קטגוריה:שיר השירים א א
נוסח המקרא
שיר השירים אשר לשלמה
שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.
שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃
שִׁ֥יר הַ/שִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִ/שְׁלֹמֹֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום (כל הפרק)
עֲסַרְתֵּי שִׁירָתָא אִתְאֲמַרוּ בְּעָלְמָא הָדֵין שִׁירָא דֵין מְשׁוּבַּח מִן כּוּלְּהוֹן.
שִׁירְתָא קַמַּיְתָא אֲמַר אָדָם בִּזְמָן דְּאִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ חוֹבְתֵיהּ וַאֲתָא יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא וְאַגֵּין עֲלוֹי פְּתַח פּוּמֵּיהּ וַאֲמַר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא.
שִׁירְתָא תִּנְיֵיתָא אֲמַר מֹשֶׁה עִם בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמָן דְּבַזַּע לְהוֹן מָרֵי עָלְמָא יָת יַמָּא דְּסוּף פְּתַחוּ כּוּלְּהוֹן כַּחְדָּא וַאֲמַרוּ שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כַּתִיב בְּכֵן שַׁבַּח מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
שִׁירְתָא תְּלִיתֵיתָא אֲמַרוּ בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמָן דְּאִתְיְהֵיבַת לְהוֹן בֵּירָא דְּמִרְיָם דְּהַכְּדֵין כַּתִיב בְּכֵן שַׁבַּח יִשְׂרָאֵל.
שִׁירְתָא רְבִיעֵיתָא אֲמַר מֹשֶׁה נְבִיָּא כַּד אֲתָא זִמְנֵיהּ לְמִפְטַר מִן עָלְמָא וְאוֹכַח בַּהּ יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּהַכְּדֵין כַּתִיב אַצִּיתוּ שְׁמַיָּא וַאֲמַלֵּיל.
שִׁירְתָא חֲמִישֵׁיתָא אֲמַר יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן כַּד אֲגַח קְרָבָא בְּגִבְעוֹן וְקָמוּ לֵיהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא תְּלָתִין וְשֵׁית שָׁעִין וּפְסַקוּ מִלְּמֵימַר שִׁירְתָא פְּתַח פּוּמֵּיהּ אִיהוּ וַאֲמַר שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב בְּכֵן יְשַׁבַּח יְהוֹשֻׁעַ קֳדָם יְיָ.
שִׁירְתָא שְׁתִיתֵיתָא אֲמַר בָּרָק וּדְבוֹרָה בְּיוֹמָא דִּמְסַר יְיָ יָת סִיסְרָא וְיָת מַשְׁרְיָתֵיהּ בְּיַד בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל דְּהַכְּדֵין כַּתִיב וְשַׁבַּחַת דְּבוֹרָה וּבָרָק בַּר אֲבִינוֹעַם.
שִׁירְתָא שְׁבִיעֵיתָא אֲמַרַת חַנָּה בִּזְמָן דְּאִתְיְהֵיב לַהּ בַּר מִן קֳדָם יְיָ דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וְצַלִּיאַת חַנָּה בְּרוּחַ נְבוּאָה וַאֲמַרַת.
שִׁירְתָא תְּמִינֵיתָא אֲמַר דָּוִד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל עַל כָּל נִסַּיָּא דַּעֲבַד לֵיהּ יְיָ פְּתַח פּוּמֵּיהּ וַאֲמַר שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וְשַׁבַּח דָּוִד בִּנְבוּאָה קֳדָם יְיָ.
שִׁירְתָא תְּשִׁיעֵיתָא אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ קוּדְשָׁא קֳדָם רִבּוֹן כָּל עָלְמָא יְיָ.
רש"י
"אחת דיבר אלהים, שתים זו שמעתי" (תהלים סב, יב) – מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדיברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה.
וראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סודרים כל הספר הזה במדרש אחד; ויש מפוזרים בכמה מדרשי אגדה מקראות לבדם, ואינם מתיישבים על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוש משמעות המקרא ליישב ביאורם על סדרם, והמדרשות מרבותינו אקבעם מדרש ומדרש, איש איש במקומו.
ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמר (הושע ב ז): "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד הספר הזה ברוח הקודש, בלשון אשה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה – להודיעה, כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה.
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(א) "שיר השירים", שיר זה נחלק לחמשה שירים, ור"ל שיר שכלולים בו שירי שלמה, ספר בשיר הזה כי המלך שלמה אהב רעיה אחת היפה בנשים ויסגרה בבית מלכותו וישם בנות ירושלים שומרים סביבה, אבל היא היתה אהובת ריע לרועה צאן במדבר, וברחה חמשה פעמים מהיכל המלך אל המדבר אל דודה, בארבעה פעמים הראשונים הושבה אל חצר המלך, ובפעם החמישי לא יכלו לעצור בעדה, יצאה ולא שבה עוד, ובכל שיר ושיר יספר איך יצאה אל המדבר ונתחברה עם דודה:
השיר הראשון נמשך עד קול דודי דופק (ב' ח') מספר איך ברחה הרעיה בפעם הראשון, ובאיזה אופן ברחה, ואיך נתחברה עם דודה, ואיך הושבה ע"י בנות ירושלים השומרות אותה:
מליצה:
(א) "שיר השירים", שיר זה נחלק לחמשה שירים, ספר בשירתו כי המלך שלמה, ר"ל היצר וכח המתעורר של גוף שלמה אהב רעיה אחת בת שמים, היא נשמתו הרוחנית האלקית אשר נסגרה בגויתו, מקום מלכות היצר וממשלתו, וישם בנות ירושלים הם כחות החומריות למיניהם שומרים סביבה, להשקיע אותה בחומר ולמשכה אל רצונו להיות לו לפלגש. אבל היא היתה קשורה במוסרות אהבה אל דודה בשמים, הרועה צבאותיו אשר ברא. ויצאה חמשה פעמים מן הגויה שהיא היכל היצר המולך שמה, והתחברה עם דודה אשר בערבות בשמי קדם. בארבעה פעמים הראשונים התפשטה מן הגויה בעוד שלמה חי, ע"י שחל עליה הרוח האלקי במראות אלקים ארבעה פעמים, ושבה בכל פעם אל הגויה כסור המראה, בעת התעוררו בנות ירושלים שהם כחות החומריות משנתם, ובפעם החמישי יצאה ונפרדה מן הגויה עת נאסף שלמה אל עמיו, ודבקה באלהיה בצרור החיים לנצח, ובכל שיר ושיר יספר איך התפשטה מן החומר ונדבקה עם דודה פנים אל פנים:
השיר הראשון נמשך עד קולי דודי דופק (ב' ח') מספר איך התפשטה הרעיה השמיימית מן הגויה בפעם הראשון. ע"י המראה הראשונה אשר נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה בגבעון. כמו שנז' (מ"א ג' דה"ב א') ויספר באיזה אופן היה החזיון הזה. ואיך נתחברה עם הקדש ונח עליה הרוח. ואיך שבה אל הגויה ויקץ שלמה והנה חלום:מדרש רבה
פסוק א: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה"
את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. דוד מלך מ' שנה. וזה מלך מ' שנה. דוד מלך על ישראל ויהודה. ובנו מלך על ישראל ויהודה. אביו בנה את היסודות. והוא בנה את העליונות. אביו מלך מסוף העולם ועד סופו. וזה מלך מסוף העולם ועד סופו. דוד כתב ספרים. ושלמה כתב ספרים. דוד אמר שירים. ושלמה אמר שירים. דוד אמר הבלים. ושלמה אמר הבלים. דוד אמר דברים. ושלמה אמר דברים. דוד אמר משלים. ושלמה אמר משלים. דוד קלס באז. ושלמה קלס באז. דוד בנה מזבח. ושלמה בנה מזבח. דוד הקריב קרבן. ושלמה הקריב קרבן. דוד העלה את הארון. ושלמה העלה את הארון. דוד מלך מ' שנה שנאמר (מ"א, ב): "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה". ושלמה מלך מ' שנה שנאמר (דה"ב, ט): "וימלך שלמה בירושלים על כל ישראל ארבעים שנה". דוד מלך על ישראל ויהודה שנאמר (שם א כח,) "ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי". ושלמה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (מ"א, ד): "ויהודה וישראל רבים וגו'". דוד בנה את היסודות שנאמר (דה"א, כח): "ויקם דוד המלך על רגליו וגו'". ושלמה בנה את העליונות שנאמר (מ"א, ה): "בנה בניתי בית זבול לך". דוד אמר דברים שנאמר (ש"ב, כג): "ואלה דברי דוד האחרונים וגו'". ושלמה אמר דברים שנאמר (קהלת א, א): "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים". דוד