(קהלת א ב): "הֲבֵל הֲבָלִים, אָמַר קֹהֶלֶת; הֲבֵל הֲבָלִים, הַכֹּל הָבֶל"

חולף וזמני וחסר-תועלת כמו הבל של הבלים , אמר קהלת ; הבל (אדים היוצאים מהפה) של הבלים (יצורים חולפים וזמניים)! הכל חולף וזמני וחסר-תועלת כמו הבל .

הבל מופיע בתנ"ך בכמה משמעויות קרובות : 1. דבר חולף וזמני (כמו הבל-פה, אדי-מים ברוח, או צל עובר);   2. דבר שאין בו תועלת (כמו ריק ותוהו);   3. דבר  שקר וכזב;   4. כינוי לעבודת-אלילים.

בפסוק זה מתאימות יותר שתי המשמעויות הראשונות: קהל -החכמים שאסף שלמה בן-דוד הגיע למסקנה שכל מעשה האדם בעולם הוא הבל - דבר שאין בו ממש (מצודת ציון) , חולף וזמני ואינו מביא תועלת לאורך זמן, וכמו שמפורט בפסוק הבא, (קהלת א ג): "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?!"( פירוט ).

עם זאת, "הידיעה כי החיים הם דבר חולף, וכי סוף כל אדם למות, מביאה אותנו להכרת ערכו של כל רגע בחיים. כל רגע חולף לא ישוב. החיים חולפים כמו הבל. ימינו כצל עובר, ועל כן נצל כל שעה, מלא אותה בתוכן ובשמחה לפני שתחלוף ותעבור... המחשבה הזאת כי הכל חולף, כי מאומה אינו יציב, מביאה את האדם להסיר מליבו מחשבות של גאווה, והוא מבין כי עליו לירוא את ה' ולשמור את מצוותיו..." ( יהושע רוזנברג, "הבל הבלים אמר קהלת", אתר דעת ) .

1. הבל הבלים עניינו "ההבל הגדול ביותר שבכל ההבלים". כמו (שמות כט לז): "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"- הקדוש ביותר בכל הקדושים, שִׁיר הַשִּׁירִים א1 : "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" - השיר המעולה שבכל השירים,  (דניאל ב לז): "מֶלֶךְ מַלְכַיָּא"= מלך המלכים, המלך הגדול שבכל המלכים;  (בראשית ט כה): "עֶבֶד עֲבָדִים"- עבד של כל העבדים (ראו ביטויים נוספים בסגנון "שיר השירים" ). כך פירשו רוב התרגומים לאנגלית , למשל: "perfectly pointless, everything is pointless", "Utterly meaningless, nothing matters", "Absolute futility", ""Vanity of vanities", "Smoke, nothing but smoke", "Completely useless".

• אולם, כיוון ש"הכל הבל", לא ברור מהו "הבל הבלים" - הרי הכל הבל באותה מידה?

2. ניקוד המילה " "הֲבֵל הֲבָלִים"" מאפשר לפרשה לא כשם-עצם ( הֶבֶל ) אלא כפועל: "בזה הספר אמר קהלת לבני אדם והזהירם לההביל ולהמאיס את ההבלים . וחוזר ומפרש אמריו ואומר: הבל את ההבלים מה שהכל הבל , אשר בשום אופן לא יצמח מהם תכלית ראוי ויקר [אבל ההבלים המסבבים באחרונה תכלית המועיל - אין מהראוי לההביל אותם ולהמאיסם, יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל]" (מצודת דוד) . הפסוק מלמדנו להבחין בין החולף לבין הנצחי: לההביל ולמאוס את החולף, ולהשקיע בנצחי.

• אולם, בתנ"ך נזכר רק פועל אחד מהשורש הבל, והוא (ירמיהו כג טז): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: אַל תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנִּבְּאִים הַנְּבִאִים לָכֶם, מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם; חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ, לֹא מִפִּי ה'". שם נראה שעניינו "משקרים" או "מתעים", ולא "מואסים".

3. על-דרך הדרש, נזכרו כאן שבעה הבלים: הבל=1, הבלים=2, הבל=1, הבלים=2, הבל=1, בסה"כ 7. "קוהלת קורא תגר, ואומר על כל יצירה שבעת ימי בראשית שהכל הבל של הבלים הוא... שבעת הבלים כנגד מעשה שבעת ימי בראשית" ( רש"י ).  ועל-דרך הסוד, שבעת ה"הבלים" מכוונים כנגד שבע הספירות ושבעה חלקי גוף האדם (ראו רמ"ד ואלי) .

4. אולי ה הבל הוא אכן הבל-פה, אדי-מים הנעלמים וחולפים ברוח; וה הבלים הם בני-אדם הנמשלים בעצמם להבל (למשל תהלים קמד ד . הבל הבלים הוא הבל של הבלים - אדי-מים חולפים ונעלמים, היוצאים מפיהם של בני-אדם שהם בעצמם חולפים ונעלמים.

שלמה ממשיך את דבריו של דוד אביו, שגם הוא אמר שכל מעשי האדם הם הבל :

• (תהלים לא ז): "שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא, וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי"
• תהלים לט ו: " "הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי, וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ; אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב, סֶלָה. " "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן; יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם... " "בְּתוֹכָחוֹת עַל עון יִסַּרְתָּ אִישׁ, וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ; אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶלָה" ".
• (תהלים סב י): "אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם, כָּזָב בְּנֵי אִישׁ; בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק, וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ ; חַיִל כִּי יָנוּב, אַל תָּשִׁיתוּ לֵב"
• (תהלים עח לג): "וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם, וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה"- חייהם של בני "דור המדבר" החוטאים חלפו ונעלמו במהירות;
• (תהלים צד יא): "ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה הָבֶל"
• (תהלים קמד ד): "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר"- חיי האדם חולפים במהירות, ואינם משאירים כל רושם;

ראו עוד: בין קהלת ותהילים / חגי הופר .

בפסוקנו אמר קהלת , אבל ב (קהלת ז כז): "רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת"( פירוט ) - כי קהלת הוא כינוי לאסיפת חכמים , שאפשר לקרוא לה גם קהל בלשון זכר וגם מקהלה בלשון נקבה.