קטגוריה:שיר השירים א א

<< | ספר שיר השירים • פרק א' • פסוק א' | >>

מהדורת הכתיב:

שיר השירים אשר לשלמה.

המהדורה המנוקדת:

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.

המהדורה המוטעמת:

שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

שִׁ֥יר שִׁ֥יר - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 7892 a
מורפ': HNcbsc הַשִּׁירִ֖ים הַ - מילית, ה' הידיעה
שִּׁירִ֖ים - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/7892 a
מורפ': HTd/Ncbpa אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr לִשְׁלֹמֹֽה לִ - מילת יחס
שְׁלֹמֹֽה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: l/8010
מורפ': HR/Np׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

שִׁ֥יר מרכא (משרת, דרגא 5) הַשִּׁירִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)

אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) לִשְׁלֹמֹֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר השייך ל- (שכתב) לִשְׁלֹמֹה:

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום (כל הפרק)

שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן דִי אֲמַר שְׁלֹמֹה נְבִיָּא מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ נְבוּאָה קֳדָם רִבּוֹן כָּל עָלְמָא יְיָ.

עֲסַרְתֵּי שִׁירָתָא אִתְאֲמַרוּ בְּעָלְמָא הָדֵין שִׁירָא דֵין מְשׁוּבַּח מִן כּוּלְּהוֹן.
שִׁירְתָא קַמַּיְתָא אֲמַר אָדָם בִּזְמָן דְּאִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ חוֹבְתֵיהּ וַאֲתָא יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא וְאַגֵּין עֲלוֹי פְּתַח פּוּמֵּיהּ וַאֲמַר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא.
שִׁירְתָא תִּנְיֵיתָא אֲמַר מֹשֶׁה עִם בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמָן דְּבַזַּע לְהוֹן מָרֵי עָלְמָא יָת יַמָּא דְּסוּף פְּתַחוּ כּוּלְּהוֹן כַּחְדָּא וַאֲמַרוּ שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כַּתִיב בְּכֵן שַׁבַּח מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
שִׁירְתָא תְּלִיתֵיתָא אֲמַרוּ בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמָן דְּאִתְיְהֵיבַת לְהוֹן בֵּירָא דְּמִרְיָם דְּהַכְּדֵין כַּתִיב בְּכֵן שַׁבַּח יִשְׂרָאֵל.
שִׁירְתָא רְבִיעֵיתָא אֲמַר מֹשֶׁה נְבִיָּא כַּד אֲתָא זִמְנֵיהּ לְמִפְטַר מִן עָלְמָא וְאוֹכַח בַּהּ יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּהַכְּדֵין כַּתִיב אַצִּיתוּ שְׁמַיָּא וַאֲמַלֵּיל.
שִׁירְתָא חֲמִישֵׁיתָא אֲמַר יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן כַּד אֲגַח קְרָבָא בְּגִבְעוֹן וְקָמוּ לֵיהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא תְּלָתִין וְשֵׁית שָׁעִין וּפְסַקוּ מִלְּמֵימַר שִׁירְתָא פְּתַח פּוּמֵּיהּ אִיהוּ וַאֲמַר שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב בְּכֵן יְשַׁבַּח יְהוֹשֻׁעַ קֳדָם יְיָ.
שִׁירְתָא שְׁתִיתֵיתָא אֲמַר בָּרָק וּדְבוֹרָה בְּיוֹמָא דִּמְסַר יְיָ יָת סִיסְרָא וְיָת מַשְׁרְיָתֵיהּ בְּיַד בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל דְּהַכְּדֵין כַּתִיב וְשַׁבַּחַת דְּבוֹרָה וּבָרָק בַּר אֲבִינוֹעַם.
שִׁירְתָא שְׁבִיעֵיתָא אֲמַרַת חַנָּה בִּזְמָן דְּאִתְיְהֵיב לַהּ בַּר מִן קֳדָם יְיָ דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וְצַלִּיאַת חַנָּה בְּרוּחַ נְבוּאָה וַאֲמַרַת.
שִׁירְתָא תְּמִינֵיתָא אֲמַר דָּוִד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל עַל כָּל נִסַּיָּא דַּעֲבַד לֵיהּ יְיָ פְּתַח פּוּמֵּיהּ וַאֲמַר שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וְשַׁבַּח דָּוִד בִּנְבוּאָה קֳדָם יְיָ.
שִׁירְתָא תְּשִׁיעֵיתָא אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ קוּדְשָׁא קֳדָם רִבּוֹן כָּל עָלְמָא יְיָ.

וְשִׁירְתָא עֲסִרֵיתָא עֲתִידִין לְמֵימַר יָתַהּ בְּנֵי גָלְוָתָא בְּעִדָּן דְּיִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וּמְפָרַשׁ עַל יְדוֹי דִּישַׁעְיָה נְבִיָּא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב שִׁירָא הָדֵין יְהֵי לְכוֹן לְחֶדְוָא כְּלֵיל אִתְקַדָּשׁוּת חַגָּא דְּפִסְחָא וְחֶדְוַת לִבָּא כְּעַמָּא דְּאָזְלִין לְאִתַּחְזָאָה קֳדָם יְיָ תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא בְּמִינֵי זֶמֶר וְקָל טַבְלָא לְמֵיעַל לְטוּרָא דַּיָי וּלְמִפְלַח קֳדָם יְיָ תַּקִּיפָא דְּיִשְׂרָאֵל:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

[הקדמה:]

טקסט זה עם ביאור

"אחת דיבר אלהים, שתים זו שמעתי" (תהלים סב, יב) – מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדיברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה.

וראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סודרים כל הספר הזה במדרש אחד; ויש מפוזרים בכמה מדרשי אגדה מקראות לבדם, ואינם מתיישבים על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוש משמעות המקרא ליישב ביאורם על סדרם, והמדרשות מרבותינו אקבעם מדרש ומדרש, איש איש במקומו.

ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמר (הושע ב ז): "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד הספר הזה ברוח הקודש, בלשון אשה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה – להודיעה, כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה.

"שיר השירים אשר לשלמה" - שנו רבותינו כל שלמה (דק"ל למה לא מייחסו אחר אביו כמו במשלי וקוהלת) האמורים בשיר השירים קדש מלך שהשלום שלו שיר שהוא על כל השירים אשר נאמר להקב"ה מאת עדתו ועינו כנסת ישראל אמר רבי עקיבא לא היה העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום אמר לו הוצא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקיא אחת מנופה ומעול' כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה – שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבועות ל"ה ע"ב): כָּל "שְׁלֹמֹה" הָאֲמוּרִים בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ: מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ.^[2] שִׁיר שֶׁהוּא עַל כָּל הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר נֶאֱמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֵת עֲדָתוֹ וְעַמּוֹ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (משנה ידים פרק שלישי): לֹא הָיָה הָעוֹלָם כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (תנחומא תצוה ה'): לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל סְאָה חִטִּים וּנְתָנָהּ לְנַחְתּוֹם. אָמַר לוֹ: "הוֹצֵא לִי כָךְ וְכָךְ סֹלֶת, כָּךְ וְכָךְ סֻבִּין, כָּךְ וְכָךְ מֻרְסָן; וְסָלִיתָ לִי מִתּוֹכָהּ גְּלֻסְקִיָּא אַחַת, מְנֻפָּה וּמְעֻלָּה." כָּךְ: כָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁכֻּלּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִבּוּל עֹל מַלְכוּתוֹ.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

משל:

(א) "שיר השירים", שיר זה נחלק לחמשה שירים, ור"ל שיר שכלולים בו שירי שלמה, ספר בשיר הזה כי המלך שלמה אהב רעיה אחת היפה בנשים ויסגרה בבית מלכותו וישם בנות ירושלים שומרים סביבה, אבל היא היתה אהובת ריע לרועה צאן במדבר, וברחה חמשה פעמים מהיכל המלך אל המדבר אל דודה, בארבעה פעמים הראשונים הושבה אל חצר המלך, ובפעם החמישי לא יכלו לעצור בעדה, יצאה ולא שבה עוד, ובכל שיר ושיר יספר איך יצאה אל המדבר ונתחברה עם דודה:

השיר הראשון נמשך עד קול דודי דופק (ב' ח') מספר איך ברחה הרעיה בפעם הראשון, ובאיזה אופן ברחה, ואיך נתחברה עם דודה, ואיך הושבה ע"י בנות ירושלים השומרות אותה:

מליצה:

(א) "שיר השירים", שיר זה נחלק לחמשה שירים, ספר בשירתו כי המלך שלמה, ר"ל היצר וכח המתעורר של גוף שלמה אהב רעיה אחת בת שמים, היא נשמתו הרוחנית האלקית אשר נסגרה בגויתו, מקום מלכות היצר וממשלתו, וישם בנות ירושלים הם כחות החומריות למיניהם שומרים סביבה, להשקיע אותה בחומר ולמשכה אל רצונו להיות לו לפלגש. אבל היא היתה קשורה במוסרות אהבה אל דודה בשמים, הרועה צבאותיו אשר ברא. ויצאה חמשה פעמים מן הגויה שהיא היכל היצר המולך שמה, והתחברה עם דודה אשר בערבות בשמי קדם. בארבעה פעמים הראשונים התפשטה מן הגויה בעוד שלמה חי, ע"י שחל עליה הרוח האלקי במראות אלקים ארבעה פעמים, ושבה בכל פעם אל הגויה כסור המראה, בעת התעוררו בנות ירושלים שהם כחות החומריות משנתם, ובפעם החמישי יצאה ונפרדה מן הגויה עת נאסף שלמה אל עמיו, ודבקה באלהיה בצרור החיים לנצח, ובכל שיר ושיר יספר איך התפשטה מן החומר ונדבקה עם דודה פנים אל פנים:

השיר הראשון נמשך עד קולי דודי דופק (ב' ח') מספר איך התפשטה הרעיה השמיימית מן הגויה בפעם הראשון. ע"י המראה הראשונה אשר נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה בגבעון. כמו שנז' (מ"א ג' דה"ב א') ויספר באיזה אופן היה החזיון הזה. ואיך נתחברה עם הקדש ונח עליה הרוח. ואיך שבה אל הגויה ויקץ שלמה והנה חלום:

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

פסוק א: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה"