אמר הבלים שנאמר (תהילים לט,): "אך כל הבל כל אדם ניצב סלה". ושלמה אמר הבלים שנאמר (קהלת א, ב): "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל". דוד אמר משלים שנאמר (ש"א, כד): "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע". ושלמה אמר משלים שנאמר (משלי א,): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". דוד כתב ספרים דתהילים נכתב על שמו. ושלמה כתב ספרים משלי קהלת שיר השירים. דוד קלס באז שנאמר (תהילים קכו,): "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים". ושלמה קלס באז שנאמר (מ"א, ח): "אז אמר שלמה ה' אמר וגו'". דוד העלה את הארון שנאמר (דה"א, טז): "ויהי דוד וזקני ישראל וגו'". ושלמה העלה את הארון שנאמר (מ"א, ח): "אז יקהל שלמה את כל זקני ישראל וגו'". דוד אמר שירים שנאמר (ש"ב, כב): "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו'". ושלמה אמר שירים שנאמר שיר השירים אשר לשלמה.
רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין, בשם רבי יהושע בן לוי אמר הואיל ואת מקישו מקישו מכל צד, מה אביו נמחל לו על כל עונותיו, שנאמר (שם יב, יג) "גם ה' העביר חטאתך לא תמות". אף זה כיוצא בו. ולא עוד, אלא ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים.
[א] ז דבר אחר "שיר השירים" זה שאמר הכתוב (משלי טז, כג): "לב חכם ישכיל פיהו". לבו של חכם מלא חכמה. מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו פיהו. פומיה מחכים עלוי, פומיה מורה עלוי. "ועל שפתיו יוסיף לקח", מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו, מוסיף על לקחה של תורה. משלו משל למה הדבר דומה לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומוקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים, ידעו הכל חכמתו. "ועל שפתיו יוסיף לקח" לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו. שנאמר (קהלת א, יג): "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה". מהו ולתור להעשות תייר בחכמה. הדא הוא דכתיב (במדבר יג,): "ויתורו את ארץ כנען". מאן דקרא טבוואות ניזיל לגביה, מאן דתני טבוואות ניזיל לגביה, שנאמר "ולתור בחכמה".
דבר אחר "לדרוש ולתור" לתור ולהותיר הדין פייטנא. כד עביד אלפא ביתא זמנין מחסל לה וזמנין דלית מיחסל לה. ברם שלמה עבד אלפי ביתא וחמשא אתין יתרין עליו, דכתיב (מ"א, ד): "ויהי שירו חמישה ואלף". ויהי שירו של אלף חמשה, ולא על דברי תורה בלבד היה תייר שלמה, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש. כגון האיך ממתיקין את החרדל היאך ממתיקין את התורמסין אמר לו הקדוש ברוך הוא אחר דברי תורה איללת, חייך שאין אני מקפח שכרך הריני משרה עליך רוח הקודש. מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים הללו משלי, קהלת ושיר השירים.[א] ח (קהלת יב, ט): "וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם". אִלו אדם אחר אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה, "וְיוֹתֵר" שאמרן שלמה. ואִלו מדעתו אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמֹע, "וְיוֹתֵר" שאמרן ברוח הקודש.
"וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם... וְאִזֵּן" דברי תורה "וְחִקֵּר" דברי תורה – עשה אזנים לתורה. את מוצא, שעד שלא עמד שלמה – למה היתה התורה דומה?
- רב נחמן אמר תרתין:
- רב נחמן אמר: לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה, וכל מי שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח. בא פִקח אחד ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח. והיו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת. כך עד שלא עמד שלמה, לא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין דברי תורה.
- רב נחמן אמר, לישנא חורי: לחורשא של קנים שלא היה אדם יכול להִכנס בה. ובא פִקח אחד ונטל את המגל וכיסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכיסוח ויוצאין. כך שלמה.
- אמר רבי יוסי: לקופה גדולה מלאה פירות ולא היה לה אוזן ולא היתה יכולה להטלטל, ובא פִקח אחד ועשה לה אזנים, והתחילה מטלטלת על־ידי אזניה. כך עד שלא עמד שלמה וגו'
- אמר רבי לוי: לקיתון גדול שהוא מלא רותחין, ולא היה לו אֹזן להִטלטל. בא אחד ועשה לה אֹזן והתחיל מִטלטל על ידי אזנו.
- אמר רבי חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צונין ומתוקין ויפים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה. בא פִקח אחד וסִפק חבל בחבל, משיחה במשיחה ודלה ממנה ושתה. התחילו הכל דולין ושותין. כך, מדבר לדבר, וממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה. הדא הוא דכתיב (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד". משלותיו של שלמה.
- ורבנן אמרי: אל יהי המשל הזה קל בעיניך. שעל ידי המשל הזה, אדם יכול לעמוד בדברי תורה. משל למלך שאבד זהוב מביתו או מרגלית טובה, לא על ידי פתילה ואיסר הוא מוצא אותה? כך המשל הזה, לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה. ותדע לך שהוא כן, שהרי שלמה על ידי המשל עמד על דקדוקיה של תורה.
אמר רבי אלעזר מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי. פעם אחת השכמתי ומצאתי הזבלים ותבנים ואמרתי "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'". אנחנו לא נזבלים ולא נתבנים, אפילו כתבנים אפילו כזבלים.
מכאן תנינא היה רבי פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה. קדושה מביאה לידי ענוה. ענוה מביאה לידי יראת חטא. יראת חטא מביאה לידי חסידות. חסידות מביאה לידי רוח הקודש. רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. תחיית המתים מביאה לידי אליהו הנביא זכור לטוב. זריזות מביאה לידי נקיות, שנאמר (ויקרא טז,): "וכלה מכפר את הקדש". נקיות לידי טהרה, שנאמר (שם יב,) "וכפר עליה הכהן וטהרה". טהרה לידי קדושה, שנאמר (שם טז,) "וטהרו וקדשו". קדושה לידי ענוה, שנאמר (ישעיה, נז): "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". ענוה לידי יראת חטא, שנאמר (משלי כב,): "עקב ענוה יראת ה'". יראת חטא לידי חסידות, שנאמר (תהילים פט,): "אז דברת בחזון לחסידיך". חסידות לידי רוח הקודש, שנאמר "אז דברת בחזון לחסידך". רוח הקודש לידי תחיית המתים, שנאמר (יחזקאל לז,): "ונתתי רוחי בכם וחייתם". תחיית המתים לידי אליהו הנביא ז"ל, שנאמר (מלאכי ג,): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא".
אמר רבי מתנא מה שעשת חכמה עטרה לראשה, עשת ענוה סנדל לעקבה. מה שעשת חכמה עטרה לראשה, שנאמר (תהילים קיא,): "ראשית חכמה יראת ה'". עשת ענוה סנדל לעקבה, שנאמר (משלי כב,): "עקב ענוה יראת ה'". תחיית המתים על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, הדא הוא דכתיב (ה) "אז תבין יראת ה' ודעת (קדושים) [אלהים] תמצא". זו רוח הקודש.
רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא לבליוטוס שהיה גדל בביתו של מלך. אמר לו המלך שאל מה אתן לך אמר הבליוטוס אם שואל אני כסף וזהב, הוא נותן לי. אבנים טובות ומרגליות, הוא נותן לי. אמר הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל. כך (מ"א, ג): "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך" אמר שלמה אם אשאל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי, אלא הרי אני שואל את החכמה והכל בכלל. הדא הוא דכתיב "ונתת לעבדך לב שומע". אמר לו הקדוש ברוך הוא שלמה חכמה שאלת לך ולא שאלת עושר ונכסים ונפש אויבך חייך החכמה והמדע נתון לך, ועל ידי כך עושר ונכסים אתן לך. מיד "ויקץ שלמה והנה חלום". אמר רבי יצחק חלום היה עומד על כנו. חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי. מיד "ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו". אמר רבי אלעזר מכאן שעושין סעודה, לגמרה של תורה. אמר רבי יודן ללמדך, שכל מי שמלמד תורה ברבים, זוכה ששורה עליו רוח הקודש. שכך עשה שלמה, שלמד ושרתה עליו רוח הקודש. ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים.
[א] י דבר אחר "שיר השירים" רבי איבו ורבי יהודה, רבי איבו אמר "שיר" חד "השירים" תרין הא תלתא. ורבי יהודה בר סימון אמר שיר השירים כולה חד ואילין תרתין אחרניאתא מה את עבד לון שיר המעלות לשלמה וחד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. סברין מימר דוד אמרן ואת תולה בדוד שנאמר כמגדל דויד צוארך. אלא מה שיר השירים שלמה אמרה ותלה אותה בדוד, כשתמצא אומר, כל מעשיו של אותו האיש משולשין היו. שלוש מעלות עלה שלמה. במעלה הראשונה כתיב (מ"א ה, ד): "כי הוא רֹדֶה בכל עבר הנהר". במעלה שניה שנאמר (שם, א) "ושלמה היה מושל". במעלה שלישית שנאמר (דה"א, כט): "וישב שלמה על כסא ה' למלך". אמר רבי יצחק וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה' אותו שכתוב בו (דברים ד,): "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" וכתיב (דניאל ז,): "נהר דינור נגיד ונפיק וגו'". וכתיב כורסיה שביבין דינור. ואת אמרת "וישב שלמה על כסא ה'" אלא מה כסאו של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו. אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו. מה כסא ה' דן בלא עדים והתראה. אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה. ואי זה הוא זה דינין של זונות. הדא הוא דכתיב (מ"א, ג): "אז תבאנה שתים נשים". מי היו רב אמר רוחות היו. ורבנן אמרין יבמות היו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. שלוש ירידות ירד שלמה ירידה ראשונה מאחר שהיה מלך גדול מסוף העולם ועד סופו נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ישראל. הדא הוא דכתיב (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". ירידה שניה מאחר שהיה מלך על ישראל נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ירושלים. הדא הוא דכתיב (קהלת א, יב): "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים". ירידה השלישית מאחר שהיה מלך על ירושלים נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ביתו. שנאמר (שיר ג, ז): "הנה מטתו שלשלמה כולם אחוזי חרב". ואפילו על מטתו לא היה מלך שהיה מפחד מן הרוחות.
שלושה עולמות ראה רבי יודן ורבי חוניא רבי יודן אמר מלך הדיוט ומלך. חכם טפש וחכם. עשיר עני ועשיר. מה טעם את הכל ראיתי בימי הבלי, לית בר נש מתני אונקי דידיה, אלא בשעת רווחיה. רבי חוניא אמר הדיוט מלך והדיוט. טפש חכם וטפש. עני עשיר ועני. מה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל. הייתי הווינא כד הווינא, ברם כען לית אנא. שלוש עבירות עבר הרבה לו סוסים. הרבה לו נשים. הרבה לו כסף וזהב. שנאמר (דה"ב, ט): "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים" ולא היו נגנבות. אמר רבי יוסי בר חנינא אבני עשר אמות, ואבני שמנה אמות. תני רבי שמעון בן יוחאי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו. הדא הוא דכתיב "אין כסף נחשב בימי שלמה". הרבה לו נשים שנאמר (מ"א יא, א): "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם וגו'". רבי יהושע בן לוי אמר על שם לא תתחתן בם. רבי שמעון בר יוחאי אומר לאהבה, אהבה ממש לזנות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כתיב גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. מלמד שהיה בועלן כשהן נדות ולא היו מודיעות אותו. רבי יוסי בן חלפתא אומר לאהבה, להאהיבן, לאהבן ולקרבן ולגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה. נמצאת אומר רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן יוחאי, ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו דבר אחד. רבי יוסי בן חלפתא פליג אתלתיהון. שלושה שטנים נזדווגו לו הדא הוא דכתיב (מ"א יא, יד): "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי". וכתיב (שם יא,) "כג". וכתיב (שם, כה) "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה". הרבה לו סוסים שנאמר (שם י,) "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה".
