שיר השירים רבה א א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שיר השירים רבה א · א · ז · >>

[א] ז דבר אחר "שיר השירים" זה שאמר הכתוב (משלי טז, כג): "לב חכם ישכיל פיהו". לבו של חכם מלא חכמה. מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו פיהו. פומיה מחכים עלוי, פומיה מורה עלוי. "ועל שפתיו יוסיף לקח", מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו, מוסיף על לקחה של תורה. משלו משל למה הדבר דומה לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומוקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים, ידעו הכל חכמתו. "ועל שפתיו יוסיף לקח" לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו. שנאמר (קהלת א, יג): "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה". מהו ולתור להעשות תייר בחכמה. הדא הוא דכתיב (במדבר יג,): "ויתורו את ארץ כנען". מאן דקרא טבוואות ניזיל לגביה, מאן דתני טבוואות ניזיל לגביה, שנאמר "ולתור בחכמה".

דבר אחר "לדרוש ולתור" לתור ולהותיר הדין פייטנא. כד עביד אלפא ביתא זמנין מחסל לה וזמנין דלית מיחסל לה. ברם שלמה עבד אלפי ביתא וחמשא אתין יתרין עליו, דכתיב (מ"א, ד): "ויהי שירו חמישה ואלף". ויהי שירו של אלף חמשה, ולא על דברי תורה בלבד היה תייר שלמה, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש. כגון האיך ממתיקין את החרדל היאך ממתיקין את התורמסין אמר לו הקדוש ברוך הוא אחר דברי תורה איללת, חייך שאין אני מקפח שכרך הריני משרה עליך רוח הקודש. מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים הללו משלי, קהלת ושיר השירים.