שיר השירים רבה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


שיר השירים רבה · א · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה א

שיר השירים רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז


שיר השירים רבה · א · א · >>

פסוק א: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה"


שיר השירים רבה א · א · א · >>

[א] א "שיר השירים". זה שאמר הכתוב על ידי שלמה (משלי כב, כט): "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ" זה יוסף דכתיב ביה (בראשית לט,): "ויבא הביתה לעשות מלאכתו". רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר יום ניבול וזבול היה, יום טיאטרון היה. ורבי נחמיה אומר יום טיאטרון של נילוס היה, והלכו כולם לראות. והוא נכנס למלאכתו, לחשוב חשבונותיו של רבו. רבי פנחס אומר בשם רבי שמואל בר אבא כל שהוא משמש את רבו כראוי, הוא יוצא לחירות. מנין אנו למדין מיוסף על ידי ששמש את רבו כהוגן, יצא לחירות. לפיכך, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב זה פרעה, שנאמר (שם מא,) "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" זה פוטיפר, שהחשיך הקדוש ברוך הוא את עיניו וסירסו:

<< · שיר השירים רבה א · א · ב · >>

[א] ב דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'". זה משה רבנו במלאכת המשכן. לפיכך "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב". זה פרעה, שנאמר (שמות ח,): "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים", זה יתרו. אמר רבי נחמיה עשית קודש, חול אלא "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב", זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שנאמר (שם לד,) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" זה פרעה, שנאמר (שם י,) "ויהי חשך אפלה וגו'":

<< · שיר השירים רבה א · א · ג · >>

[א] ג דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'" אלו הצדיקים, שהם עוסקין במלאכתו של הקדוש ברוך הוא. לפיכך "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב", שמתיצבים בתורה. שנאמר (משלי ח,): "בי מלכים ימלוכו". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" אלו הרשעים. שנאמר (ישעיה, כט): "והיה במחשך מעשיהם". וכתיב (תהילים לה,): "יהי דרכם חשך וחלקלקות".

<< · שיר השירים רבה א · א · ד · >>

[א] ד דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'" זה רבי חנינא. אמרו פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים, אמר כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום מה אעשה מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו ומצא שם אבן אחת יצא וסידקה וסתתה וכרכמה אמר הרי עלי להעלותה לירושלים בקש לשכור לו פועלים אמר להם מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים אמר לו תן לנו שכרנו מאה זהובים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים. אמר להם וכי מנין לי מאה זהובים או חמישים לתת לכם ולא מצא לשעה מיד הלכו להם. מיד זימן לו הקדוש ברוך הוא חמישה מלאכים בדמות בני אדם אמרו לו רבי תן לנו חמישה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים ובלבד שתתן ידך עמנו ונתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים בקש ליתן להם שכרם ולא מצאן בא המעשה ללשכת הגזית אמרו לו דומה רבנו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים מיד נתן לחכמים אותו השכר שהשכיר עם המלאכים:

<< · שיר השירים רבה א · א · ה · >>

[א] ה דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'" זה שלמה בן דוד. "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" שהיה זריז בבנין בית המקדש. הדא הוא דכתיב (מ"א ו, לח): "ויבנהו שבע שנים". וכתוב אחד אומר (שם ז, א) "ואת ביתו בנה שלמה שלוש עשרה שנה". נמצא מיופה ומרובה בנין בית שלמה, מבנין בית המקדש אלא, כך אמרו בבנין ביתו נתעצל, בבנין בית המקדש, היה זריז ולא נתעצל. הונא בשם רב יוסף הכל מסייעין את המלך. כל שכן, הכל מסייעים בשביל כבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואפילו רוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. יצחק בריה דרב יהודה בר יחזקאל אמר כתיב (שם ח,) "בנה בניתי בית זבול לך", בנין בנה בניתי. רבי ברכיה אמר הבית אשר היו בונים אין כתיב כאן, אלא והבית בהבנותו, מאליו היה נבנה. שנאמר (שם ו,) "אבן שלמה מסע נבנה". בנוי אין כתיב כאן, אלא נבנה. מלמד שהיתה האבן נושאת את עצמה, וניתנה על גבי הדימוס. אמר רב אל תתמה על זה. מה כתיב להלן (דניאל ו, יח): "וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא". וכי אבנים יש בבבל אלא מארץ ישראל, פרחה לה לשעה ובאת וישבה לה על פי הבור. רב הונא בשם רב יוסף אמר מלאך ירד בדמות ארי של אבן וישב על פי הבור. הדא הוא דכתיב (שם, כג) "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא". ואל תתמה, אם בכבוד אותו צדיק כתיב והיתית אבן חדא. בכבודו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" לפני מלכי תורה יתיצב. "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" אלו חבורה של רשעים. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שנמנו וגמרו שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. בקשו לצרף שלמה עמהם. יצתה בת קול ואמרה (תהלים קה, טו): "אל תגעו במשיחי". אמר רבי יהודה בר סימון ולא עוד, אלא שנתייחס ראש לשלשת יוחסין. שנאמר (מ"א, ד): "ורחבעם בן שלמה". אמר רבי יודן בר סימון ולא עוד, אלא ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים הללו משלי, שיר השירים וקהלת:

<< · שיר השירים רבה א · א · ו · >>

[א] ו הדא הוא דכתיב (תהילים מה,): "תחת אבותיך יהיו בניך". את מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק. וכולהון יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה. צדיק מוליד צדיק יש לו מקרא ויש לו משל. מקרא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך. משל סרכא דאקים תאניתא. רשע מוליד רשע יש לו מקרא ויש לו משל ויש לו מליצה. מקרא דכתיב (במדבר לב,): "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים". משל (ש"א, כד): "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע". מליצה מנין? מה ילדת חיפושיתא, קרוצי בישי מינה. צדיק מוליד רשע יש לו מקרא (איוב לא,): "תחת חיטה יצא חוח". משל מולידין דלית כוותהון, מרביין דלא דמיין להון. רשע מוליד צדיק יש לו מקרא (ישעיה, נה): "תחת הנעצוץ יעלה ברוש". משל מן סניא נפק ורדא. אבל שלמה, מלך בן מלך. חכם בן חכם. צדיק בן צדיק. אווגיטוס בן אווגיטוס.
את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. דוד מלך מ' שנה. וזה מלך מ' שנה. דוד מלך על ישראל ויהודה. ובנו מלך על ישראל ויהודה. אביו בנה את היסודות. והוא בנה את העליונות. אביו מלך מסוף העולם ועד סופו. וזה מלך מסוף העולם ועד סופו. דוד כתב ספרים. ושלמה כתב ספרים. דוד אמר שירים. ושלמה אמר שירים. דוד אמר הבלים. ושלמה אמר הבלים. דוד אמר דברים. ושלמה אמר דברים. דוד אמר משלים. ושלמה אמר משלים. דוד קלס באז. ושלמה קלס באז. דוד בנה מזבח. ושלמה בנה מזבח. דוד הקריב קרבן. ושלמה הקריב קרבן. דוד העלה את הארון. ושלמה העלה את הארון. דוד מלך מ' שנה שנאמר (מ"א, ב): "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה". ושלמה מלך מ' שנה שנאמר (דה"ב, ט): "וימלך שלמה בירושלים על כל ישראל ארבעים שנה". דוד מלך על ישראל ויהודה שנאמר (שם א כח,) "ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי". ושלמה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (מ"א, ד): "ויהודה וישראל רבים וגו'". דוד בנה את היסודות שנאמר (דה"א, כח): "ויקם דוד המלך על רגליו וגו'". ושלמה בנה את העליונות שנאמר (מ"א, ה): "בנה בניתי בית זבול לך". דוד אמר דברים שנאמר (ש"ב, כג): "ואלה דברי דוד האחרונים וגו'". ושלמה אמר דברים שנאמר (קהלת א, א): "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים". דוד אמר הבלים שנאמר (תהילים לט,): "אך כל הבל כל אדם ניצב סלה". ושלמה אמר הבלים שנאמר (קהלת א, ב): "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל". דוד אמר משלים שנאמר (ש"א, כד): "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע". ושלמה אמר משלים שנאמר (משלי א,): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". דוד כתב ספרים דתהילים נכתב על שמו. ושלמה כתב ספרים משלי קהלת שיר השירים. דוד קלס באז שנאמר (תהילים קכו,): "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים". ושלמה קלס באז שנאמר (מ"א, ח): "אז אמר שלמה ה' אמר וגו'". דוד העלה את הארון שנאמר (דה"א, טז): "ויהי דוד וזקני ישראל וגו'". ושלמה העלה את הארון שנאמר (מ"א, ח): "אז יקהל שלמה את כל זקני ישראל וגו'". דוד אמר שירים שנאמר (ש"ב, כב): "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו'". ושלמה אמר שירים שנאמר שיר השירים אשר לשלמה.
רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין, בשם רבי יהושע בן לוי אמר הואיל ואת מקישו מקישו מכל צד, מה אביו נמחל לו על כל עונותיו, שנאמר (שם יב, יג) "גם ה' העביר חטאתך לא תמות". אף זה כיוצא בו. ולא עוד, אלא ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים.

<< · שיר השירים רבה א · א · ז · >>

[א] ז דבר אחר "שיר השירים" זה שאמר הכתוב (משלי טז, כג): "לב חכם ישכיל פיהו". לבו של חכם מלא חכמה. מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו פיהו. פומיה מחכים עלוי, פומיה מורה עלוי. "ועל שפתיו יוסיף לקח", מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו, מוסיף על לקחה של תורה. משלו משל למה הדבר דומה לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומוקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים, ידעו הכל חכמתו. "ועל שפתיו יוסיף לקח" לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו. שנאמר (קהלת א, יג): "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה". מהו ולתור להעשות תייר בחכמה. הדא הוא דכתיב (במדבר יג,): "ויתורו את ארץ כנען". מאן דקרא טבוואות ניזיל לגביה, מאן דתני טבוואות ניזיל לגביה, שנאמר "ולתור בחכמה".


דבר אחר "לדרוש ולתור" לתור ולהותיר הדין פייטנא. כד עביד אלפא ביתא זמנין מחסל לה וזמנין דלית מיחסל לה. ברם שלמה עבד אלפי ביתא וחמשא אתין יתרין עליו, דכתיב (מ"א, ד): "ויהי שירו חמישה ואלף". ויהי שירו של אלף חמשה, ולא על דברי תורה בלבד היה תייר שלמה, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש. כגון האיך ממתיקין את החרדל היאך ממתיקין את התורמסין אמר לו הקדוש ברוך הוא אחר דברי תורה איללת, חייך שאין אני מקפח שכרך הריני משרה עליך רוח הקודש. מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים הללו משלי, קהלת ושיר השירים.

<< · שיר השירים רבה א · א · ח · >>

[א] ח דבר אחר "שיר השירים" זהו שאמר הכתוב (קהלת יב, ט): "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם". אלו אדם אחר אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה, ויותר שאמרן שלמה. ואילו מדעתו אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמעם, ויותר שאמרן ברוח הקודש.

ויותר שהיה קהלת חכם, עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה ואזן דברי תורה וחקר דברי תורה, עשה אוזנים לתורה. ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה, לא הייתה דוגמא. רב נחמן תרתין:

  • רב נחמן אמר לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה, וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח. בא פקח אחד ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח. היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת. כך עד שלא עמד שלמה, לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה.
  • רב נחמן לישנא חורי לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להיכנס בה. ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין. כך שלמה.
  • אמר רבי יוסי לקופה גדולה מלאה פירות ולא היה לה אוזן ולא הייתה יכולה להטלטל, ובא פקח אחד ועשה לה אוזנים, והתחילה להטלטל על ידי אוזנים. כך עד שלא עמד שלמה, לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה.
  • אמר רבי שילא לקיתון גדול שהוא מלא רותחין, ולא היה לו אוזן להטלטל. ובא אחד ועשה לו אוזן והתחיל להטלטל על ידי אזנו.
  • אמר רבי חנינא לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא הייתה בריה יכולה לשתות ממנה. בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל, משיחה במשיחה ודלה ממנה ושתה. התחילו הכל דולין ושותין. כך, מדבר לדבר, ממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה. דכתיב (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". על ידי משלותיו של שלמה, עמד על דברי תורה.
  • ורבנן אמרין אל יהי המשל הזה קל בעיניך. שעל ידי המשל הזה, אדם יכול לעמוד בדברי תורה. משל למלך שאבד זהב מביתו או מרגליות טובה, לא על ידי פתילה כאיסר הוא מוצא אותה? כך המשל הזה, לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה. תדע לך שהוא כן, שהרי שלמה על ידי המשל הזה, עמד על דקדוקיה של תורה.

אמר רבי יודן ללמדך, שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים, זוכה שתשרה רוח הקדש עליו. וממי אתה למד משלמה. שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים, זכה ששרתה עליו רוח הקודש. ואמר שלושה ספרים משלי, קהלת ושיר השירים.

<< · שיר השירים רבה א · א · ט · >>

[א] ט רבי פנחס בן יאיר פתח (משלי ב, ד): "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף [וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה]". אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרך. משל לאדם אם מאבד סלע או כילרין בתוך ביתו, הוא מדליק כמה נרות, כמה פתילות, עד שיעמוד עליהם. והרי דברים קל וחומר ומה אלו שהם חיי שעה של עולם הזה, אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמוד עליהם וימצאם, דברי תורה שהם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, אין אתה צריך לחפש אחריהם כמטמונים הללו הווי "אם תבקשנה ככסף וגו'".
אמר רבי אלעזר מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי. פעם אחת השכמתי ומצאתי הזבלים ותבנים ואמרתי "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'". אנחנו לא נזבלים ולא נתבנים, אפילו כתבנים אפילו כזבלים.
מכאן תנינא היה רבי פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה. קדושה מביאה לידי ענוה. ענוה מביאה לידי יראת חטא. יראת חטא מביאה לידי חסידות. חסידות מביאה לידי רוח הקודש. רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. תחיית המתים מביאה לידי אליהו הנביא זכור לטוב. זריזות מביאה לידי נקיות, שנאמר (ויקרא טז,): "וכלה מכפר את הקדש". נקיות לידי טהרה, שנאמר (שם יב,) "וכפר עליה הכהן וטהרה". טהרה לידי קדושה, שנאמר (שם טז,) "וטהרו וקדשו". קדושה לידי ענוה, שנאמר (ישעיה, נז): "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". ענוה לידי יראת חטא, שנאמר (משלי כב,): "עקב ענוה יראת ה'". יראת חטא לידי חסידות, שנאמר (תהילים פט,): "אז דברת בחזון לחסידיך". חסידות לידי רוח הקודש, שנאמר "אז דברת בחזון לחסידך". רוח הקודש לידי תחיית המתים, שנאמר (יחזקאל לז,): "ונתתי רוחי בכם וחייתם". תחיית המתים לידי אליהו הנביא ז"ל, שנאמר (מלאכי ג,): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא".
אמר רבי מתנא מה שעשת חכמה עטרה לראשה, עשת ענוה סנדל לעקבה. מה שעשת חכמה עטרה לראשה, שנאמר (תהילים קיא,): "ראשית חכמה יראת ה'". עשת ענוה סנדל לעקבה, שנאמר (משלי כב,): "עקב ענוה יראת ה'". תחיית המתים על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, הדא הוא דכתיב (ה) "אז תבין יראת ה' ודעת (קדושים) [אלהים] תמצא". זו רוח הקודש.
רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא לבליוטוס שהיה גדל בביתו של מלך. אמר לו המלך שאל מה אתן לך אמר הבליוטוס אם שואל אני כסף וזהב, הוא נותן לי. אבנים טובות ומרגליות, הוא נותן לי. אמר הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל. כך (מ"א, ג): "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך" אמר שלמה אם אשאל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי, אלא הרי אני שואל את החכמה והכל בכלל. הדא הוא דכתיב "ונתת לעבדך לב שומע". אמר לו הקדוש ברוך הוא שלמה חכמה שאלת לך ולא שאלת עושר ונכסים ונפש אויבך חייך החכמה והמדע נתון לך, ועל ידי כך עושר ונכסים אתן לך. מיד "ויקץ שלמה והנה חלום". אמר רבי יצחק חלום היה עומד על כנו. חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי. מיד "ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו". אמר רבי אלעזר מכאן שעושין סעודה, לגמרה של תורה. אמר רבי יודן ללמדך, שכל מי שמלמד תורה ברבים, זוכה ששורה עליו רוח הקודש. שכך עשה שלמה, שלמד ושרתה עליו רוח הקודש. ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים.

<< · שיר השירים רבה א · א · י · >>

[א] י דבר אחר "שיר השירים" רבי איבו ורבי יהודה, רבי איבו אמר "שיר" חד "השירים" תרין הא תלתא. ורבי יהודה בר סימון אמר שיר השירים כולה חד ואילין תרתין אחרניאתא מה את עבד לון שיר המעלות לשלמה וחד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. סברין מימר דוד אמרן ואת תולה בדוד שנאמר כמגדל דויד צוארך. אלא מה שיר השירים שלמה אמרה ותלה אותה בדוד, כשתמצא אומר, כל מעשיו של אותו האיש משולשין היו. שלוש מעלות עלה שלמה. במעלה הראשונה כתיב (מ"א ה, ד): "כי הוא רֹדֶה בכל עבר הנהר". במעלה שניה שנאמר (שם, א) "ושלמה היה מושל". במעלה שלישית שנאמר (דה"א, כט): "וישב שלמה על כסא ה' למלך". אמר רבי יצחק וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה' אותו שכתוב בו (דברים ד,): "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" וכתיב (דניאל ז,): "נהר דינור נגיד ונפיק וגו'". וכתיב כורסיה שביבין דינור. ואת אמרת "וישב שלמה על כסא ה'" אלא מה כסאו של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו. אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו. מה כסא ה' דן בלא עדים והתראה. אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה. ואי זה הוא זה דינין של זונות. הדא הוא דכתיב (מ"א, ג): "אז תבאנה שתים נשים". מי היו רב אמר רוחות היו. ורבנן אמרין יבמות היו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. שלוש ירידות ירד שלמה ירידה ראשונה מאחר שהיה מלך גדול מסוף העולם ועד סופו נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ישראל. הדא הוא דכתיב (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". ירידה שניה מאחר שהיה מלך על ישראל נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ירושלים. הדא הוא דכתיב (קהלת א, יב): "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים". ירידה השלישית מאחר שהיה מלך על ירושלים נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ביתו. שנאמר (שיר ג, ז): "הנה מטתו שלשלמה כולם אחוזי חרב". ואפילו על מטתו לא היה מלך שהיה מפחד מן הרוחות.


שלושה עולמות ראה רבי יודן ורבי חוניא רבי יודן אמר מלך הדיוט ומלך. חכם טפש וחכם. עשיר עני ועשיר. מה טעם את הכל ראיתי בימי הבלי, לית בר נש מתני אונקי דידיה, אלא בשעת רווחיה. רבי חוניא אמר הדיוט מלך והדיוט. טפש חכם וטפש. עני עשיר ועני. מה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל. הייתי הווינא כד הווינא, ברם כען לית אנא. שלוש עבירות עבר הרבה לו סוסים. הרבה לו נשים. הרבה לו כסף וזהב. שנאמר (דה"ב, ט): "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים" ולא היו נגנבות. אמר רבי יוסי בר חנינא אבני עשר אמות, ואבני שמנה אמות. תני רבי שמעון בן יוחאי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו. הדא הוא דכתיב "אין כסף נחשב בימי שלמה". הרבה לו נשים שנאמר (מ"א יא, א): "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם וגו'". רבי יהושע בן לוי אמר על שם לא תתחתן בם. רבי שמעון בר יוחאי אומר לאהבה, אהבה ממש לזנות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כתיב גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. מלמד שהיה בועלן כשהן נדות ולא היו מודיעות אותו. רבי יוסי בן חלפתא אומר לאהבה, להאהיבן, לאהבן ולקרבן ולגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה. נמצאת אומר רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן יוחאי, ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו דבר אחד. רבי יוסי בן חלפתא פליג אתלתיהון. שלושה שטנים נזדווגו לו הדא הוא דכתיב (מ"א יא, יד): "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי". וכתיב (שם יא,) "כג". וכתיב (שם, כה) "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה". הרבה לו סוסים שנאמר (שם י,) "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה".


שלושה משלות אמר (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל" (שם י,) "משלי שלמה בן חכם ישמח אב" (שם כה,) "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". שלושה הבלים אמר (קהלת א ,): "הבל הבלים אמר קהלת וגו'". הבל חד והבלים תרין הא תלתא. שלושה שירים אמר [[:קטגוריה:|"שיר"]] חד. [[:קטגוריה:|"השירים"]] תרין הא תלתא. שלושה שמות נקראו לו ידידיה שלמה קהלת רבי יהושע בן לוי אמר הנהו תלתא אגור יקא למואל איתיאל הא שבעה. אמר רבי שמעון בן גמליאל ועיקר אוותנטיה שלהן ידידיה קהלת שלמה. מודה רבי שמעון בן גמליאל באלו ארבעה שנתוספו לו ונתכנה בהן הן צריכין להדרש. אגור שאגור דברי תורה. בן יקא בן שהקיאה לשעה כספל הזה. שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו. כך למד שלמה תורה בשעתה ושכחה בשעתה. למואל שנם לאל בכל לבו, אמר יכול אני להרבות ולא לחטוא. לאיתיאל לאיתיאל ואוכל, איתיאל אתי אל ואוכל. שלושה ספרים כתב משלי קהלת ושיר השירים אי זה מהן כתב תחלה רבי חייא רבה ורבי יונתן רבי חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואחר כך שיר השירים ואחר כך קהלת. ומייתי לה מהאי קרא וידבר שלושה אלפים משל משל זה ספר משלי ויהי שירו חמישה ואלף זה שיר השירים וקהלת בסוף אמר מתנייתא דרבי חייא רבה פליגא על הדין שמעתא. מתניתא אמרה שלשתן כתב כאחת. ושמעתא אמרה כל חד וחד בפני עצמו. תני רבי חייא רבה רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים רבי יונתן אמר שיר השירים כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר הגדיל אומר דברי משלות הזקין אומר דברי הבלים רבי ינאי חמוי דרבי אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה.

<< · שיר השירים רבה א · א · יא

[א] יא רבי אלעזר בר אבינה משום רבי אחא ורבנין, רבי אלעזר אמר ( וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל מ"א, ה): "יב" על כל דבר ודבר "וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר. ורבנין אמרין "וידבר שלושה אלפים" משל על כל פסוק ופסוק. "ויהי שירו חמישה ואלף" אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. ויהי משלו אין כתיב כאן, אלא "ויהי שירו חמשה ואלף" שירו של משל טעמיה דמילתא טעמיה דמילתא. אמר רבי שמואל בר נחמן חזרנו על כל ספר משלי ולא מצינו שכתב בו, אלא תשע מאות וחמש עשרה פסוקים ואת אומר שלושה אלפים משל אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלושה טעמים, כגון (משלי כה, יב): "נזם זהב וחלי כתם" (שם יא, כב) "נזם זהב באף חזיר". (שם כה, ו) "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמד". אין צריך לומר תשב תשב, אין צריך לומר שלא תדבר.
תנינן אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם אחד מישראל, על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כולו כדאי, כיום שנתנה בו שיר השירים. למה שכל הכתובים קדש, וזה קדש קדשים. ועל מה נחלקו על קהלת. אמר ר"י בר רבי יהושע בן חמיו של רבי עקיבא, כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו. רבי אלעזר בן עזריה עבד לה מתלא לאחד שהוליך סאה של חטים אצל הנחתום, אמר לו הוצא לי ממנה קמח סלת, הוצא לי ממנה קלוסקיא קמח וסלת אחד. כך כל חכמתה דשלמה לא סולת, אלא שיר השירים לישראל. שיר השירים המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים. נאמר שירים ונשבח למי שעשאנו שירים בעולם, הא מה דאת אמר (עמוס ח, ג): "והילילו שירות היכל" שבחות דהיכלא.
דבר אחר [[:קטגוריה:|"שיר השירים"]] המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים. נאמר שירים למי שעשאנו, שיורים לעולם הא מה דאת אמר (דברים לב,): "ה' בדד ינחנו". רבי יוחנן בשם רבי אחא בשם ר"ש בר אבא נאמר שירים ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, נאמר לפניו שירים הרבה בכל השירים, או הוא מקלסן, או הן מקלסין אותו בשירת משה. הן מקלסין אותו ואומר (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו". ובשירת משה הוא מקלסן (דברים לב, יג): "ירכיבהו על במתי ארץ". ברם הכא הן מקלסין אותו והוא מקלסן הוא מקלסן (שיר א, טו): "הנך יפה רעיתי" והן מקלסין אותו (שם, טז) "הנך יפה דודי אף נעים". רבי שמעון בשם רבי חנין דציפרין אמר שיר כפול. רבי סימון אמר כפל ומכופל. רבי לוי אמר כנגד שנות אבות ועשרת הדברות נאמרה. מנין שיר שיר תק"י. ואי תימר דאית בהון יתיר צא מהן שני רעבון, שאין עולין מן המנין.
דבר אחר רבי יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר במגלה זו במלך שלמה, במלך שלמה הכתוב מדבר במלך סתם בהקדוש ברוך הוא הכתוב מדבר. ורבנין אמרין כל מקום שנאמר במלך שלמה, במלך השלום שלו הכתוב מדבר. במלך סתם, בכנסת ישראל הכתוב מדבר:

<< · שיר השירים רבה · א · ב · >>

פסוק ב: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ"


שיר השירים רבה א · ב · א · >>

[ב] א[[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]]. היכן נאמרה רבי חיננא בר פפא אמר בים נאמרה. הא מה דאת אמר (שיר א, ט): "לְסֻסָתִי ברכבי פרעה". רבי יודא ברבי סימון אמר בסיני נאמרה שנאמר שיר השירים שיר שאמרו אותו השירים השוררים. שנאמר (תהילים סח,): "קדמו שרים אחר נוגנים". תני משום רבי נתן הקדוש ברוך הוא בכבוד גדולתו אמרה. שנאמר (שיר א, א): "שיר השירים אשר לשלמה". למלך שהשלום שלו. רבן גמליאל אומר מלאכי השרת אמרוהו שיר השירים שיר שאמרוהו שרים של מעלה. רבי יוחנן אמר בסיני נאמרה שנאמר [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]]. רבי מאיר אומר באהל מועד נאמרה ומייתי לה מן הדא קרייא (שיר ד, טז): "עורי צפון ובואי תימן" "עורי צפון" זו העולה הנשחטת בצפון. "ובואי תימן" אלו שלמים שנשחטין בדרום. "הפיחי גני" זה אהל מועד. "יזלו בשמיו" זה קטרת הסמים. "יבא דודי לגנו" זו השכינה. "ויאכל פרי מגדיו" אלו הקרבנות.


רבנין אמרין בבית עולמים ומייתין לה רבנין אף אינון מהאי קרא "עורי צפון" זו העולה הנשחטת בצפון. "ובואי תימן" השלמים שנשחטים בדרום. "הפיחי גני" זה בית העולמים. "יזלו בשמיו" זו קטרת הסמים. "יבא דודי" זו השכינה. "ויאכל פרי מגדיו" אלו הקרבנות.
ורבנין אמרי כולהון חורי כולה בבית העולמים נאמרה. אמר רבי אחא (שיר ג, ט): "אפריון" ודבתריה. ורבנין עבדין יתהון פתיחה ל"ויהי ביום כלות משה" (במדבר ז, א). על דעתיה דרבי חיננא בר פפא דאמר בים נאמרה ישרי עלינו רוח הקדש ונאמר לפניו שירות הרבה. ועל דעתיה דרבן גמליאל דאמר מלאכי השרת אמרוהו [[:קטגוריה:|"יתן לנו מנשיקות"]] שנשק לבניו. על דעתיה דרבי מאיר דאמר באהל מועד נאמרה יוריד לנו האש ויקבל קרבנותיו. על דעתיה דרבי יוחנן דאמר בסיני נאמרה יוציא לנו נשיקות מתוך פיהו הדא הוא דכתיב [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]]:

<< · שיר השירים רבה א · ב · ב · >>

[ב] ב דבר אחר [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]] אמר רבי יוחנן מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקדוש ברוך הוא על כל דיבור ודיבור ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדיבור הזה כך וכך דינין יש בו כך וכך עונשין יש בו כך וכך גזרות יש בו וכך מצוות וכך קלים וחמורים יש בו כך וכך מתן שכר יש בו. והיה אומר לו ישראל הן. וחוזר ואומר לו מקבל את אלהותו של הקדוש ברוך הוא והוא אומר לו הן והן מיד היה נושקו על פיו הדא הוא דכתיב (דברים ד,): "אתה הראת לדעת" על ידי שליח. ורבנין אמרין הדיבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כך וכך מצוות יש בי כך וכך דינין יש בי כך וכך עונשין יש בי כך וכך גזרות יש בי כך וכך מצוות יש בי כך וכך קלין וחמורין יש בי כך וכך מתן שכר יש בי. והוא אומר הן והן. מיד הדיבור נושקו על פיו. לאדקולאין בן הדימה ולמדו התורה הדא הוא דכתיב (שם,) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבר עמך.


