ביאור:בבלי שבת דף פח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

לרבנן שמונה חסרים עבוד [1].

תא שמע דתניא בסדר עולם: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים - בארבעה עשר שחטו פסחיהן, בחמשה עשר יצאו - ואותו היום ערב שבת היה; ומדריש ירחא דניסן ערב שבת, ריש ירחא דאייר חד בשבא, וסיון בתרי בשבא - קשיא לרבי יוסי!?

אמר לך רבי יוסי: הא מני? - רבנן היא.

תא שמע: 'רבי יוסי אומר: בשני עלה משה [2] וירד [3], בשלישי עלה [4] וירד [5], ברביעי ירד [6] ושוב לא עלה [7];

ומאחר שלא עלה מהיכן ירד [8]?

אלא ברביעי עלה וירד [9], בחמישי בנה מזבח [10] והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי.'

מאי לאו משום תורה [11]?

לא משום טורח שבת.

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא [12]: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי [13] לעם תליתאי [14] על ידי תליתאי [15] ביום תליתאי [16] בירחא תליתאי.

כמאן?

כרבנן.

(שמות יט יז) [ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה] ויתיצבו בתחתית ההר; אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: [17] מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית [18], ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא [19].

אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש [20], דכתיב: (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים [עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה] - קיימו מה שקיבלו כבר.

אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה [21]; אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה [22] יראה [23], ולבסוף [24] שקטה.

ולמה יראה?

כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א לא) [וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד] ויהי ערב ויהי בקר יום הששי - ה' יתירה למה לי [25]? - [26] מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע (שמות כד ז: ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע) - באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים [27]: אחד כנגד 'נעשה' ואחד כנגד 'נשמע', וכיון שחטאו ישראל - ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום [28], שנאמר (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו [29], בחורב פרקו;

בחורב טענו – כדאמרן; בחורב פרקו - דכתיב (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל [את עדים מהר חורב] [30].

אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל [ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ידוד יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה] [31].

אמר ריש לקיש: עתיד הקב"ה להחזירן לנו, שנאמר (ישעיהו לה י) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם [ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה] - שמחה שמעולם על ראשם.

אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע - יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבָנַי רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו' דכתיב (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו - ברישא 'עשי' והדר 'לשמע' [32].

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (שיר השירים ב ג) כתפוח בעצי היער [כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי]: למה נמשלו ישראל לתפוח? - לומר לך: מה תפוח זה, פריו קודם לעליו [33] - אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.

ההוא מינא, דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא, ויתבה אצבעתא דידיה [34] תותי כרעא, וקא מייץ בהו [35] וקא מבען אצבעתיה דמא, אמר ליה: עמא פזיזא [36] דקדמיתו פומייכו לאודנייכו [37] - אכתי בפחזותייכו קיימיתו! ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו!

אמר ליה: אנן


עמוד ב

דסגינן בשלימותא [38] - כתיב בָּן (משלי יא ג) תומת ישרים תנחם [וסלף בוגדים ישדם];

הנך אינשי דסגן בעלילותא - כתיב בהו 'וסלף בוגדים ישדם'.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שיר השירים ד ט) לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך [באחד ענק מצורניך]: בתחילה באחת מעיניך, לכשתעשי - בשתי עיניך [39].

אמר עולא עלובה כלה [40] מזנה בתוך חופתה [41].

אמר רב מרי ברה דבת שמואל: מאי קרא? - (שיר השירים א יב) עד שהמלך במסיבו נרדי [נתן ריחו] [42];

אמר רב: ועדיין חביבותא היא גבן, דכתיב 'נתן' [43] ולא כתב 'הסריח' [44].

תנו רבנן: 'עלובין ואינן עולבין [45], שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה [46] ושמחין ביסורין [47] - עליהן הכתוב אומר (שופטים ה לא) [כן יאבדו כל אויביך ה’] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [ותשקט הארץ ארבעים שנה].'

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (תהלים סח ב) ה' יתן אמר המבשרות צבא רב? - כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה - נחלק לשבעים לשונות [48].

