קטגוריה:שיר השירים א יב
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו
המהדורה המנוקדת: עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.
פרשני המקרא
תרגום (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(יב) [תשובת הרעיה] "עד". דע כי עתה נפרדתי מחברת המלך שלמה, כי בעודו יושב על השולחן במסבו, מתענג בתענוגים, לא התאויתי למטעמותיו, כי נרדי [זה ציון אל דודה שהוא נרד ובושם לה], בושם של דודי שהוא נרד ובושם לי, נתן ריחו הרגשתי את ריחו הטוב ונמשכתי אחריו, גם יאמר שריח נרדו היינו ריח דודי הגיע ממקומו עד מקום שהמלך במסיבו:
מליצה:
(יב) (תשובת הנפש) "עד". דע שעזבתי את החומר ונפרדתי מחברתו, כי בעוד שהמלך שהוא הכח המתעורר והיצר המולך בגויה יושב במסבו ומסב בראש ומתענג בתענוגות בשר נרדי נתן ריחו הרגשתי ריח הנרד שלי שהיא ריח הרוחני וקטורת סמים לקדש היוצא מנרדי שהיא דוד קדשי, ר"ל הרגשתי דרכי ה' והנהגתו המורח לאפי מריחו וגם יאמר שריח רוחניות הדוד העליון נשפע לי ממקומו בקדש עד מקום גויתי שהיצ"ה יושב שם במסבו:מדרש רבה
פסוק יב: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"
ראו גם
ויקי על הפסוק
עד שהמלך במסיבו, נרדי נתן ריחו
הכלה אומרת:
(שיר השירים א יב): "עד שהמלך במסבו, נרדי נתן ריחו"
נרדי נתן ריחו
נרד הוא צמח ריחני, שנזכר יחד עם בשמים אחרים גם בפסוקים נוספים:
- (שיר השירים ד יג): "שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים, כפרים עם נרדים . נרד וכרכם, קנה וקנמון, עם כל עצי לבונה, מר ואהלות, עם כל ראשי בשמים"
הכלה משוה את החתן לבשמים, גם בפסוקים הבאים:
- (שיר השירים א יג): "צרור המר דודי לי, בין שדי ילין. אשכל הכפר דודי לי, בכרמי עין גדי"
מכאן נראה, שגם בפסוק שלנו, נרד הוא משל לחתן. הכלה משבחת אותו ואומרת שריחו הטוב נודף למרחוק (אורי מילר, ויקיטקסט ) .
פירושים נוספים
חז"ל פירשו ש נרדי הוא דווקא הבושם של הכלה, או משל לכלה עצמה.
1. רבי מאיר דרש זאת לגנאי - הכלה ניצלה את העובדה שהמלך נמצא במסיבה, והבאישה את ריחה, כלומר בגדה בו; והנמשל הוא חטא העגל. השימוש בפועל " נתן ריח " הוא לשון נקיה, למעשה היה ראוי לכתוב "הבאיש ריח" (רש"י) .
2. ורבי יהודה חלק עליו וטען שיש לדרוש את שיר השירים רק לשבח - הכלה נתנה ריח טוב, שהגיע עד למקום שבו המלך מסב; והנמשל הוא "נעשה ונשמע". לפי זה הפועל "נתן ריח" מתפרש כפשוטו - כמו ברוב התנ"ך - נתן ריח טוב.
עד שהמלך במסבו
מְסִבּוֹ = המקום שהוא מֵסֵב בו; הכוונה לסעודה שאוכלים בהסבה, כמנהג מלכים; או לדיון בענייני הממלכה שהתקיים סביב שולחן עגול.
1. אם החתן הוא המלך, יש לפרש עד = תיאור זמן (עדיין): "גם כשהמלך עדיין מסב ועוסק בענייני הממלכה, ואינו נמצא עמי, אני מרגישה את ריחו הטוב".
2. ואם החתן אינו המלך, יש לפרש עד = תיאור מקום: "עד המקום שבו המלך מסב מגיע ריחו הטוב של חתני".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-26.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ בדפוסים נוסף כאן בסוגריים: "עַיֵּן בְּרַשִׁ"י בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא, דְּהַטַּעַם דְּלָא כְתִיב 'הִבְאִישׁ' אוֹ 'הִסְרִיחַ' – מִשּׁוּם חִבָּה. אָכֵן לְפֵרוּשׁ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם, שֶׁפֵּרֵשׁ: וְהָכִי קָאָמַר, מַה שֶּׁכָּתַב נָתַן וְלֹא 'עָזַב' – זֶהוּ מִשּׁוּם חִבָּה; אָכֵן מַה שֶּׁלֹא כָּתַב 'הִבְאִישׁ' אוֹ 'הִסְרִיחַ' – זֶהוּ בְּלָאו הָכִי, מִשּׁוּם לָשׁוֹן נְקִיָּה."
- ^ בדפוסים נוסף כאן בסוגריים: "עַיֵּן בְּרַשִׁ"י בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא, דְּהַטַּעַם דְּלָא כְתִיב 'הִבְאִישׁ' אוֹ 'הִסְרִיחַ' – מִשּׁוּם חִבָּה. אָכֵן לְפֵרוּשׁ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם, שֶׁפֵּרֵשׁ: וְהָכִי קָאָמַר, מַה שֶּׁכָּתַב נָתַן וְלֹא 'עָזַב' – זֶהוּ מִשּׁוּם חִבָּה; אָכֵן מַה שֶּׁלֹא כָּתַב 'הִבְאִישׁ' אוֹ 'הִסְרִיחַ' – זֶהוּ בְּלָאו הָכִי, מִשּׁוּם לָשׁוֹן נְקִיָּה."
דפים בקטגוריה "שיר השירים א יב"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.