דבר אחר פן תשכח את הדברים שני דבורים שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא. רבי יהושע בן לוי אמר טעמין דרבנין אחר כל הדברות כתיב דבר אתה עמנו ונשמעה. מה עבד לה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר (שמות כ, טז): "דבר אתה עמנו ונשמעה" אלא לאחר שנים ושלשה דברות רבי עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפיסו שטתיה. אמרי כתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה" כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצוות הווי בגימטריא תורה עולה שש מאות ואחת עשרה מצוות דבר עמנו משה. ברם "אנכי" "ולא יהיה לך" לא שמענו מפי משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא הווי [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]].
וכיצד היה הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ר"ש בן יוחאי ורבנן - ר"ש בן יוחאי אומר מלמד שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. לקיים מה שנאמר (תהלים כט, ז): "קול ה' חוצב להבות אש". ורבנין אמרין וכי יש שמאל למעלה והלא כתיב (שמות טו, ו): "ימינך ה' נאדרי בכח" - ימינך ה' אלא הדיבור היה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא מימינו לימינן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל י"ח מיל על י"ח מיל וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לימינו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר "קול ה' חוצב להבות אש". אמר רבי ברכיה שנה לי רבי חלבו הדיבור עצמו היה נחקק מאליו "קול ה' חוצב להבות אש". אמרתי לרבי חלבו והא כתיב(שמות לא,): "כתובים באצבע אלהים" אמר לי חנוקה סברת לחנקני אמרית ליה ומהו דין דכתיב לוחות אבן כתובים באצבע אלהים אמר לי כתלמיד שהוא כותב ורבו מיישב על ידו. רבי יהושע בן לוי ורבנין רבי יהושע אומר שתי דברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא "אנכי" ו"לא יהיה לך" הדא הוא דכתיב [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]]. ולא כל הנשיקות.
ורבנין אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי טעמין דרבנין דכתיב "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה" מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר "דבר אתה עמנו ונשמעה" אלא אחר שנים ושלשה דברות. רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפשי שיטתיה אמרי כתיב (דברים לג,): "תורה צוה לנו משה". כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצוות הוי. תורה בגימטריא עולה כמנין תרי"א מצוות דבר עמנו משה. ברם "אנכי" ו"לא יהיה לך" לא דבר עמנו משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא שמענום.

<< · שיר השירים רבה א · ב · ג · >>

[ב] ג רבי יוחנן פתר קרייה בישראל בשעה שעלו להר סיני למלך שמבקש ליקח לו אשה בת טובים ובת גנוסים שלח אצלה שליח דבר לה אמרה איני כדאית לשפחתו אלא רצוני לשמוע מפיו. כיון שחזר אותו השליח אל המלך היו פניו שוחקות ושיחותיו אינן נשמעות למלך. המלך שהיה פקח אמר זה פניו שוחקות דומה שקבלה עליה ושיחותיו אינן נשמעות לי דומה שאמרה רצוני לשמוע מפיו. כך ישראל היא בת טובים. השליח זה משה. המלך זה הקדוש ברוך הוא. בשעה ההיא (שמות יט,): "וישב משה את דברי העם אל ה'". ומה תלמוד לומר "ויגד משה את דברי העם אל ה'" אלא על ידי שנאמר (שם,) "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'". אמר ליה כך תבעו אמר ליה ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי רבי פנחס בשם רבי לוי אמר מתלא אמר דנכית ליה חיויא חבלא מדחיל ליה כך אמר משה אתמול על ידי שאמרתי לו (שמות ג,): "והן לא יאמינו לי" נטלתי את שלי מתחת ידיהם עכשיו מה אני עושה להם תני רבי שמעון בן יוחאי כך תבעו אמרו רצוננו לראות כבוד מלכנו. רבי פנחס בשם רבי לוי גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל להמיר כבודו באחר שנאמר (תהילים קו,): "וימירו את כבודם". שלא יהו אומרים אלו הראנו את כבודו ואת גדלו היינו מאמינים לו ועכשיו שלא הראנו כבודו ואת גדלו אין אנו מאמינים לו לקיים מה שנאמר (תהילים קמג,): "ואל תבא במשפט את עבדך":

<< · שיר השירים רבה א · ב · ד · >>

[ב] ד רבי יודן בשם רבי יודא ב"ר סימון ורבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר בשעה ששמעו ישראל "אנכי ה' אלהיך" נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדים ולא היו משכחין. באו אצל משה ואמרו משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו שנאמר "דבר אתה עמנו ונשמעה" ועתה למה נמות ומה הנייה אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמודו עובר מיד חזרו באו להם אל משה. אמרו לו משה רבנו לוואי יגלה לנו פעם שניה לוואי [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]] לוואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה. אמר להם אין זו עכשיו אבל לעתיד לבא הוא שנאמר (ירמיה, לא): "ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה". רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל "לא יהיה לך" נעקר מלבם יצר הרע. באו אצל משה אמרו לו משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו. שנאמר "דבר אתה עמנו ונשמעה" "ועתה למה נמות" ומה הנייה יש באבדה שלנו מיד חזר יצר הרע למקומו. חזרו על משה ואמרו לו משה רבנו לוואי יגלה לנו פעם שני הלואי [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]]. אמר להם אין זו עכשיו אבל לעתיד לבא הוא. דכתיב (יחזקאל לו,): "והסירותי את לב האבן מבשרכם":

<< · שיר השירים רבה א · ב · ה · >>

[ב] ה רבי עזריה ואמרי לה רבי אליעזר ורבי יוסי ברבי חנינא ורבנן רבי אליעזר אומר משל למלך שהיה לו מרתף של יין. בא אחד אורח ראשון מזג לו את הכוס ונתן לו ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו. כיון שבא בנו של מלך נתן לו המרתף כולו. כך אדם הראשון נצטווה על שבע מצוות הדא הוא דכתיב "בראשית ב". "ויצו" זו עבודת כוכבים הא מה דאת אמר (הושע ה,): "כי הואיל הלך אחרי צו". "ה'" זו קללת השם שנאמר (ויקרא כד,): "ונוקב שם ה' מות יומת". "אלהים" אלו הדיינים שנאמר (שמות כב,): "עד האלהים יבא דבר שניהם". "על האדם" זו שפיכות דמים דכתיב (בראשית יט,): "שופך דם האדם". "לאמר" זו גלוי עריות דכתיב (ירמיה, ג): "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו". "מכל עץ הגן" זה הגזל דכתיב (בראשית ב,): "המן העץ אשר צויתיך". נח ניתוסף לו אבר מן החי דכתיב (שם,) "אך בשר בנפשו דמו". אברהם נצטווה על המילה יצחק חנכה לשמונה ימים יעקב על גיד הנשה שנאמר (שם לב,) "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה". יהודה על היבמה שנאמר (שם לח,) "ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה". ישראל אכל מצוות עשה ומצוות לא תעשה. רבי יוסי ברבי חנינא ורבנין אמרין למלך שהיה מחלק אפסניות ללגיונותיו על ידי דוכסין ואיפרכין ואיסטרטלין. כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. רבי יצחק אומר למלך שהיה אוכל איפסטלין כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. רבנן אמרי למלך שהיה אוכל חתיכות כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. ויש אומרים שמנעה מפיו ונתן לו. שנאמר (משלי ב,): "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".
רבי אבהו ואמרי לה רבי יהודה ורבי נחמיה רבי נחמיה אמר שנים חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכה וזה אומר בית אב של הלכה. אמר הקדוש ברוך הוא שוקיותהון על ידי. רבי יהודה אמר אפילו הבל היוצא מפיו. כמה דתימא (איוב לה,): "ואיוב הבל יפצה פיהו". אמר הקדוש ברוך הוא משוקיותהון עלי. ורבנין אמרין עתידין נפשיהון של אלו לינטל בנשיקה. אמר רבי עזריה מצאנו שנפשו של אהרן לא נטלה אלא בנשיקה. הדא הוא דכתיב (במדבר לג,): "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם". ונפשו של משה מנין שנאמר (דברים לד, ה): "וימת שם משה עבד ה' על פי ה'". מרים מנין דכתיב (במדבר כ,): "ותמת שם מרים". מה שם שנאמר להלן על פי ה' אף כאן כן אלא שגנאי לפרשו. ושאר כל הצדיקים מנין שנאמר [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]]. אם עסקת בדברי תורה ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין לך על פיך.


דבר אחר [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות"]] יזיינני יטהרני ידבקני. ישקני יזיינני מדכתיב (דה"א, יב): "נושקי קשת מימינים ומשמאילים". אמר רבי שמעון ברב נחמן משלו דברי תורה כיין. מה הזיין הזה מתקיים לבעליו בשעת מלחמה כך דברי תורה מתקיימת עם מי שעמל בהן כל צרכן. רבי חנא בר אחא מייתי לה מהכא (תהילים קמט,): "רוממות אל וגו'". מה החרב שהיא אוכלת משני צדדים כך תורה נותנת חיים בעולם הזה וחיים לעולם הבא. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר התורה שנאמרה בפה אחת נאמרה בפיות הרבה. רבי נחמיה אמר שתי תורות נאמרו אחד בפה ואחד בכתב. ורבנין אמרין שהן גוזרין על העליונים ועושין על התחתונים ועושין. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר טעמון דרבנן דכתיב (דה"א, כב): "כי היו שרי קדש ושרי האלהים". שרי קדש אלו מלאכי השרת (ישעיה, מג): "ואחלל שרי קדש". שרי האלהים אלו ישראל דכתיב בהון (תהילים פב,): "אני אמרתי אלהים אתם". שהן גוזרין על העליונים ועושין על התחתונים ועושין. כשהן עושין בטהרה.
דבר אחר [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]] יטהרני כאדם שהוא משיק שני גבין זה אל זה והוא מדביקן. כמה דתימא (ישעיה, לג): "כמשק גבים שוקק בו".
דבר אחר [[:קטגוריה:|"ישקני מנשיקות פיהו"]] ישקני ידביקני. הא מה דאת אמר (יחזקאל ג,): "וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה".
דבר אחר ישקני יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו.




<< · שיר השירים רבה · א · ב2 · >>

פסוק ב (ב): "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן"


שיר השירים רבה א · ב2 · א · >>

[ב] א [[:קטגוריה:|"כי טובים דודיך מיין"]] תמן תנינן שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע שהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו את גבינת הגוים אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה. אמר לו והלא קיבת העולה חמורה מקיבת נבלה ואמרו כוהן שדעתו יפה שורפה חיה. ומה שורפה חיה גמיע לה. ואמר ר' שמעון בן לקיש עשו אותה כשותה בכוס מזוהם לא נהנה ולא מועיל. אמר לו אם כן למה לא אסרוה בהנייה והשיאו לדבר אחר. אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא. כי טובים דּודֶיךָ מיין או דּודַיִךְ מיין אמר לו אין הדבר כך שהרי חברו בא לימד עליו כן. לריח שמניך טובים. ולמה לא גלה לו אמר רבי יונתן מפני שבקרוב אסרוה ורבי ישמעאל היה קטן. ר"ש בן חלפתא ורבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן כתיב (משלי כז,): "כבשים ללבושך". כבשים כתיב בשעה שתלמידיך קטנים תהיה מכבש לפניהם דברי תורה. הגדילו ונעשו תלמידי חכמים תהי מגלה להם סתרי תורה. תני רבי שמעון בר יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם כך הן דברי תורה. רבי הונא בעי ורבי חמא בר עוקבא מקשי אם להפליגו היה מבקש היה לו להפליגו מחמשה הכרעות שבתורה ואלו הן שאת ארור מחר משוקדים וקם הלא אם תטיב שאת או שאת אם לא תטיב. אמר רבי תנחומא אית לי חורי "ובני יעקב באו מן השדה כשמעם" או כשמעם באו מן השדה. אמר רבי יצחק כתיב "ואותי ציווה ה' " יש דברים שאמר לי ביני לבין עצמי ויש דברים שאמר לי לומר לבני. אמר רבי אילא יש דברים שמשיקין אותן על פה. כיצד כתוב אחד אומר (תהילים קיט,): "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך". וכתוב אחד אומר (שם יג,) "בשפתי ספרתי כל משפטי פיך" באי זה צד יתקיימו ב' כתובים הללו אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים "בלבי צפנתי אמרתך". כיון שנסתלק "בשפתי ספרתי".

<< · שיר השירים רבה א · ב2 · ב · >>

[ב] ב דבר אחר [[:קטגוריה:|"כי טובים דודיך מיין"]] דברי תורה דומין זה לזה. דודין זה לזה קרובין זה לזה. הא מה דאת אמר ([[:קטגוריה:|,]]): "או דודו או בן דודו". ([[:קטגוריה:|,]]): "אך מעין ובור מקוה מים" שמכשירין שנאמר ([[:קטגוריה:|,]]): "וכי יתן מים על זרע". שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן חביבין דברי סופרים כדברי תורה. מה טעם ([[:קטגוריה:|,]]): "וחכך כיין הטוב" חברייא. בשם רבי יוחנן חביבין דברי סופרים מדברי תורה. שנאמר [[:קטגוריה:|"כי טובים דודיך מיין"]]. האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור. ה' טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב רבי אבא בר כהנא בשם רבי יהודה בן פזי שמע ליה מן הדא. אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטין. את חמי אם לא קרא היה עובר על מצוות עשה בלבד עכשיו שקרא נתחייב בנפשו הווי חביבין דברי סופרים מדברי תורה. רבי חנינא בריה דרבי אדא בשם רבי תנחום בר אחא אמר וחמורים מדברי תורה ונבואה כתיב (מיכה ב,): "אל תטיפו יטיפון". משל למלך ששלח פלמנטרין שלו למדינה. על אחד מהן כתב אם מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי האמינו לו ואם לאו אל תאמינו לו. ועל אחד מהם כתב אפילו אינו מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי האמינו לו. כך בדברי נבואה כתיב (דברים יג,): "כי יקום בקרבך נביא". בדברי סופרים כתיב (שם יז,) "על פי התורה אשר יורוך". אשר תורך התורה אין כתיב כאן אלא אשר יורוך. ועל המשפט אשר תאמר אין כתיב כאן אלא אשר יאמרו לך .לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. על הימין שהוא ימין ועל השמאל שהוא שמאל שמע להם ואפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין.

<< · שיר השירים רבה א · ב2 · ג

[ב] ג דבר אחר "כי טובים דודיך מיין" נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב. במים (ישעיה, נה): "הוי כל צמא לכו למים".

  • מה מים מסוף העולם ועד סופו דכתיב לרוקע הארץ על המים.
כך תורה מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב יא,): "ארוכה מארץ מדה".
  • מה מים חיים לעולם שנאמר (שיר, ד): "מעין גנים באר מים חיים".
כך תורה חיים לעולם שנאמר (משלי ד,): "כי חיים הם למוצאיהם". וכתיב (ישעיה, נה): "לכו שברו ואכלו".
  • מה מים מן השמים שנאמר (ירמיה, י): "לקול תתו המון מים בשמים".
כך תורה מן השמים שנאמר (שמות כ,): "כי מן השמים דברתי עמכם".
  • מה המים בקולי קולות שנאמר (תהילים כט,): "קול ה' על המים".
כך תורה בקולי קולות שנאמר (שמות יט,): "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים".
  • מה המים משיבין הנפש שנאמר (שופטים טז,): "ויבקע אלוהים את המכתש אשר בלחי וגו'".
כך תורה שנאמר (תהילים יט,): "תורת ה' תמימה משיבת נפש".
  • מה המים מטהרים את האדם מטומאה. שנאמר (יחזקאל לו,): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".
כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו שנאמר (תהילים יב,): "אמרות ה' אמרות טהורות".
  • ומה המים מטהרים הגוף שנאמר (ויקרא יז,): "ורחץ את בשרו במים".
כך תורה מטהרת הגוף שנאמר (תהילים קיט,): "צרופה אמרתך מאד".
  • ומה מים מכסים ערותו של ים שנאמר (ישעיה, יא): "כמים לים מכסים".
כך תורה מכסים ערותן של ישראל שנאמר (משלי י,): "ועל כל פשעים תכסה אהבה".
  • ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים.
כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע.
  • מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו.
כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו.
  • ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך.
כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו.
  • ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים.
כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס.
  • ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים.
כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד דבר אחד או פסוק אחד ואפילו אות אחת.
  • ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע.
כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע.