תני דבי רבי ישמעאל: (ירמיהו כג כט) [הלוא כה דברי כאש נאם ה’] וכפטיש יפוצץ סלע: מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות [49] - אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות.

אמר רב חננאל בר פפא: מאי דכתיב (משלי ח ו) שמעו כי נגידים אדבר [ומפתח שפתי מישרים]?: למה נמשלו דברי תורה כנגיד? - לומר לך: מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות - אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות; היינו דאמר רבא: למיימינין בה [50] - סמא דחיי, למשמאילים בה - סמא דמותא;

דבר אחר: נגידים כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה קושרים לו שני כתרים [51].

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים א יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין? - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אף על פי שמיצר ומימר לי דודי [52] - בין שדי ילין [53];

(שיר השירים א יד) אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי - מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי [54] שכרמתי לי [55]. מאי משמע דהאי 'כרמי' לישנא דמכניש הוא?

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: כדתנן [כלים פ"כג מ"ד]: כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים [56].

ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים ה יג) לחייו כערוגת הבושם [מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר] כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים, וכיון שמדיבור ראשון נתמלא - דיבור שני להיכן הלך? - הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון [57], שנאמר 'שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר' [58]; אל תקרי 'שושנים' אלא 'שֶׁשׁוֹנִים'.

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה -יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר (שיר השירים ה ו) [פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר] נפשי יצאה בדברו [בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני];

ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן - דיבור שני היאך קיבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם, שנאמר: גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה [59] ;

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה - חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל [60], והיו מלאכי השרת מדדין אותן [61], שנאמר (תהלים סח יג) מלאכי צבאות ידודון ידודון [ונות בית תחלק שלל]; אל תיקרי 'ידוּדוּן' אלא 'ידוֹדוּן' [62]!

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום - אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מה לילוד אשה בינינו!

אמר להן: לקבל תורה בא.

אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם [63] - אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?: (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלים ח ב) ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים [64]!

אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה!

אמר לפניו: ריבונו של עולם! מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם!

אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו [65] שכינתו, ועננו עליו, אמר לפניו: רבונו של עולם! תורה שאתה נותן לי - מה כתיב בה?: - (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים [מבית עבדים לא יהיה לך אלקים אחרים על פני]; אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?

שוב מה כתיב בה?: - 'לא יהיה לך אלהים אחרים'; בין עמים אתם שרויין שעובדין

הערות[עריכה]

