מ"ג שיר השירים א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים א · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃

תרגום (כל הפרק)

אֲמַר שְׁלֹמֹה נְבִיָּא בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ דַּיָי דִּיהַב לַן אוֹרַיְתָא עַל יְדוֹהִי דְּמֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּא כְּתִיבָא עַל תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָּא וְשִׁיתָּא סִדְרֵי מִשְׁנָה וְתַלְמוּדָא בְּגִּרְסָא וַהֲוָה מִתְמַלַּל עִמַּן אַפִּין בְּאַפִּין כִּגְבַר דְּנַשֵּׁיק לְחַבְרֵיהּ מִן סְגִיאוּת חִבְּתָא דְּחַבֵּיב לַן יַתִּיר מִשִּׁבְעִין עַמְמַיָּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישקני מנשיקות פיהו" - זה השיר אומרת בפיה בגלותה ובאלמנותה מי יתן וישקני המלך שלמ' מנשיקות פיהו כמו מאז לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ועל הכתף אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון כחתן אל כלה פה אל פה

"כי טובים" - לי דודיך מכל משתה יין ומכל עונג ושמחה ולשון עברי הוא להיות כל סעודת עונג ושמחה נקראת על שם היין כענין שנאמר (אסתר ז) אל בית משתה היין (ישעיהו כד) בשיר לא ישתו יין (שם) והיה כנור ונבל וחליל ותוף ויין משתיהם זהו ביאור משמעו ונאמר דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה

כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, כמו "וישקהו" (בראשית לג ד). ועם הלמד – ביד או בכתף או בלחי, על פי מנהג המדינות, כמו "ושקה לי" (בראשית כז כו) "וישק לו" (שם, כז), וכן "וישק יעקב לרחל" (בראשית כט יא).

"דודיך" – אהוביך יותר ישמחו מהיין. והגאון אמר כי הוא הריר, שהוא תחת הלשון. והביא ראיה מהפסוק "לכה דודי נרוה דודים עד הבקר" (משלי ז יח).

הפעם השנית

"ישקני" – דברי הנערה כאלו תדבר עם נפשה וכל תאותה שישק אותה פעמים רבות כי לא תשבע מאחת וכאלו הרגיש הרועה וחזרה מדברת לו.

"כי טובים דודיך" – יותר מיין ירוו וישמחו אהביך. או על פירוש הגאון רבינו סעדיה.

הפעם השלישית

"ישקני" - התחיל מאברהם שהוא העיקר, ונשיקות בפה הם התורה והמצות כאשר כתוב (בראשית כו ה): "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי". ואל תתמה בעבור שאמר ישקני לדבר עבר כי כן דרך המקרא: "אז ישיר משה", "יעשו עגל בחורב", והפך הדבר: "אלהים באו גוים" ורבים כמוהם.

"כי טובים דודיך מיין" - אוהביך, כמו שהעיד הכתוב על אהבתו: "זרע אברהם אוהבי", כי יש הפרש בין אוהבי לאהובי.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(ב) "ישקני", הרועה דודה, עומד אחרי הדלת והמזוזה, והיא מרגשת בו ע"י שמניו הטובים המריחים ריח טוב, והיא אומרת מי יתן יקרב אלי פנים אל פנים וישקני נשיקות אהבה, [משיבה פניה אליו לנכח ואומרת] הן דודיך ואהבתך טובים לי מיין ותענוג שיש לי בבית המלך:

מליצה:

(ב) "ישקני" הדוד העליון משגיח על רעייתו היא נפש שלמה ועומד אחר כתליה. כי הקיר שהוא החומר והגויה מבדיל בין הרעיה האלהית ובין דודה וריעה, והיא מרגשת בו ע"י שמן תורק וריחו הטוב. ומבקשת ישקני מנשיקות פיהו. ר"ל כי השגת הנפש תהיה בשני דרכים. א) מה שתשיג את ה' ע"י השכל והבינה והעיון. שאז לא תשיג את עצמו, וגם לא תשיגנו מצד עצמו רק מצד סימני החכמה והיכולת והרצון הנראים מהנהגתו את העולם. וזה נמשל במשל הריח. שהגם שהדבר המורח הוא במקום סתר בלתי מתראה, בכ"ז נדע בבירור שישנו במציאות ע"י הריח הטוב שיגיע ממנו לחוש הריח. וכן רוחניות ה' מורח אצל החכמים מצד הריח הטוב (שהיא ההנהגה השלמה) המורק מחכמתו על כלל המציאות ויריחוה המשכילים ביראת ה', וכמ"ש המליץ בכל כחי אעבד את אלהי אעלה אל בית אבי בתמרת עשן ענן הקטורת המורח לאפי מריחו, ימליץ כי עמוד ענן הקטורת הוא המקשר בין הנפש והאלהי. בו תרגיש ותתעצם להכירו ולהריחו, ב) יש השגה גדולה מזאת אשר תדמה כנשיקה. שהיא תתקרב החושקים פנים אל פנים בתשוקה נפלאה, והיא. עת ישפך ה' את רוחו על הנפשות אשר הוכנו והתקדשו אל הנבואה ורוח הקדש שאז תצא הנפש מאדמתה ותדבק בשכל הנפלא ובקודש הקדשי' (ובמכלתא דרשב"י משפטים (דף קכ"ד) דבגין כך נשיק' בפה דהא פומא אפקותא ומקורא דרוחא היא, וע"ד נשיקין בפומא בחביבותא ודבקין רוחא ברוחא דלא מתפרשין דא מן דא, וע"ד מאן דנפיק נשמתי' בנשיקה מתדבק ברוחא אחרא וכו' ושם פ' תרומה (דף קמ"ו) דלית רחימו דדביקותא דרוחא ברוחא בר נשיק' ונשיקא בפומא דאיהו מבועא דרוחא ומפקנו דיליה וכו') וע"ז בקשה מי יתן ישקני (ובמדר' ידביקני) מנשיקות פיהו. והנשיקות האלה יש בהם כמה מדרגות וכמה מחיצות שבם יראו וישיגו החוזים כפי רוב הקירוב והחשק והדיבוק שבין האלוה ובין הנפש המתדבקת בו, ועז"א מנשיקות פיהו. עתה תסב דבורה אל הדוד העומד אצל קיר גוייתה, אומרת אליו דודיך טובים מיין ר"ל כי היין יגביה כחות הנפש ילהיב את החום הטבעי וישמח רוח האדם. אבל ההתלהבות הזה היא אש זרה כי בא מלמטה למעלה, מן הגוף אל הנפש. וע"כ היא אש זרה ושמחה של חול לא כן התלהבות הנפש ושמחתה ע"י חלות הרוח הקדש והנבואה. היא חדות ה' ושמחה של קדושה הבאה מלמעלה למטה. אש אלוה המתפשט מן הנפש אל הגוף עד שעמודי הגויה יתפלצון ויכנעון תחת קדושת הנפש ולכן דודיך טובים מיין:

מדרש רבה (כל הפסוק)

פסוק ב: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ"


[ב] א "ישקני מנשיקות פיהו". היכן נאמרה?

רבי חיננא בר פפא אמר בים נאמרה. הא מה דאת אמר (שיר א, ט): "לְסֻסָתִי ברכבי פרעה".

רבי יודא ברבי סימון אמר בסיני נאמרה, שנאמר שיר השירים שיר שאמרו אותו השירים השוררים. שנאמר (תהילים סח,): "קדמו שרים אחר נוגנים". תני משום רבי נתן הקדוש ברוך הוא בכבוד גדולתו אמרה. שנאמר (שיר השירים א, א): "שיר השירים אשר לשלמה". למלך שהשלום שלו. רבן גמליאל אומר מלאכי השרת אמרוהו "שיר השירים" שיר שאמרוהו שרים של מעלה. רבי יוחנן אמר בסיני נאמרה שנאמר "ישקני מנשיקות פיהו".

רבי מאיר אומר באהל מועד נאמרה ומייתי לה מן הדא קרייא (שיר ד, טז): "עורי צפון ובואי תימן" "עורי צפון" זו העולה הנשחטת בצפון. "ובואי תימן" אלו שלמים שנשחטין בדרום. "הפיחי גני" זה אהל מועד. "יזלו בשמיו" זה קטרת הסמים. "יבא דודי לגנו" זו השכינה. "ויאכל פרי מגדיו" אלו הקרבנות.

רבנין אמרין בבית עולמים ומייתין לה רבנין אף אינון מהאי קרא "עורי צפון" זו העולה הנשחטת בצפון. "ובואי תימן" השלמים שנשחטים בדרום. "הפיחי גני" זה בית העולמים. "יזלו בשמיו" זו קטרת הסמים. "יבא דודי" זו השכינה. "ויאכל פרי מגדיו" אלו הקרבנות.

ורבנין אמרי כולהון חורי כולה בבית העולמים נאמרה. אמר רבי אחא (שיר ג, ט): "אפריון" ודבתריה. ורבנין עבדין יתהון פתיחה ל"ויהי ביום כלות משה" (במדבר ז, א). על דעתיה דרבי חיננא בר פפא דאמר בים נאמרה ישרי עלינו רוח הקדש ונאמר לפניו שירות הרבה. ועל דעתיה דרבן גמליאל דאמר מלאכי השרת אמרוהו יתן לנו מנשיקות שנשק לבניו. על דעתיה דרבי מאיר דאמר באהל מועד נאמרה יוריד לנו האש ויקבל קרבנותיו. על דעתיה דרבי יוחנן דאמר בסיני נאמרה יוציא לנו נשיקות מתוך פיהו הדא הוא דכתיב "ישקני מנשיקות פיהו":

[ב] ב דבר אחר "ישקני מנשיקות פיהו" אמר רבי יוחנן מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקדוש ברוך הוא על כל דיבור ודיבור ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדיבור הזה כך וכך דינין יש בו כך וכך עונשין יש בו כך וכך גזרות יש בו וכך מצוות וכך קלים וחמורים יש בו כך וכך מתן שכר יש בו. והיה אומר לו ישראל הן. וחוזר ואומר לו מקבל את אלהותו של הקדוש ברוך הוא והוא אומר לו הן והן מיד היה נושקו על פיו הדא הוא דכתיב (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת" על ידי שליח. ורבנין אמרין הדיבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כך וכך מצוות יש בי כך וכך דינין יש בי כך וכך עונשין יש בי כך וכך גזרות יש בי כך וכך מצוות יש בי כך וכך קלין וחמורין יש בי כך וכך מתן שכר יש בי. והוא אומר הן והן. מיד הדיבור נושקו על פיו. לאדקולאין בן הדימה ולמדו התורה הדא הוא דכתיב (שם, ט) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבר עמך.


דבר אחר פן תשכח את הדברים שני דבורים שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא. רבי יהושע בן לוי אמר טעמין דרבנין אחר כל הדברות כתיב דבר אתה עמנו ונשמעה. מה עבד לה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר (שמות כ, טז): "דבר אתה עמנו ונשמעה" אלא לאחר שנים ושלשה דברות רבי עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפיסו שטתיה. אמרי כתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה" כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצוות הווי בגימטריא תורה עולה שש מאות ואחת עשרה מצוות דבר עמנו משה. ברם "אנכי" "ולא יהיה לך" לא שמענו מפי משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא הווי "ישקני מנשיקות פיהו".
וכיצד היה הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ר"ש בן יוחאי ורבנן - ר"ש בן יוחאי אומר מלמד שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. לקיים מה שנאמר (תהלים כט, ז): "קול ה' חוצב להבות אש". ורבנין אמרין וכי יש שמאל למעלה והלא כתיב (שמות טו, ו): "ימינך ה' נאדרי בכח" - ימינך ה' אלא הדיבור היה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא מימינו לימינן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל י"ח מיל על י"ח מיל וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לימינו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר "קול ה' חוצב להבות אש". אמר רבי ברכיה שנה לי רבי חלבו הדיבור עצמו היה נחקק מאליו "קול ה' חוצב להבות אש". אמרתי לרבי חלבו והא כתיב(שמות לא, יח): "כתובים באצבע אלהים" אמר לי חנוקה סברת לחנקני אמרית ליה ומהו דין דכתיב לוחות אבן כתובים באצבע אלהים אמר לי כתלמיד שהוא כותב ורבו מיישב על ידו. רבי יהושע בן לוי ורבנין רבי יהושע אומר שתי דברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא "אנכי" ו"לא יהיה לך" הדא הוא דכתיב "ישקני מנשיקות פיהו". ולא כל הנשיקות.
ורבנין אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי טעמין דרבנין דכתיב "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה" מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר "דבר אתה עמנו ונשמעה" אלא אחר שנים ושלשה דברות. רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפשי שיטתיה אמרי כתיב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה". כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצוות הוי. תורה בגימטריא עולה כמנין תרי"א מצוות דבר עמנו משה. ברם "אנכי" ו"לא יהיה לך" לא דבר עמנו משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא שמענום.

[ב] ג רבי יוחנן פתר קרייה בישראל בשעה שעלו להר סיני למלך שמבקש ליקח לו אשה בת טובים ובת גנוסים שלח אצלה שליח דבר לה אמרה איני כדאית לשפחתו אלא רצוני לשמוע מפיו. כיון שחזר אותו השליח אל המלך היו פניו שוחקות ושיחותיו אינן נשמעות למלך. המלך שהיה פקח אמר זה פניו שוחקות דומה שקבלה עליה ושיחותיו אינן נשמעות לי דומה שאמרה רצוני לשמוע מפיו. כך ישראל היא בת טובים. השליח זה משה. המלך זה הקדוש ברוך הוא. בשעה ההיא (שמות יט,): "וישב משה את דברי העם אל ה'". ומה תלמוד לומר "ויגד משה את דברי העם אל ה'" אלא על ידי שנאמר (שם,) "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'". אמר ליה כך תבעו אמר ליה ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי רבי פנחס בשם רבי לוי אמר מתלא אמר דנכית ליה חיויא חבלא מדחיל ליה כך אמר משה אתמול על ידי שאמרתי לו (שמות ג,): "והן לא יאמינו לי" נטלתי את שלי מתחת ידיהם עכשיו מה אני עושה להם תני רבי שמעון בן יוחאי כך תבעו אמרו רצוננו לראות כבוד מלכנו. רבי פנחס בשם רבי לוי גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל להמיר כבודו באחר שנאמר (תהילים קו,): "וימירו את כבודם". שלא יהו אומרים אלו הראנו את כבודו ואת גדלו היינו מאמינים לו ועכשיו שלא הראנו כבודו ואת גדלו אין אנו מאמינים לו לקיים מה שנאמר (תהילים קמג,): "ואל תבא במשפט את עבדך": [ב] ד רבי יודן בשם רבי יודא ב"ר סימון ורבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר בשעה ששמעו ישראל "אנכי ה' אלהיך" נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדים ולא היו משכחין. באו אצל משה ואמרו משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו שנאמר "דבר אתה עמנו ונשמעה" ועתה למה נמות ומה הנייה אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמודו עובר מיד חזרו באו להם אל משה. אמרו לו משה רבנו לוואי יגלה לנו פעם שניה לוואי "ישקני מנשיקות פיהו" לוואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה. אמר להם אין זו עכשיו אבל לעתיד לבא הוא שנאמר (ירמיה לא, לב): "ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה". רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל "לא יהיה לך" נעקר מלבם יצר הרע. באו אצל משה אמרו לו משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו. שנאמר "דבר אתה עמנו ונשמעה" "ועתה למה נמות" ומה הנייה יש באבדה שלנו מיד חזר יצר הרע למקומו. חזרו על משה ואמרו לו משה רבנו לוואי יגלה לנו פעם שני הלואי "ישקני מנשיקות פיהו". אמר להם אין זו עכשיו אבל לעתיד לבא הוא. דכתיב (יחזקאל לו, כו): "והסירותי את לב האבן מבשרכם": [ב] ה רבי עזריה ואמרי לה רבי אליעזר ורבי יוסי ברבי חנינא ורבנן רבי אליעזר אומר משל למלך שהיה לו מרתף של יין. בא אחד אורח ראשון מזג לו את הכוס ונתן לו ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו. כיון שבא בנו של מלך נתן לו המרתף כולו. כך אדם הראשון נצטווה על שבע מצוות הדא הוא דכתיב "בראשית ב". "ויצו" זו עבודת כוכבים הא מה דאת אמר (הושע ה,): "כי הואיל הלך אחרי צו". "ה'" זו קללת השם שנאמר (ויקרא כד,): "ונוקב שם ה' מות יומת". "אלהים" אלו הדיינים שנאמר (שמות כב,): "עד האלהים יבא דבר שניהם". "על האדם" זו שפיכות דמים דכתיב (בראשית יט,): "שופך דם האדם". "לאמר" זו גלוי עריות דכתיב (ירמיה, ג): "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו". "מכל עץ הגן" זה הגזל דכתיב (בראשית ב,): "המן העץ אשר צויתיך". נח ניתוסף לו אבר מן החי דכתיב (שם,) "אך בשר בנפשו דמו". אברהם נצטווה על המילה יצחק חנכה לשמונה ימים יעקב על גיד הנשה שנאמר (שם לב,) "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה". יהודה על היבמה שנאמר (שם לח,) "ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה". ישראל אכל מצוות עשה ומצוות לא תעשה. רבי יוסי ברבי חנינא ורבנין אמרין למלך שהיה מחלק אפסניות ללגיונותיו על ידי דוכסין ואיפרכין ואיסטרטלין. כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. רבי יצחק אומר למלך שהיה אוכל איפסטלין כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. רבנן אמרי למלך שהיה אוכל חתיכות כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. ויש אומרים שמנעה מפיו ונתן לו. שנאמר (משלי ב,): "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".
רבי אבהו ואמרי לה רבי יהודה ורבי נחמיה רבי נחמיה אמר שנים חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכה וזה אומר בית אב של הלכה. אמר הקדוש ברוך הוא שוקיותהון על ידי. רבי יהודה אמר אפילו הבל היוצא מפיו. כמה דתימא (איוב לה,): "ואיוב הבל יפצה פיהו". אמר הקדוש ברוך הוא משוקיותהון עלי. ורבנין אמרין עתידין נפשיהון של אלו לינטל בנשיקה. אמר רבי עזריה מצאנו שנפשו של אהרן לא נטלה אלא בנשיקה. הדא הוא דכתיב (במדבר לג,): "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם". ונפשו של משה מנין שנאמר (דברים לד, ה): "וימת שם משה עבד ה' על פי ה'". מרים מנין דכתיב (במדבר כ,): "ותמת שם מרים". מה שם שנאמר להלן על פי ה' אף כאן כן אלא שגנאי לפרשו. ושאר כל הצדיקים מנין שנאמר "ישקני מנשיקות פיהו". אם עסקת בדברי תורה ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין לך על פיך.


דבר אחר "ישקני מנשיקות" יזיינני יטהרני ידבקני. ישקני יזיינני מדכתיב (דה"א, יב): "נושקי קשת מימינים ומשמאילים". אמר רבי שמעון ברב נחמן משלו דברי תורה כיין. מה הזיין הזה מתקיים לבעליו בשעת מלחמה כך דברי תורה מתקיימת עם מי שעמל בהן כל צרכן. רבי חנא בר אחא מייתי לה מהכא (תהילים קמט,): "רוממות אל וגו'". מה החרב שהיא אוכלת משני צדדים כך תורה נותנת חיים בעולם הזה וחיים לעולם הבא. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר התורה שנאמרה בפה אחת נאמרה בפיות הרבה. רבי נחמיה אמר שתי תורות נאמרו אחד בפה ואחד בכתב. ורבנין אמרין שהן גוזרין על העליונים ועושין על התחתונים ועושין. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר טעמון דרבנן דכתיב (דה"א, כב): "כי היו שרי קדש ושרי האלהים". שרי קדש אלו מלאכי השרת (ישעיה, מג): "ואחלל שרי קדש". שרי האלהים אלו ישראל דכתיב בהון (תהילים פב,): "אני אמרתי אלהים אתם". שהן גוזרין על העליונים ועושין על התחתונים ועושין. כשהן עושין בטהרה.
דבר אחר "ישקני מנשיקות פיהו" יטהרני כאדם שהוא משיק שני גבין זה אל זה והוא מדביקן. כמה דתימא (ישעיה, לג): "כמשק גבים שוקק בו".
דבר אחר "ישקני מנשיקות פיהו" ישקני ידביקני. הא מה דאת אמר (יחזקאל ג,): "וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה".
דבר אחר ישקני יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו.



