קטגוריה:שיר השירים א יב

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(יב) [תשובת הרעיה] "עד". דע כי עתה נפרדתי מחברת המלך שלמה, כי בעודו יושב על השולחן במסבו, מתענג בתענוגים, לא התאויתי למטעמותיו, כי נרדי [זה ציון אל דודה שהוא נרד ובושם לה], בושם של דודי שהוא נרד ובושם לי, נתן ריחו הרגשתי את ריחו הטוב ונמשכתי אחריו, גם יאמר שריח נרדו היינו ריח דודי הגיע ממקומו עד מקום שהמלך במסיבו:

מליצה:

(יב) (תשובת הנפש) "עד". דע שעזבתי את החומר ונפרדתי מחברתו, כי בעוד שהמלך שהוא הכח המתעורר והיצר המולך בגויה יושב במסבו ומסב בראש ומתענג בתענוגות בשר נרדי נתן ריחו הרגשתי ריח הנרד שלי שהיא ריח הרוחני וקטורת סמים לקדש היוצא מנרדי שהיא דוד קדשי, ר"ל הרגשתי דרכי ה' והנהגתו המורח לאפי מריחו וגם יאמר שריח רוחניות הדוד העליון נשפע לי ממקומו בקדש עד מקום גויתי שהיצ"ה יושב שם במסבו:

פסוק יב: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"

[יב] א "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ר' מאיר ור' יהודה רבי מאיר אומר עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע ואמרו לעגל (שמות לב,): "אלה אלהיך ישראל" אמר ליה ר' יהודה דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל ומהו עד שהמלך במסבו עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו (שם כד,) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" היא דעתיה דר' מאיר למימר סיריי נתן ריחו אלא מסכתא עלתה בידם מן הגולה ושנו בה שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן ר' אליעזר ור' עקיבא ור' ברכיה ר' אליעזר אומר עד שהמלך במסבו עד שמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור שנאמר (דברים ד,): "וההר בוער באש" ר' עקיבא אומר עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע כבר (שמות כד,): "וישכן כבוד ה' על הר סיני" ר' ברכיה אומר עד שמשה במסבו ברקיע שנקרא מלך שנאמר (דברים לג,): "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" כבר (שמות כ, א): "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" ר' אליעזר בן יעקב ורבנן רבי אליעזר אומר עד שמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא ירד והצילו שנאמר (בראשית טו,): "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" ואימתי ירד מיכאל בימי חנניה מישאל ועזריה אמר רבי טביומי עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו והיה אלהים עמכם אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם אמר רב נחמן כתיב (שם מו,) "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע" להיכן הלך הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע שנא' (שם כא,) "ויטע אשל בבאר שבע" אמר רבי לוי כתיב (שמות, כו): "והבריח התיכון בתוך הקרשים" הבריח שלשים ושתים אמה היה ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו הה"ד (שם לה,) "וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים" אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו מתחלה אמר ר' לוי בר חייא במגדלא דצבעייא קצצום והורידום עמם למצרים ולא נמצא בהם קשר ופקע אעין דשטים הוו במגדלא והוו נוהגים בהם באיסור מפני קדושת הארון אתון ושאלון לרב חנניה חברין דרבנן ואמר לון אל תשנו ממנהג אבותיכם:[יב] ב ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה במסבו ברקיע כבר הקדים שנאמר (שמות יט, טז): "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה וישנו להם בני המדינה כל הלילה וכשבא המלך ומצאם ישנים העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך והיה המלך מהלך לפניהם עד שהגיע לפלטין שלו כך הקב"ה הקדים דכתיב "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" וכתיב (שם, יא) "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם" ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה אמר ר' יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין הה"ד ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקב"ה הה"ד (שם, יז) "ויוצא משה את העם לקראת האלהים" והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני דכתיב (יח) "והר סיני עשן כלו" א"ר יצחק זה הוא שמקנתרן על ידי ישעיהו שנאמר (ישעיה, נ): "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצר קצרה ידי מפדות":[יב] ג אמר ר' יודן עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהם בירושלים כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא שנאמר (מ"ב יט, לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" א"ר אבהו עד שמשה וישראל מסובין ואוכלין פסחיהם במצרים כבר הקדים הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות יב,): "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים" היא דעתיה דרבי אבהו למימר סיריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה והופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשומי גן עדן והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם משה כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שם,) "כל בן נכר לא יאכל בו" עמדו והפרישו הנכרים שביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב"ה (שם,) "וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו" עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקדוש ברוך הוא סינטומוס "כל ערל לא יאכל בו" מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומהל עצמו מי מלן ר' ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה הה"ד (יהושע ה,): "בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית" ולמה שנית מכאן שמלן בראשונה מיד "ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות" מהו אל גבעת הערלות אמר רבי מכאן שעשו אותה גבעה בערלה: