קטגוריה:במדבר יט יד
זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כׇּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
זֹ֚את הַ/תּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּ/אֹ֑הֶל כָּל־הַ/בָּ֤א אֶל־הָ/אֹ֙הֶל֙ וְ/כָל־אֲשֶׁ֣ר בָּ/אֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס: | דָּא אוֹרָיְתָא אֱנָשׁ אֲרֵי יְמוּת בְּמַשְׁכְּנָא כָּל דְּעָלֵיל לְמַשְׁכְּנָא וְכָל דִּבְמַשְׁכְּנָא יְהֵי מְסָאַב שִׁבְעָא יוֹמִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דָא אַחְוָויַית אוֹרַיְתָא גְבַר אֲרֵי יְמוֹת תְּחוֹת גַנָנָא דְפָרִיס כָּל מַאן דְעָלִיל לְמַשְׁכְּנָא אוֹרַח תַּרְעָא וְלָא מִן צִדְדֵיהּ כִּדְפָתַח תַּרְעֵיהּ מִכָּל דִבְמַשְׁכְּנָא וַאֲפִילוּ קַרְקָעִיתֵיהּ וְאַבְנוֹי וְקִיסוֹי וּמָנוֹי יְהֵי מְסָאָב שׁוּבְעָא יוֹמִין: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
אדם כי ימות באהל. הוא הדין בבית, אבל הזכיר אהל מפני שישראל במדבר היו יושבי אהלים, והכתוב אזהרה לשעה ולדורות. ומכאן שאין מטמאין באהל אלא ישראל הקרוין אדם, שנאמר (יחזקאל לד) אדם אתם. ואע"פ שמצינו בעו"ג (במדבר לא) ונפש אדם ששה עשר אלף, כבר תירצו התם ביבמות פרק הבא על יבמתו התם משום בהמה. וכן נמי מה שכתוב (יונה ד) רבו אדם אשר לא ידע וגו', התם מפרש נמי משום בהמה, כלומר שלא נקראו האומות בשום מקום אדם בלבד אלא אם כן יזכיר הכתוב בהמה. ומה שכתוב (תהלים קכד) בקום עלינו אדם, כבר דרשו בו בפרק קמא דמגלה ולא מלך. ומה שכתוב (ישעיה מג) ואתן אדם תחתיך, דרשו בברכות אל תקרי אדם אלא אדום. ומה שכתוב (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם, ודרשו רז"ל כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, כן דרשו בסנהדרין, אך פירשו בזה כי הוא מיתור הה"א שבא לרבות אפילו גוי, שהרי לא אמר אשר יעשה אותם אדם. ומה שאמר ירמיה (ירמיה לב) אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים ובישראל ובאדם, אדם המצריים, לפי שהמכות ההם היו פורענות.
מלבי"ם (כל הפרק)
"מו ""זאת התורה אדם כי ימות באהל", מ"ש זאת התורה מפני שחדש בזה תורה חדשה שלא נמצא בשום טומאה שהיא טומאת אהל שהוא רק במת לבד, וכבר בארנו בהתו"ה (צו סי' כ"ג) שכ"מ שאומר זאת התורה בא לומר שהיא תורה כוללת לא פרטית, מזה מבואר שהיא תורה כוללת לכל מת, שלא נטעה שרק אם ימות באהל מטמא כל אשר באהל לא אם מת בחוץ והכניסוהו לאהל, שא"כ אינה תורה כוללת, ור' ישמעאל סובר שזה נדע מן הסברא שאם הובא תחת האהל מבחוץ כ"ש שיטמא אחר שכבר נזקק לטומאה, ומפרש ר' יצחק שר"ל שהיא תורה כוללת לכל מיני אהלים אף אהל שאינו של פשתן או אהלים שהם טהורים שחושב הרמב"ם (פ"ה הי"ב) מכל מקום שוים בזה שכל אשר באהל יטמא, שכבר ראינו במצורע שאומר מחוץ למחנה מושבו שמושבו טמא ומטמא כל הבא שם אף שיושב תחת האילן, כמ"ש מצורע (סי' קנ"ה):
"מז "כל הבא אל האהל וכל אשר באהל, הבא הוא גם הבא מקצתו, וא"כ לא היה צ"ל כל אשר באהל שהוא ביאת כולו רק שאין עונשין מה"ד, ור' אחי בר' יאשיה מדייק דיוק אחר, שכבר התבאר באילת השחר (כלל קצ"ט) שכל שנזכר בכתוב שני דברים שהאחד יש בו חדוש יותר כתב תמיד הדבר שיש בו חדוש יותר באחרונה כדי שידבר כדרך לא זו אף זו, וא"כ עכ"פ היה לו לכתוב כל אשר באהל וכל הבא אל האהל אחר שמ"ש כל הבא הוא חדוש יותר, ומזה הוכיח שיש חדוש ורבותא במ"ש כל אשר באהל, שמלמד שכל הנמצא טמון
בקרקע הבית עד התהום טמא אף שהם מכוסים בעפר, וכמ"ש התוי"ט (פ"ג דאהלות מ"ז):אור החיים (כל הפרק)
זאת התורה אדם כי ימות. אומרו זאת התורה, יתבאר גם כן על דרך שפירשתי בפסוק זאת חקת התורה, והוא לצד שדקדק לומר אדם כי ימות וגו' ודרשו רז"ל (ב"מ קיד) אתם קרויים אדם ישראל מטמאין באהל ואין אומות העולם וכו', לזה הקדים לתת הטעם שסובב הדבר ואמר זאת התורה שמסיבתה הוא שאותו שנקרא אדם מטמא באהל אבל אומות העולם שאין להם תורה וכו', ועיין מה שכתבתי בפסוק זאת חקת התורה:
כל הבא אל וגו' וכל אשר באהל. קשה אם הבא טמא מי גרע ממנו אשר באהל, ויתבאר על פי מה שאמרו בפסיקתא זוטרתי וזה לשונם כל הבא אל האהל שבא מקצתו עד כאן, וכפי זה אם לא היה אומר הכתוב אלא כל הבא הייתי אומר הבא כולו הבא מקצתו מנין וממה שאמר כל אשר באהל הרי כולו אמור מה אני מקיים כל הבא וגו' זה הבא מקצתו. עוד שם בפסיקתא וזה לשונם דבר אחר כל הבא וגו' לעשות קרקעו של בית כמוהו עד התהום עד כאן. נראה שהוכרחו לדרשא זו כי לסברא הראשונה היה לו לומר הכתוב כל אשר באהל וכל הבא אל האהל ויהיה הכתוב מתפרש בדרך לא זו אף זו, אבל ממה שהקדים כל הבא זה יגיד שמאמר כל אשר וגו' הוא דין חדש:
אלא שבספרי ראיתי ב' הדרכים דרך הראשון תנא קמא ודרך ב' רב אחא בר יאשיה, וגמר אומר תנא קמא שטעם שהוצרך הכתוב לומר כל אשר באהל הגם שאמר כל הבא שהוא בא מקצתו, משום שאין עונשין מן הדין, וקשה לי הלא מה שאנו אומרים אין עונשין מן הדין הוא על עונש מיתה של בית דין של מטה וכאן לו יהיה שנטמא ונכנס למשכן טמא מיתתו בידי שמים, ועוד לבד מזה כשנשכיל על דבר נראה כי מה שלפנינו אינו נקרא עונשין מן הדין כי בכלל הבא כולו יש מקצתו והרי מתחייב הוא על מקצתו כי כל חלק וחלק שבו יקרא מקצתו ואין אנו עונשין אותו מן הדין אלא מן הכתוב, ואולי שסובר תנא זה שכל כיוצא בזה נקרא עונשין מן הדין:מדרש ספרי (כל הפרק)
זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא ז' ימים. בא הכתוב ולימד על המת, טומאה חדשה שמטמא באהל. חוץ לאהל מנין? ת"ל זאת התורה אדם כי ימות, דברי איסי בן עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך: אם עד שלא נזקק לטומאה הרי הוא מטמא, משנזקק לטומאה - דין הוא שיטמא!
מנין לעשות כל המאהילים כאוהל? היה רבי יצחק אומר: מה מצורע הקל, עשה בו כל המאהילים כאהל; מת חמור, אינו דין שנעשה בו כל המאהילים כאהל?!
כל הבא אל האהל - זה הבא מקצתו:
וכל אשר באהל - זה הבא כולו. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם הבא מקצתו טמא, הבא כולו לא יהיה טמא? אלא אם כן ענשת מן הדין, לכך נאמר כל הבא אל האהל, ללמדך שאין עונשים מן הדין.
ר' אחי בר' יאשיה אמר: כל הבא אל האהל למה נאמר? לפי שהוא אומר וכל אשר באהל, לא יהיה טמא? מה תלמוד לומר כל הבא אל האהל? לעשות קרקעו של בית עד התהום כמוהו:
כל הבא אל האהל - דרך פתחו הוא טמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. מכאן אתה דן לקבר: מה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או חילוף: מה קבר, שאינו מקבל טומאה, אינו דין שיטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחילה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה, דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? ת"ל וכל כלי פתוח. דרך פתוחו הוא מטמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחלה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאינו מקבל טומאה - דין הוא שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח!
או לא יטמא טומאת ערב? אמרת ק"ו: אם שלישי במת טמא, השני - דין הוא שהוא טמא:
וכל אשר באהל. שומע אני אף הקש והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע? ת"ל ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, ועדיין כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה ונפשות בהמה במשמעו? ת"ל במדבר לא וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ הוא, למדנו לארבעה כלים. לכלי מתכות מנין? ת"ל במדבר לא אך את הזהב ואת הכסף, הא למדנו לארבעה כלים - לכלי מתכות. לכלי אדמה מנין? ת"ל וכל כלי פתוח, הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס. ולאדם מנין? ת"ל במדבר לא ואתם חנו מחוץ למחנה, או אלו לכלל חטוי, ואלו לכלל טומאה? ת"ל הוא יתחטא בו: את שבא לכלל חטוי בא לכלל טומאה, לא בא לכלל חטוי - לא בא לכלל טומאה:
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "במדבר יט יד"
קטגוריה זו מכילה את 19 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 19 דפים.