קטגוריה:שיר השירים א יג

<< | ספר שיר השירים • פרק א' • פסוק י"ג | >>

מהדורת הכתיב:

צרור המר דודי לי בין שדי ילין.

המהדורה המנוקדת:

צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין.

המהדורה המוטעמת:

צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

צְר֨וֹר הַ/מֹּ֤ר׀ דּוֹדִ/י֙ לִ֔/י בֵּ֥ין שָׁדַ֖/י יָלִֽין׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

צְר֨וֹר קדמא (משרת, דרגא 5) הַמֹּ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) ׀ פסיק (לא מנוגן, דרגא 6) דּוֹדִי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בֵּ֥ין מרכא (משרת, דרגא 5) שָׁדַ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

יָלִֽין סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

צְרוֹר כחבילת הַמֹּר ענפי השיח מור (שיח בושם) דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי כמו שרשרת עם תליון (ונהגו לשים בקבוק קטן של בושם כתליון לשרשרת) יָלִין יהיה שרוי תמיד.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום (כל הפרק)

בֵּהַהִיא זִמְנָא אֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אִיזֵיל חוּת אֲרוּם חַבִּילוּ עַמָּךְ פְּסַק מִנִּי וַאֲשֵׁיצִנוּן בְּכֵן תָּב מֹשֶׁה וּבְעָא רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ וּדְכַר יְיָ לְהוֹן עֲקִידַת יִצְחָק דְּכַפְתֵּיהּ אֲבוּי בְּטוּר מוֹרִיָּה עַל מַדְבְּחָא וְתָב יְיָ מִן רוּגְזֵיהּ וְאַשְׁרִי שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינֵיהוֹן כְּמִלְּקַדְמִין:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"צרור המר דודי לי" - דודי נעשה לי כמו שיש לו צרור המור בחיקו ואמר לו הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאבדת כך הקדוש ב"ה נתרצה לישראל על מעשה העגל ומצא להם כפרה על עונם ואמר התנדבו למשכן ויבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל

"בין שדי ילין" - אף לפי שמעלתי בו אמר לשכון שם

"בין שדי" - בין שני בדי הארון

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי – דּוֹדִי נַעֲשָׂה לִי כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צְרוֹר הַמּוֹר בְּחֵיקוֹ, וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי לְךָ צְרוֹר זֶה, שֶׁיִּתֵּן רֵיחַ טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן שֶׁאִבַּדְתָּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְרַצָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּמָצָא לָהֶם כַּפָּרָה עַל עֲוֹנָם, וְאָמַר: "הִתְנַדְּבוּ לַמִּשְׁכָּן, וְיָבֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל".
בֵּין שָׁדַי יָלִין – אַף עַל פִּי שֶׁמָּעַלְתִּי בּוֹ, אָמַר לִשְׁכֹּן שָׁם.
בֵּין שָׁדַי – בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן.

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

צרור המר - פירוש דבר צרור כמו וצרת הכסף בידך ויש אומרים חתיכה והוא רחוק, ופירוש מור יש אומרים כי מר דרור הוא המוס"ק וזה רחוק בעבור שאמר אריתי מורי והנה הוא בושם ממיני הצמחים שילוקט ועוד וידי נטפו מור והנה הוא נוטף והמוס"ק אינו נוטף ויש אומרים כי מר יתפרש לשני עניינים; הפעם השנית; השיבה צאי לך בעקבות הצאן ורעי גדיות קטנות כמו שאת קטנה למעלה ממשכנות כי שם הוא מקומי:

לססתי - נקבת הסוס:

ברכבי - יש רכב עץ ורכב ברזל אמר לה דמיתיך רעיתי בין אותם העלמות שאהבוני כמו הסוסיא בין הרכב ודימה הצעיף שיש על לחיה מצוייה כמו המתג המצוייר בדמות תורים שהוא על לחיי הסוסיא וחלי הכתם הם הקשורים כדמות קשורים שישימו על צואר הסוסיא ולא היה ראוי לך שיהיו התורים שלך כי אם זהב עם נקודות הכסף, ענתה היא ואמרה אע"פ שריחי נודף ואפילו המלך כשהוא במסיבו יתאוה להריח נרדי יותר טוב ריח נודף יש לדודי שהוא צרור המור והייתי מתאוה שילין בין שדי והייתי חושבת שאני מחבקה אשכול הכופר:

הפעם השלישית

אם לא תדעי - השיבם הנביא שהתנבא להם במצרים ויש אומרים שהיה אהרן וכן ענין שלח נא ביד תשלח שלח נא ביד אותו בכל עת:

את גדיותיך - הם קטני אמנה שאין להם דעת נכונה:

לססתי - החל הנביא ואמר לישראל מפי הגבורה לסוסתי ונאוו לחייך בתורים והענין כי תצאי ממצרים בכלי כסף וזהב ושמלות וענתה כנסת ישראל עד שהמלך במסיבו והענין כשיביאני אל הר האלהים אז יתן נרדי ריחו והוא ריח הקטורת:

בין שדי ילין - בין הכרובים או באמצע מחנה ישראל:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

משל:

(יג) "צרור". מבארת כי הרגישה ריח הטוב של דודה משני פנים, א] מצד זכרון הבושם שנמצא אצלה שדודה דומה לה כצרור המור הצרור בין שדיה, כן חקוק על לבה, עד שבכל פעם יעלה ריחו וזכרונו מבין שדיה:

מליצה:

(יג) "צרור". מבארת כי הרגישה ריח הטוב ורוחנית ה' ואלהותו משני צדדים. א) מצד האלהית אשר בנפש כי הנפש מצד שהיא אלהית וחלק מעצמותו ית' היא דומה כלוח אשר חרות עליה כל הענינים האלהיים, כי החלק יתדמה אל הכל, ועת יפקח האדם את עיני שכלו הפנימים ויביט על לוחות נשמתו ימצא שם משכן ה' והיכלו ויביט שם כל הפלאים האלהיים במכתב אלהים חרותים על הלוחות והריח האלהי צרור וגנוז בצרור נפשו ומצד זה דודי דומה לי כצרור המור הלן בין שדי וחדרי לבבי (ותפס צרור המור שהוא המוסך והוא דם הצרור בחיה שבהודו, ימשיל כאילו בדם הלב שהוא מובחר הדם שעליו תנשא נפש החי צרור הריח האלהי הזה):

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

פסוק יג: "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי"

[יג] א "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי" מהו צרור המור ר' עזריה בשם ר' יהודה פתר קרייה באברהם אבינו מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים כך אברהם ראש לכל הצדיקים מה המור הזה אין ריחו מפיח אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש ומה המור הזה כל מי שליקטו ידיו מתמרמרות כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים בין שדי ילין שהוא מותאם בין שכינה למלאך שנא' (בראשית יח,): "וירא וירץ לקראתם" וירא בשכינה וירץ כמלאך:

רוקח

עריכה

• לפירוש "רוקח" על כל הפרק •

צרור המור דודי לי – צרור אלו צדיקים שנאמר "צרור הכסף לקח בידו"¹⁶⁵, וכשיש צדיקים אז דודי לי.

דבר אחר, צרור המור – המר חסר ו', אלו ו' דברים – סמים א', נטף ב', שחלת ג', וחלבנה ד', [סמים ה', לבונה ו'] (וכו')¹⁶⁶.

דבר אחר, צרור המר – המר, כשצוררים האומות ועושין לנו מר. צרור – צורר, לכך "המר" כתיב.

דבר אחר, צרור המר לשון מררו, כמו "וימררו את חייהם"¹⁶⁷, אף על פי כן דודי לי – "עמו אנכי בצרה"¹⁶⁸. צרור גי' מלכות – המלכיות.

בין שדי ילין אותיות שני בדי – ב' בדי ארון¹⁶⁹. בין שדי – בין הכרובים¹⁷⁰, ילין בבית המקדש שהוא גבוה ק' אמה כמנין ילין. בין שדי ילין ר"ת ישב – כאילו יושב בתוך ישראל – "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל"¹⁷¹.

דבר אחר, שדי בא"ת ב"ש בק"ם, ס"ת של אברהם יצחק יעקב – הרי כאילו יושב ביניהם. ואמרו חכמים "האבות הן הן המרכבה"¹⁷², וזהו בין שדי ילין.

ילין גי' ע'¹⁷³ – ע' סנהדרין. ילין – "בקרב אלהים ישפוט"¹⁷⁴, והמשכיל יבין.

שדי – הם מניקים תורה לישראל כשדים.

שדי – כרובים, משה ושלמה עשו ד' כרובים, וזהו שדי – אותיות יש ד'.