אמר רבי חנינא דקיסרין: מה המים נמשכין לגנות ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (הושע יד,): "כי ישרים דרכי ה'". אמר רבי חמא בר עוקבא מה המים מגדלין את הצמחים כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן.
אי מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן. אף דברי תורה כן. תלמוד לומר "יין". מה יין כל זמן שהוא מתיישן בקנקן משתבח. כך דברי תורה כל זמן שהם מתישנין בגופו של אדם הן משתבחין בגדולה. אי מה המים אינן ניכרין בגוף. אף דברי תורה כן. תלמוד לומר [[:קטגוריה:|"יין"]]. מה היין ניכר בגוף. כך דברי תורה ניכרין בגוף ומרמזין ומראין באצבע ואומר זה הוא תלמיד חכם אי מה המים אין משמחין את הלב. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר [[:קטגוריה:|"יין"]]. מה יין משמח את הלב דכתיב (תהילים קד,): "ויין ישמח לבב אנוש". כך דברי תורה משמחין הלב שנאמר (שם יט,) "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
אי מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר שמן. מה שמן מעדן הראש והגוף. כך דברי תורה מעדנים הראש והגוף שנאמר (שם קיט,) "נר לרגלי דבריך".
אי מה השמן מר מתחלתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר דבש וחלב. מה הם מתוקין. אף דברי תורה מתוקין שנאמר (שם יט,) "ומתוקים מדבש". אי מה דבש יש בו קצרים. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר חלב. מה חלב נקי. אף דברי תורה נקיים דכתיב (איוב כח,): "לא יערכנה זהב וזכוכית". אי מה חלב תפל. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר דבש וחלב. מה דבש וחלב כשמעורבים זה בזה אין מזיקין הגוף. כך דברי תורה שנאמר (משלי ג,): "רפאות תהי לשרך". (שם ד,) "כי חיים הם למוצאיהם".
דבר אחר "כי טובים דודיך" אלו האבות. "מיין" אלו הנשיאים. דבר אחר [[:קטגוריה:|"כי טובים דודיך"]] אלו הקרבנות. "מיין" אלו הנסכים. אמר רבי חנינא אלו היה יודע משה מה הקרבנות חביבין בשעה שבאו ישראל לאותו מעשה היה מקריב כל קרבנות שבתורה. אלא רץ לו לזכות אבות. שנאמר (שמות לב,): "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך". דבר אחר "כי טובים דודיך" אלו ישראל. "מיין" אלו אומות העולם. י' עשרה. י' עשרה. נ' חמישים שבעים אומות. ללמדך שחביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל האומות.




<< · שיר השירים רבה · א · ג · >>

פסוק ג: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ"


שיר השירים רבה א · ג · א · >>

[ג] א "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" רבי ינאי בריה דרבי שמעון כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו. אבל אנו "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו. כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו. אבל אנו "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ". מאתים וארבעים ושמונה מצוות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצוות לא תעשה. רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא רבי אליעזר אומר אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסין ושמים וארץ מגילות וכל בני האדם לבלרים אין מספיקין לכתוב תורה שלמדתי. ואני לא חסרתיה אלא כאדם שמטביל זכרותו כמכחול בים. רבי יהושע אומר אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי. ולא חסרתיה רק כאדם שמטביל זכרותו כמכחול בים. רבי עקיבא אומר אני אין בי כח לומר כמו שאמרו רבותי אלא רבותי חסרוה. ואני לא חסרתיה אלא כמריח באתרוג. המריח נהנה והאתרוג לא חסר. וכממלא מאמת המים וכמדליק מנר לנר. פעם אחת שהה רבי עקיבא לבא לבית המדרש בא וישב לו מבחוץ. נשאלה שאלה זו הלכה אמרו הלכה מבחוץ חזרה ונשאלה שאלה. אמרו תורה מבחוץ חזרה ונשאלה שאלה. אמרו עקיבא מבחוץ פנו לו מקום. בא וישב לו לפני רגליו של רבי אליעזר. ובית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריס ואבן אחת הייתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה. פעם אחת נכנס רבי יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית.

<< · שיר השירים רבה א · ג · ב · >>

[ג] ב דבר אחר "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" רבי אחא בשם רבי תנחום ברבי חייא שני שמנים הם שמן כהונה. ושמן מלכות. ורבנן אמרין שתי תורות הן תורה שבכתב ושבעל פה. אמר רבי יודן "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" שמן מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של תורה. היא דעתיה דרבי יודן דאמר (ישעיה, י): "וחובל עול מפני שמן". חובל עולו של סנחריב מפני חזקיהו וסייעתו שיהיו עוסקין בשמנה של תורה. דבר אחר "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" מה השמן הזה מר מתחלתו וסופו מתוק כך (איוב ח, ז): "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד". מה השמן הזה אין משתבח אלא על ידי כתישה כך ישראל אין עושין תשובה אלא על ידי יסורין. מה השמן הזה אין מתערב בשאר משקין כך ישראל אין מתערבים באומות העולם. דכתיב (דברים ד,): "ולא תתחתן בם". מה השמן הזה כוס מלא אינו מזרזיף כשאר כל המשקים כך דברי תורה אין מזרזפים בדברי ליצנות. מה השמן הזה כוס מלא שמן בידך ונפל לתוכו טיפה של מים ויצאת כנגדה טיפה של שמן. כך אם נכנס דבר של תורה ללב יצא כנגדו דבר של ליצנות נכנס ללב דבר של ליצנות יצא כנגדו דבר של תורה. מה השמן הזה מביא אורה לעולם כך ישראל אורה לעולם שנאמר (ישעיה ס, ג): "וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ". מה השמן הזה עליון על כל המשקין כך הם ישראל עליונים על כל האומות שנאמר (דברים כח,): "ונתנך ה' אלוהיך עליון". מה השמן הזה אין לו בת קול כך ישראל אין להם בת קול בעולם הזה. אבל לעולם הבא כתיב (ישעיה כט, ד): "וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי".

<< · שיר השירים רבה א · ג · ג

[ג] ג רבי יוחנן פתר קרייא באברהם אבינו. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית יב, א): "לך לך מארצך וממולדתך" למה היה דומה לצלוחית של פוליטון שהיתה מונחת בזוית אחת ולא היה ריחה נודף בא אחד וטלטלה ממקומה והיה ריחה נודף. אף כן אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אברהם הרבה מעשים טובים יש לך הרבה מצוות יש לך טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי. "לך לך". מה כתיב בתריה "ואעשך לגוי גדול". "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" אמר לו הקדוש ברוך הוא הא לך עלמות הרבה דכתיב (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן". והלא אם מתכנשים כל העולם לבראת יתוש אחד אינן יכולים לבראתו אלא אלו הגרים שגיירו אברהם ושרה. לכך נאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן". אמר רבי חוניא אברהם היה מגייר אנשים ושרה הנשים. ומה תלמוד לומר "אשר עשו בחרן" מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה. הא למדת שכל המכניס בריה אחת לתוך כנפי השכינה מעלין עליו כאלו הוא בראו ויצרו וריקמו. אמר רבי ברכיה אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ממה שאתה מביא אורה לעולם שמך מתגדל בעולם. ומה היא האורה גאולה. שבשעה שאת מביא לנו אורה הרבה גרים באים ומתגיירים ונוספים עלינו כגון יתרו ורחב יתרו שמע ואתא רחב שמעה ואתייא. אמר רבי חנינא בשעה שעשה הקדוש ברוך הוא נס לחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו. דכתיב (ישעיה, כט): "כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי". מה כתיב בתריה "וידעו תועי רוח בינה".
דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" על שנתת לנו ביזת מצרים וביזת הים. וביזת סיחון ועוג. וביזת ל"א מלכים. אנו אוהבים אותך. דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך. דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" בעלמות ובזריזות. דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" אלו בעלי תשובה. דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" זו כת השלישית. שנאמר (זכריה יג,): "והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף וגו'". דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" אלו הגרים. הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, ב): "ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים וגו'". דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" זה דורו של שמד. שנאמר (תהלים מד,): "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" אלו ישראל. שנאמר (דברים ד,): "כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה וגו'".
דבר אחר "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" על שהעלמת מהם מתן שכרן של צדיקים. דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש חולה (לשון מחול) לצדיקים לעתיד לבא. מה טעם (תהלים מח, יד): "שיתו לבכם לְחֵילָה". לחולה כתיב צדיקים מכאן וצדיקים מכאן והקדוש ברוך הוא באמצעם. והם חלים לפניו בעלמות ומרמזין אלו לאלו באצבע ואומרים (שם מח, טו) "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות". בשני עולמות ינהגנו בעולם הזה. ובעולם הבא. דבר אחר "הוא ינהגנו עלמות" בעלימות ובזריזות. דבר אחר "עֲלָמוֹת" כאילין עולימתא. כמה דאת אמר (שם סח,) "בתוך עלמות תופפות". דבר אחר "עֲלָמוֹת" תרגם עקילס אתנסייא עולם שאין בו מות ומרמזין אלו לאלו באצבע ואומרים "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות". בשני עולמות ינהגנו בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה דכתיב (דברים טו,): "ה' אלוהיך ברכך". ובעולם הבא דכתיב (ישעיה, נח): "ונחך ה' תמיד".




<< · שיר השירים רבה · א · ד · >>



ד.

"משכני אחריך נרוצה", אמר רבי מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אלעיקי אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה, ואני נותנה לכם. אמרו לפניו רבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו. אמר להם אבותיכם צריכין ערבים, למה הדבר דומה לאחד שהלך ללוות מן המלך, אמר לו הבא לי ערב ואני מלוה אותך, הלך והביא לו ערב אחד, אמר לו ערבך צריך ערב, הלך והביא לו ערב שני, ואמר לו ערבך צריך ערב, כיון שהביא לו ערב שלישי אמר תדע כי מפני זה אני מלוה לך. כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם אני נותן לכם תורתי הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו, שאמר (בראשית טו, ח): "במה אדע". יצחק יש לי עליו, שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו, שנאמר (מלאכי א, ג): "ואת עשו שנאתי". יעקב שאמר (ישעיה מ, כז): "נסתרה דרכי מה'". אלא הביאו לי ערבים טובים, ואני נותנה לכם. אמרו לפניו רבונו של עולם נביאינו ערבין לנו. אמר להם יש לי עליהם, שנאמר (ירמיה ב, ח): "והרעים פשעו בי וגו'", וכתיב (יחזקאל יג, ד): "כשעלים בחרבות נכיאיך ישראל היו", אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו הרי בנינו עורבים אותנו. אמר הקדוש ברוך הוא הא ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ח, ג): "מפי עוללים וינקים יסדת עז", ואין עז אלא תורה, שנאמר (שם כט, יא) "ה' עז לעמו יתן". בשעה שהוה נתבע ואין לו לשלם, מי נתפש לא הערב, הוי מה שנאמר (הושע ד, ו): "ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני".

אמר רבי אחא גם אני כביכול אף אני בשכחה, מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המברך, לא היונקים, הוי מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם, שנאמר (ירמיה ב, ל): "לשוא הכיתי את בניכם", כביכול גם אני בשכחה, מי יאמר ברכו את ה' המברך לפני. לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה ולחנכו בלמוד, שיאריך ימים בעולם, שנאמר (משלי ט, יא): "כי בי ירבו ימיך."


רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן.

  • רבי יוחנן אמר ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה, אחריך נרוצה, לארעא טבתא דאיתקריאת משכנותא.
  • ורבי יהושע בן לוי אמר, ממה שנתת לנו ארעא טבתא רבתא דאיתקריאת משכנותא, אחריך נרוצה. ורבנן אמרין ממה שהשרית שכינתך בתוכנו, כדכתיב (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש", אחריך נרוצה.
  • ורבנן אמרין חורי, על שסלקת שכינתך מתוכנו, אחריך נרוצה. תדע לך שהוא כן, שכל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא נתאבלו, כיון שאמר להם משה (שמות לג, ג): "כי לא אעלה בקרבך", מיד "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו".

תני רבי שמעון בן יוחאי זין שנתן להם לישראל בחורב ושם המפרש היה חקוק עליו, וכשחטאו במעשה העגל נטל מהם.

כיצד נטל מהם, רבי איבו ורבנן:
  • רבי איבו אמר מאליו היה נקלף,
  • ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו,

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כלום האשה מתקשטת אלא לבעלה, אמר רבי יהושע בן לוי להוטים היו ישראל אחרי שכינה, כמה דאת אמר: יבא דודי לגנו, לגנונו.


רבי יודן ורבי עזריה - רבי יודן אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! על שנהגת עם שכינותי במדת הדין, ועמי במדת רחמים, אחריך נרוצה. דאמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר: נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול. בדור המבול כתיב: "רק רע כל היום" . ובעשרת השבטים כתיב: (מיכה ב) הווי חושבי און ופועלי רע על משכבותם. הרי זה בלילה. בבקר מניין? "באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם", אותם לא נותר מהם פלטה, ומאלו נותר פלטה. באי זה זכות? רבי יצחק פתר להו לשבח. רבי אמר: בזכות, (יחזקאל יד) והנה נותרה בה פלטה. המוציאים אין כתיב כאן, אלא "המוצאים", בזכות הצדיקים והצדיקות הנביאים והנביאות שיעמדו ממנו. אמר רבי חנינא: נאמר בכרכי הים, מה שלא נאמר בדור המבול. (צפניה ב) הווי יושבי חבל הים גוי כרתים. גוי שחייב כרת ובזכות מי ניצל? בזכות ירא שמים אחד, שמעמידין בכל שנה ושנה. רבי פתר ליה לשבח. "הווי יושבי חבל הים גוי כרתים" גוי שכרת ברית, כמה דאת אמר: (נחמיה ט) וכרות עמו הברית. רבי יהושע בר נחמיה משום רבי אחא אמר: נאמר בשבט יהודה ובנימין, מה שלא נאמר בסדומיים. דבסדומיים כתיב: (בראשית יח) וחטאתם כי כבדה מאד, אבל בשבט יהודה ובנימין כתיב: (יחזקאל ט) ויאמר אלי, עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד. רבי תנחומא אמר כתוב חורי אית לן: (איכה ד) ויגדל עון בת עמי וגו'. אמר רבי תנחומא: לא חלתה יד ליד, אותן לא פשטו ידיהן למצוות, אבל אלו פשטו ידיהם למצוות. (שם) ידי נשים רחמניות. כל כך למה? שיהיו לברות למו על שבר בת עמי.

אמר רבי עזריה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ממה שנתת לי ביזת שכנותי, אחריך נרוצה, שנאמר: (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה. ביזת מצרים וביזת סיחון ועוג וביזת שלשים ואחד מלכים, אחריך נרוצה. דבר אחר: משכני אחריך נרוצה ממה שגרית בי שכני הרעים. אמר רבי אבון: למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכנים רעים, והתחילה צווחת: "אדוני המלך, הושיעני"! כך ישראל, (שופטים י) "צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, ותצעקו אלי ואושיע אתכם מידם". דבר אחר: משכני אחריך נרוצה מסכינני אחריך נרוצה. דבר אחר: ממסכני אחריך נרוצה. כההיא דאמר רבי אחא: צריך יהודאה לחרובא עביד תתובא. כההיא דאמר רבי עקיבא: יאיא היא מסכנותא לברתיה, דיעקב כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא. דבר אחר: משכני אחריך נרוצה משכינני אחריך נרוצה. ממשכוני שנטלת ממני, אחריך נרוצה, ממשכון גדול שנטלת ממני, אחריך נרוצה. דאמר רבי מנחמא בשם רבי יוחנן: כתיב: (נחמיה א) חבל חבלנו לך, זה חורבן ראשון וחורבן שני, שלא נתמשכנו, אלא על ידינו. רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי: כתיב: (שמות טו) ויסע משה את ישראל, הסיען מחטאו של ים. אמרו לו: משה רבנו! להיכן אתה מוליכנו? אמר להם: לאלים ומאלים לאלוש ומאלוש למרה וממרה לרפידים ומרפידים לסיני. אמרין: לכל הן דאת אזיל ומוביל לן, אנן עמך. משל לאחד שהלך ונשא אשה מן הכפר. אמר לה: קומי ואתית עמי. אמרה ליה: מן הכא להן? אמר לה: מן הכא לטבריא ומתמן לבורסקי, ומבורסקי לשוקא עילאה ומתמן לשוקא ארעייתא. אמרה ליה: לכל הן דאת אזיל ונסיב לי, אנא אתיא עמך! כך אמרו ישראל: "דבקה נפשי אחריך". אמר רבי יוסי בר איקא: והרי מקרא מכריז ואומר: משכני אחריך נרוצה. אם למקרא, למקרא. אם למשנה, למשנה. אם לתלמוד, לתלמוד. אם לתוספתא, לתוספתא. אם לאגדתא, לאגדתא.

הביאני המלך חדריו תמן תנינן: ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי, ובן זומא, אלישע בן אבויה, ורבי עקיבא. בן עזאי, הציץ ונפגע. ועליו נאמר: (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך. בן זומא, הציץ ומת. ועליו נאמר: (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אלישע בן אבויה, קצץ בנטיעות. כיצד קצץ בנטיעות? בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות, שמצליחין בתורה, היה אומר: עליהון מיליא ומסתתמין. ועליו נאמר: (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואמר: לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר: הביאני המלך חדריו.

רבי ינאי אמר: לא הייתה התורה צריכה להדרש אלא מהחדש הזה לכם, ומפני מה גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני עד יום ששי? בזכות שאמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד גלה להם. רבי ברכיה אמר: כתיב (דברים ד) ויגד לכם את בריתו. ויגד לכם את ספר בראשית, שהוא תחלת ברייתו של עולם. אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים, אלו עשרת הדברות. עשרה למקרא, ועשרה לתלמוד. וכי מניין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי, ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן? ומניין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה? אלא הדא הוא דכתיב: הביאני המלך חדריו.

הביאני המלך חדריו תמן תנינן: ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי, ובן זומא, אלישע בן אבויה, ורבי עקיבא. בן עזאי, הציץ ונפגע. ועליו נאמר: (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך. בן זומא, הציץ ומת. ועליו נאמר: (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אלישע בן אבויה, קצץ בנטיעות. כיצד קצץ בנטיעות? בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות, שמצליחין בתורה, היה אומר: עליהון מיליא ומסתתמין. ועליו נאמר: (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואמר: לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר: הביאני המלך חדריו.

רבי ינאי אמר: לא הייתה התורה צריכה להדרש אלא מהחדש הזה לכם, ומפני מה גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני עד יום ששי? בזכות שאמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד גלה להם. רבי ברכיה אמר: כתיב (דברים ד) ויגד לכם את בריתו. ויגד לכם את ספר בראשית, שהוא תחלת ברייתו של עולם. אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים, אלו עשרת הדברות. עשרה למקרא, ועשרה לתלמוד. וכי מניין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי, ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן? ומניין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה? אלא הדא הוא דכתיב: הביאני המלך חדריו.

נגילה ונשמחה בך. בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל. גילה, שישה, שמחה, רנה, פצחה, צהלה, עלצה, עלזה, חדוה, תרועה. גילה, (זכריה ט) גילי מאד בת ציון. שישה, (ישעיהו סא) שוש אשיש בה'. שמחה, (שם סו) שמחו את ירושלם. רנה, (זכריה ב) רני ושמחי בת ציון. פצחה, (ישעיהו נד) פצחי רנה וצהלי. צהלה, (שם יב) צהלי ורני. עלצה, (שמואל א ב) עלץ לבי בה'. עלזה, (תהילים כח) ויעלוז לבי ומשידי אהודנו. חדוה, שנאמר: (עזרא ו) ועבדו בני ישראל וגו'. תרועה, (תהילים צח) הריעו לה' כל הארץ. וכתיב: (שם מז) הריעו לאלהים בקול רנה, ואיתה דמפקין תרועה ומעיילין. דיצה, הא מה דאת אמר: (איוב מא) ולפניו תדוץ דאבה מקרטעא, כהדא חפיתא.

דבר אחר: נגילה ונשמחה בך תמן תנינן: נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל. אמר רבי אידי: מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי בעיין למשתבקא דין מדין. אמר להון: חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה, ושכרתו יותר מדאי. כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי! ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך! מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה, ואמרה להם: שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה ננער משנתיה, כיון דפג חמריה, אמר לה: בתי היכן אני נתון? אמרה ליה: בבית אבא. אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה ליה: ולא כך אמרת לי בערב, "כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך" אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך! הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו. ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות. והרי דברים קל וחומר: ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו, אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים: אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה! הווי, נגילה ונשמחה בך. למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים, ובאו ואמרו לה: באו בניך. אמרה: מה איכפת לי תשמחנה כלותי. כיון שבאו חתניה, אמרו לה: באו חתניך. אמרה: מה איכפת לי, תשמחנה בנותי. אמרו לה: בא המלך בעליך. אמרה: האי חדותא שלימה, חדו על חדו. כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים: (ישעיהו ס) בניך מרחוק יבואו, והיא אומרת להם: מה איכפת לי. (שם) ובנותיך על צד תאמנה, אמרה: מה איכפת לי. כיון שאמרו לה: (זכריה ט) הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע. אמרה: הא חדותא שלימה. דכתיב: (שם) גילי מאד בת ציון. וכתיב: (שם ב) רני ושמחי בת ציון. באותה שעה היא אומרת: (ישעיהו סא) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי.

דבר אחר: נגילה ונשמחה בך. רבי אבין פתח: זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אמר רבי אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום, אם בהקדוש ברוך הוא? בא שלמה ופירש: נגילה ונשמחה בך, בהקדוש ברוך הוא. בך בישועתך. בך בתורתך. בך ביראתך. אמר רבי יצחק: בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה. בי"ת שנים. כ"ף עשרים. הרי בך.

נזכירה דודיך מיין מיינה של תורה. כגון: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. דבר אחר: נזכירה דודיך מיין מיין של אבות. מה פעל לפניך אדם הראשון? מי פעל לפניך כאברהם? מי פעל לפניך כיצחק? מי פעל לפניך כיעקב?

<< · שיר השירים רבה · א · ה · >>


ה.

שחורה אני ונאוה שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי. שחורה אני ונאוה אמרה כנסת ישראל: שחורה אני בפני עצמי ונאוה בפני קוני. דכתיב: (עמוס ט) הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל. כבני כושיים אתם בפניכם אבל אתם לי כבני ישראל נאם ה'. דבר אחר: שחורה אני במצרים. ונאוה אני במצרים. שחורה אני במצרים, (יחזקאל כ) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי. ונאוה אני במצרים, בדם הפסח ובדם המילה. דכתיב: (שם טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. ואמר לך: בדמיך חיי, זה דם הפסח. ואמר לך: בדמיך חיי, זה דם המילה. דבר אחר: שחורה אני בים, שנאמר: (תהילים קו) וימרו על ים בים סוף. ונאוה אני בים, שנאמר: (שמות טו) זה אלי ואנוהו. שחורה אני במרה, שנאמר: (שם) וילונו העם על משה לאמר מה נשתה.. ונאוה אני במרה שנאמר: (שם) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים וימתקו המים. שחורה אני ברפידים, שנאמר: (שם יז) ויקרא שם המקום. מסה ומריבה. ונאוה אני ברפידים, שנאמר: (שם) ויבן משה מזבח ויקרא שמו, ה' נסי. שחורה אני בחורב, שנאמר: (תהילים קו) יעשו עגל בחורב. ונאוה אני בחורב, שנאמר: (שמות כד) כל אשר דבר ה', נעשה ונשמע. שחורה אני במדבר, שנאמר: (תהילים עח) כמה ימרוהו במדבר. ונאוה אני במדבר, בהקמת המשכן. שנאמר: (במדבר ט) וביום הקים המשכן. שחורה אני במרגלים, שנאמר: (במדבר יג) ויוציאו דבת הארץ. ונאוה אני ביהושע וכלב, שנאמר: (שם לב) בלתי כלב בן יפונה הקנזי. שחורה אני בשטים, שנאמר: (שם כה) וישב ישראל בשטים. ונאוה אני בשטים, שנאמר: (תהילים קו) ויעמוד פינחס ויפלל. שחורה אני בעכן, שנאמר: (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם. ונאוה אני ביהושע, שנאמר: (שם) ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד. שחורה אני במלכי ישראל . ונאוה אני במלכי יהודה. אם בשחורים שהיו שלי כך אני נאוה, בנביאים שלי על אחת כמה וכמה!

שחורה אני מדבר באחאב. שנאמר: (מ"א כא) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו ויצום ויהלך אט. כמה נתענה? רבי יהושע בן לוי אמר: שלוש שעות. אם היה למוד לאכול סעודתו בשלש שעות אוכל בשש, ואם היה אוכל בשש אוכל בתשע (שם). וישכב בשק ויהלך אט. רבי יהושע בן לוי אמר: שהלך יחף. ביהורם מה כתיב: (מ"ב ו) וירא העם והנה השק על בשרו מבית. רבי לוי בר חיתא אמר בה שלוש שיטין: שחורה אני כל ימות השבוע, ונאוה אני בשבת. שחורה אני כל ימות השנה, ונאוה אני ביום הכפורים. שחורה אני בעשרת השבטים, ונאוה אני בשבט יהודה ובנימין. שחורה אני בעולם הזה, ונאוה אני לעולם הבא.

בנות ירושלים רבנן אמרי: אל תקרי בנות ירושלים, אלא בונות ירושלים. זו סנהדרי גדולה של ישראל, שיושבין ומבינין אותן בכל שאלה ומשפט. דבר אחר: בנות ירושלים אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל המדינות, ולהמשיך כנהר אליה לכבודה. כהא דאמר: (יהושע טו) אשדוד בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה עד לשע (לשעת) היא דעתיה דרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן: כתיב: (יחזקאל טז) ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך. מהו לבנות? לכופרנין. ולא מבריתך? לא מן פרניך, אלא מן פרנין דידי. רבי ביבי משום רבי ראובן אמר: (ישעיה נד) רני עקרה. הא רנה עקרותא היא?! אלא רני עקרה, שלא ילדה בנים לגיהינום. רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר: נמשלו ישראל כנקבה. מה נקבה זו, נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאה. כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים, שהוא עישור שבעים אומות. ועל ידי שירשו ישראל כנקבה, אמרו שירה בלשון נקבה. שנאמר: (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל מח) מפאת קדמה עד פאת ימה. יהודה אחד, דן אחד, אשר אחד וכלהון כך. והן אומרין בלשון זכר, שנאמר: (תהילים צו) שירו לה' שיר חדש. שירה חדשה אין כתיב, אלא שיר חדש. רבי ברכיה ורבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל כנקבה? מה נקבה זו, טוענת ופורקת טוענת ופורקת וחוזרת ופורקת ושוב אינה טוענת. כך ישראל משתעבדין ונגאלין משתעבדין ונגאלין וחוזרין ונגאלין, ושוב אין משתעבדין לעולם. בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת, הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעולם הבא, על ידי שצרתן אין צרת יולדת, הן אומרים שירה בלשון זכר. הדא הוא דכתיב: (ישעיה כו) ביום ההוא יושר השיר הזה.

כאהלי קדר מה אהלי קדר? אף על פי שנראין מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטין, והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות. כך תלמידי חכמים, אף על פי שנראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל בפנים יש בהם: תורה, מקרא, משנה, מדרשות, הלכות, תלמוד, תוספתות ואגדות. אי מה אהלי קדר אין צריכין תכבוסת. יכול אף ישראל כך? תלמוד לומר: כיריעות שלמה. מה יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת, כך ישראל, אף על פי שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה. יום הכפורים בא ומכפר עליהם. שנאמר: (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם. וכתיב: (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אי מה אהלי קדר מטלטלין ממקום למקום. יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: כיריעות שלמה, כיריעותיו של מי שהשלום שלו. מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן עוד לא זזו ממקומן. תני רבי אליעזר בן יעקב: (שם לג) "אהל בל יצען" בל יצא ובל ינוע. מה אהלי קדר אין עליה עול כל בריה. כך ישראל לעתיד לבא אין עליהם עול כל בריה. תני רבי חייא: (ויקרא כו) ואולך אתכם קוממיות. בקומה זקופה שאינן יראין מכל בריה. רבי יודן אומר: כיוסף. מה יוסף נמכר לאהלי קדר שנאמר: (בראשית לז) וימכרו את יוסף לישמעאלים וחזר וקנה את קוניו, שנאמר: (שם מד) ויקן יוסף את כל אדמת מצרים. כך ישראל, יהיו שובים לשוביהם.

<< · שיר השירים רבה · א · ו · >>


ו.

אל תראני שאני שחרחורת רבי סימון פתח: (משלי ל) אל תלשן עבד אל אדוניו. נקראו ישראל עבדים, שנאמר: (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים. ונקראו הנביאים עבדים, שנאמר: (עמוס ג) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. כך אמרה כנסת ישראל לנביאים: אל תראוני בשחרחרותי. אין לך שמח בבני, יותר ממשה. ועל ידי שאמר: (במדבר כ) שמעו נא המורים. נגזר עליו שלא יכנס לארץ. דבר אחר: אין לך שמח בבני, יותר מישעיהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא ישעיה בנפשך את רשאי לומר (שם) כי איש טמא שפתים אנכי. ניחא, שמא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אתמהא?! תא חמי מה כתיב תמן: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה". אמר רב שמואל: 'רצפה' רוץ פה רצוץ פה, למי שאמר דלטוריא על בני. ודכוותיה כתיב באליהו: שנאמר: (מלכים א יט) ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל, כי עזבו בריתך בני ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בריתי?! שמא בריתך! ואת מזבחותיך הרסו. אמר לו: מזבחותי?! שמא מזבחותיך! ואת נביאיך הרגו בחרב. אמר לו: נביאי?! ואת מה איכפת לך! אמר לו: ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה. תא חמי, מה כתיב תמן? ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים. מה הוא רצפים? אמר רבי שמואל בר נחמן: רוץ פה, רצוץ פיות, בכל מי שאמר דילטורייא על בני. רבי יוחנן מייתי לה מן הדא: (ישעיה יז) משא דמשק הנה דמשק וגו' עזובות ערי ערוער. מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער, והלא ערוער בתחום ארץ מואב?! אלא שס"ה בתי עבודות כוכבים היו בדמשק כמנין ימות החמה. והיו עובדים כל אחד ואחד יומו, והיה להם יום אחד, שהיו על כולן באותו היום ועובדין אותם, וכולם עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותם. שנאמר: (שופטים י) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו'. ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אליהו! עד שאתה מקטרג את אלו, בא וקטרג את אלו! הדא הוא דכתיב: (מלכים א יט) לך שוב לדרכך מדברה דמשק. רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין אמר ליה רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש: מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא? נחת ליה ריש לקיש מן חמריה וספא חלא ויהב בפומיה. אמר ליה: מהו כן? אמר לו: אין הקדוש ברוך הוא רוצה, במי שאומר דילטורייא על ישראל.

ששזפתני השמש אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי חייא רבה: כתיב: (ירמיה ב) כי שתים רעות עשה עמי. הא וותרו למאד! אלא, מלמד שעשו אחת, שקשה כשתים: שהן משתחווין לעבודת כוכבים. ופורעין עצמן כנגד בית המקדש. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ח) ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית. היך מה דאת אמר: (ויקרא כ"ב) כי משחתם בהם מום בם. דבר אחר: ששזפתני השמש על שעשיתי מרימות של סוסים לשמש. דכתיב: (מלכים ב כג) וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש, מבא בית ה'.

רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין. את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין, היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה, והיה אחד מהן מפחם פניה, ואחד מפרק נזמיה. והיא אומרת להם: אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שאתם עושים לנו כן?! והיו ישראל אומרים להם: לא דייכם, שנטלנו שלנו מתחת ידיכם. הדא הוא דכתיב: (במדבר כה) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם, והוקע אותם לה' נגד השמש. רבי איבו אמר: באיזה חטא? ויצמדו לבעל פעור. ואמר רבי יצחק: מעשה בקרתנית אחת שהיה לו שפחה כושית, שירדה למלאת מן העין, היא וחברתה. אמרה לחברתה: חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה: למה? - בשביל שראה ידיה מפוחמות! אמרה לה: אי שוטה שבעולם, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה?! את שכולך מפוחמת, ושחורה ממעי אמך כל ימיך, על אחת כמה וכמה! כך לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים: אומה זו, המירו כבודם שנאמר: (תהילים קו) וימירו את כבודם. אומרים להם ישראל: ומה אם אנו לשעה כך נתחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה! ועוד ישראל אומרים לאומות העולם: נאמר לכם: למה אנו דומין? לבן מלכים שיצא למדברה של עיר, וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו. נכנס למדינה במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות, נתלבן גופו וחזר ליופיו כמו שהיה. כך אנו! אם שמשה של עבודת כוכבים שזפתנו, אבל אתם שזופים ממעי אמכם! עד שאתם במעי אמכם, עבדתם עבודת כוכבים. כיצד? בזמן שהאשה מתעברת נכנסת לבית עבודת כוכבים שלה, וכורעת ומשתחות לעבודת כוכבים היא ובנה.

בני אמי נחרו בי רבי מאיר ורבי יוסי - רבי מאיר אומר: בני אמי בני אומתי, אלו הן דתן ואבירם. נחרו בי נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים על שהיה עושה דין בין בנותיו של יתרו, לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. רבי יוסי אומר: בני אמי נחרו בי. בני אומתי, אלו המרגלים. נחרו בי נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים על שנתעכבתי במדבר ארבעים ושתים מסעות, לא היה לי ליכנס לארץ ישראל. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. דבר אחר: בני אמי נחרו בי בני אומתי, זה ירבעם בן נבט. נחרו בי, נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי שמוני נוטרה את הכרמים משמירת שני עגליו של ירבעם. כרמי שלי לא נטרתי לא הייתי משמר משמרת כהונה ולוויה. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. אמר רבי לוי: יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה, ירד מיכאל השר הגדול מן השמים, ונעץ קנה גדול בים, ועלה לחלוחית מכן ומכן, ועשו אותו מקום, כחורש והוא היה מקומה של רומי. יום שהעמיד ירבעם בן נבט שני עגלי זהב, נבנו שני צריפין ברומי, והוו בניין להן ואינון נפלין, בניין להון ונפלין, הוה תמן גברא סב ושמיה אבא קולון, אמר לון: אי לית אתון מטיין מייא מנהר פרת וגבלין בהדא טינא ובניין להון, לית אינון קיימין. אמרו ליה: מאן עביד כן? אמר לון: אנא עבד גרמיה שפיי דחמר הוה עליל לקרייא ונפיק לקרייא. עלל למדינה ונפיק למדינה, עד זמן דאתא לתמן. כיון דמטא לתמן, אזל ואמטי מייא מן פרת וגבלון בטינא ובנון יתהון וקמון. מן ההיא ענתה הוון אמרין: כל מדינה ומדינה, דלית אבא קולון לא תיתקרי מדינה, והוו קריין ליה: "רומי בבלון". יום שנסתלק אליהו זכור לטוב, ניצב באדום מלך. הדא הוא דכתיב: (מלכים א כב) ומלך אין באדום ניצב מלך. דבר אחר: בני אמי נחרו בי בני אומתי, זה אחאב. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים מפטם ומאכיל לצדקיהו בן כנענה וחביריו. ונביא אחד של אמת היה לי, זה מיכיהו. ופקיד הכי ואמר: (שם) והאכילוהו לחם לחץ ומים לחץ עד בואי בשלום. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. דבר אחר: בני אמי, אומתי, זו איזבל. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים, מאכלת ומפטמת לנביאי הבעל והאשרה. ואליהו זכור לטוב שהיה נביא האמת, שלחה ואמרה לו: (שם יט) כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. דבר אחר: בני אמי, זה צדקיהו המלך. נחרו בי, נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים שהיה מפטם לפשחור בן מלכיה וחביריו. ונביא אחד של אמת היה לי, זה ירמיהו, וכתב בו: (ירמיה לז) ונתון לו ככר לחם ליום, מחוץ לאופים. מהו מחוץ לאופים? אמר רבי יצחק: זו פת קיבר שנמכרת חוץ לפלטיא, שהיא שחורה מסובים של שעורים. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. על שכרמי שלי לא נטרתי.

רבי חייא בשם רבי יוחנן: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! על שלא שמרתי חלה אחת כתקנה בארץ ישראל, הריני משמרת שתי חלות בסוריא. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים, ואיני מקבלת שכר אלא על אחת! רבי אבא בשם רבי יוחנן: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: על שלא שמרתי יום טוב אחד כתקונו בארץ ישראל, הריני משמרת שני ימים טובים של גליות, בחוצה לארץ. סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהם, ואיני מקבלת שכר אלא על אחד! רבי יוחנן הוה קרי עליהון: (יחזקאל כ) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים.

<< · שיר השירים רבה · א · ז · >>


ז.

הגידה לי שאהבה נפשי רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרייה במשה בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה", אמר לו: רבונו של עולם! בי אדוני! כל הדברים האלו יכולין להעשות?! מה אני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו?! - כמה חיות יש בהן? - כמה מעוברות יש בהן? - כמה תינוקות יש בהן? - כמה מיני אנונס התקנת להם לחיות שבהן? - כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות שבהן? - כמה מיני קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהן? איכן פירושו של דבר כאן, הגידה לי שאהבה נפשי, אומה שאהבה נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה. - איכה תרעה בימות החמה? - איכה תרביץ בצהרים בימות הגשמים? שלמה אהיה כעוטיה. רבי חלבו בשם רבי הונא אמר: שלא אהיה כאבל הזה, שהוא עוטה על שפמו ובוכה. הא מה דאת אמר: (ויקרא יג) ועל שפם יעטה. דבר אחר: שלמה אהיה כעוטיה שלא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים בתוך עדרו ובקעוהו, ועטה את בגדו ויצא. היך מה דאת אמר: (ירמיה מג) ועטה את ארץ מצרים. על עדרי חבריך כשאני הולך אצל חבריך וישאלוני על עדריהן מה אני משיבן?

רבי ברכיה פתר לה בקרייה הדין, (במדבר כד) "יפקד ה' אלהי הרוחות" יפקד ה' אמר לפניו: רבונו של עולם! הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך? איכן פירושו של דבר כן, הגידה לי שאהבה נפשי אומה שאהבם נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה, איכה תרעה בימי מלכיות? איכה תרביץ בצהרים, בשעבוד מלכיות? שלמה אהיה כעוטיה. רבי עזריה אמר: שלמה (=שלא למה) שלא אעשה למה בעיני חבריך, על עדריהן, חילול שמים בדבר בניך בצרה, ועדרי חבריך ברווחה. אמר רבי יודן בר סימון: שלא יהו אומות העולם אומרים טעת מידת הדין! היה יודע שמבקש לשחטן במדבר ושחטן במדבר. הא מה דאת אמר: (במדבר יד) וישחטם במדבר. ורבנן אמרין: שלא יראו בניך שצרתן צרה, ויטו מאחריך וידבקו בעדרי חבריך. הא מה דאת אמר: (תהילים צד) היחברך כסא הוות. באותה שעה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה! אתה אומר לי איכה תרעה איכה תרביץ?! חייך אם לא ידעת סופך שיש לך לידע שנאמר: אם לא תדעי לך היפה בנשים. דבר אחר: אם לא תדעי לך היפה בנשים היפה שבנביאים, המעולה שבנביאים. אמר רבי יוסי בר ירמיה: למה נמשלו הנביאים כנשים? לומר לך, מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה. כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל, מן אביהם שבשמים.

<< · שיר השירים רבה · א · ח · >>


ח.

צאי לך בעקבי הצאן רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבנן רבי אליעזר אומר: מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים, אכלו ממנה ל"א ימים. דאמר רבי שילה: ששים ושתים סעודות, את יודע שהיו לישראל מחררה זו. מה אני עושה להם בסוף בעקב? הדא הוא דכתיב: (תהילים עב) יהי פסת בר בארץ. רבי עקיבא אומר: ממה שהקפתי אותם בענני כבוד. הא מה דאת אמר: (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם, לא ימיש עמוד הענן יומם. את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב? הדא הוא דכתיב: (ישעיה ד) וסוכה תהיה לצל יומם. ורבנן אמרי: ממה שהאכלתים במדבר, שמתוק מדבש וחלב . את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב? שנאמר: (יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. דבר אחר: צאי לך בעקבי הצאן אמר לו: סוף כל הצאן לצאת ואתה יוצא באחרונה. ולא שנתעצל משה, אלא שהיו ישראל עסוקין בבזה, ומשה עסוק במצוות יוסף. הא מה דאת אמר: (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. דבר אחר: צאי לך בעקבי הצאן אמר לו: סוף כל הדור למות, ואת תהווי כותייהון. מהיכן היה לו הדבר הזה? רבי שמואל בר נחמן אמר: מהסנה. דאמר רבי שמואל בר נחמן: כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים. שנאמר: (שם ד) ויאמר משה אל ה', בי ה' לא איש דברים אנכי, גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך, הרי שישה ימים, ויומא דהוה קאים בגויה הרי שבעה ימים. ובסוף אמר להקדוש ברוך הוא: "שלח נא ביד תשלח". אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! שאני צוררה לך בכנפיך! ומתי פרע לו הקדוש ברוך הוא? רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי: חד אמר: כל שבעת ימי המלואים היה משמש בכהונה גדולה, סבור שהיא שלו ובסוף נאמר לו: "אינה שלך, של אהרן אחיך הוא". שנאמר: (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן. רבי חלבו אמר: כל שבעת ימי אדר, היה משה מפייס ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שיכנס לארץ, ובסוף אמר לו: (דברים ג) כי לא תעבור את הירדן הזה. ורעי את גדיותיך אמר לו: גדיים נכנסים תישים אין נכנסין?! על משכנות הרועים אמר לו הקדוש ברוך הוא: אומר לך, עד מתי אתה קיים על עמי ותרעה בם. על משכנות הרועים על הקוצין, זה על ארעהון של רעים וקשים שהיו בה, סיחון ועוג.