[א] יא רבי אלעזר בר אבינה משום רבי אחא ורבנין, רבי אלעזר אמר (מ"א ה, יב): "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל" על כל דבר ודבר "וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר. ורבנין אמרין "וידבר שלושה אלפים" משל על כל פסוק ופסוק. "ויהי שירו חמישה ואלף" אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. ויהי משלו אין כתיב כאן, אלא "ויהי שירו חמשה ואלף" שירו של משל טעמיה דמילתא טעמיה דמילתא. אמר רבי שמואל בר נחמן חזרנו על כל ספר משלי ולא מצינו שכתב בו, אלא תשע מאות וחמש עשרה פסוקים ואת אומר שלושה אלפים משל אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלושה טעמים, כגון (משלי כה, יב): "נזם זהב וחלי כתם" (שם יא, כב) "נזם זהב באף חזיר". (שם כה, ו) "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמד". אין צריך לומר תשב תשב, אין צריך לומר שלא תדבר.
תנינן אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם אחד מישראל, על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כולו כדאי, כיום שנתנה בו שיר השירים. למה שכל הכתובים קדש, וזה קדש קדשים. ועל מה נחלקו על קהלת. אמר ר"י בר רבי יהושע בן חמיו של רבי עקיבא, כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו. רבי אלעזר בן עזריה עבד לה מתלא לאחד שהוליך סאה של חטים אצל הנחתום, אמר לו הוצא לי ממנה קמח סלת, הוצא לי ממנה קלוסקיא קמח וסלת אחד. כך כל חכמתה דשלמה לא סולת, אלא שיר השירים לישראל. שיר השירים המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים. נאמר שירים ונשבח למי שעשאנו שירים בעולם, הא מה דאת אמר (עמוס ח, ג): "והילילו שירות היכל" שבחות דהיכלא.
דבר אחר "שיר השירים" המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים. נאמר שירים למי שעשאנו, שיורים לעולם הא מה דאת אמר (דברים לב,): "ה' בדד ינחנו". רבי יוחנן בשם רבי אחא בשם ר"ש בר אבא נאמר שירים ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, נאמר לפניו שירים הרבה בכל השירים, או הוא מקלסן, או הן מקלסין אותו בשירת משה. הן מקלסין אותו ואומר (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו". ובשירת משה הוא מקלסן (דברים לב, יג): "ירכיבהו על במתי ארץ". ברם הכא הן מקלסין אותו והוא מקלסן הוא מקלסן (שיר א, טו): "הנך יפה רעיתי" והן מקלסין אותו (שם, טז) "הנך יפה דודי אף נעים". רבי שמעון בשם רבי חנין דציפרין אמר שיר כפול. רבי סימון אמר כפל ומכופל. רבי לוי אמר כנגד שנות אבות ועשרת הדברות נאמרה. מנין שיר שיר תק"י. ואי תימר דאית בהון יתיר צא מהן שני רעבון, שאין עולין מן המנין.
דבר אחר רבי יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר במגלה זו במלך שלמה, במלך שלמה הכתוב מדבר במלך סתם בהקדוש ברוך הוא הכתוב מדבר. ורבנין אמרין כל מקום שנאמר במלך שלמה, במלך השלום שלו הכתוב מדבר. במלך סתם, בכנסת ישראל הכתוב מדבר:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שיר השירים א א.
שיר השירים אשר לשלמה
שִׁיר הַשִּׁירִים א1 : "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" - זו הכותרת למגילת שיר השירים, ויש לה כמה פירושים:
א. שיר השירים - שיר אחד או הרבה שירים?
1. השיר המעולה שבשירים
שיר השירים הוא השיר הטוב המעולה שבכל השירים (רש"י, תרגום, דעת מקרא), כמו הביטויים:
- (שמות כט לז): "שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ", וכן למשל (ויקרא ב ג): "וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ידוד" (יחזקאל מג יב): "זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת" (דברי הימים א כג יג): "בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי ידוד לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם" דניאל ט כד: " "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ" "לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וְלַחְתֹּם חטאות[חַטָּאת] וּלְכַפֵּר" "עון וּלְהָבִיא צֶדֶק" "עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן" "וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" "
- (דניאל ח כה): "וְעַל שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל שַׂר שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר"
- (דניאל יא לו): "וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה"
- דניאל ב לז: " "אנתה[אַנְתְּ] מַלְכָּא" "מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ" " = מלך המלכים, וכן (עזרא ז יב): "אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת"
- וכן בלשון המאוחרת יותר "עיקר העיקרים", "ספר הספרים" ועוד.
ולהבדיל:
- (בראשית ט כה): "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו"
- (קהלת א ב): "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל"( פירוט )
ואולי גם:
- (ישעיהו לד י): "לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ"
- (ישעיהו נא ח): "כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים"
- (יחזקאל טז ז): "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים..."
שיר השירים עוסק באהבה בין איש לאשה, שהיא גם משל לאהבה בין ה' לבין עם ישראל ולבין האדם, שהיא הכוח היסודי היוצר ומניע את העולם, ולפיכך זהו השיר המעולה שבשירים - שיר השירים.
לפי פירוש זה, ייתכן שהכוונה לשיר המעולה בכל השירים שבעולם, או למעולה שבכל שיריו של שלמה, שחיבר 1005 שירים:
- (מלכים א ה יב): "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף"
2. שיר שהוא לקט של שירים רבים
שיר השירים יכול להיות גם שיר שהוא לקט של שירים רבים.
שלמה המלך נקרא גם "קהלת" כי היה אספן - הוא הקהיל ואסף דברי חכמה בספר משלי ודברי הגות במגילת קהלת, ובאותו אופן ייתכן שאסף גם שירי אהבה וחתונה במגילת שיר השירים.
לפי הסבר זה, אין קשר בין השירים השונים במגילה - כל שיר עומד בפני עצמו. ייתכן שכל שיר נאמר על-ידי זוג אחר בהקשר אחר, אך כולם קשורים לאהבה שבין איש לאשה ולכן נאספו יחד, כמשל לאהבה שבין ה' לבין עם ישראל. (ע"פ דעת מקרא, וכן פרופ' אליעזר שבייד בספר "חכמתה של מלכות ישראל").
- אולם, ישנן הקבלות רבות בין פרקים בספר, המעידות על כך שמדובר דווקא בשיר אחד עם עלילה אחת, למשל:
- האחים והכרם של הכלה נזכרים גם בפרק א וגם בפרק ח;
- השומרים הסובבים בעיר נזכרים גם בפרק ג וגם בפרק ה;
- דימוי החתן לצבי או לעופר האיילים נזכר גם בפרק ב וגם בפרק ח;
- ארבע פעמים משביעה הכלה את בנות ירושלים - בפרקים ב, ג, ה, ח.
3. שיר המורכב מכמה פרקי-שירה
שיר השירים יכול להיות גם שיר אחד, המתאר את סיפור אהבתו של זוג-אוהבים אחד, אולם הסיפור משתרע על-פני כמה תקופות ולכן השיר כולל כמה שירים, שכל אחד מהם מתאר פרק אחר בסיפור.
במדרש שיר השירים רבה דרשו כך את הכותרת: "שיר - אחד, השירים - שניים, הרי כאן שלושה" (ר' אבון);
ויש אומרים שבמגילה ישנם ארבעה שירים, שכל אחד מסתיים בהשבעת בנות ירושלים (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה");
ויש אומרים שבמגילה ישנם שישה שירים (מלבי"ם).
ובנמשל, כל אחד מפרקי השירה מתאר תקופה בתולדות ישראל: שיעבוד מצרים ויציאת מצרים, בית ראשון, בית שני, והעתיד (שרלו); או תקופה בחייו של המלך שלמה (מלבי"ם).
4. שיר הנולד מזיווג של שני שירים
שיר השירים יכול להיות גם שיר אחד המורכב משני שירים - שירו של האיש ושירה של האישה. לכל איש ואישה יש שיר פרטי שלו/ה, וכשאיש ואשה מתחתנים, שירי חייהם מזדווגים והופכים לשיר אחד. מגילת שיר השירים מתארת את הזיווג הזה (סגולות דוד).
אשר לשלמה
הספר מיוחס לשלמה מלך ישראל. בימי שלמה האהבה הגיעה לשיאה, גם בין בני אדם וגם בין עם ישראל לבין ה', ולכן הוא המלך הראוי ביותר לאסוף לקט של שירי אהבה או לחבר שיר אהבה חדש (שרלו עמ' 54).
ויש מפרשים גם: שנכתב לכבוד שלמה (רש"י), או על-אודות שלמה, שכן שלמה הוא אחת הדמויות המרכזיות בספר (דעת מקרא).
חז"ל דרשו את השם שלמה על הקב"ה, "מלך שהשלום שלו", ולפי זה, השיר כולו הוא שיר של ה', על ה' ולכבוד ה'.
מי הם החתן והכלה בספר?
1. מקובל לפרש, שהחתן הוא שלמה המלך. לפי זה, הכלה היא אחת מנשותיו, שאהב במיוחד: נעמה העמונית, בת פרעה, או אבישג השונמית (ראו שירת האידיאות / הרב אורי שרקי , אמו של שלמה ואשת נעוריו / ניצן יוגב ).
אולם, ישנם כמה רמזים לכך, שהחתן בספר אינו מלך כלל:
- הכלה מתייחסת אל החתן כאל רועה צאן, (שיר השירים א ז): "הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה? אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם? שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ?"; תיאורים אלו אינם מתאימים למלך, בפרט לא למלך עשיר כשלמה.
- החתן בא אל הכלה בסתר, (שיר השירים ב ט): "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"; מלך לא צריך לבוא בסתר - הוא יכול פשוט לקחת את הכלה אל ביתו.
- הכלה מחפשת את החתן בעיר, בשווקים וברחובות, (שיר השירים ג ב): "אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאֵתִיו"; המלך נמצא רוב הזמן בארמון, אין צורך לחפש אותו ברחובות (אמנם לא כל אחד יכול להיכנס לארמון, אבל אין צורך לחפש אותו).
ראו גם תשובת הרב שרלו לטענות אלו .
2. יש אומרים שהחתן הוא רועה צאן פשוט, והכלה היא פילגש של שלמה המלך המתאהבת בו ומנסה לברוח מהארמון (מלבי"ם).
- אך לפי זה, האהבה המרכזית בספר היא אהבה של ניאוף, שיש בה גם פגיעה בכבוד המלך, ואין זה סביר ששלמה המלך יכתוב ספר שלם שאהבה כזו היא במרכזו.
3. לענ"ד, על-פי הפשט, השיר מתאר את אהבתם וחתונתם של שני אנשים פשוטים - רועה צאן עם שומרת כרמים (אבן עזרא, "הדרך השניה"). לפי זה, יש להבין את הפסוקים המדברים על שלמה המלך כתיאורים פיוטיים של החתן:
- השם "שלמה" יכול להיות שם כללי לכל חתן - החתן ביום חופתו נראה מושלם, והוא משלים את עצמו על-ידי התחברות לחצי השני שלו, ולכן הוא נקרא שלמה. וגם הכלה נקראת כאן (שיר השירים ז א) "שולמית" (גם המילה כלולות, הנרדפת לנישואין, היא מהשורש כלל הדומה לשורש שלמ ומציין שלמות).
- חתן ביום חופתו דומה למלך (כדברי חז"ל), כגון בלבושו, במשתה שהוא עורך לאורחיו, ביחס שהוא מקבל מהאורחים, ועוד.
בחלק מהפסוקים הכוונה לשלמה המלך ממש, אך מטרתם של פסוקים אלו להדגיש את הניגוד בין אהבתו של המלך לבין אהבתם של האנשים הפשוטים: למלך שלמה "ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר", אבל אצל האנשים הפשוטים "אחת היא יונתי תמתי" ( פירוט ).
הבעיה בפירוש זה היא, שלפי זה אין קשר בין המשל לבין הנמשל, שהרי בנמשל, לפי הפירוש המקובל בדברי חז"ל, החתן הוא מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא (לכן, למשל, דבריו של אבן עזרא ב"דרך השניה" כלל לא מתאימים לדבריו ב"דרך השלישית").
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-26.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שיר השירים א א"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.