[א] א זה שאמר הכתוב על ידי שלמה (משלי כב, כט): "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ" זה יוסף דכתיב ביה (בראשית לט,): "ויבא הביתה לעשות מלאכתו". רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר יום ניבול וזבול היה, יום טיאטרון היה. ורבי נחמיה אומר יום טיאטרון של נילוס היה, והלכו כולם לראות. והוא נכנס למלאכתו, לחשוב חשבונותיו של רבו. רבי פנחס אומר בשם רבי שמואל בר אבא כל שהוא משמש את רבו כראוי, הוא יוצא לחירות. מנין אנו למדין מיוסף על ידי ששמש את רבו כהוגן, יצא לחירות. לפיכך, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב זה פרעה, שנאמר (שם מא,) "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" זה פוטיפר, שהחשיך הקדוש ברוך הוא את עיניו וסירסו: [א] ב דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'". זה משה רבנו במלאכת המשכן. לפיכך "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב". זה פרעה, שנאמר (שמות ח,): "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים", זה יתרו. אמר רבי נחמיה עשית קודש, חול אלא "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב", זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שנאמר (שם לד,) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" זה פרעה, שנאמר (שם י,) "ויהי חשך אפלה וגו'": [א] ג דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'" אלו הצדיקים, שהם עוסקין במלאכתו של הקדוש ברוך הוא. לפיכך "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב", שמתיצבים בתורה. שנאמר (משלי ח,): "בי מלכים ימלוכו". "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" אלו הרשעים. שנאמר (ישעיה, כט): "והיה במחשך מעשיהם". וכתיב (תהילים לה,): "יהי דרכם חשך וחלקלקות". [א] ד דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'" זה רבי חנינא. אמרו פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים, אמר כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום מה אעשה מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו ומצא שם אבן אחת יצא וסידקה וסתתה וכרכמה אמר הרי עלי להעלותה לירושלים בקש לשכור לו פועלים אמר להם מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים אמר לו תן לנו שכרנו מאה זהובים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים. אמר להם וכי מנין לי מאה זהובים או חמישים לתת לכם ולא מצא לשעה מיד הלכו להם. מיד זימן לו הקדוש ברוך הוא חמישה מלאכים בדמות בני אדם אמרו לו רבי תן לנו חמישה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים ובלבד שתתן ידך עמנו ונתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים בקש ליתן להם שכרם ולא מצאן בא המעשה ללשכת הגזית אמרו לו דומה רבנו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים מיד נתן לחכמים אותו השכר שהשכיר עם המלאכים: [א] ה דבר אחר "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו'" זה שלמה בן דוד. "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" שהיה זריז בבנין בית המקדש. הדא הוא דכתיב (מ"א ו, לח): "ויבנהו שבע שנים". וכתוב אחד אומר (שם ז, א) "ואת ביתו בנה שלמה שלוש עשרה שנה". נמצא מיופה ומרובה בנין בית שלמה, מבנין בית המקדש אלא, כך אמרו בבנין ביתו נתעצל, בבנין בית המקדש, היה זריז ולא נתעצל. הונא בשם רב יוסף הכל מסייעין את המלך. כל שכן, הכל מסייעים בשביל כבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואפילו רוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. יצחק בריה דרב יהודה בר יחזקאל אמר כתיב (שם ח,) "בנה בניתי בית זבול לך", בנין בנה בניתי. רבי ברכיה אמר הבית אשר היו בונים אין כתיב כאן, אלא והבית בהבנותו, מאליו היה נבנה. שנאמר (שם ו,) "אבן שלמה מסע נבנה". בנוי אין כתיב כאן, אלא נבנה. מלמד שהיתה האבן נושאת את עצמה, וניתנה על גבי הדימוס. אמר רב אל תתמה על זה. מה כתיב להלן (דניאל ו, יח): "וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא". וכי אבנים יש בבבל אלא מארץ ישראל, פרחה לה לשעה ובאת וישבה לה על פי הבור. רב הונא בשם רב יוסף אמר מלאך ירד בדמות ארי של אבן וישב על פי הבור. הדא הוא דכתיב (שם, כג) "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא". ואל תתמה, אם בכבוד אותו צדיק כתיב והיתית אבן חדא. בכבודו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. "לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" לפני מלכי תורה יתיצב. "בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" אלו חבורה של רשעים. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שנמנו וגמרו שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. בקשו לצרף שלמה עמהם. יצתה בת קול ואמרה (תהלים קה, טו): "אל תגעו במשיחי". אמר רבי יהודה בר סימון ולא עוד, אלא שנתייחס ראש לשלשת יוחסין. שנאמר (מ"א יד, כא): "ורחבעם בן שלמה". אמר רבי יודן בר סימון ולא עוד, אלא ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים הללו משלי, שיר השירים וקהלת: [א] ו הדא הוא דכתיב (תהילים מה,): "תחת אבותיך יהיו בניך". את מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק. וכולהון יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה. צדיק מוליד צדיק יש לו מקרא ויש לו משל. מקרא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך. משל סרכא דאקים תאניתא. רשע מוליד רשע יש לו מקרא ויש לו משל ויש לו מליצה. מקרא דכתיב (במדבר לב,): "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים". משל (ש"א, כד): "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע". מליצה מנין? מה ילדת חיפושיתא, קרוצי בישי מינה. צדיק מוליד רשע יש לו מקרא (איוב לא,): "תחת חיטה יצא חוח". משל מולידין דלית כוותהון, מרביין דלא דמיין להון. רשע מוליד צדיק יש לו מקרא (ישעיה, נה): "תחת הנעצוץ יעלה ברוש". משל מן סניא נפק ורדא. אבל שלמה, מלך בן מלך. חכם בן חכם. צדיק בן צדיק. אווגיטוס בן אווגיטוס.
את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. דוד מלך מ' שנה. וזה מלך מ' שנה. דוד מלך על ישראל ויהודה. ובנו מלך על ישראל ויהודה. אביו בנה את היסודות. והוא בנה את העליונות. אביו מלך מסוף העולם ועד סופו. וזה מלך מסוף העולם ועד סופו. דוד כתב ספרים. ושלמה כתב ספרים. דוד אמר שירים. ושלמה אמר שירים. דוד אמר הבלים. ושלמה אמר הבלים. דוד אמר דברים. ושלמה אמר דברים. דוד אמר משלים. ושלמה אמר משלים. דוד קלס באז. ושלמה קלס באז. דוד בנה מזבח. ושלמה בנה מזבח. דוד הקריב קרבן. ושלמה הקריב קרבן. דוד העלה את הארון. ושלמה העלה את הארון. דוד מלך מ' שנה שנאמר (מ"א, ב): "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה". ושלמה מלך מ' שנה שנאמר (דה"ב, ט): "וימלך שלמה בירושלים על כל ישראל ארבעים שנה". דוד מלך על ישראל ויהודה שנאמר (שם א כח,) "ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי". ושלמה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (מ"א, ד): "ויהודה וישראל רבים וגו'". דוד בנה את היסודות שנאמר (דה"א, כח): "ויקם דוד המלך על רגליו וגו'". ושלמה בנה את העליונות שנאמר (מ"א, ה): "בנה בניתי בית זבול לך". דוד אמר דברים שנאמר (ש"ב, כג): "ואלה דברי דוד האחרונים וגו'". ושלמה אמר דברים שנאמר (קהלת א, א): "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים". דוד אמר הבלים שנאמר (תהילים לט,): "אך כל הבל כל אדם ניצב סלה". ושלמה אמר הבלים שנאמר (קהלת א, ב): "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל". דוד אמר משלים שנאמר (ש"א, כד): "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע". ושלמה אמר משלים שנאמר (משלי א,): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". דוד כתב ספרים דתהילים נכתב על שמו. ושלמה כתב ספרים משלי קהלת שיר השירים. דוד קלס באז שנאמר (תהילים קכו,): "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים". ושלמה קלס באז שנאמר (מ"א, ח): "אז אמר שלמה ה' אמר וגו'". דוד העלה את הארון שנאמר (דה"א, טז): "ויהי דוד וזקני ישראל וגו'". ושלמה העלה את הארון שנאמר (מ"א, ח): "אז יקהל שלמה את כל זקני ישראל וגו'". דוד אמר שירים שנאמר (ש"ב, כב): "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו'". ושלמה אמר שירים שנאמר שיר השירים אשר לשלמה.
רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין, בשם רבי יהושע בן לוי אמר הואיל ואת מקישו מקישו מכל צד, מה אביו נמחל לו על כל עונותיו, שנאמר (שם יב, יג) "גם ה' העביר חטאתך לא תמות". אף זה כיוצא בו. ולא עוד, אלא ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים.

[א] ז דבר אחר "שיר השירים" זה שאמר הכתוב (משלי טז, כג): "לב חכם ישכיל פיהו". לבו של חכם מלא חכמה. מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו פיהו. פומיה מחכים עלוי, פומיה מורה עלוי. "ועל שפתיו יוסיף לקח", מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו, מוסיף על לקחה של תורה. משלו משל למה הדבר דומה לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומוקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים, ידעו הכל חכמתו. "ועל שפתיו יוסיף לקח" לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו. שנאמר (קהלת א, יג): "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה". מהו ולתור להעשות תייר בחכמה. הדא הוא דכתיב (במדבר יג,): "ויתורו את ארץ כנען". מאן דקרא טבוואות ניזיל לגביה, מאן דתני טבוואות ניזיל לגביה, שנאמר "ולתור בחכמה".

דבר אחר "לדרוש ולתור" לתור ולהותיר הדין פייטנא. כד עביד אלפא ביתא זמנין מחסל לה וזמנין דלית מיחסל לה. ברם שלמה עבד אלפי ביתא וחמשא אתין יתרין עליו, דכתיב (מ"א, ד): "ויהי שירו חמישה ואלף". ויהי שירו של אלף חמשה, ולא על דברי תורה בלבד היה תייר שלמה, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש. כגון האיך ממתיקין את החרדל היאך ממתיקין את התורמסין אמר לו הקדוש ברוך הוא אחר דברי תורה איללת, חייך שאין אני מקפח שכרך הריני משרה עליך רוח הקודש. מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים הללו משלי, קהלת ושיר השירים.

[א] ח (קהלת יב, ט): "וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם". אִלו אדם אחר אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה, "וְיוֹתֵר" שאמרן שלמה. ואִלו מדעתו אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמֹע, "וְיוֹתֵר" שאמרן ברוח הקודש.

"וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם... וְאִזֵּן" דברי תורה "וְחִקֵּר" דברי תורה – עשה אזנים לתורה. את מוצא, שעד שלא עמד שלמה – למה היתה התורה דומה?

רב נחמן אמר תרתין:
- רב נחמן אמר: לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה, וכל מי שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח. בא פִקח אחד ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח. והיו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת. כך עד שלא עמד שלמה, לא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין דברי תורה.
- רב נחמן אמר, לישנא חורי: לחורשא של קנים שלא היה אדם יכול להִכנס בה. ובא פִקח אחד ונטל את המגל וכיסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכיסוח ויוצאין. כך שלמה.
אמר רבי יוסי: לקופה גדולה מלאה פירות ולא היה לה אוזן ולא היתה יכולה להטלטל, ובא פִקח אחד ועשה לה אזנים, והתחילה מטלטלת על־ידי אזניה. כך עד שלא עמד שלמה וגו'
אמר רבי שילא: לקיתון גדול שהוא מלא רותחין, ולא היה לו אֹזן להִטלטל. בא אחד ועשה לה אֹזן והתחיל מִטלטל על ידי אזנו.
אמר רבי חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צונין ומתוקין ויפים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה. בא פִקח אחד וסִפק חבל בחבל, משיחה במשיחה ודלה ממנה ושתה. התחילו הכל דולין ושותין. כך, מדבר לדבר, וממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה. הדא הוא דכתיב (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד". משלותיו של שלמה.
ורבנן אמרי: אל יהי המשל הזה קל בעיניך. שעל ידי המשל הזה, אדם יכול לעמוד בדברי תורה. משל למלך שאבד זהוב מביתו או מרגלית טובה, לא על ידי פתילה ואיסר הוא מוצא אותה? כך המשל הזה, לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה. ותדע לך שהוא כן, שהרי שלמה על ידי המשל עמד על דקדוקיה של תורה.

אמר רבי יודן: ללמדך, שכל מי שאומר דברי תורה ברבים, זוכה שתשרה עליו רוח הקֹדש של שכינה. וממי אתה למד משלמה. שעל־ידי שאמר דברי תורה ברבים, זכה ששרה עליו רוח הקֹדש. ואמר שלושה ספרים משלי, קהלת ושיר־השירים. [א] ט רבי פנחס בן יאיר פתח (משלי ב, ד): "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף [וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה]". אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרך. משל לאדם אם מאבד סלע או כילרין בתוך ביתו, הוא מדליק כמה נרות, כמה פתילות, עד שיעמוד עליהם. והרי דברים קל וחומר ומה אלו שהם חיי שעה של עולם הזה, אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמוד עליהם וימצאם, דברי תורה שהם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, אין אתה צריך לחפש אחריהם כמטמונים הללו הווי "אם תבקשנה ככסף וגו'".
אמר רבי אלעזר מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי. פעם אחת השכמתי ומצאתי הזבלים ותבנים ואמרתי "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'". אנחנו לא נזבלים ולא נתבנים, אפילו כתבנים אפילו כזבלים.
מכאן תנינא היה רבי פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה. קדושה מביאה לידי ענוה. ענוה מביאה לידי יראת חטא. יראת חטא מביאה לידי חסידות. חסידות מביאה לידי רוח הקודש. רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. תחיית המתים מביאה לידי אליהו הנביא זכור לטוב. זריזות מביאה לידי נקיות, שנאמר (ויקרא טז,): "וכלה מכפר את הקדש". נקיות לידי טהרה, שנאמר (שם יב,) "וכפר עליה הכהן וטהרה". טהרה לידי קדושה, שנאמר (שם טז,) "וטהרו וקדשו". קדושה לידי ענוה, שנאמר (ישעיה, נז): "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". ענוה לידי יראת חטא, שנאמר (משלי כב,): "עקב ענוה יראת ה'". יראת חטא לידי חסידות, שנאמר (תהילים פט,): "אז דברת בחזון לחסידיך". חסידות לידי רוח הקודש, שנאמר "אז דברת בחזון לחסידך". רוח הקודש לידי תחיית המתים, שנאמר (יחזקאל לז,): "ונתתי רוחי בכם וחייתם". תחיית המתים לידי אליהו הנביא ז"ל, שנאמר (מלאכי ג,): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא".
אמר רבי מתנא מה שעשת חכמה עטרה לראשה, עשת ענוה סנדל לעקבה. מה שעשת חכמה עטרה לראשה, שנאמר (תהילים קיא,): "ראשית חכמה יראת ה'". עשת ענוה סנדל לעקבה, שנאמר (משלי כב,): "עקב ענוה יראת ה'". תחיית המתים על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, הדא הוא דכתיב (ה) "אז תבין יראת ה' ודעת (קדושים) [אלהים] תמצא". זו רוח הקודש.
רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא לבליוטוס שהיה גדל בביתו של מלך. אמר לו המלך שאל מה אתן לך אמר הבליוטוס אם שואל אני כסף וזהב, הוא נותן לי. אבנים טובות ומרגליות, הוא נותן לי. אמר הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל. כך (מ"א, ג): "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך" אמר שלמה אם אשאל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי, אלא הרי אני שואל את החכמה והכל בכלל. הדא הוא דכתיב "ונתת לעבדך לב שומע". אמר לו הקדוש ברוך הוא שלמה חכמה שאלת לך ולא שאלת עושר ונכסים ונפש אויבך חייך החכמה והמדע נתון לך, ועל ידי כך עושר ונכסים אתן לך. מיד "ויקץ שלמה והנה חלום". אמר רבי יצחק חלום היה עומד על כנו. חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי. מיד "ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו". אמר רבי אלעזר מכאן שעושין סעודה, לגמרה של תורה. אמר רבי יודן ללמדך, שכל מי שמלמד תורה ברבים, זוכה ששורה עליו רוח הקודש. שכך עשה שלמה, שלמד ושרתה עליו רוח הקודש. ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים.

[א] י דבר אחר "שיר השירים" רבי איבו ורבי יהודה, רבי איבו אמר "שיר" חד "השירים" תרין הא תלתא. ורבי יהודה בר סימון אמר שיר השירים כולה חד ואילין תרתין אחרניאתא מה את עבד לון שיר המעלות לשלמה וחד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. סברין מימר דוד אמרן ואת תולה בדוד שנאמר כמגדל דויד צוארך. אלא מה שיר השירים שלמה אמרה ותלה אותה בדוד, כשתמצא אומר, כל מעשיו של אותו האיש משולשין היו. שלוש מעלות עלה שלמה. במעלה הראשונה כתיב (מ"א ה, ד): "כי הוא רֹדֶה בכל עבר הנהר". במעלה שניה שנאמר (שם, א) "ושלמה היה מושל". במעלה שלישית שנאמר (דה"א, כט): "וישב שלמה על כסא ה' למלך". אמר רבי יצחק וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה' אותו שכתוב בו (דברים ד,): "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" וכתיב (דניאל ז,): "נהר דינור נגיד ונפיק וגו'". וכתיב כורסיה שביבין דינור. ואת אמרת "וישב שלמה על כסא ה'" אלא מה כסאו של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו. אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו. מה כסא ה' דן בלא עדים והתראה. אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה. ואי זה הוא זה דינין של זונות. הדא הוא דכתיב (מ"א, ג): "אז תבאנה שתים נשים". מי היו רב אמר רוחות היו. ורבנן אמרין יבמות היו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. שלוש ירידות ירד שלמה ירידה ראשונה מאחר שהיה מלך גדול מסוף העולם ועד סופו נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ישראל. הדא הוא דכתיב (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". ירידה שניה מאחר שהיה מלך על ישראל נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ירושלים. הדא הוא דכתיב (קהלת א, יב): "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים". ירידה השלישית מאחר שהיה מלך על ירושלים נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ביתו. שנאמר (שיר ג, ז): "הנה מטתו שלשלמה כולם אחוזי חרב". ואפילו על מטתו לא היה מלך שהיה מפחד מן הרוחות.

שלושה עולמות ראה רבי יודן ורבי חוניא רבי יודן אמר מלך הדיוט ומלך. חכם טפש וחכם. עשיר עני ועשיר. מה טעם את הכל ראיתי בימי הבלי, לית בר נש מתני אונקי דידיה, אלא בשעת רווחיה. רבי חוניא אמר הדיוט מלך והדיוט. טפש חכם וטפש. עני עשיר ועני. מה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל. הייתי הווינא כד הווינא, ברם כען לית אנא. שלוש עבירות עבר הרבה לו סוסים. הרבה לו נשים. הרבה לו כסף וזהב. שנאמר (דה"ב, ט): "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים" ולא היו נגנבות. אמר רבי יוסי בר חנינא אבני עשר אמות, ואבני שמנה אמות. תני רבי שמעון בן יוחאי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו. הדא הוא דכתיב "אין כסף נחשב בימי שלמה". הרבה לו נשים שנאמר (מ"א יא, א): "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם וגו'". רבי יהושע בן לוי אמר על שם לא תתחתן בם. רבי שמעון בר יוחאי אומר לאהבה, אהבה ממש לזנות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כתיב גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. מלמד שהיה בועלן כשהן נדות ולא היו מודיעות אותו. רבי יוסי בן חלפתא אומר לאהבה, להאהיבן, לאהבן ולקרבן ולגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה. נמצאת אומר רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן יוחאי, ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו דבר אחד. רבי יוסי בן חלפתא פליג אתלתיהון. שלושה שטנים נזדווגו לו הדא הוא דכתיב (מ"א יא, יד): "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי". וכתיב (שם יא,) "כג". וכתיב (שם, כה) "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה". הרבה לו סוסים שנאמר (שם י,) "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה".

שלושה משלות אמר (משלי א, א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל" (שם י,) "משלי שלמה בן חכם ישמח אב" (שם כה,) "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". שלושה הבלים אמר (קהלת א ,): "הבל הבלים אמר קהלת וגו'". הבל חד והבלים תרין הא תלתא. שלושה שירים אמר "שיר" חד. "השירים" תרין הא תלתא. שלושה שמות נקראו לו ידידיה שלמה קהלת רבי יהושע בן לוי אמר הנהו תלתא אגור יקא למואל איתיאל הא שבעה. אמר רבי שמעון בן גמליאל ועיקר אוותנטיה שלהן ידידיה קהלת שלמה. מודה רבי שמעון בן גמליאל באלו ארבעה שנתוספו לו ונתכנה בהן הן צריכין להדרש. אגור שאגור דברי תורה. בן יקא בן שהקיאה לשעה כספל הזה. שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו. כך למד שלמה תורה בשעתה ושכחה בשעתה. למואל שנם לאל בכל לבו, אמר יכול אני להרבות ולא לחטוא. לאיתיאל לאיתיאל ואוכל, איתיאל אתי אל ואוכל. שלושה ספרים כתב משלי קהלת ושיר השירים אי זה מהן כתב תחלה רבי חייא רבה ורבי יונתן רבי חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואחר כך שיר השירים ואחר כך קהלת. ומייתי לה מהאי קרא וידבר שלושה אלפים משל משל זה ספר משלי ויהי שירו חמישה ואלף זה שיר השירים וקהלת בסוף אמר מתנייתא דרבי חייא רבה פליגא על הדין שמעתא. מתניתא אמרה שלשתן כתב כאחת. ושמעתא אמרה כל חד וחד בפני עצמו. תני רבי חייא רבה רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים רבי יונתן אמר שיר השירים כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר הגדיל אומר דברי משלות הזקין אומר דברי הבלים רבי ינאי חמוי דרבי אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה. [א] יא רבי אלעזר בר אבינה משום רבי אחא ורבנין, רבי אלעזר אמר (מ"א ה, יב): "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל" על כל דבר ודבר "וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר. ורבנין אמרין "וידבר שלושה אלפים" משל על כל פסוק ופסוק. "ויהי שירו חמישה ואלף" אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. ויהי משלו אין כתיב כאן, אלא "ויהי שירו חמשה ואלף" שירו של משל טעמיה דמילתא טעמיה דמילתא. אמר רבי שמואל בר נחמן חזרנו על כל ספר משלי ולא מצינו שכתב בו, אלא תשע מאות וחמש עשרה פסוקים ואת אומר שלושה אלפים משל אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלושה טעמים, כגון (משלי כה, יב): "נזם זהב וחלי כתם" (שם יא, כב) "נזם זהב באף חזיר". (שם כה, ו) "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמד". אין צריך לומר תשב תשב, אין צריך לומר שלא תדבר.
תנינן אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם אחד מישראל, על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כולו כדאי, כיום שנתנה בו שיר השירים. למה שכל הכתובים קדש, וזה קדש קדשים. ועל מה נחלקו על קהלת. אמר ר"י בר רבי יהושע בן חמיו של רבי עקיבא, כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו. רבי אלעזר בן עזריה עבד לה מתלא לאחד שהוליך סאה של חטים אצל הנחתום, אמר לו הוצא לי ממנה קמח סלת, הוצא לי ממנה קלוסקיא קמח וסלת אחד. כך כל חכמתה דשלמה לא סולת, אלא שיר השירים לישראל. שיר השירים המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים. נאמר שירים ונשבח למי שעשאנו שירים בעולם, הא מה דאת אמר (עמוס ח, ג): "והילילו שירות היכל" שבחות דהיכלא.
דבר אחר "שיר השירים" המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים. נאמר שירים למי שעשאנו, שיורים לעולם הא מה דאת אמר (דברים לב,): "ה' בדד ינחנו". רבי יוחנן בשם רבי אחא בשם ר"ש בר אבא נאמר שירים ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, נאמר לפניו שירים הרבה בכל השירים, או הוא מקלסן, או הן מקלסין אותו בשירת משה. הן מקלסין אותו ואומר (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו". ובשירת משה הוא מקלסן (דברים לב, יג): "ירכיבהו על במתי ארץ". ברם הכא הן מקלסין אותו והוא מקלסן הוא מקלסן (שיר א, טו): "הנך יפה רעיתי" והן מקלסין אותו (שם, טז) "הנך יפה דודי אף נעים". רבי שמעון בשם רבי חנין דציפרין אמר שיר כפול. רבי סימון אמר כפל ומכופל. רבי לוי אמר כנגד שנות אבות ועשרת הדברות נאמרה. מנין שיר שיר תק"י. ואי תימר דאית בהון יתיר צא מהן שני רעבון, שאין עולין מן המנין.
דבר אחר רבי יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר במגלה זו במלך שלמה, במלך שלמה הכתוב מדבר במלך סתם בהקדוש ברוך הוא הכתוב מדבר. ורבנין אמרין כל מקום שנאמר במלך שלמה, במלך השלום שלו הכתוב מדבר. במלך סתם, בכנסת ישראל הכתוב מדבר:

רוקח

עריכה

• לפירוש "רוקח" על כל הפרק •

שיר השירים קודש קדשים כד"א במשנה¹. ד' תיבות בפסוק כנגד ד' סדרי גמרא, וג' שירות כאן כנגד "קדוש קדוש קדוש". י"ז אותיות בפסוק גי' טוב – ואין טוב אלא תורה², ודברות שניות יתר על הראשונות י"ז תיבות. י"ג הברות בפסוק³ כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת⁴, וי"ג מדות רחמים⁵.

שיר – ש'⁶ בגי' נזר גדול בגי' נורא גדול.

שיר השירים אשר לשלמה גי' מלאכי השרת⁷.

שלמה גי' עשה – את המנורה⁸, כל מה שעשה משה עשה שלמה⁹. שלמה אותיות למשה, זהו שנאמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"¹⁰, נביא לא קם אבל מלך קם¹¹.

"קולות"¹² בגי' אסתפא – וזהו עיקורו אסתפ"א אסתפ"א אסתפ"א אק"א אס"א אנפ"א, טוב לקרותו מפני חרב שלא תזיק.

"אל גנת אגוז"¹³ בגי' דצ"ך עד"ש באח"ב. "הנך יפה"¹⁴ בגי' ניסן – כי אז נגאלו.

שיר – ש' פעמים י', י' פעמים ר', הם ה' אלפים, וכתיב בשלמה "ויהי שירו חמשה אלפים"¹⁵.

שיר אותיות ריש – כל שירות ותשבחות שישראל אומרים נעשים לכתר לכבודו של הקב"ה, וזהו ריש תרגום של ראש.

שיר אותיות ישר¹⁶ – שיר של הקב"ה שהוא טוב וישר שנאמר "טוב וישר [י"י]" ¹⁷ (וגו').

שיר – שרי, שרי מעלה אמרוה, כדאיתמר במדרש שיר השירים¹⁸ דמלאכי השרת אמרוהו, וזהו שרי.

שיר השירים אשר לשלמה – שיר האל¹⁹, הקב"ה אמרה²⁰. שיר השירים ס"ת רם – של "רם ונשא"²¹.

שיר – שר בגי' ת"ק, הקב"ה מתעצם בכל העולם שהוא מהלך ת"ק²², ועד לרקיע מהלך ת"ק²³, והוא מתעלה ומתיחד למעלה ולמטה, וזהו שר בגי' ת"ק. ועדיין יש י' בתיבה כי הקב"ה מתייחד בי' הויות – עומק מעלה, עומק מטה, עומק מזרח, עומק מערב, עומק צפון, עומק דרום, עומק טוב, עומק רע, עומק ראשי, עומק אחרית²⁴ – הרי י', לכך יתירה י'.

שיר אותיות ירש – ישראל שירשו עולם הבא²⁵, יאמרו שיר זה. שי"ן במילוי אותיות²⁶ שני – עולם שני הוא עולם הבא, דבר אחר, שני – שיר של שני עולמים.

שיר אותיות רשי – רשים ועניים שבאומות יאמרו שיר.

שיר השירים אשר לשלמה ר"ת שה אל, ישראל שהם שה של הקב"ה – "שה פזורה ישראל"²⁷ – אומרים שיר. משל למלך שהיתה מטרונה שלו בטוב משוררת וקולה נעים, ומשוררת תדיר למלך והמלך שומע ברצון. פעם אחת לא רצתה לשורר, אמר לעבדיו הכו אותה כדי שתשא קולה לצעוק כי קולה ערב²⁸. כך המלך זה הקב"ה, והמטרונה הם כנסת ישראל, לא רצו לשורר לפניו והקב"ה גורם שמכים אותם האומות והם צועקים בקול²⁹.

ספר זה ראשו שיר וסופו "בְשָׂמִים"³⁰, וזהו שיר בשמים – שיר של צדיקים היושבים בגן עדן בבְשָׂמִים³¹. דבר אחר, שיר בַּשָּׁמַיִם – שיר שבשמים אומרים אותו. דבר אחר, מתחיל בש' ומסיים בם' – וזהו שם, כנגד שם הקדוש שהוא רמוז כאן, כי זה ספר קודש קדשים.

שיר השירים ט' אותיות – הקב"ה משתבח על ז' רקיעים ועל רקיע שעל ראשי החיות ועל ערפל תחת רגליו³², הרי ט', והוא מעולה ומשובח ומרומם על כולם.

שיר – א', השירים – ה' שירים, הרי ו' שירים, שבח לו' רוחות. שיר השירים – ד' תיבות בפסוק אומרים לו שיר, מכל ד' רוחות העולם וכתיב "מכנף הארץ זמירות שמענו"³³, כי ישראל מפוזרים לד' רוחות ועתיד לקבצם³⁴. שיר מתהפך לו' הפיכות – ישר, שיר, ירש, רשי, שרי, ריש, הרי ו' – מו' רוחות אומרים שיר ושבח להקב"ה, ממעלה ומטה ומד' רוחות, הרי ו'. כנגד ו' תיבות "שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד"³⁵, וכן "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ו' תיבות, יחודו בו' רוחות. "אחד" – תיבה זו מתהפך ו' הפיכות – אחד, אדח, חדא, חאד, דאח, דחא, הרי ו' – יחודו לו' רוחות.

שין³⁶ בגי' השנה – יש לשבחו כל השנה ולשורר לפניו.

השירים – השיר ים, על הים נאמרו. השירים – ה' שירים – "אז ישיר משה"³⁷ א', "השירה" ב', "אשירה" ג', "שירו לה' כי"³⁸ ד', "וזמרת יה"³⁹ ה' – הרי ה' שירים וזמר.

ש' – יש לה ג' ראשין, ג' שמות בקריאת שמע, וג' "קדוש קדוש קדוש"⁴⁰, והקב"ה היה הוה ויהיה, הרי שבחו בג'. דבר אחר, ש' – תסיר י' שבתוכו יהיה ט', תשים י' אצלו ויהיה י"ט – ברכות, זו התפלה י"ט ברכות.

דבר אחר, שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות הרי ו' תיבות סמוכות שיש להם ש' – הרי ו' שינין הם י"ח מאות, ותניא בספר היכלות, כשישראל מתפללים י"ח ברכות בכוונה, באין ק' מלאכים על כל ברכה, הן י"ח מאות מלאכים, ומקבלין התפילות ועושין עטרה להקב"ה⁴¹.

^ בדפוסים אחרי "כָּל שְׁלֹמֹה" בסוגריים: "דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת."
^ בדפוסים אחרי "כָּל שְׁלֹמֹה" בסוגריים: "דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת."

פרשנות מודרנית:

ביאור מפורט על הפסוק

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית

דפים בקטגוריה "שיר השירים א א"

קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.

ש

[1] בדפוסים אחרי "כָּל שְׁלֹמֹה" בסוגריים: "דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת."

[2] בדפוסים אחרי "כָּל שְׁלֹמֹה" בסוגריים: "דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת."

[2]

מקרא

תרגום (כל הפרק)

רש"י

רש"י מנוקד ומעוצב

מלבי"ם

מדרש רבה (כל הפסוק)

רוקח

דפים בקטגוריה "שיר השירים א א"

*

מ

צ

ר

ש