<< · שיר השירים רבה · א · ט · >>

פסוק ט: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי"


שיר השירים רבה א · ט · א · >>

[ט] א "לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" דרש רבי פפיס (איוב כג, יג) והוא באחד ומי ישיבנו. דן יחידי לכל עולם, ואין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם. אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם, לפי, שהכל באמת והכל בדין. שכן כתיב (ישעי' ו, א) ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. אמר רבי סימון כסא שמפריש בין מיתה לחיים. (מ"א כב, יט) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. וכי יש שמאל למעלה והלא הכל ימין שנאמר (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח, ימינך ה' תרעץ אויב. ומה תלמוד לומר מימינו ומשמאלו אלא אלו מימינים ואלו משמאילים, אלו מכריעין לכף זכות ואלו מכריעין לכף חובה. רבי יוחנן בשם רבי אחא מייתי לה מן הדא (דניאל י, א) ואמת הדבר וצבא גדול. אמת הדבר כשנעשה צבא גדול. דכתיב (ירמי' י, י) וה' אלוהים אמת. מהו אמת אמר רבי איבון שהוא אלוהים חיים ומלך עולם. אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו. ובנין אב שבכלן. (מ"א שם כג) וה' דבר עליך רעה, זה בנין אב שבכולן. ומה מקיים רבי אלעזר הדין קרייה, דרבי פפיס והוא באחד ומי ישיבנו אלא הוא חותם יחידי, לכל באי עולם ואין בריה חותמת עמו. ומהו חותמו של הקדוש ברוך הוא רבי ביבי בשם רבי ראובן אמר "אמת". שנאמר (דניאל י, כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אם אמת, למה רשום ואם רשום, למה אמת אלא עד שלא נחתם הדין, רשום, משנחתם גזר דין, אמת. אמר ריש לקיש ולמה הוא אמת אל"ף בראש האותיות. מ"ם באמצע, תי"ו בסופן. לומר (ישעי' מד, י) אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. אני ראשון, שלא קבלתי מלכותי מאחר. ואני אחרון, שאיני מוסרה לאחר שאינו בעולם. ומבלעדי אין אלהים, שאין לי שני:

<< · שיר השירים רבה א · ט · ב · >>

[ט] ב דרש רבי פפיס (בראשית ג, כב) הן האדם היה כאחד ממנו וגו'. כיחידו של עולם. אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס אמר לו מה את מקיים היה כאחד ממנו אמר לו כאחד ממלאכי השרת. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא מלמד שנתן לפניו הקדוש ברוך הוא שני דרכים דרך החיים ודרך המות. וברר לו דרך המות והניח לו דרך החיים:

<< · שיר השירים רבה א · ט · ג · >>

[ט] ג דרש רבי פפיס (תהלים קו, כ): "וימירו את כבודם בתבנית שור". שומע אני בשור של מעלן תלמוד לומר "אוכל עשב". אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס אמר לו ומה אתה מקיים "וימירו את כבודם בתבנית שור" בשור של שאר ימות השנה, תלמוד לומר "אוכל עשב". אין לך מנוול ומשוקץ כשור, בשעה שאוכל עשב. רבי יודן בשם רבי אחא אומר חרטומי מצרים עשו להם כשפים והיה נראה כמרטט לפניהם, הא מה דאת אמר (ירמיה מט, כד): "רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה":

<< · שיר השירים רבה א · ט · ד · >>

[ט] ד דרש רבי פפייס "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה" לססתי כתיב, אמר הקדוש ברוך הוא כשם שששתי על המצריים לאבדן בים, כך ששתי לאבד שונאיהם של ישראל. ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שעתידין לקבל מימינו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו. ומשמאלם, זו מזוזה. דבר אחר מימינם, זו קריאת שמע. ומשמאלם, זו תפילה. אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס כל מקום שנאמר שישה כתיב בשי"ן וכאן בסמ"ך. אמר ליה ומה את מקיים לסוסתי ברכבי פרעה אלא רכב פרעה על סוס זכר, וכביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס זכר. הדא הוא דכתיב (תהלים יח, יא) וירכב על כרוב ויעוף. אמר פרעה מה הסוס זכר הזה הורג בעליו במלחמה, אלא הריני רוכב על סוסה נקבה. הדא הוא דכתיב לסוסתי ברכבי פרעה. חזר ורכב פרעה על סוס אדום, על סוס לבן, או בשחור. כביכול, נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס אדום, לבן, שחור. הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, טו) דרכת בים סוסיך סוסוון פגיין. יצא פרעה הרשע, בשריון וכובע. כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (ישעי' נט, יז) וילבש צדקה כשרין. הביא נפט, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (תהלים שם, יג) עביו עברו ברד וגחלי אש. הביא אבני בליסטרוס, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (שמות ט, כג) וה' נתן קולות וברד. חרבות ורמחים, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (תהלים שם, טו) וברקים רב. הביא חצים כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (שם) וישלח חצים. אמר רבי לוי וישלח חצים ויפיצם. שהיו החצים מפזרים אותם, וברקים רב ויהמם, מלמד שהיו מערבבין אותם. עירבבן, הממן, נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה הם עושים. יצא פרעה קטפרטים, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (ישעי' מב, יג) ה' כגבור יצא. הרעים קולו, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (ש"א כב, יד) ירעם מן שמים ה'. לבלב בקולו, כביכול (שם) ועליון יתן קולו. יצא פרעה בזעם, כביכול (חבקוק ג, יב) בזעם תצעד ארץ. בקשת, כביכול (שם) עריה תעור קשתך. בצנה ומגן, כביכול החזק מגן וצנה. בברק חנית, כביכול לנוגה ברק חניתך. רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן כיון שכלה פרעה כל כלי זיין שלו, התחיל הקדוש ברוך הוא מתגאה עליו. אמר לו רשע יש לך רוח יש לך כרוב יש לך כנפים מהיכן הטיסן הקדוש ברוך הוא אמר רבי יודן מבין גלגלי המרכבה שמטן הקדוש ברוך הוא והטיסן על הים. אמר רבי חנינא בר פפא בשר ודם שהוא רוכב על טוענו, על דבר שיש בו ממש, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, טוען את רכובו ורוכב על דבר שאין בו ממש. הדא הוא דכתיב (תהלים יח, יא) וירכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח. כתוב אחד אומר וידא [על כנפי רוח]. וכתוב אחר אומר (ש"ב שם יא) וירא על כנפי רוח. באיזה צד יתקיימו ב' כתובים אמר רבי אחא מכאן, שהיה לו להקדוש ברוך הוא עולמות, ויצא להראות בהן:

<< · שיר השירים רבה א · ט · ה · >>

[ט] ה "דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" אמר רבי אליעזר לבת מלכים שנשבת, והיה אביה עומד לפדותה. והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם לכם אני, ושלכם אני, ואחריכם אני. אמר לה אביה מה את סבורה שאין בי כח לפדותך דומה דמיתיך דומי בשתיקה כך, בשעה שהיו ישראל חונים על הים, (שמות יד, ט) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים. והיו ישראל רומזים למצריים מפחדם ואומרים להם אנו שלכם, ולכם אנו, ואחריכם אנו הולכים אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם סבורים, שאין בי כח לפדותכם דומו דמיתיך שתקתיך הדא הוא דכתיב (שם, יד) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון:

<< · שיר השירים רבה א · ט · ו · >>

[ט] ו דבר אחר "דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" רבנן אמרי לפי שנדמו ישראל לסוסים נקבות, ומצריים הרשעים זכרים מזוהמים, והיו רצים אחריהם, עד ששוקעים בים. אמר רבי סימון חס ושלום לא נדמו ישראל לסוסים נקבות, אלא גלי הים נדמו לסוסים נקבות, ומצריים לסוסים זכרים מזוהמים. ורצו אחריהם, עד ששקעום בים. והיה המצרי אומר לסוסו אתמול, הייתי מושכך לנילוס ולא היית בא אחרי, ועכשיו אתה משקעני בים והיה הסוס אומר לרוכבו "רמה בים" ראה מה בים, איפתיסי נעשית לכם בים. תני רבי ישמעאל (שם, כז) וינער ה' את מצרים בתוך הים. מלמד שהסוס היה זורק רוכבו למעלה, והוא יורד למטה, והסוס למעלה ממנו. אמר רבי לוי כזה שמנער בקדירה, תחתון עולה למעלה, ועליון יורד למטה. רעיתי מהו רעיתי אמר רבי יונתן מפרנסתי הן, שירעו אותי בשני תמידין בכל יום. הדא הוא דכתיב (במדבר כח, ד) את הכבש אחד תעשה בבקר. דאמר רבי יהודה בר סימון שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום, אחד בשחרית ואחד בין הערבים. של שחר, היה קרב על עבירות שנעשו בלילה. ושל בין הערבים, היה קרב על עבירות שנעשו ביום. ולא היה אדם לן בירושלים ובידו עון. שנאמר (ישעי' א, כא) צדק ילין בה. דבר אחר דמיתיך רעיתי רבנן אמרי רעייתא דעולמי שקבלו תורתי. שאילו לא קבלוה, הייתי מחזיר עולמי לתוהו ובוהו. דאמר רבי חנינא בשם רבי אחא כתיב (תהלים עה, ד) נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. אילולי שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, היה העולם מתמגמג וחוזר לתוהו ובוהו. ומי ביסם העולם אנכי תכנתי עמודיה סלה. בזכות, (שם כ, ב) אנכי ה' אלהיך, תכנתי עמודיה סלה:


<< · שיר השירים רבה · א · י · >>

פסוק י: "נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים"


שיר השירים רבה א · י · א · >>

[י] א "נָאווּ לְחָיַיִךְ" מה לחיים הללו לא נבראו אלא לדיבור, כך משה וארהן לא נבראו אלא לדיבור. "בַּתֹּרִים" בשתי תורות שבכתב ושבעל פה. ד"א "בַּתֹּרִים" בתורות הרבה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ו, ב): "זאת תורת העולה" (שם, ז) "זאת תורת המנחה" (שם, יח) "זאת תורת החטאת" (שם ז, א) "זאת תורת האשם" (שם, יא) "זאת תורת זבח השלמים" (במדבר יט, יד): "זאת התורה אדם כי ימות באהל"
ד"א "בַּתֹּרִים" בשני תארים בשני אחים זה משה ואהרן שתוארן טובה זה על זה זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה אמר ר' פנחס כתיב (שמות ד,): "ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" לתורגמן "ואתה תהיה לו לאלהים" וכי עבודת כוכבים נעשה משה לאהרן דאת אמרת ואתה תהיה לו לאלהים אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה משה כשם שמוראי עליך כך יהיה מוראך על אחיך והוא לא עשה כן אלא (שם,) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים" הקיש כתפו לכתפו שעדיין היה שמח זה בגדולתו של זה וזה בגדולתו של זה ומניין שהיה אהרן שמח בגדולת משה שנאמר (שם,) "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו" תני רבי שמעון בן יוחאי לב ששמח בגדולת משה אחיו ילבש אורים ותומים הה"ד (שם כח,) "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן" ומניין שהיה משה שמח בגדולת אהרן שנאמר (תהלים קלג,): "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן" אמר רבי אחא וכי שני זקנים היו לאהרן דכתיב על הזקן זקן אהרן אלא כיון שהיה רואה משה שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן היה דומה עליו כאילו יורד על זקנו של משה והיה שמח לכך נאמר על הזקן זקן אהרן:

<< · שיר השירים רבה א · י · ב · >>

[י] ב "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" אלו שבעים סנהדרין שהיו חורזים אחריהם בלוניא של מרגליות ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות באמונה "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" אלו התינוקות ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" אלו הרבנין צוארך בחרוזים אלו התלמידים שחוזרין צואריהם לשמוע דברי תורה מפיהם כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו כגון ר' אבא בר מימי וחבריו "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וכי עיקר נתינתן מהר סיני לא באש היו נתנין שנאמר (דברים ד,): "וההר בוער באש עד לב השמים" בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו אזלון ואמרון לרבי עקיבא ר' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך אמר לו הן אמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עסוק אמר לו לאו אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין הה"ד "וההר בוער באש" ר' אבהו היה יושב ודורש ואש מלהטת סביבותיו אמר שמא איני חורז בדברי תורה כתיקנן דאמר ר' לוי אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא:

<< · שיר השירים רבה א · י · ג

[י] ג ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" בשעה שקורין בדברי תורה בתוריהן הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג הדא דאת אמר (אסתר ב,): "ובהגיע תור נערה ונערה" "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמר אלו פרשותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו אמר ר' מנחמא כגון הדין דכתיב (במדבר כו,): "לאלה תחלק הארץ בנחלה" מה כתיב תמן (שם כז,) "ותקרבנה בנות צלפחד" (שם,) "כן בנות צלפחד דוברות" וכתיב בתריה (שם,) "עלה אל הר העברים הזה הר נבו" וכי מה ענין זה לזה כיון דאתפלגת ארעא באו בנות צלפחד ליטול חלקן אצל משה ונסתלק משה מדינן הה"ד (שם,) "ויקרב משה את משפטן" אמר לו הקב"ה משה מדינן את מסתלק ומלפני אין את מסתלק עלה על הר העברים הזה אמר לפניו רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד לישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא משה על בני אתה צריך צווי ועל פועל ידי אתה מצוני עד שאתה מצווני על בני צוה את בני עלי הה"ד (שם כח,) "צו את בני ישראל ואמרת אליהם" משל למה"ד לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם אמרה לו חי אדוני המלך אני מפקדת אותך על בני אמר לה עד שאת מצוה אותי על בני צוה בני עלי כך בשעה שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד עליהם:




<< · שיר השירים רבה · א · יא · >>

פסוק יא: "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף"


שיר השירים רבה א · יא · א

[יא] א "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ [עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף]" - "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ" זו בזת הים "עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" זו בזת מצרים כשם שהפריש בין כסף לזהב כך יש שבח ממון הים מבזת מצרים (יחזקאל טז,): "ותבואו בעדי עדיים" "בעדי" זו בזת מצרים "עדיים" זו בזת הים. ד"א "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ" זו התורה שלמד אלקולאין בדעתו של הקדוש ברוך הוא "עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" רבי אבא בר כהנא אמר אלו האותיות רבי אחא אמר אלו התיבות ד"א "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ" זה הכתב "עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" זה הסרגל ר"א "תּוֹרֵי זָהָב" זה המשכן הה"ד (שמות כו,): "ואת הקרשים תצפה זהב" "עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" המד"א (שמות כז,): "ווי העמודים וחשוקיהם כסף" ר' ברכיה פתר קרייה בארון "תּוֹרֵי זָהָב" זה הארון דכתיב (שם,) "וצפית אותו זהב טהור" "עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף כמן אצטווין וכיצד נעשה הארון ר' חנינא ור' שמעון בן לקיש ר' חנינא אמר שלש תיבות עשאו שתים של זהב ואחת של עץ נתן של עץ על של זהב ושל זהב על של עץ וחיפה שפתיו העליונות בזהב ריש לקיש אמר תיבה אחת עשאו וחפהו מבפנים ומבחוץ דכתיב (שם,) "מבית ומחוץ תצפנו" ומה מקיים ר' חנינא קרייה דריש לקיש א"ר פנחס שחיפה בין נסר לנסר יהודה בר' אומר "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים" זו התורה "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" אלו הנביאים "תּוֹרֵי זָהָב" אלו הכתובים "עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" זה שיר השירים מלה חתומה ומלה מסיימה:





<< · שיר השירים רבה · א · יב · >>

פסוק יב: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"


שיר השירים רבה א · יב · א · >>

[יב] א "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ר' מאיר ור' יהודה רבי מאיר אומר עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע ואמרו לעגל (שמות לב,): "אלה אלהיך ישראל" אמר ליה ר' יהודה דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל ומהו עד שהמלך במסבו עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו (שם כד,) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" היא דעתיה דר' מאיר למימר סיריי נתן ריחו אלא מסכתא עלתה בידם מן הגולה ושנו בה שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן ר' אליעזר ור' עקיבא ור' ברכיה ר' אליעזר אומר עד שהמלך במסבו עד שמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור שנאמר (דברים ד,): "וההר בוער באש" ר' עקיבא אומר עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע כבר (שמות כד,): "וישכן כבוד ה' על הר סיני" ר' ברכיה אומר עד שמשה במסבו ברקיע שנקרא מלך שנאמר (דברים לג,): "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" כבר (שמות כ, א): "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" ר' אליעזר בן יעקב ורבנן רבי אליעזר אומר עד שמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא ירד והצילו שנאמר (בראשית טו,): "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" ואימתי ירד מיכאל בימי חנניה מישאל ועזריה אמר רבי טביומי עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו והיה אלהים עמכם אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם אמר רב נחמן כתיב (שם מו,) "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע" להיכן הלך הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע שנא' (שם כא,) "ויטע אשל בבאר שבע" אמר רבי לוי כתיב (שמות, כו): "והבריח התיכון בתוך הקרשים" הבריח שלשים ושתים אמה היה ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו הה"ד (שם לה,) "וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים" אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו מתחלה אמר ר' לוי בר חייא במגדלא דצבעייא קצצום והורידום עמם למצרים ולא נמצא בהם קשר ופקע אעין דשטים הוו במגדלא והוו נוהגים בהם באיסור מפני קדושת הארון אתון ושאלון לרב חנניה חברין דרבנן ואמר לון אל תשנו ממנהג אבותיכם:

<< · שיר השירים רבה א · יב · ב · >>

[יב] ב ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה במסבו ברקיע כבר הקדים שנאמר (שמות יט, טז): "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה וישנו להם בני המדינה כל הלילה וכשבא המלך ומצאם ישנים העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך והיה המלך מהלך לפניהם עד שהגיע לפלטין שלו כך הקב"ה הקדים דכתיב "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" וכתיב (שם, יא) "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם" ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה אמר ר' יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין הה"ד ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקב"ה הה"ד (שם, יז) "ויוצא משה את העם לקראת האלהים" והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני דכתיב (יח) "והר סיני עשן כלו" א"ר יצחק זה הוא שמקנתרן על ידי ישעיהו שנאמר (ישעיה, נ): "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצר קצרה ידי מפדות":

<< · שיר השירים רבה א · יב · ג

[יב] ג אמר ר' יודן עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהם בירושלים כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא שנאמר (מ"ב יט, לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" א"ר אבהו עד שמשה וישראל מסובין ואוכלין פסחיהם במצרים כבר הקדים הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות יב,): "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים" היא דעתיה דרבי אבהו למימר סיריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה והופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשומי גן עדן והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם משה כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שם,) "כל בן נכר לא יאכל בו" עמדו והפרישו הנכרים שביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב"ה (שם,) "וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו" עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקדוש ברוך הוא סינטומוס "כל ערל לא יאכל בו" מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומהל עצמו מי מלן ר' ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה הה"ד (יהושע ה,): "בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית" ולמה שנית מכאן שמלן בראשונה מיד "ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות" מהו אל גבעת הערלות אמר רבי מכאן שעשו אותה גבעה בערלה:




<< · שיר השירים רבה · א · יג · >>

פסוק יג: "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי"


שיר השירים רבה א · יג · א

[יג] א "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי" מהו צרור המור ר' עזריה בשם ר' יהודה פתר קרייה באברהם אבינו מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים כך אברהם ראש לכל הצדיקים מה המור הזה אין ריחו מפיח אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש ומה המור הזה כל מי שליקטו ידיו מתמרמרות כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים בין שדי ילין שהוא מותאם בין שכינה למלאך שנא' (בראשית יח,): "וירא וירץ לקראתם" וירא בשכינה וירץ כמלאך:





<< · שיר השירים רבה · א · יד · >>


יד.

אשכול הכפר אשכול זה יצחק, שנכפת על המזבח. כאשכול הכפר שמכפר עונותיהם של ישראל. בכרמי עין גדי זה אבינו יעקב, שנכנס בכרום פניו, מתפחד בהכלמו אצל אביו. ולבש בגדי גדי עזים ונטל הברכות שהן עין עולם. רבי חוניא בשם רבי אחא: אין לה חביב לאשה הזאת יותר, מצרור הבשם. איכן היא מלינה אותו? בין שדיה. ואמר רבי חוניא בשם ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! צרתה למצרים בבכוריהם, המרתה להם בנפשותיהם, ולי בין שדי ילין? הא כיצד? היה מצרי אומר לישראל: הטמן לי הבכור הזה בין בניך, והיה נוטלו ומטמינו והמלאך נכנס ונוגפו. ולי בין שדי ילין.

רבי ברכיה אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: בשעה שאתה מיצר לי, מימר לי, דודי לי את נעשה דודי ורואה, אי זה הוא אדם גדול שיש בו, שיכול לומר למדת הדין: די! ואת נוטלו וממשכנו בעדי. הדא הוא דכתיב: אשכל הכפר. מהו אשכל? איש שהכל בו: מקרא, משנה, תלמוד, תוספתות ואגדות. הכפר שמכפר עונותיהם של ישראל. בכרמי עין גדי אלו אבות העולם, שנמשכו אחריך כגדיים. ונטלו הברכות שהן עין עולם.

רבי יוחנן פתר קרייה בקטרת בית אבטינס צרור המור זה אחד מאחד עשר סממנין שנותנין בה רבי הונא אמר לה: (שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך: סמים הרי שניים. נטף ושחלת וחלבנה הרי חמישה. סמים אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים?! בד בבד יהיה, תן חמשה, כנגד חמשה, הרי עשרה. ולבונה זכה הרי אחד עשר. מיכן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטרת, אלא אחד עשר סממנים הללו בלבד. בין שדי ילין שהיתה מצומצמת, בין שני בדי הארון. אשכול הכפר שמכפרת עוונות של ישראל. אמר רבי יצחק: אשכול שהיתה מתמרת ועולה, עד הקורות ואחר כך פוסה ויורדת. כאשכול הכפר המכפרת עונותיהם של ישראל. ואמר ר' יצחק: כתיב: (ויקרא ט"ז) וכסה ענן הקטרת. הכסוי הזה אין אנו יודעין מהו, עד שבא דוד ופרשו: (תהילים פ"ה) נשאת עון עמך כסית בכרמי עין גדי. בזכות התנאים שהתניתי לאברהם אביכם בין הבתרים, שנאמר: (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. מדבר הכתוב באברהם, שנאמר: (שם) אחר הדברים האלה, היה דבר ה' אל אברם במחזה. רבי לוי בשם ר' חמא אמר: הרהורי דברים היו שם. מי הרהר? אברהם הרהר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כרת ברית עם נח שאין את מכלה זרעו מן העולם ועמדתי אני וסגלתי מעשים טובים לפניך ודחת בריתי לבריתו, שמא יעמוד אדם אחר ויסגול מצוות ומעשים טובים יותר ממני, וידחה בריתו לבריתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: (שם) אל תירא אנכי מגן לך. מנח לא העמדתי מגינים וצדיקים, וממך אני מעמיד מגינים וצדיקים. ולא עוד, אלא שבניך באים לידי עבירות ומעשים רעים, אני רואה איזה הוא אדם גדול שבהן, שיכול לומר למדת הדין, די! ואני נוטלו וממשכנו בעדם. שנאמר: אשכול איש שהכל בו: מקרא ומשנה, תלמוד, תוספתות ואגדות. הכפר שמכפר עונותיהם של ישראל. בכרמי עין גדי אני נוטלו וממשכנו בעדם. דבר אחר: אשכל בן גזירה אמר: זה הקדוש ברוך הוא, איש שהכל בו. הכפר שכפר באומות העולם והודה בהן בישראל. ואימתי כפר באומות העולם? הווי אומר: במלחמת יהושפט. הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' כ') ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון, ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה. את מוצא ישראל באים מכחו של אברהם, ועמון ומואב באים מכחו של לוט, אלו עושין מלחמה עם אלו ונפלו אלו ביד אלו, ויהושפט עזרו אלהיו ונצח. הווי, שכפר באומות העולם. ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב מדבר ביהושפט, אמור לו: נאמר כאן עין גדי ונאמר להלן (שם) בחצצון תמר היא עין גדי. מה עין גדי שנאמר: להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר, אף כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר. אמר רבי לוי בר זכריה: מה אם בעולם הזה שכתוב בהקדוש ברוך הוא: (דברים ד') כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא אל קנא הוא.כפר באומות העולם והודה בישראל,לעתיד לבא שנמשל כטל, שנאמר:(הושע י"ד) אהיה כטל לישראל, על אחת כמה וכמה!

<< · שיר השירים רבה · א · טו · >>


טו.

הנך יפה רעיתי ג במצוות. הנך יפה בגמילות חסדים, הנך יפה במצוות עשה, הנך יפה במצוות לא תעשה, הנך יפה במצוות הבית בחלוק תרומה ומעשרות, הנך יפה במצוות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר, הנך יפה בכלאים, הנך יפה בסדין בציצית, הנך יפה בנטיעה, הנך יפה בערלה, הנך יפה בנטע רבעי, הנך יפה במילה, הנך יפה בפריעה, הנך יפה בתפילה, הנך יפה בקריאת שמע, הנך יפה במזוזה, הנך יפה בתפילין, הנך יפה בסוכה, הנך יפה בלולב ואתרוג, הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים, הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא.

עיניך יונים עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה. הדא הוא דכתיב: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח איברים יש באדם וכלם אינן הולכים וחוזרים,אלא אחר העינים. כך, אין ישראל יכולין לעשות דבר, חוץ מסנהדרין שלהם יונים. מה היונה הזאת תמה. כך ישראל נאים בהילוכן, כשהן עולין לפעמי רגלים. מה יונה זאת מצויינת. כך ישראל מצויינין בתגלחת, במילה, בציצית. מה יונה זו צנועה. כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה. כך ישראל. שנאמר:(תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. מה יונה זו מכפרת על העונות. כך ישראל מכפרים על האומות. שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג, כנגד שבעים אומות,שלא יצדה העולם מהם. הדא הוא דכתיב: (שם קיט) תחת אהבתי ישטנוני. ואני תפילה. מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר. כך ישראל משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר. מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה. כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים, כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו. מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם. כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלוש רגלים בשנה. מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן. כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים. מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה. כך ישראל, הדא הוא דכתיב: (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים. אלו ואלו "והושבתים על בתיהם נאם ה'". רבי אומר: יש מין יונה שמאכילים אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך, בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה, גרים מתגיירים באותה שעה. כגון: יתרו, הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא. אף בחנניה מישאל ועזריה, הרבה גרים נתגיירו באותה שעה. מה טעם? (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו. מה כתיב בתריה? (שם) וידעו תועי רוח.

רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן. אמר: ילדה אשה אחת במצרים שישים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו. אמר ליה: מאן הות כן? אמר ליה: זו יוכבד, שילדה את משה ששקול כנגד שישים רבוא של ישראל. הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל. (במדבר א') ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה. (דברים ל"א) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

עיניך יונים כיונים. דוגמה דידך דמיא להדא יונה. מה יונה זו הביאה אורה לעולם, אף את מביאה אורה לעולם. שנאמר: (ישעיה ס') והלכו גויים לאורך. ואימתי הביאה יונה אורה לעולם? בימי נח. הדא הוא דכתיב: (בראשית ח') ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. מהו טרף בפיה? קטיל כמה דתימר: (שם ל"ז) טרוף טורף יוסף. אמר רבי ברכיה: אילולי קטל יתיה, אילן רב הוה מתעביד. ומהיכן הביאה אותו? רבי לוי אמר: משמטוטי ארץ ישראל הביאתו, הדא היא הא דאמרין בריתא: ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא. הוא שנאמר: על ידי יחזקאל: (יחזקאל כ"ב) בן אדם אמור לה: את ארץ לא מטוהרה היא, לא נשמה ביום זעם. אמר ר' יוחנן: אפילו אצטרבולין של רחים, נמחו במים. רבי טריי אמר: שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאתו. אמר ליה רבי איבו: אילו מגן עדן הביאה אותו, לא היה לה להביא דבר מעולה. כגון: קנמון ובלסמון, אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו: מרי נח, -מר מזה- מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מתוק מתחת ידיך.

<< · שיר השירים רבה · א · טז · >>


טז.

הנך יפה דודי אף נעים ר' אבהו ורבי חנינא ר' אבהו אמר: הוא קלסה בלשון כפול והיא קלסתו בלשון פשוט. הוא קלסה בלשון כפול, הנך יפה רעיתי הנך יפה, שאם בקש לו לעשות אומה אחרת שהוא יכול, היא קלסתו בלשון פשוט, הנך יפה דודי אף נעים. אמר ליה ר' חנינא: אף היא קלסתו בלשון כפול, שנאמר:הנך יפה דודי אף נעים אמרה לו: רבונו של עולם! אף שאת מביא עלי נעים הוא. למה? שאת מחזירני ומביאני לידי מוטב.

אף ערשנו רננה זה בית המקדש. היך מה דאת אמר: (מלכים ב' י"א) ואת מניקתו בחדר המטות. מהו בחדר המטות? ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אמר: בתאים. ורבי שמואל בר נחמן אמר: בעליות, ולא פליגי. מאן דאמר: בתאים, בימות הגשמים. מאן דאמר: בעליות, בימות החמה. דבר אחר: אף ערשנו רעננה. ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון: למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה. התחיל מצטער בעצמו ומדחק באיבריו, כיון שנכנס למדינה, הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח איבריו. כך, עד שלא נבנה בית המקדש, הייתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים.

דבר אחר: אף ערשנו רעננה מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך, עד שלא נבנה בית המקדש הייתה השכינה מטלטלת ממקום למקום, הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' ז') ואהיה מתהלך באהל ובמשכן. משנבנה בית המקדש, (תהילים קלב) זאת מנוחתי עדי עד. דבר אחר: אף ערשנו רעננה מה מטה זו אינה עשויה, אלא לנחת רוח כך ישראל, עד שלא נבנה בית המקדש היו מטלטלין ממקום למקום. "ויסעו ויחנו". משנבנה בית המקדש: (מלכים א' ה') וישב יהודה וישראל לבטח. דבר אחר: אף ערשנו רעננה מה מטה זו, אינה אלא לפריה ורביה כך, עד שלא נבנה בית המקדש: (ד"ה א' כ"א) לכו ספרו את ישראל. משנבנה, (מלכים א' ד') יהודה וישראל רבים. דבר אחר: אף ערשנו רעננה מה מטה זו, אינה אלא לפריה ורביה כך, עד שלא נבנה בית המקדש: (עזרא ב') כל הקהל כאחד ארבע רבוא, משנבנה בית המקדש פרו ורבו. דאמר רבי יוחנן: מגבת ועד אנטיפרס, שישים רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים. וכדין, אפילו את מצנעה יתהון שישים רבוא דקני, לא מטחנא להון ולא נסב יתהון. אמר רבי חנינא: קפצה להם ארץ ישראל.

<< · שיר השירים רבה · א · יז


יז.

קורות בתינו ארזים רבי מנחמא בשם רבי ברכיה: אבנים שישן עליהם יעקב אבינו, נעשו תחתיו במטה וכפלומה. ומה הרטבה הרטיב מהן? קורות בתינו ארזים. דבר אחר: קורות בתינו ארזים אלו הצדיקים והצדיקות, הנביאים והנביאות שעמדו ממנו.

רהיטנו ברותים אמר ר' יוחנן: אין אדם נהנה מן הברותים הזה. למה? שהיא נכפפת. היא דעתיה דר' יוחנן. דאמר רבי יוחנן: (הושע י"ד) "אני כברוש רענן". אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודת כוכבים. (שם) "אפרים מה לי עוד". מה לי וליצרך של עבודת כוכבים. "אני עניתי" אני עוניתי לו. "ואשורנו" לא אשורנו, לא אמרנו לך שירה. אלא, הווי אומר: אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודת כוכבים. דבר אחר: רהיטנו ברותים מקום שהכהנים רהוטים בברותים. היך מה דאת אמר: (מלכים א' ו') ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים. אמר רבי יוחנן: למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם מקרה בארזים ומרהיט בברותים.

שיר השירים רבה · א · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב באתר דעת.