פסוק ב (ב): "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן"


[ב] א "כי טובים דודיך מיין" תמן תנינן שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע שהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו את גבינת הגוים אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה. אמר לו והלא קיבת העולה חמורה מקיבת נבלה ואמרו כוהן שדעתו יפה שורפה חיה. ומה שורפה חיה גמיע לה. ואמר ר' שמעון בן לקיש עשו אותה כשותה בכוס מזוהם לא נהנה ולא מועיל. אמר לו אם כן למה לא אסרוה בהנייה והשיאו לדבר אחר. אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא. כי טובים דּודֶיךָ מיין או דּודַיִךְ מיין אמר לו אין הדבר כך שהרי חברו בא לימד עליו כן. לריח שמניך טובים. ולמה לא גלה לו אמר רבי יונתן מפני שבקרוב אסרוה ורבי ישמעאל היה קטן. ר"ש בן חלפתא ורבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן כתיב (משלי כז,): "כבשים ללבושך". כבשים כתיב בשעה שתלמידיך קטנים תהיה מכבש לפניהם דברי תורה. הגדילו ונעשו תלמידי חכמים תהי מגלה להם סתרי תורה. תני רבי שמעון בר יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם כך הן דברי תורה. רבי הונא בעי ורבי חמא בר עוקבא מקשי אם להפליגו היה מבקש היה לו להפליגו מחמשה הכרעות שבתורה ואלו הן שאת ארור מחר משוקדים וקם הלא אם תטיב שאת או שאת אם לא תטיב. אמר רבי תנחומא אית לי חורי "ובני יעקב באו מן השדה כשמעם" או כשמעם באו מן השדה. אמר רבי יצחק כתיב "ואותי ציווה ה' " יש דברים שאמר לי ביני לבין עצמי ויש דברים שאמר לי לומר לבני. אמר רבי אילא יש דברים שמשיקין אותן על פה. כיצד כתוב אחד אומר (תהילים קיט,): "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך". וכתוב אחד אומר (שם יג,) "בשפתי ספרתי כל משפטי פיך" באי זה צד יתקיימו ב' כתובים הללו אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים "בלבי צפנתי אמרתך". כיון שנסתלק "בשפתי ספרתי".

[ב] ב דבר אחר "כי טובים דודיך מיין" דברי תורה דומין זה לזה. דודין זה לזה קרובין זה לזה. הא מה דאת אמר (ויקרא כה, מט): "או דודו או בן דודו". (ויקרא יא, לו): "אך מעין ובור מקוה מים" שמכשירין שנאמר (שם, לח) "וכי יתן מים על זרע". שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן חביבין דברי סופרים כדברי תורה. מה טעם (שיר השירים ז, י): "וחכך כיין הטוב" חברייא. בשם רבי יוחנן חביבין דברי סופרים מדברי תורה. שנאמר "כי טובים דודיך מיין". האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור. ה' טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב רבי אבא בר כהנא בשם רבי יהודה בן פזי שמע ליה מן הדא. אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטין. את חמי אם לא קרא היה עובר על מצוות עשה בלבד עכשיו שקרא נתחייב בנפשו הווי חביבין דברי סופרים מדברי תורה. רבי חנינא בריה דרבי אדא בשם רבי תנחום בר אחא אמר וחמורים מדברי תורה ונבואה כתיב (מיכה ב,): "אל תטיפו יטיפון". משל למלך ששלח פלמנטרין שלו למדינה. על אחד מהן כתב אם מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי האמינו לו ואם לאו אל תאמינו לו. ועל אחד מהם כתב אפילו אינו מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי האמינו לו. כך בדברי נבואה כתיב (דברים יג,): "כי יקום בקרבך נביא". בדברי סופרים כתיב (שם יז,) "על פי התורה אשר יורוך". אשר תורך התורה אין כתיב כאן אלא אשר יורוך. ועל המשפט אשר תאמר אין כתיב כאן אלא אשר יאמרו לך .לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. על הימין שהוא ימין ועל השמאל שהוא שמאל שמע להם ואפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין. [ב] ג דבר אחר "כי טובים דודיך מיין" נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב. במים (ישעיה, נה): "הוי כל צמא לכו למים".
  • מה מים מסוף העולם ועד סופו דכתיב לרוקע הארץ על המים.
כך תורה מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב יא,): "ארוכה מארץ מדה".
  • מה מים חיים לעולם שנאמר (שיר, ד): "מעין גנים באר מים חיים".
כך תורה חיים לעולם שנאמר (משלי ד,): "כי חיים הם למוצאיהם". וכתיב (ישעיה, נה): "לכו שברו ואכלו".
  • מה מים מן השמים שנאמר (ירמיה, י): "לקול תתו המון מים בשמים".
כך תורה מן השמים שנאמר (שמות כ,): "כי מן השמים דברתי עמכם".
  • מה המים בקולי קולות שנאמר (תהילים כט,): "קול ה' על המים".
כך תורה בקולי קולות שנאמר (שמות יט,): "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים".
  • מה המים משיבין הנפש שנאמר (שופטים טז,): "ויבקע אלוהים את המכתש אשר בלחי וגו'".
כך תורה שנאמר (תהילים יט,): "תורת ה' תמימה משיבת נפש".
  • מה המים מטהרים את האדם מטומאה. שנאמר (יחזקאל לו,): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".
כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו שנאמר (תהילים יב,): "אמרות ה' אמרות טהורות".
  • ומה המים מטהרים הגוף שנאמר (ויקרא יז,): "ורחץ את בשרו במים".
כך תורה מטהרת הגוף שנאמר (תהילים קיט,): "צרופה אמרתך מאד".
  • ומה מים מכסים ערותו של ים שנאמר (ישעיה, יא): "כמים לים מכסים".
כך תורה מכסים ערותן של ישראל שנאמר (משלי י,): "ועל כל פשעים תכסה אהבה".
  • ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים.
כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע.
  • מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו.
כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו.
  • ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך.
כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו.
  • ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים.
כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס.
  • ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים.
כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד דבר אחד או פסוק אחד ואפילו אות אחת.
  • ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע.
כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע.

