֶֽן לָ - מילת יחס
הֶֽן - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3fp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):
כֵּ֗ן רביעי (משנה, דרגא 3)
בְּנ֣וֹת מונח (משרת, דרגא 5) צְלָפְחָד֮ זרקא (משנה, דרגא 3)
דֹּבְרֹת֒ סגול (מלך, דרגא 2)
נָתֹ֨ן קדמא (משרת, דרגא 5) תִּתֵּ֤ן מהפך (משרת, דרגא 5) לָהֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֲחֻזַּ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) נַחֲלָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
בְּת֖וֹךְ טפחא (מלך, דרגא 2)
אֲחֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) אֲבִיהֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ תביר (משנה, דרגא 3)
אֶת־נַחֲלַ֥ת מרכא (משרת, דרגא 5) אֲבִיהֶ֖ן טפחא (מלך, דרגא 2)
לָהֶֽן סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יָאוּת בְּנָת צְלָפְחָד מְמַלְּלָן מִתָּן תִּתֵּין לְהוֹן אֲחוּדַּת אַחְסָנָא בְּגוֹ אֲחֵי אֲבוּהוֹן וְתַעְבַּר יָת אַחְסָנַת אֲבוּהוֹן לְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יָאוּת בְּנַת צְלָפְחָד מְמַלְלָן כְּתִיבָא הֲוַות דָא קֳדָמַי אֱלָהֵין זַכָּאִין לְאִיתְאַמְרָא עַל יְדֵיהֶן מִתֵּן תִּתֵּן לְהוֹן יֵרְתוּ וְאַחְסָנָא בְּגוֹ אֲחֵי אֲבוּהֶן וְתַעֲבֵר יַת אַחְסָנַת אֲבוּהֶן לְהוֹן: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כיוצא בו אתה אומר במדבר לו "כן בני יוסף דוברים".
כיוצא בו אתה אומר במדבר יד "ויאמר ה' סלחתי כדבריך", או עתידות אומות העולם לומר: אשרי אדם שהמקום הודה לדבריו:
נתון תתן להם אחוזת נחלה. זו נחלת אביהן:
בתוך אחי אביהם. זו נחלת אחי אביהם:
והעברת את נחלת אביהן להן. מגיד שבנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה: חלק אביהם, וחלק אבי אביהם, וחלק אביהם שהיה בכור.
ר' אליעזר בן עקיבא אומר: אף חלק אחי אביהן נטלו:רש"י
"כן בנות צלפחד דברת" - יפה תבעו אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו
"נתן תתן" - (ב"ב קיח) שני חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר
"והעברת" - ל' העברה (ס"א עברה) הוא במי שאינו מניח בן ליורשו ד"א ע"ש שהבת מעברת נחלה משבט לשבט שבנה ובעלה יורשין אותה שלא תסוב נחלה לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד וכן והעברתם את נחלתו לבתו בכולן הוא אומר ונתתם ובבת הוא אומר והעברתם
גור אריה
[ז] יפה תבעו וכו' [אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו]. דאם לא כן, "דוברות" למה לי, לכתוב 'כן נתן תתן להם אחזת נחלה', ולמה לי למכתב "דוברות", אלא לומר לך 'אשרי אדם שהקדוש ברוך הוא מודה לדבריו':
[ח] נתון תתן להם וכו'. דברי רש"י סותרים; דלעיל פירש למאן דאמר לבאי הארץ נחלקה, ו"לשמות מטות אבותיו" (לעיל כו, נה) לענין חזרה קאמר (רש"י שם), דלא שייך חזרה למאן דאמר ליוצאי מצרים, דהא מתחילה חולקים ליוצאי מצרים. ועכשיו מפרש כי בנות צלפחד נטלו ב' חלקים, וזה לא יתכן רק אליבא דמאן דאמר ליוצאי מצרים נחלקה, דלמאן דאמר לבאי הארץ נחלקה, איך יתכן לומר שיטלו הם בנכסי צלפחד אביהם, דהא לא הוי חזרה רק לחפר אבי אביהן. ומשום כך מוקמינן (בבא בתרא דף קיח.) מתניתין דקתני (בבא בתרא דף קטז:) דבנות צלפחד נטלו ג' חלקים למאן דאמר ליוצאי מצרים נחלקה, דאי למאן דאמר לבאי הארץ, לא נטלו אלא בנכסי חפר. ואפשר כי סבירא ליה כרבי שמעון בן אלעזר, דסבירא ליה דלבאי הארץ וגם ליוצאי מצרים (ב"ב סוף קיז.), ומפרש דרבי שמעון בן אלעזר סבירא ליה גם כן חזרה. דאף על גב דמוקי ליה לקרא ד"לשמות מטות אבותם" ליוצאי מצרים (שם), סבירא ליה לרש"י דכיון דליוצאי מצרים ניתנה הארץ, דכתיב (שמות ו', ח') "ונתתי אותה לכם מורשה", אם כן סברא שלא יטלו רק על ידי חזרה, דאין באי הארץ ראוים ליטול, לכך פירש למעלה (רש"י כו, נה) "לשמות מטות אבותיו" 'משונה נחלה זו כו. ומכל מקום אף ליוצאי מצרים נחלקה, ולפיכך נטלו בנות צלפחד חלק אביהן:
[ט] כך גרס הרא"ם לשון עברה מי שאין מניח בן ליורשו. פירוש, שהקדוש ברוך הוא מתמלא עליו עברה. וגירסא שלנו לשון העברה, כלומר שמי שאין מניח בן ליורשו, כאילו נכסיו עוברין ממנו, שאין הבת עיקר זרעו. וללשון אחר הם עוברים ממש:
[י] אלא לאותו הדור. כי אחר שאותו הדור נצטוו בחלוקה, לפיכך היו מצווין שלא להעביר ממטה למטה (להלן לו, ט), שהיו מבטלים החלוקה. אבל דור אחר שבאה להם בירושה ולא בחלוקה, יכולין להעביר ממטה למטה. וטעם הגון הוא, כי אחר שחלקו הארץ לבאי הארץ (בבא בתרא דף קיז.), או למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה (שם), סוף סוף זכו הם בחלוקה, לא הותר להם להעביר הנחלה, דאם כן תיבטל נחלת הארץ וחלוקה שלהם, אבל לדור אחר - לא:יריעות שלמה (מהרש"ל)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – יָפֶה תָּבְעוּ; אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדֶה לִדְבָרָיו (שם).
נָתֹן תִּתֵּן – שְׁנֵי חֲלָקִים: חֵלֶק אֲבִיהֶן, שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר (ב"ב קי"ח ע"ב).
וְהַעֲבַרְתָּ – לְשׁוֹן עֶבְרָה הוּא, בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ (ב"ב קט"ז ע"א). דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם שֶׁהַבַּת מַעֲבֶרֶת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, שֶׁבְּנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ; שֶׁ"לֹּא תִסֹּב נַחֲלָה" (להלן לו,ז) לֹא נִצְטַוָּה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר בִּלְבָד (ב"ב ק"כ ע"א). וְכֵן: "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (להלן פסוק ח); בְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר "וּנְתַתֶּם" (להלן פסוקים ט-יא), וּבַבַּת הוּא אוֹמֵר "וְהַעֲבַרְתֶּם" (ספרי שם; תנחומא ט; ב"ב קמ"ז ע"א).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
נתן תתן להם אחוזת נחלה וגו'. שני חלקים, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, כי צלפחד יצא ממצרים בן עשרים וכן חפר אביו מת במדבר, לכך נטלו בנותיו חלקו שהיה לאביהן עם אחיו, דבת הבן הרי הוא במקום בן לירש עם האחין, כמו ששנינו וכל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין.
והעברת את נחלת אביהן להן. מה שהיה ראוי שיקח צלפחד תקחנה בנותיו. והזכיר לשון העברה על שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שהרי בנה ובעלה יורשין אותה, שמצות לא תסב נחלה לא היתה אלא לאותו הדור בלבד, וכן והעברתם את נחלתו לבתו, בכלן הוא אומר ונתת, ובבת הוא אומר והעברת.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שכתוב בתורה שלפני הם דוברות. "יט "נתן תתן להם אחזת נחלה, היינו נחלת אביהן וגם תתן להם בתוך אחי אביהם בנחלת חפר, והוסיף והעברת את נחלת אביהן ר"ל שבנחלת אביהן בנכסי חפר יקחו חלק בכורה כי א"י מוחזקת מאבותיהם, וראב"י סבר דלא דברה תורה כלשון ב"א ובמ"ש נתן תתן מוסיף חלק אח א' שמת בלא בנים ועז"א ויפלו חבלי
מנשה עשרה (יהושע יז), והאח שמת היה חוץ מן הששה אחים שנעשו ראשי משפחות:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ומה שפירש"י שאמרו אנו במקום בן עומדות ואם לאו תתיבם אמנו, נראה שדקדק זה ממה שאמרו כי בחטאו מת ובנים לא היו לו, משמע הא אם היו לו בנים אע"פ שעכשיו אין לו בנים מכל מקום מאחר שהיו לו שעה אחת לאחר מותו לא היו תובעים כלום. ולמה, אלא לפי שהממה נפשך היה בטל כי לא היו יכולים לומר תתיבם אמנו ומטעם זה דקדק רש"י בלשונו לפרש כי אין לו בן הא אם היה לו בן, ולא פירש הא אם יש לו בן.
ופשוטו כך הוא, כי מדקאמרו למה יגרע שם אבינו וכי ירושת הבנים תלוי בהשארות שם אביהם, ועוד למה אמרו מתחלה ובנים לא היו לו משמע הא אם היו לו אף על פי שאינן עכשיו בעולם מכל מקום לא היו אומרים דבר זה, ואחר כך אמרו תנה לנו אחוזה כי בן אין לו משמע שאין הדבר תלוי כי אם במציאות שעה זו. אלא כך אמרו ממה נפשך אם אין אנו חשובים זרע הרי בנים לא היו לו מעולם אם כן למה יגרע שם אבינו ותתיבם אמנו להקים שם המת על נחלתו, ואם אנו חשובים זרע אם כן תנה לנו אחוזה שהרי אין לו בן עכשיו לירשו ואנחנו במקום בן ומה שאמר כי אין לו בן קאי אשלמטה שאמרו תנה לנו אחזה. ופירוש זה ברור ונכון.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "במדבר כז ז"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.