שיר השירים רבה א ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

[ב] ד רבי יודן בשם רבי יודא ב"ר סימון ורבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר בשעה ששמעו ישראל "אנכי ה' אלהיך" נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדים ולא היו משכחין. באו אצל משה ואמרו משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו שנאמר "דבר אתה עמנו ונשמעה" ועתה למה נמות ומה הנייה אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמודו עובר מיד חזרו באו להם אל משה. אמרו לו משה רבנו לוואי יגלה לנו פעם שניה לוואי "ישקני מנשיקות פיהו" לוואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה. אמר להם אין זו עכשיו אבל לעתיד לבא הוא שנאמר (ירמיה לא, לב): "ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה". רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל "לא יהיה לך" נעקר מלבם יצר הרע. באו אצל משה אמרו לו משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו. שנאמר "דבר אתה עמנו ונשמעה" "ועתה למה נמות" ומה הנייה יש באבדה שלנו מיד חזר יצר הרע למקומו. חזרו על משה ואמרו לו משה רבנו לוואי יגלה לנו פעם שני הלואי "ישקני מנשיקות פיהו". אמר להם אין זו עכשיו אבל לעתיד לבא הוא. דכתיב (יחזקאל לו, כו): "והסירותי את לב האבן מבשרכם":