אמר רבי חנינא דקיסרין: מה המים נמשכין לגנות ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (הושע יד,): "כי ישרים דרכי ה'". אמר רבי חמא בר עוקבא מה המים מגדלין את הצמחים כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן.
אי מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן. אף דברי תורה כן. תלמוד לומר "יין". מה יין כל זמן שהוא מתיישן בקנקן משתבח. כך דברי תורה כל זמן שהם מתישנין בגופו של אדם הן משתבחין בגדולה. אי מה המים אינן ניכרין בגוף. אף דברי תורה כן. תלמוד לומר "יין". מה היין ניכר בגוף. כך דברי תורה ניכרין בגוף ומרמזין ומראין באצבע ואומר זה הוא תלמיד חכם אי מה המים אין משמחין את הלב. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר "יין". מה יין משמח את הלב דכתיב (תהילים קד,): "ויין ישמח לבב אנוש". כך דברי תורה משמחין הלב שנאמר (שם יט,) "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
אי מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר שמן. מה שמן מעדן הראש והגוף. כך דברי תורה מעדנים הראש והגוף שנאמר (שם קיט,) "נר לרגלי דבריך".
אי מה השמן מר מתחלתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר דבש וחלב. מה הם מתוקין. אף דברי תורה מתוקין שנאמר (שם יט,) "ומתוקים מדבש". אי מה דבש יש בו קצרים. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר חלב. מה חלב נקי. אף דברי תורה נקיים דכתיב (איוב כח,): "לא יערכנה זהב וזכוכית". אי מה חלב תפל. יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר דבש וחלב. מה דבש וחלב כשמעורבים זה בזה אין מזיקין הגוף. כך דברי תורה שנאמר (משלי ג,): "רפאות תהי לשרך". (שם ד,) "כי חיים הם למוצאיהם".
דבר אחר "כי טובים דודיך" אלו האבות. "מיין" אלו הנשיאים. דבר אחר "כי טובים דודיך" אלו הקרבנות. "מיין" אלו הנסכים. אמר רבי חנינא אלו היה יודע משה מה הקרבנות חביבין בשעה שבאו ישראל לאותו מעשה היה מקריב כל קרבנות שבתורה. אלא רץ לו לזכות אבות. שנאמר (שמות לב,): "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך". דבר אחר "כי טובים דודיך" אלו ישראל. "מיין" אלו אומות העולם. י' עשרה. י' עשרה. נ' חמישים שבעים אומות. ללמדך שחביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל האומות.