  1. ^ ולא היו בין פסח דאשתקד לפסח דהאידנא אלא שני ימים, ונמצא דאשתקד בערב שבת
  2. ^ ושמע ואתם תהיו לי (שמות יט י)
  3. ^ והגיד
  4. ^ ושמע הגבלה
  5. ^ והגיד
  6. ^ להפרישם
  7. ^ עד קבלת הדברות, שעלו כולם
  8. ^ דאמרינן ברביעי ירד, ולא אמרת 'עלה וירד'
  9. ^ ושוב לא עלה
  10. ^ כדכתיב ויבן מזבח תחת ההר (שמות כד ד)
  11. ^ לא היה לו פנאי לעלות שקבלו כולן יחד את הדברות
  12. ^ לפני רב חסדא, לפי שרב חסדא יושב, והדרשן עומד, קאמר 'עליה' דדומה כמו שהעומד למעלה מן היושב
  13. ^ תורה נביאים וכתובים
  14. ^ כהנים לוים וישראלים
  15. ^ משה תליתאי לבטן: מרים אהרן ומשה
  16. ^ לפרישה
  17. ^ תחתית ההר = תחת ההר ממש,
  18. ^ קובא, שמטילין בה שכר
  19. ^ שאם יזמינם לדין: למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה: שקבלוה באונס
  20. ^ מאהבת הנס שנעשה להם
  21. ^ דין = תורה
  22. ^ קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז)
  23. ^ שמא לא יקבלוה, ויחזור העולם לתהו ובהו, כדריש לקיש [להלן]
  24. ^ כשקבלוה
  25. ^ מאי שנא דכתיב ה' ביום גמר מעשה בראשית
  26. ^ הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר, כדאמרינן בעלמא (חולין צא א) הירך – המיומנת; אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית - תלוי ביום הששי, והוא ששי בסיון, שנתנה בו תורה; מריבוי דה' דריש ביה נמי הא
  27. ^ מזיו שכינה
  28. ^ כל אחד ואחד נטל כתר
  29. ^ הכתרים, והכי משמע את עדים [אשר היו להם] מהר חורב
  30. ^ דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב
  31. ^ ומשה יקח אותו עדי; לשון אחר: את האהל - לשון בהלו נרו (איוב כט ג) והוא היה קירון עור פניו
  32. ^ עושי דברו לשמוע - מוכנין לעשות קודם שישמעו, ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר, לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו
  33. ^ כך דרכו, וחלוק משאר אילנות: חנטת פירותיו קודם לעליו
  34. ^ אצבעות ידיו
  35. ^ היה ממעכן ברגליו ואינו מבין, מתוך טירדא
  36. ^ נמהר
  37. ^ קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה, ואם תוכלו לעמוד בה - קבלתם עליכם לקיימה
  38. ^ התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה, וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו
  39. ^ לבבתני = קרבתני; בקבלה שקבלתם - אחת הוא אצלכם, ולבסוף כשקיימתם - שתים יש
  40. ^ חצופה; דעולבנא - לישנא דחוצפא היא, והכי אמר במסכת גיטין
  41. ^ כישראל, כשעמדו בסיני ועשו העגל
  42. ^ במסיבו = בחופתו
  43. ^ עזב ריחו הטוב לאחרים
  44. ^ אף על פי שהמקרא מספר בגנותנו, הראה לנו לשון חבה מדלא כתיב 'הסריח'
  45. ^ אחרים באין עליהם בחוצפה, ולא הן על אחרים
  46. ^ מאהבת המקום
  47. ^ על עליבה הבאה עליהם
  48. ^ צבא רב = כל האומות
  49. ^ מה פטיש - מתחלק הסלע על ידו לכמה ניצוצות
  50. ^ עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר
  51. ^ לדבור, שהיה בו ממש ונראה, כדכתיב רואים את הקולות (שמות כ טו)
  52. ^ בעגל, שאמר הורד עדיך (שמות לג ה)
  53. ^ אמר מיד לעשות לו משכן, להיות מצומצמת שכינתו בין שני הבדים, שנראים במקדש ראשון כשני שַדַיִם דוחקין ובולטין בפרוכת שכנגד הפתח
  54. ^ עון עגל, שהוא מין בהמה; לשון אחר: לשון עבודה זרה, העורכים לגד שלחן (ישעיהו סה יא)
  55. ^ שכרמתי = שאספתי, להתאוות אלהות הרבה, כדכתיב אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד)
  56. ^ שכורמים עליו - שמאספין עליו את הבגדים; והוא [כסא הכובס] דף ארוכה ומנוקבת נקבים הרבה, ומניח המוגמר [בשמים נשרפים ומעשנים את הבגדים בריח טוב] תחתיה, והכלים מתגמרין מדרך הנקבים
  57. ^ לגן עדן
  58. ^ מור עובר - על שהעבירן
  59. ^ גבי מתן תורה כתיב, בספר תהלים (תהלים סח י)
  60. ^ זו היא מדת מחניהם, והיו הקרובים לדיבור חוזרין מפחד הקול עד קצה המחנה
  61. ^ מסייעין אותן להתקרב מעט מעט, שהיו חלשים, כאשה המדדה את בנה בתחלת הילוכו; ידודון - משמע הם עצמם ידודון
  62. ^ מדדין אחרים
  63. ^ באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין דורות הללו להבראות, שנאמר (דברים טז טו; תהלים קה,ח) דבר צוה לאלף דור, וראה הקדוש ברוך הוא שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך - והעבירן, ולא בראן, ונתנה לעשרים ושש דורות, הרי שחסרו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות מאלף
  64. ^ אדיר הוא הרבה בארץ, ואין ראוי לך ליתן הודך שם, כי אם על השמים
  65. ^ נוטריקון של פרשז